תאריך פרסום: Dec 25, 2014 1:12:49 PM
בדרך כלל חיינו מתנהלים באופן צפוי והגיוני. אנו יודעים עליות ומורדות ומשתדלים להתמודד עם כל מה שהגורל מזמן בדרכינו. אבל יתכנו גם תקופות, בהן אנו חשים חסרי בטחון, כאילו חיינו חוזרים לתוהו ובוהו. בתקופות אלו אנו עלולים לחשוב, שאין מי שמשגיח עלינו וכי אין כל היגיון או תכלית לסבל שלנו.פרשת השבוע מלמדת אותנו, כי לכל סבל יש תכלית וכל מהלך מכוון בהשגחה פרטית. בניו של יעקב, בבואם לשבור את הרעב במצריים, נתקלו בהתרחשות שנראתה על פניה חסרת תכלית. הם ירדו בתום לב למצרים, בכדי להביא משם מזון לאביהם ולבני משפחותיהם. אלפי אנשים נוספים נהגו בדיוק כמוהם. אך היחס לאחים היה שונה משל כולם. ראשית, הם הואשמו על היותם מרגלים. מייד אחר כך הואשמו בגניבה ולאחר מכן, נלקח אחד מהם כבן ערובה לארמון המלך! צרה אחת אחרי השניה. לא היה בכך כל היגיון!בסופו של דבר, כשהאחים המבולבלים מצאו את עצמם ביחידות מול המנהיג המצרי המאיים, קרה להם דבר מדהים! המנהיג שניצב מולם התחיל לבכות וסיפר להם שהוא למעשה יוסף, אחיהם הצעיר!פתאום התמונה התבהרה. כל האירועים המשונים קבלו משמעות חדשה, כשכל המהלך מצטרף ל"תוכנית-על" אלוקית, שמטרתה היתה לאחד אותם!כאשר אנו מזכירים לעצמנו, שכל מה שקורה לנו בחיים, הוא למעשה חלק מתוכנית אלוקית מכוונת, אפילו המצבים המבלבלים ביותר, כבר לא יביכו אותנו כל-כך.