ביקורות על הספר "יונתן":

מור פוגלמן-דבורקין, הפנקס: "הספר 'יונתן' עוסק בנושא הכאוב של ילדים שחווים בידוד חברתי עקב אלימות, הצקות ולעג. במרכז העלילה חבורת ילדים שממציאה שלל סיפורים מפחידים על ילד 'מוזר' שגר בקצה הכפר, ובכך גוזרת עליו נידוי חברתי, וילד אחד שמתוך פחד ואומץ גם יחד משנה את המצב. זהו ספר בעל נקודת פתיחה מעניינת: הבחירה בשם יונתן לילד הדחוי היא רפרנס מובהק לשירה של יונה וולך, המאותת על כוונתה של גולדברג לעסוק בנושא האלימות החברתית ללא כפפות של משי, ואכן כך היא עושה. הספר נועד לילדים צעירים, ובעוד שלרוב אנו רגילים לראות ספרים שעוסקים בחרם, נידוי ולחץ חברתי בצורה ישירה כזו, רק כשהם מיועדים לגילאים גדולים יותר. מרבית הספרים שעוסקים בנושא בוחרים בריכוך ועיקוף, לרוב דרך הצגה של דמויות בעלי חיים או בובות, בעוד שכאן יש עיסוק ישיר בחברת הילדים. זוהי בחירה שמביעה הכרה בכך שגם ילדים צעירים מאוד מתמודדים עם מצבים חברתיים קשים וטעונים, וגולדברג מביעה כבוד רב ליכולת שלהם להתמודד עם הנושא באופן ישיר."

טל מרמלשטיין, ישראל היום: "כבר בשם הספר, 'יונתן', מילה אחת בלי תואר, המלווה באיור נוסטלגי, מחוק פנים ובעל ראש גדול שתופס את כל הפוקוס, נוצרים סקרנות ועניין מיידים. חריגותה של העטיפה בנוף ספרי הילדים היא מעין רמז מטרים לחריגותו של 'הילד המוזר', שמרפרר כמובן לשירה המצמית של יונה וולך. כולם אומרים 'שיש לו עיניים משונות, שיש לו עיניים חדות ושבמקום לדבר הוא משמיע קולות'. הילדים מעלילים עליו שהוא יודע להטיל כישוף, וביום-יום הוא יושב בצד, כשכולם משחקים ביחד. המספר הוא מתן, ילד אחר הסובל גם הוא מהצקות והשפלות מצד חבורת הילדים, שמתאגרת אותו בעלבונות ללכת לביתו של יונתן הדחוי. כשהשניים נפגשים ומתיידדים, הם מייצרים מעין 'ברית מדוכאים' ולמרות הפחד מפגיעה נוספת, הם צוברים כוח להתמודד עם הילדים הפוגעים. מדובר בטקסט חשוב של חנה גולדברג, שעוסק בפחד מ'האחר', ממה וממי שאנחנו לא מכירים, ובחרמות ובריונות בקרב ילדים, המון בזכות האיורים המשובחים והאמיצים של נדב וייסמן, שזה ספרו הראשון. הבחירה בצבעי גואש יוצרת אפקט א-סימטרי, שמשתלב היטב בתחושת האימה הדקה שמשדרים האיורים."

שרון, בצלאל, פרלמנט הספרים: "סיפור מקסים עם מסרים חשובים. חשוב לקבל אחרים מאיתנו. גם אם נדמה לנו שהם שונים מאיתנו, אפשר למצוא דברים משותפים ואף ליהנות מהקשר. הרבה פעמים אנו חוטאים בדעות קדומות על אנשים, בין אם זה באשר למגדר, לדת, למראה חיצוני, למוצא ואז מפספסים אנשים נהדרים שלולא אותן דעות קדומות היינו יכולים להרוויח אותם כחברים. הספר מעביר גם מסר חשוב מאוד על כוחה של חברות. כשמתן ויונתן היו לבד, שניהם היו בודדים והרגישו רע, כמצאו את עצמם לבד אל מול שאר הילדים. הדבר נכון גם בסיפור, אך גם בחיים האמיתיים בכל גיל. ספר קטן שמלמד ילדים המון מסרים חשובים. מומלץ במיוחד לגילאי 3-6." לקריאת הביקורת המלאה

מאירה ברנע גולדברג, אתר מאקו: "בבית חשוך בקצה הכפר, בין קירות אפלים גר הילד המוזר. כולם אומרים שיש לו עיניים משונות, שיש לו שיניים חדות ושבמקום לדבר הוא משמיע קולות. אומרים שבלילה הוא מתחיל לעוף, שהוא יודע להטיל כישוף, שלעולם הוא לא נרדם, ולאף אחד אין אומץ ללכת לשם". הכירו זה יונתן, ואם אתם לא תיגשו אליו, לעולם לא תדעו אם כל מה שמספרים נכון... מה קורה ברגע שטורחים להכיר את הלא מוכר? מה קורה כשמנסים לשחק יחד? ניחשתם נכון, הפחד נעלם. סיפור עוצמתי על דעות קדומות וקבלת האחר, סיפור על חברות ועל היכולת להפסיק לשנוא ברגע שמחליטים. לגיל 3 עד 9."

תמר גור, המלצות אמיתיות על ספרים: "ספר ילדים שנוגע בנקודה רגישה ומוכרת מאד. כמה פעמים פחדנו ממישהו או ממשהו רק בגלל שלא הכרנו אותו, וכשהכרנו אותו גילינו שכל השמועות, הדעות הקדומות והסטיגמות בכלל לא נכונות? כמה מאיתנו סובלים מהדחייה החברתית הזו שלא באשמתנו? 'יונתן' בא להאיר בדיוק את הנקודה הזו, וילדים יכולים להזדהות עם גיבור הספר, שגם עליו אומרים כל מיני דברים, שחלקם אולי נכונים לפעמים, אבל לפעמים לא. אף אחד לא אוהב כינויים, שמות גנאי, ותיוגים."

כרמית בר גיל, מועדון קריאה לאוהבי ספרים: "ספר מקסים עם מסר חשוב של קבלת השונה. ממליצה בחום!"

פרידה נובו, בלוג עפרונית הסקירות: "ספר חשוב וחזק מאוד המלמד על קבלת האחר, על דעות קדומות ועל הכוח של חברות."

דנה כהן, מועדון קריאה לאוהבי ספרים: "חנה גולדברג חושפת ברגישות את הקוראים הצעירים לרגשות של האחר. הספר מעורר דיון על דעות קדומות, על הכוח להתמודד עם אתגרים ועל חברות. האם ניתן לשנות דעות קדומות? ממליצה בחום לכל גיל! גם האיורים נהדרים!"

ויקה טולכינסקי, מועדון קריאה לאוהבי ספרים: "ספר חשוב שמלמד עד כמה חשובה חברות."