חג הפסח ומנהגיו

על החג ומנהגיו - לקראת חג הפסח עולים וצפים בי זיכרונות ילדות על ההכנות לחג, בימים ההם בזמן הזה, בביתם של סבתא וסבא ברמת-השרון. לשולמית ומוריס הרש, סבתי וסבי היקרים, היו חמישה נכדים בנים ונכדה יחידה. ככזאת זכיתי אני תמיד ליחס מיוחד הן מבחינת זכויותיי והן מבחינת חובותיי. בימים שלפני החג התמנתי לתפקיד העוזרת האישית של סבתא. ניזכרת אני באותם ניחוחות של תבשילים מהולים בריחות פריחת האביב, ואיך סבתא הייתה מוציאה ממזנון העץ הישן את כלי החג החגיגיים ואת גביעי הקריסטל. בנוסף לעזרה בניקיונות, היו לי כילדה לא מעט תפקידים בתחום בישולי החג. הייתי מסייעת לסבתא לגלגל את הכופתאות ולמלא אותן בחלקיקי מצה שבורים מעורבבים בביצה ובאגוז מוסקט. הכנת החרוסת הייתה אהובה עלי במיוחד, ובמהרה הפכה לתפקידי הבלעדי בבית. בערב החג סבתא ואני הינו עורכות את השולחן החגיגי, ובהביטי על השולחן הערוך ועל בני המשפחה היושבים מלוכדים מסביבו בערב החג הרגשתי כמו נסיכה אמיתית. אני עוצמת עיניים ונזכרת בתחושות ובמראות, כאילו הכל התרחש אך ורק לפני רגעים ספורים. עבורי פסח הינו חג של זיכרונות וניחוחות ילדות לצד אביב, פריחה והתחדשות. 

פסח הינו חג מקראי, הראשון מבין שלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות), הנחגג לזכר יציאת מצרים והפיכת בני ישראל לעם. החג נחוג החל מיום ט"ו בניסן, למשך שבעה ימים, ומתאפיין באכילת מצות, ובאיסור על אכילת חמץ. קיים אף איסור להחזיק את החמץ בבית בכל שבעת ימי החג. על כן מקובל לקראת החג לחפש אחר החמץ (בדיקת חמץ) ולבערו (בעור חמץ) בערב החג. מאפיינים נוספים של החג הינם: עריכת "סדר פסח" לשם סיפור יציאת מצרים וקריאת ההגדה תוך כדי שירת קטעים מרובים, שתיית ארבע כוסות יין או מיץ ענבים, מזיגת כוס לאליהו הנביא ואכילת מרור. במרכז שולחן החג ניצבת לה קערת הפסח, ובה ביצה, מרור, חרוסת, זרוע וכרפס. בחג זה נהוג לספר את סיפור יציאת מצרים לילדים, ואף לגרום להם לשאול שאלות בנושא, בכדי לשמר את מורשת ואת זיכרון סיפור יציאת מצרים לדורות הבאים "והגדת לבנך ביום ההוא לאמור: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (ספר שמות פרק יג פס' 8). בעת שבית המקדש היה קיים, היה נהוג להקריב קורבנות פסח בבית המקדש. בימים עברו נהגו בקהילות ישראל להזמין לסדר הפסח מכרים רחוקים, עניים ואף זרים: "כל דכפין ייתי ויכול, כל דצריך ייתי ויפסח". חג הפסח נחוג בדיוק באמצע החודש מאחר ואז הירח נמצא במלוא הדרו, ומפיג את חשכת הלילה. בתרבויות עתיקות סימל אור הירח את ניצחון האור על החושך, ואת ניצחון הטוה על הרע.

ליל הסדר - טקס ליל הסדר מוזכר לראשונה במשנה. במרכזו ניצבת לה השאלה הפותחת את סיפור ההגדה: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" להגדה עצמה אין אזכור במקרא. מקובל להניח שההגדה התפתחה מימי בית שני, והגיעה לשיאה בתקופת המשנה. באותה העת הייתה הארמית שפת היום-יום, ומאחר שכותבי ההגדה רצו ככל הנראה שאף הילדים הצעירים שבחבורה יוכלו להבין את תוכנה ואת משמעות החג, הם בחרו לכתבה בארמית ולא בשפת הקודש. הנוסח הקדום ביותר של ארבע הקושיות מופיע במשנה, אולם בגרסת המשנה נוסח הקושיה השלישית שונה ובו מוזכר צלי קרבן הפסח.  לעומת זאת, בנוסח המוכר כיום הושמטה קושיה זו ובמקומה מופיע הטקסט: "שבכל הלילות אין אנו מטבילין אפילו פעם אחת – הלילה הזה שתי פעמים?", כאשר הכוונה היא להטבלת כרפס וביצים במי מלח במהלכו של הסדר. עוד נהוג במהלך הסדר לספר את סיפורן של עשר המכות, ככתוב בהגדה. המכות מראות את שליטתו המוחלטת של האל בחוקי הטבע ובסדרי העולם, הבאה לידי ביטוי ביכולתו לשחרר את בני ישראל מעבדות לחירות. סדר המכות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שכין, ברד, ארבה, חושך, מכת בכורות. תכליתן של מכות אילו היא להראות למצרים עובדי האלילים את כוחו של אלוהי ישראל. 

במהלך השנים נוצרו גרסאות שונות להגדה בהתאם למיקום הגיאוגרפי בתפוצות ובהתאם לקהילות השונות, אולם בכולן שאלת השאלות היא "מה נשתנה?". שאלה זו מורחבת בהגדה לארבע קושיות, אשר להן ניתנת תשובה בעת קריאת ההגדה. בימינו מקובל שהבן הקטן הוא השואל את ארבע הקושיות של "מה נשתנה". הטקס כולו מופנה קודם כל לדור הצעיר. על מנת להשאיר את ילדי המשפחה ערניים עד השעות המאוחרות של הלילה וללמדם את מסורת עמם, ננקטת כאן גישה פדגוגית מתקדמת ומכוונת של פניה לסקרנותו הטבעית של הילד, לנטייתו לשאול שאלות, תוך שילוב חידות ושירים בתוך התכנים הנלמדים. סיפור ההגדה בא ללמד ולעודד את דור העתיד לשאול שאלות משלהם לגבי החג ומנהגיו, ואף לגלוש לתחומים פילוסופיים העוסקים בחרותו של האדם, ובמעבר ממצב של עבדות לחרות. אדם הרוצה להיות אדם חופשי ומשוחרר מדעות קדומות ומעבדות צריך לשאול את עצמו שאלות קיומיות כדוגמת מהיכן באתי ולאן אני הולך? קטע ההגדה העוסק בארבעת הבנים מדגיש את ההבדלים שבין אנשים שיודעים לשאול לבין אילו שאינם יודעים, וכן את ההבדל הקיים בין סוגי השאלות שאנשים שונים שואלים בהתאם לאישיותם. לכל שאלה תשובה או תשובות משלה, השונות זו מזו, על כן חשוב לדעת לשאול איזה שאלות לשאול ומתי. גישה זאת של לשאול את השאלות הנכונות ולהתפלפל בהן בכדי להגיע לפתרונן היא גישה המאפיינת את עם היהודי לאורך דורותיו. 

שירת הים - היום השביעי של פסח נחוג לזכר נס קריעת ים סוף והצלת בני ישראל מפני המצרים שרדפו אחריהם. על כן נהוג לקרוא ביום זה את שירת הים (שמות פרק טו). שיר הלל זה לה' נאמר בספר שמות על ידי משה ובני ישראל לאחר טביעתם של חילי פרעה בים סוף.   

מכות מצרים - משה ואהרון באו אל פרעה בדרישה לשלח את עמם ממצרים. כשפרעה סרב להם הם אימו במכות. אומנם בסיומה של כל מכה הסכים פרעה לשלח את עם ישראל, אולם מיד אחר כך הוא חזר בו מהחלטתו זו (מה שאופייני לשליטים ופוליטיקאים). האם היו אלה שורה של אסונות טבע שפקדו את מצרים?  האם בני ישראל בהנהגת משה ואהרון נצלו את שורת אסונות הטבע לטובת בני ישראל? מדוע סרב פרעה לשלח את בני ישראל? מדוע לא צווה להרוג את משה ואהרון? ובכן, מה שנראה על פני השטח כסכסוך הנובע מצורך בשליטה של עם אחד על משנהו, מתחת לפני השטח מתגלה  כמלחמת מוחות שעיקרה מאבק בין האמונה המוחשית באלילים ומכשפים, שבעצם מכתירה את פרעה עצמו לאל, לבין האמונה המופשטת באל אחד. למעשה מדובר במאבק תרבותי חברתי, על מהות האמונה. המכות באות לסמל את עוצמות הטבע והכוחות השולטים בו. לדוגמה, הדם והצפרדע מסמלים את המים, ואילו כינים וערוב מסמלים את האדמה. מכת הבכורות, הנוראה מכל המכות מסמלת את חיי האדם ואת קיצם. כיום יש הסוברים שכל המכות החלו ברעידת אדמה שגרמה לחול לשקוע ליאור ובכך שנתה את צבעו לאדום. כתוצאה מכך נאלצו הצפרדעים לצאת מהנילוס אל היבשה ומלאו את הארץ. צפיפות הצפרדעים על פני היבשה הביאה לידי התפתחותן של מחלות שפגעו בחי, ולכן לא היה מי שיאוכל את הצומח. שרשרת אסונות הטבע הביאה לידי ריבוי הארבה שאכל את הצמחיה, והביא עמו לגל מחלות נוסף שפגע בבני האדם (מכת בכורות).

אליהו הנביא - בלייל הסדר נהוג למזוג כוס של יין לאליהו הנביא. על שום מה? ובכן, לפי המתואר בתנ"ך פעל אליהו הנביא, בזמן מלכותו של אחאב (לפני כשלושת אלפים שנה), ועיקר מאבקו היה במלך ובאשתו הצידונית איזבל. דמותו המקראית של אליהו היא דמות מסתורית, נוקשה, קיצונית, נחושה, מפחידה ונטולת פשרות עד כדי כך שאפילו האל בכבודו ובעצמו מרגיש צורך למתן את מעשיה. על כוחו הרב ועוצמתו ניתן ללמוד אף משמו, אליהו, שם שמכיל בתוכו את האלוהות במלוא הדרה. בספר מלכים מתוארים מעשיו של אליהו, וביניהם: הבאת בצורת על עם ישראל כעונש על  עבודת אלילים, תוכחת אחאב על שום שחמד את כרם נבות היזרעאלי והרג גורף של נביאי העבודה הזרה. אליהו נחשב לנביא רב עוצמה בעל יכולת לפתור בעיות וליישב סכסוכים, אשר חייו משולבים במעשי ניסים ובכוחות על טבעיים. הופעתו היא פתאומית וכך גם הסתלקותו. אליהו לא מת כבני תמותה רגילים, אלא במקום זאת עלה ברכב פרשים השמימה בסערה, בתיאור שנשמע כלקוח מספרות הפנטזיה והמיתולוגיה: "ויעל אליהו בסערה השמים ואלישע ראה הוא ומצעק אבי אבי רכב ישראל ופרשיו" (מלכים ב' ב-יב). בשל אישיותו המסתורי והאלוהיות שבו, נחשב אליהו הנביא על פי המסורת היהודית כמבשר הגאולה העתיד להודיע על ביאת המשיח, לכן על מנת לזרז את ביאת המשיח נהוג למזוג כוס יין לכבודו של אליהו הנביא.

המימונה - במוצאי החג מקובל בקרב קהילות צפון אפריקה (יהדות מרוקו, יהדות תוניסיה ויהדות לוב) לחגוג את מוצאי החג השני. מקורו של החג לפי השערת החוקרים הוא במאה ה-18, ומבחינה הלכתית הוא למעשה אסרו חג, כלומר סעודת חגיגה הבאה לציין את סיומו של מחג. השם מימונה הוא על שמו של רבי מימון בן יוסף, אביו של הרמב"ם, אשר יום פטירתו חל בתאריך זה. בערבית פירוש השם מימון הינו מזל, על כן מאמינים החוגגים כי יום זה הינו יום סגולה להצלחה, זיווגים, ופרנסה. החג מתאפיין בהשארת דלת הבית פתוחה והזמנת העוברים ושבים אל תוך הבית, ותוך כדי כך נהוג לברך בברכת "תרבחו ותסעדו". שפע של כיבוד מונח על גבי השולחנות, שעיקרו דברים מתוקים ומעדנים:  תמרים, שקדים, אגוזים, בוטנים, ולסיום מופלטות. 

אחרית דבר - חג הפסח הינו חג מרכזי ובולט בלוח השנה היהודי. לחג אופי משפחתי, בו מסובין כל יושבי הבית סביב שולחן החג.  זהו חג של חירות בגוף ובנפש, כאשר מצרים מסמלת בו את העבדות ואילו ארץ ישראל מסמלת את החירות.  בני ישראל  נצטוו לראשונה לחוג את חג הפסח כבר בלילה הראשון של יציאת מצרים, כפי שמסופר בספר שמות: "וככה תאכלו אותו: מָתְנֵיכֶם חגורים, נעליכם ברגליכם ומקלכם בְּיֶדְכֶם. ואכלתם אותו בחיפזון – פסח הוא לה'" (שמות יב פס' 11). המילה פסח בפסוק זה מתכוונת לזבח הפסח, וכן לעובדה שבעת מכת בכורות פסח (דילג) ה' על בתי בני ישראל, אשר בהם נשארו הבכורים בחיים ולא מתו: "אשר פָּסַח על בתי בני ישראל בְּנָגְפּוֹ את מִצְרַיִם ואת בתינו הציל" (שמות פרק יב' פסוק 27).  חג הפסח, החל בחודש ניסן קרוי "חג האביב": "שָׁמוֹר את חודש האביב ועשית פסח לה' אלוהיך כי בחודש האביב הוציאך ה' ממצרים לילה" (דברים פרק טז פסוק 1). שם זה ניתן לחג כציון לפריחה ולבלוב האופניים לעונה זו, שבה מתחיל הקציר הראשון כיאה לחברה חקלאית. פסח הינו חג החירות. אנשים במקומות שונים בעולם נלחמים למען חירותם,  ובכן מיהו בן חורין? היום כשאנו חיים בחברה צרכנית ושיווקית, בה שולטים מפעלי ענק ומותגים על חיינו, יש לשקול מחדש את מושג החירות. האם בן חורין הוא אדם  העושה ככל שברצונו, ללא גבולות וחוקים, או שזהו אדם המסוגל לראות תמיד את חצי הכוס המלאה ולשמוח בחלקו?