בעלי חיים - המשך

עופות מתאפיינים בנוצות המכסות את גופם, בהיותם בעלי דם חם,  וביכולתם להטיל ביצים שקליפתם קשה. על פני כדור הארץ קיימים למעלה מ-10,000 מיני עופות. כיום הדעה המקובלת היא שהעופות הם צאצאי הדינוזאורים מקבוצת בעלי אגן דמוי לטאה, זאת על סמך מציאת מאובני דינוזאורים בעלי נוצות. גפיהם הקדמיות של העופות, הקרויות כנפיים, מיועדות לתעופה. למרות זאת קיימים מיני עופות שאינם מסוגלים לעוף, מאחר שבהעדר אויבים טבעיים התנוונו כנפיהם במהלך האבולוציה. מינים אחרים, כדוגמת היען, אינם יכולים לעוף בשל משקלם הרב. ישנם מיני עופות, כדוגמת הפינגווינים, המשתמשים בכנפיהם בכדי לשחות. אצל רוב העופות הזכר מגונדר מהנקבה, זאת על מנת שיוכל להרשים את הנקבה בכדי שתענה לחיזוריו. ישנם עופות הפעילים ביום ואילו אחרים הפעילים בלילה. העופות ניזונים מזרעים, חרקים, פרות, צוף פרחים, מכרסמים ודגים. עופות רבים נודדים מרחקים עצומים בעונות הנדידה. 

פינגווין הוא עוף ימי, בצבעי שחור-לבן, הנפוץ רק בחלקו הדרומי של כדה"א  (מיבשת אנטארקטיקה ועד לאיי גלאפגוס).  הפינגווין אינו מסוגל לעוף מאחר שעצמותיו כבדות. גדול הפינגוונים קרוי הפינגווין הקיסרי, וגובהו מגיע ל-120 סנטימטר. הפיננגווין נמצא רוב זמנו מחוץ למים, ועיקר פעילותו הימית היא בחיפוש מזון. הוא ניזון מדגים וסרטנים. גופו של הפינגווין מכוסה בנוצות צפופות וקשות, המאפשרות לו לשחות ביעילות. מחוץ למים גופו של הפינגווין זקוף והוא הולך הליכה מתנדנדת ("הליכת פינגווין). הפינגווינים חיים בזוגיות הנמשכת לכל אורך חייהם. לאחר שנקבת הפינגווין מטילה את הביצה היא יוצאת לים לחפש מזון, ואילו הזכר נשאר מאחור לדגור במסירות על הביצה. במהלך הדגירה שנמשכת חודשיים לא אוכל הזכר דבר. הפינגווינים מתגוררים במושבות צפופות, והם מתקשרים ביניהם באמצעות קולות ושפת גוף. האויב המרכזי שלהם הוא כלב הים. 

לוויתן האורקה - השם אורקה נגזר מהמילה היונית "אורק", שמשמעותה דג גדול. האורקה משתייך למשפחת הדולפינים, והינו הגדול שביניהם. גבו של האורקה שחור, ואילו חזהו וצדי גופו לבנים. אורכו סביב עשרה מטרים, ומשקלו בין 3 ל- 10 טון. הוא נקרא קטלן (Killer Whale) מאחר והוא ניזון בעיקר מדגים ויונקים ימיים. לווייתני האורקה חיים במשפחות ובלהקות. חבורת לווייתני אורקה מסוגלת אף להתנפל ולהרוג לווייתן גדול ממדים. לוויתן האורקה נחשב לאחד הטורפים הקטלנים והמתוחכמים ביותר בטבע. את המידע על המתרחש סביבו קולט לוויתן האורקה מתוך שידור קולות נקישה בתדר גבוה, המוחזרים מתוך הד הגופים (כגון בעלי החיים) הנמצאים במים. האורקה צד את מזונו תוך כדי תקשורת ושיתוף פעולה עם לווייתני אורקה נוספים, באמצעות סידרת נקישות.

לווייתן האורקה מחלק את יומו בין חיפוש מזון, שחייה, פעילות חברתית ומנוחה. קיימים שלושה סוגים שונים של לווייתני אורקה, הנבדלים זה מזה באופן התנהגותם החברתית: המקומי, הארעי והרחוק מן החוף. מחקרים מדעיים שונים מצבעים על כך ששלושת קבוצות לווייתני האורקה הללו מתעלמות זו מזו, וסוגי האורקה השונים לא הזדווגו ביניהם במשך 10,000 שנה. לווייתני האורקה מגיעים לבגרות מינית בגיל 15, אולם הם מתחילים להזדווג בשלב מאוחר יותר, כשלפני ההזדווגות הם מקיימים טקס חיזור ארוך וממושך. משך ההיריון הינו סביב שנה וחצי, והנקבה ממליטה רק אחת לחמש שנים. תמותת האורקות בלידה ולאחריה מאוד גבוהה, ורק חצי מהוולדות מגיעים לגיל חצי שנה.  אורך חייהם הממוצע של זכרי האורקה 45 שנה, ואילו של הנקבות 50 שנה, אולם לעיתים רחוקות מגיעים הן הזכרים והן הנקבות לגיל 90 שנה. 

חרקים הם בעלי חיים המשתייכים למחלקת פרוקי רגליים. גופם מורכב 1. מראש, 2. חזה ובטן, 3. שלושה זוגות רגלים. ישנם חרקים בעלי כנפיים ואילו אחרים הם חסרי כנפיים. בספרות המדעית מוכרים למעלה ממיליון מיני חרקים, וההנחות הן שקיימים קרוב לעוד עשרה מיליון מיני חרקים שעדין לא זוהו (זוהי המשפחה בעלת מספר המינים הרב ביותר בטבע. למשפחת החרקים משתיכים הנמלים, הדבורים, הצרעות, הפרפריאם, הזבובים, הפשפשים, הפרעושים, החיפושיות והתיקנאים. היחסים בין האדם לחרקים הם מגוונים. בעוד  הפרפרים נחשבים לבעל חיים אצילי המסמל חן ויופי, כסמל ליופי, היתוש  והזבוב נחשבים למטרד, התיקן נחשב לחיית ביבים המעבירה מחלות, ואילו הנמלה נחשבת לעמלנית וחרוצה. לחרקים כושר הישרדות אדיר אשר אפשר התפתחות כה רבה ומגוונת של זנים על פני כדור-הארץ. חרקים רבים ניזונים מצוף פרחים והם משמשים כאמצעי האבקה מרכזי לסוגים רבים של צמחים.  כמו כן החרקים משמשים מזון למגוון בעלי חיים כדוגמת ציפורים ומכרסמים שונים, לכן החרקים מהווים חלק חשוב בשרשרת המזון על פני כדור הארץ.