הידעת? האדם הנבון ("הומו" = אדם, "ספיינס" = נבון) הוא יונק משפחת ההומינידיים, היחיד ששרד ממשפחה זו, שכללה בעבר את האוסטרלופיתקוס, הפראנתרופוס והארדיפיתקוס. בני האדם כיום נחשבים כתת-מין של האדם הנבון, הקרוי אדם נבון מודרני, וכן "בן-אדם" או "בן-אנוש". אוכלוסיות נוספות של האדם הנבון, כגון האדם הניאנדרטלי שהיה נפוץ האירופה ובמזרח התיכון, נכחדו. מוצאו של האדם המודרני ביבשת אפריקה בערך לפני 200 אלף שנים. לאורך מרבית התקופה הפרהיסטורית בני האדם חיו כציידים ולקטים, ובערך לפני כעשרת אלפי שנים הם החלו לביית צמחים ובעלי חיים למחייתם. כיום האדם חי דרך קבע בכל יבשות כדור הארץ מלבד אנטארקטיקה. מוחו של האדם נחשב גדול במיוחד ביחס לגופו. לדוגמה, מוחו של האדם גדול בערך פי שלושה ממוחותיהם של השימפנזה והגורילה שמכונים קופי אדם. האדם שונה מבעלי חיים אחרים ביציבתו הזקופה, ביכולת ללכת על שתי רגליו, ובשימוש בשתי ידיו ובאצבעות ידיו לנשיאת חפצים וייצור כלים. האדם מסוגל לייצור, לעסוק באמנות, להשתמש בשפה וכתב מופשטים, לפתח טכנולוגיות ולתכנן תוכניות לטווח רחוק. כלל בני-האדם החיים כיום מכונה המין האנושי או האנושות (אנוש הוא דמות מקראית, נכדם של אדם וחוה). 

הידעת? דזמונד מוריס הוא זואולוג אנגלי נודע (יליד ינואר 1928), מחברם של רבי מכר ומפיק תוכניות טלוויזיה בתחום התנהגות בעלי חיים, כולל בני אדם, ומפתחן של תיאוריות בתחום התנהגות בעלי חיים. פרצתו לתודעה הציבורית הייתה בשנות ה-50 של המאה ה-20, עת הנחה תוכנית טלוויזיה בשם "זמן גן החיות".  ברשימת ספריו הנודעים ניתן למצוא את "הקוף העירום",  "גן החיות האנושי", "תצפיות בבני-אדם",  "החיה האנושית", "המינים האנושיים", "תצפיות על גוף האדם" ועוד. בספריו בחן מוריס את התנהגות האדם מנקודת מבט זואולוגית, כולל טקסים אנושיים והבדלים בין גברים לנשים, מהעת העתיקה ועד היום. לטענתו של מוריס, בעת העתיקה היו יחסי שוויון בין המינים, ורק עם ראשית תהליך העיור הופר האיזון והחל דיכוי המין הנשי. 

הידעת? דת היא התאגדות חברתית-תרבותית הנובעת מתוך אוסף של אמונות והשקפות הקשורות בבני אדם, ובקשר שבין האדם לרוחניות ולעקרונות מוסר.  הדתות הן תופעה כלל עולמית, וכיום קיימות בעולם כעשרת אלפים דתות, כשהמפורסמות שביניהן הן היהדות, הנצרות, האסלאם, ההינדואיזם והבודהיזם. העובדה שהדתות נפוצות כל כך בעולם קשורה בכך שהן נותנות לבני האדם תחושה של משמעות, סיפוק, בטחון, תמיכה חברתית, הרגשת שיכות, ואך משפרות את האושר והבריאות. הן כוללות סיפורים מיתולוגיים לצד מצוות, טקסים פולחניים וסמלים, שמטרתם לספק אמונה ולהסביר את מקור החיים ביקום ואת משמעותם, ולתת בכך משמעות לחיי האדם המאמין. הדתות מכילות אוסף של חוקי דת ועקרונות מוסרים, ואף מכתיבות את אורח החיים הדתי של האדם המאמין. ברבות מהן קיימים מושגים כגון חיים שלאחר המוות, גן-עדן וגיהינום, תגמול ועונש, תיקון הנשמה, גאולה, משיחיות, מלאכים, מלאך המוות, נביאים, כוהנים, חקר הנסתר וגלגול נשמות. התחום העוסק בחקר האמונה באל בדתות השונות קרוי תיאולוגיה. הדת גם כוללת קשר פיזי עם חפצי קדושה מחד והתנזרות מדברים טמאים מאידך. הדתות אינן שוויוניות, אלא היררכיות, כאשר התפקידים המרכזים נשלטים על ידי גברים.

הידעת? אלוהות - ישות עליונה, בעלת כוחות על, שבריאת העולם והשליטה בו מיוחסת לה. רעיון האלוהות קיים מזה אלפי שנים, והוא התפתח במקומות שונים בעולם במקביל. האלים הקדומים בתרבות האנושית נקשרו לתופעות טבע, ובניסיון לתת הסבר לאותן תופעות. לדוגמה, במיתולוגיה היוונית נקשר אבי האלים זאוס על הברק והאל פוסידון נקשר עם הים. אלים אחרים במיתולוגיה נקשרים עם תכונות, לדוגמה אפרודיטה אלת האהבה ואתנה אלת החוכמה. ראשית האמונה באל אחד מיוחסת ביהדות לאברהם אבינו. דתות המונותיאסטיות, בהן האמונה היא באל אחד, האל הכל יכול הוא נטול חזות גשמית. בראשית התנ"ך הייתה דמות גשמית שהאדם נברא בצלמה, ועם הזמן היא נהייתה מופשטת יותר ומרוחקת יותר. בעת החדשה קשר הפילוסוף ברוך שפינוזה את האל עם העולם והטבע.  עמנואל קאנט טען כי קיומו של האל הוא הנחה שאינה ניתנת להוכחה, למרות זאת טען קאנט כי האמונה באל היא הבסיס למוסר. קרל מרקס טען לעומת זאת שהאל הוא בסך הכל החצנה של תכונות אנושיות. הפילוסוף פרידריך ניטשה הרחיק לכת וטען שהאנושות זקוקה לתחליף טוב לאל. 

אתיאיזם - חוסר האמונה בקיומו של האל. פוליתאיזם - אמונה באלים רבים. 

דת ומדינה - הדת השלטת במדינה מסוימת, המקבלת תוקף חוקי משלטונות המדינה. באימפריה הרומית הפכה הנצרות ממעמד של דת אסורה למעמד של הדת השלטת בתוקף סמכותו של הקיסר, ובכך הפכה לבעלת מעמד דת המדינה.

דמוקרטיה - פירוש המילה הוא "שלטון העם" ומקורה ביוון העתיקה (הדמוקרטיה של אתונה). דמוקרטיה היא שיטת ממשל בה ניתנת לאזרחים הזכות להשפיע על המדיניות הציבורית באופן חוקי באמצעות הצבעה בבחירות, התמודדות לבחירות, הצטרפות למפלגה, הבעת דעת בפומבי, והשתתפות במשאלי עם. בדמוקרטיה המודרנית ישנו משקל רב לעקרונות שמעגנים את יכולת האזרח לממש את זכותו להשפיע על המדיניות, כדוגמת זכויות האדם מעצם היותו אדם, כולל הזכות לחירות והעצמאות, חופש הביטוי וההבעה, חופש ההתאגדות, חופש התנועה, וזכות הקניין. מטרת הדמוקרטיה המודרנית לאפשר השפעה שווה לכלל אזרחי המדינה, ללא תלות במוצא, גזע, מין, מגדר, דת, ומעמד חברתי-כלכלי. 

קיימים מספר עקרונות שנועדו להגן על הדמוקרטיה, כולל: עריכת בחירות חופשיות, חשאיות, והוגנות, שבהן לכל אזרח קול שווה, ולכל אזרח בוגר במדינה קיימת זכות ההצבעה. בנוסף, לכל אזרח במדינה דמוקרטית קיימת הזכות להתמודד. עקרון נוסף שנועד להגן על הדמוקרטיה הוא עקרון זכויות האדם והאזרח, הכולל את חופש הביטוי, הזכות להתארגן, חופש הדת והחופש מדת, וכן הזכות לבעלות על קניין אותו יכול האזרח לממש ברכישה או מכירת רכושו. עיקרון שלטון החוק והשוויון בפני החוק, המכפיף את כל האזרחים לקיומו של החוק, הוא התנאי מרכזי וההכרחי לקיומה של דמוקרטיה מתפקדת. כלומר בדמוקרטיה אין אדם שהוא מעל החוק, כולל השליטים, השופטים, המשטרה, והצבא. החוקה במדינה דמוקרטית נועדה להגדיר את מבנה השלטון, להגביל את כוחו של השליט, ולהגן על הדמוקרטיה. במדינת ישראל אין כיום חוקה, אולם במגילת העצמאות, שהיא ה"הכרזה על הקמת מדינת ישראל" מפי דוד בן-גוריון ב-14.5.1948 בטקס הכרזת העצמאות, מוצהרים עקרונות היסוד של המדינה החדשה שלאורם תפעל מדינת ישראל לאורך השנים. 

עקרון הגבלת השלטון נועד להגן על הדמוקרטיה, זאת באמצעות מנגנוני פיקוח וביקורת שונים, כדוגמת מבקר המדינה, נציב תלונות הציבור ובית המשפט העליון, לצד תקשורת אובייקטיבית, עמותות לזכויות האזרח, וכן דעת הקהל, שנועדו למנוע עריצות, פגיעה בזכויות האדם, פגיעה במיעוטים, ופגיעה בעצם הדמוקרטיה והפיכתה לדיקטטורה (כפי שקרה בעת עלייתו של היטלר לשלטון באופן דמוקרטי) כתוצאה מחקיקת חוקים אנטי-דמוקרטים. במשטר דמוקרטי קיימת חשיבות רבה לחילופי שלטון באמצעות בחירות. חילופי השלטון מונעים שחיתות וצבירת כוח בלתי מוגבל לאורך זמן. על מנת למנוע עריצות שלטונית במשטרים נשיאותיים, כדוגמת הדמוקרטיה בארצות הברית, נשיא אינו יכול לכהן יותר משתי קדנציות. עקרון הפרדת הרשויות הוא עמוד השדרה של הדמוקרטיה, אשר נועד לשמור על איזון הכוח בין רשויות השלטון השונות (עקרון האיזונים והבלמים). עקרון הפרדת הרשויות נועד להפריד בין הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת. בדמוקרטיה פרלמנטרית, כמו זאת הקיימת במדינת ישראל אין הפרדה ממשית בין הרשות המבצעת לרשות מחוקקת, זאת מאחר והרשות המבצעת (הממשלה) תלויה באמון מצד הרשות המחוקקת (חברי הכנסת בקואליציה), ולכן חשוב והכרחי לשמור על מעמדה העצמאי של הרשות השופטת על מנת להגן על הדמוקרטיה.