ט"ו בשבט
פולימורפיזם - המסע בזמן של ד"ר דנה אשכנזי
Embedded Files
רמת-השרון מבט מהחצר - עודד לוטקר (1978)
ט"ו בשבט הינו חג יהודי המציין את ראש השנה לאילנות, אשר נחוג בחמישה עשר בחודש שבט. לרבים מאיתנו מקושר החג עם זיכרונות ילדות על שקדייה פורחת, שמש זורחת, קינון ורביית ציפורים, אכילת פירות מיובשים ונטיעת עצים. חג של יציאה אל הטבע וההתבוננות במתרחש ובסובב אותנו.
הזיקה לעץ כסמל לעוצמת הטבע וכמקור חיים מוזכרת בתורה, כמתבקש מהחיים בחברה חקלאית. העץ הינו בעל חשיבות בין היתר בשל העובדה שהוא מספק לאדם ולחי פירות למאכל. החשיבות שבנטיעת עצים גם היא מצויינת במקורות:
"וכי תבאו אל הארץ ונטעתם כל עץ מאכל" (ויקרא י"ט כ"ג).
"ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון ארץ זית שמן ודבש" (דברים ח פסוק ח).
אולם, אין בתנ"ך אזכור מפורש לגבי חג ט"ו בשבט ולגבי התאריך שבו הוא נחוג.
האחד בשבט נזכר לראשונה במשנה כאחד מארבעת ראשי השנה:
באחד בניסן - ראש השנה למניית שנות שלטונם של מלכי יהודה וישראל,
באחד באלול - ראש השנה למעשר בהמה,
באחד בתשרי - ראש השנה למניין השנים,
באחד בשבט - ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי,
ואילו בית הלל אומרים: בחמישה עשר בו (משנה א).
בית הלל ובית שמאי נחלקו כאמור בדעותיהם על המועד שבו הצמח מתעורר מתרדמת החורף ומתחדש. בסופו של דבר, התקבלה הלכה כבית הלל.
מים – עודד לוטקר (2005)
המושבה שלנו – עודד לוטקר (1976)
טבע - עודד לוטקר (2006)
במקור יועד התאריך לחקלאים לשם הפרשת מעשר מהיבול, בין השאר לטובת עניים ונזקקים. במשך הדורות הפך ט"ו בשבט לחג שבו השתרש מנהג אכילת מיני הפירות מחמשת המינים בהם נתברכה ארץ ישראל: גפן, תאנה, רימון, זית ותמר. מקור השם שבט הוא ככל הנראה בשפה האכדית, ופירושו לחבוט ולהכות, זאת על שום הרוחות והגשמים החזקים האופייניים לחודש זה.
מהמאה ה-16 ואילך קיבל החג משמעות מיוחדת, זאת בעקבות מקובלי צפת שהנהיגו סדר מיוחד לכבוד האילנות. תיאור "סדר ליל שמחת האילנות" מופיע בספר "חמדת הימים" שהתפרסם במאה ה-17. סדר זה של ט"ו בשבט כלל שולחנות ערוכים ומקושטים, ושפע של פירות ויין. הסדר נוהל באופן המזכיר את סדר הפסח, במהלכו שתו המסובין ארבע כוסות יין ואכלו משפע הפירות בהן נתברכה ארץ ישראל. סביב השולחן נאמרו תפילות מיוחדות לשלום האילנות, והמשתתפים עסקו במהלך הסדר בלימוד על פירות הארץ מתוך התנ"ך, התלמוד וספר הזוהר. לאורך הדורות הקבילו המקובלים בין התהליך שעובר האדם בחיפושו העצמי אחר השלמות לבין התפתחותו וצמיחתו של האילן. תהליך הגדילה הרוחנית של האדם משול לתהליך הצמחת פירות רוחניים שטעמם מתוק ועסיסי.
מנהג אכילת פירות יבשים בט"ו בשבט התפשט בימים עברו בין הקהילות היהודיות בגולה לזכר פירות ארץ הקודש. באותם ימים לא ניתן היה לשלוח ליושבים בגולה פירות טריים מארץ ישראל, ולכן השתרש מנהג של אכילת פירות מיובשים מארץ ישראל כחלק מגעגועיהם וזיקתם של יהודי הגולה לארץ האבות. עם ראשית הציונות והקמתן של המושבות הראשונות בארץ ישראל על ידי החלוצים נוסף לט"ו בשבט פן של נטיעות והתחדשות. בשנת 1908 הכריזה הסתדרות המורים והגננות על ט"ו בשבט כעל חג הנטיעות, שבו יוצאים המורים ותלמידיהם לשדות ונוטעים אלפי שתילים ברחבי הארץ. זמן קצר לאחר מכן אימצה את הרעיון הקרן הקיימת לישראל שבחרה גם היא במועד זה למטרת נטיעות וייעור הארץ.
במהלך השנים, עקב התיעוש המוגבר וההתרבות המואצת של אוכלוסיית כדור הארץ, נוצר תהליך של הפיכת אזורי סביבה טבעית לאזורים בנויים ומתועשים. במסגרת תהליך זה הוגברה גם כריתת עצי היערות על ידי בני האדם, שתוצאותיה החמורות באות לידי ביטוי בשינויי אקלים, עליה בריכוז הפחמן הדו-חמצני באטמוספרת כדור הארץ, התחממות כדור הארץ והכחדות זני בעלי חיים שונים. בעקבות ההרס והקלקול שנוצר, מקבל חג ט"ו בשבט משמעות נוספת, של חג אקולוגי. חג שבו על כל אחד מאיתנו לעשות חשבון נפש ולשאול את עצמו מהו העולם אותו הוא משאיר לדורות הבאים אחריו?
אז שיהיה לכולנו חג ט"ו בשבט שמח, עם מחשבה ודאגה לדורות הבאים!
ט"ו בשבט - עודד לוטקר (2005)
בין ערביים - עודד לוטקר (2005)
במושב - עודד לוטקר (1980)
לא דובים ולא יער – עודד לוטקר
שלכת – עודד לוטקר
שירת העשבים (3:08 דק') – מילים ולחן: נעמי שמר. שירת העשבים הוא שיר שכתבה והלחינה המשוררת נעמי שמר (1930 – 2004) על בסיס שלוש אמרות שנכתבו על-ידי רבי נחמן מברסלב (1772 – 1810), מייסד חסידות ברסלב.
ט"ו בשבט – חג שמירת הטבע והסביבה
בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את האדם הראשון, נטלו והחזירו על כל אילני גן עדן, ואמר לו: "ראה מעשיי כמה נאים ומשובחין הן, וכל מה שבראתי – בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את עולמי, שאם תקלקל, אין מי שיתקן אחריך."
(קהלת רבה, ז' י"ג)
Google Sites
Report abuse