ברגע שהתאוששתי ראתי את ארטמיס לידי ושאלתי "ארטמיס לאין אנחנו הולכים" ענה "מיגל היתאוששת" אמרתי "כן אני מרגיש הרבה יותר טוב איפה אנחנו" ענה לי "אמרו לי שיש יבשת רחוקה ששם הקדמון הולך מקום רחוק מהסג ידם של הצידים". שאלתי אבל איפה אנחנו ומה אתנו ענה ארתמיס אנחנו בתוך שיריונו של הקדמון יש פה סיפרייה וחדרים והמון דברים כאילו מישהוא כבר גר פה פעם ויש פה אור מכדורים שמפוזרים הכול מקום זה מקומם ממש מדהים מיד שאלתי "מאיפה נוכל או נישתה ענה אל תידאג הקדמון דאג לנו אפילו רייד יכול לאכל. שאלתי אך רייד יכול לאכול רק בשר ובאותו הרגע ניכנס לחדר רייד ואמר ארטמיס אני רוצה לדבר איתו בפרטיות. ארטמיס יצא מהחדר ואמר רייד "מיגל אהוב שלי אנחנו נימצאים בתוך שיריונו של הקדמון. והקדמון שוחה ביום למקום רחוק מהסג ידה של המלכה ויש לנו כל מה שצריך כדי לשרוד אין לך מה לידאוג. אבל אני לא יכולתי להרפות שאלתי איזה בשר אתם אוכלים. ענה רייד מיגל גם אני וגם השנדירים לא יכולים לשרוד ללא אוכל. האוכל שלנו הוא בשר לכן אנחנו אוכלים בשר ואנחנו יכולים לשבוע אל תידאג. החשתי שהוא מסתיר משהו ואמרתי בקול מלה כאב מה אתה לא מספר לי. ענה לי רייד אף פעם אני לא שיקרתי לך בבקשה אל תיתן לי להתחיל עכשיו. מיד קמתי עם מעת הכוח שהיה לי ואמרתי "אתה האור שלי ואני הצל שלך זה מה שאתה אמרת לי בבקשה אל תיתן לי לגלות לבד אני נישבע שאני ימשיך לאהוב אותך ולא משנה מה אני איתך אנחנו יחד תהיה כנה. רייד הביט בי במבט מוזר ואמר למה אתה צריך להיות כל כך מושך רייד חיבק אותי ונישק את שפוותי ואמר אני אשפר לך. הקדמון נותן לנו לאכול מעץ הבשר שגדל בתוך שיריונו. אל תיכעס עלי ביגלל זה לא רציתי לספר לך. אני שלא הבנתי על מה הוא מדבר הסתקלתי על רייד מבט מוזר כאילו הוא משקר לי. רייד ראה שאני מבולבל ואמר אתה באמת לא יודע מה זה עץ הבשר נכון. אמרתי אין לי מוסג על מה אתה מדבר. רייד אמר בו ואראה לך הלכנו יחד ובדרל ראיתי ספרייה ענקית מלה בשספרים ובחפצים שנוים וכדורי אור מרחפים בכל מקום המקום היה כמו חלום ואז ראיתי בכה גדולה של מיים מתוקים וראיתי את גלנטוס שותה מישם הבתתי ברייד ושאלתי איפה אנחנו ענה רייד אל תידאג בוא אחרי ראיתי גלם מדרגות מוזר שמגיע עד למעלה עלינו אני ורייד וראיתי דלת גדולה רייד פתח אותה וראיתי את השמיים ואת השמש יצאנו אחוצה וראיתי המון עצים אם פרות דבש וצימייה בכול מקום ואדמה עם דשה אבל עץ אחד היה שונה הגזע שלו היה שחור העלים שלו ורודים ופירותו היו אדומות כמו דם שאלתי איזה עץ זה ענה רייד "זה עץ הבשר. שגודל רק מטילם את הכישוף במקום שקבורים גופות כמו אלה שהיו על החוף והדם משקה אותו העץ והפירות בשר שעסוי מגופותיהם של הגופות. ששמעתי את זה הייתי בהלם ואז שמעתי את טרו-דין שאומר אתה לא צריך לכעוס מיגל אני הוא זה שהטלתי את הכישוף כדי להצמיח שאת עץ הבשר זה חלק מהטבע של חלק מהיצורים החיים בעולם אפילו בין החיות יש חיות שצריכות לצוד כידי לאכול ולשרוד זאת דרכו של הטבע אין לך הזכות ליכעוס על יצורים שרוצים ליחיות זה מעגל החיים וזה אינו דבר מכובד אם הייונו משאירים את הגופות של החיות להרקב על שפת האגם לכן ביקשתי מגלנטוס ארטמיס ורייד לקבור את הגופות על שיריוני ובכך לכבד את זיכרם של החיות שהגנו עלי. העץ הוא חלק ממעגל החיים של יצורי הצללים. תכבד זאת מיד הבנתי שאני באמת לא יכול לומר להם לא לאכול חיבקתי את רייד ואמרתי לו אני לא כועס לעולם אל תסתיר מימני דברים בהטתי ברייד והוא ענה בחיוך אני נישבע חזרנו לתוך השיריון. ומאז בילינו יחד אני רייד גלנטוס וארטמיס. גלנטוס היתנהג כמו אבא שדואג לנו כל הזמן אני שגם ככה אני ילד וארטמיס למרות גילו הגדול הוא עדיין ילד בשנות שנדירים ורייד שהיצתרף אלינו לשיגעון ובכול יום הרגשתי קרוב יותר לרייד כל לילה גלנטוס היה קורה לארטמיס לישון לצידו ואני ורייד ישנו יחד זה לצד זה. אחד הלילות רייד קם ויצה אחוצה חשתי אתה האור שלו מיתרחק היתעוררתי ועקבתי אחר ראיתי אותו בחוץ יושב ומשכיף אל הלילה היתישבתי לידו וראיתי שדמעות זלגו מיפניו מיד שאלתי "אתה בסדר" רייד היתנהג כאילו כלום לא קרה ניגב את הדמעות ושאל "מה אתה עושה פה" עניתי "אני הרגשתי שהיתרחקתה רציתי ליראות מה קרה" ענה רייד "כלום אתה יכול לחזור לישון" היתישבתי לידו ואמרתי "אני מרגיש שבילעדך אין לי חיים מאושרים" הביט בי רייד ושאל "אתה באמת מאושר" עניתי בלי שום היסוס "ברור שאני מאושר כי אני איתך" הביט בי רייד ואמר "אני שמח שאתה לצידי. הבטתי בו והצבעתי לאחד הכוכבים ואמרתי אתה הרואה את הכוכב הזה רייד הביט ואמר כן אמרתי "רייד אתה הכוכב שלי זוהר בחושך ממש כמו הכוכב הזה" רייד הביט בי מבט מבועט ואמר "אני לא הכוכב שלך אני האור שלך" עניתי "אבל גם כוכבים הם אור בלילה והם יפים" ענה רייד כוכבים לא יפים כמו שאנחנו חושבים רק ביגלל שאנחנו רואים אותם מרחוק אבל אם היינו רואים אותם מקרוב הם לא היו יפים כמו שאנחנו חושבים. חשבתי והבנתי מה שהוא אמר ואמרתי זה נכון". הבטתי ברייד ואמרתי "אני מאושר שיש לי אותך והלוואי והיינו יחד לנצח" ושוב זלגו לרייד דמעות מהעניים שאלתי "מה קרה ?" ענה רייד "אני מפחד" שאלתי "מימה אתה מפחד" ענה רייד אני מפחד שיום יבו ואתה תעזוב והצבע בחיים שלי שוב יעלם מעולם לא הייתי פתוח אם איש מבלדיך ואני עדיין מפחד שיום יבו ואתה תישקח מימני. מהרגע שסלמנטיס ואני היתחברנו מעולם לא אמרתי לאיש שאני מפחד כדי לא להראות שאני פחדן. אבל איתך זה שונה אני פותח לך את ליבי ואני בכול פעם מפחד שתישבור לי אותו ופשוט תישקח אותי. לא יכולתי עוד לישמוע את זה מיד אמרתי אתה חייב להפסיק לחשוב ככה אתה הייתה הפחד הכי גדול שלי אבל בכול זאת פתחתי את ליבי אלך ואני נישבע שאני תמיד יעשה את זה גם אם תישנא אותי. רייד הביט בי ואמר "לעולם אני לא אשנא אותך ואם אני אפתח את הלב שלי אליך אתה תקבל אותו למרות כל הסבל שגרמתי לך ולאחרים למרות שאני אכזרי וחסר לב. מיד אמרתי בלי לחשוש רייד אני תמיד יקבל אותך ואת ליבך אתה חלק מחיי ואני לא רוצה שזה הישתנה לעולם. אני שייך לך כמו שאתה שייך לי אתה האור של חיי ואני הצל של האור שלך. דמות ירדו מענייו של רייד הוא אחז בי וקירב אותי אליו הביט בי ואמר "אתה באמת מיתכוון לזה?". בלי יותר מידי מחשבה הנחתי את ידי על הלחי של רייד ואמרתי מובן שכן היתקרבתי אל שפתיו ונישקתי אותם חשתי את האור בתוכי זורח כמו השמש חזרנו לחדר וישנו זה לצד זה מחובקים וכך נירדמנו. במשך הזמן בילינו כולנו יחד אם כחברים אם זה במשחקים ואם זה בלמידה על כול מיני דברים מעניינים ומידי פעם שהיה לי ולרייד פרטיות היו רגעים שלנצח ישארו בליבי. היו גם ימים ולילות שמידי פעם הייונו יוצאים מישיריונו של טרו-דין והיונו מסתכלים על הים הפתוח והשמש הזורחת ובלילות היינו מביטים בכוכים שמעולם לא היו זוהרים כול כך וטרו-דין ליפעמים אירח לנו חברה. למדנו להכיר אחד את השני כך עבר כמעת חודש ימים. ביום בהיר אחד תוך כדי ביקש טרו-דין שנעלה על שיריונו כי הוא מעוניין לדבר איתנו. יצאנו כולנו מישיריונו ואז הוא ואמר הגיע הזמן שאספר לכם על החלטה שקיבלתי. אבל קודם מיגל רד אל הסיפרייה ותחפש ספר קטן אפור ישן שכתוב עליו ברית הנצח ולידו יש אבן תביא אותם לפה. ובנתיים אני אני אדבר אם כולם הלכתי להביא את מה שהוא ביקש חיפסתי ומצאתי את הספר ואת האפן הספר היה ממש ישן ולידו אבן הרמתי את הספר ואת האבן ועליתי למעלה ראתי את המבט על הפנים של ארטמיס גלנטוס ורייד כאילו פיספסתי משהו. התקרבתי ושאלתי מה קרה למה הפנים שלכם נפולות ואז טרו-דין אמר אני חש בצידים שהולכים ומתקרבים אם נמשיך יחד אין ספק שהם יסיגו אותנו ומיכיוון שהם מחפסים אותי אני אמשיך לבד ואתם תלכו למקום מיבטים ותחפסו את האזור שניקרה עמק פרואלי ושם תחביאו את אוצרותי אסור שיפלו לידיה של מלכת הרוחות. מיד אמר רייד מיגל בו אנחנו יורדים פה הבטתי מסביב הכול היה אוקינוס שאלתי איפה בעמצה הים. אמר טרו-דין "גלנטוס ארטמיס ורייד תימצאו את מה שאתם צריכים כדי להגיע ליבשת הקרובה ותשאירו לי לדבר אם מיגל". כולם הלכו ואני דיי לא הבנתי מה קורה פה. טרו-דין אמר "מיגל תקשיב לי טוב הספר שבידך מיחובתך להחביאו ולא להביט בו עד ליום שיתגלה השומר החדש של הסודות ואתה תדע מה לעשות באותו הרגע והאבן שבידך מספרת סיפור שרק מעתים יכלו לישמוע את סיפורה של האבן ביום שתימצא יצור ששומע את סיפורה של האבן תדע שאתה יכול ליפתוח בו. לפתע נישמע קולו של רייד תוך כדיי שהו קורך את ידוד במותניי ואמר תחזיק חזק ובאותו הרגע רייד קפץ לעבר ליים אני ניבהלתי ועצמתי את העניים כשה פתחתי אותםם ראיתי שאני נימצא על ספינה יחסית גדולה וצוות של יצורים שניראים משונים תיפלו הספינה הם היו ניראים כמו אנשים נמוכים אם אוזניים מחודדות וגדולות ועורם היה אפור מעולם לא ראיתי יצורים כאלה בעבר בהיתי בהם וארטמיס אמר לי מיגל לא יפה ליבהות בהם אמרתי אבל מה הם ענה לי ארטמיס אלו גובים הם דומים לגובלינים אבל הם חכמים ואוהבים להיות בים ושאלתי אבל איפה הם היו עד עכשיו לא ראינו אותם בסיפרייה ענה גלנטוס טרו-דין זימן אותם היום כדי שדרכנו יפרדו הבתתי מאחורי וראיתי את ראשו של טרו-דין שאמר להיתראות ידידי היו לי חיים טובים אני מעריך אותכם מאוד ארטמיס גלנטוס אל תישקחו אמ מה שביקשתי ממכם. הבתתי בארטמיס ושאלתי על מה הוא מדבר ענה ארטמיס אתה זוכר שסיפרתי לך שהאישה החיברת אמרה לנו לישמור על סיפריית הסודות עד ליום שבו מותו של הקדמון יגיע וכך גם שלנו. אז הקדמון עשה אם האישה החיברת עיסקה תמורה לכך שנימשיך ליחיות יהיה עלנו להגן ולישמור על השומר החדש ולימסור לידיו את הספר וגם לימצוא את היצור שיכול לישמוע את סיפורה של האבן בנתיים טרו-דין היתרחק ואני צעקתי תודה רב על הכול. באוטו הרגע טרו-דין החל ליצלול לתוך האוקינוס. רייד תפס אותי ואמר בו לבטן הסיפנה יש לנו שם מקום לכולנו אנחנו בחרחק של כמה שעות היבשה. ירדנו לבטן הספניה וגלנטוס וארטמיס היו איתנו ושתיקה סררה במקום כאילו ידענו שמשהו ממש רע הולך ליקרות זה היה השקט שליפני הסערה לאחר זמן מה נירדמתי על רגליו שרייד ואז שמעתי צעקה יבשה מיד היתעוררתי וכולנו עלינו למעלה אחד הגובפים אהחראי על הצוות אמר עליכם לרדת פה המקום הזה אמור להיות מוגן ורחוק מידיה של המלכה. ליפני שהספקנו לדבר פיצוץ חזק ורב עוצמה פגע בספינה וליפני שהבנו מה קורה הפיצוץ העיף את כולנו על החוף. לאחר זמן מה התחלתי לחוש בכאבים עזים בראשי ושמעתי את גלנטוס אומר "בני כח איתך את מיגל וברחו מיפה אני ארוויח לכם עוד זמן רוץ". אני שלא הבנתי מה קורה ניסיתי לזוז אבל לא יכולתי לחוש את גופי כלל פתחתי את עניי וראיתי את הספינה עולה בלהבות ואנשים בעלי ברדס אדום החלו לרדוף אחרינו. גלנטוס נאבק בהם היו להם נשקים מזרים ואז שמעתי זעקה חזקה בקולו של רייד ארטמיס תישמור על מיגל ותישמור עליו ותמיד תזכיר לו שאני אוהב אותו ואני יחזור בישבילו. זעקת הכאב של רייד גרמו לעניי לידמוע. כשכול גופי משותק ורק אוזניי יכלו לישמוע ועניי יכלו לשותת בפחנתי מהכן מגיע הזעקה ואז ראיתי את רייד אזוק באזיקים מוזרים העסוים מאבן מוזרה ושלשלאות מתכת יוצאות מהאזיקים באורך של לפחות שתי מטר לפחות ושני יצורים בעלי גלימה אּדומה אוחזים בשלשלאות ומנסים להישתלט על רייד שמנסה להגן עלי ועל ארטמיס שבורח שאני על. לפתע יצור נוסף בעל ברדס אדום הופיע מאחרי רייד עם נשק מוזר שהיה עשוי קרח וניסה לידקור את רייד אך זנבו של רייד היה כולכך חם שהמיס את הקרח. ומיד הופיעו עוד יצורים בעלי ברדסים אדומים והסתירו ליראות מה קורה לרייד וברגע נישמע קול שאומר חסלו את המיפלצת הבוערת, ניסיתי בכול כוחי לקום ואז חשתי בחבטה הגונה בבן שלי והתעלפתי. עבר זמן מה וקמתי בבהלה ליבי פעם בחוזקה ודמעות בעניי חשבתי שזה רק חלום רע הבטתי מסביב היה עמצע הלילה וחושך כמעת הכול מקום אבל מימה שיכולתי ליראות הייתי העמצע ג'ונגל. הייתי במולבל ניסיתי לקום ואז סמתי לב שארטמיס ישן על רגליי והוא היה פצוע מעת ואני הייתי חבול אבל לא יותר מיד ארטמיס התעורר ואמר מיגל אתה בסדר. שאלתי מה קרה. ענה ארטמיס ליפני מספר שעות משהוא עף לכיוון הספינה והיא היתפוצצה מיד הצידים רודפו אחרינו אנחנו חייבים להמשיך עצרתי קצאת לנוח אבל חייבים ליברוח כמה שיותר רחוק שלא יתפסו אותנו. אני מיד הבנתי שזה לא היה חלום היתמלעו עניי בדמעות ואמרתי מה קרה לרייד ולגלנטוס ענה ארטמיס שעיניו דומעות עם מבט מושפל לאדמה אני לא חושב שהם שרדו. אני לא ידעתי אך להגיב לזה דמעות החלו ליזלוג מעניי לבד וללא שליטה לא יכולתי לסבול זאת שמתי יד על הפה מההלם עצמתי את עניי שדמעו מעצמם. ולא חשתי את זנבו של רייד חשתי אפלה בכול גופי שהחל להיות קפוא וקור עז, מיד ארטמיס אמר רייד אמר שהוא אוהב אותך ואנחנו חיבים לימצא את האזור הבטוח שהקדמון סיפר לנו עליו ועליינו להגיע לשם שאלתי איפה אנה ארתמיס לעמק פרואלי שם נהיה מוגנים. מיד אמרתי בכאב אבל אנחנו לא יודעים איכן זה ואני רוצה לחזור בשביל רייד, מיד אמר ארתמיס, מיגל רייד היתעמץ כדי שניברח אסור לנו לחזור ובטח לא שהצידים רודפים אחרינו, בכול מיקרה כדאי להיתקדם גם בלילה כדי להיתרחק מהצידים מיד פרצתי בבכי ואמרתי מה הטעם הרי הם הצליחו ליגבור על רייד ועל גלנטוס איזה סיכוי יש לנו. ואז נישמע קול שאומר עמק פרואלי בטוח ומוגן מיפניכם צידים ורק אלה שראויים לכך יכולים להיכנס שנדירים ובני הארץ אין רשות להיכנס למקום המקודש הזה. מיד שאלתי מי אתה הקול ענה אני משהו שלא תוכל לצוד מעמק פרואלי מוגן ולא תוכלו להיכנס לשם ללא אישור. מיד ארומיס אמר הקדמון הוא זה ששלח אותנו. ענה הקול ברור שאתם משקרים זה תמיד ככה אין אמונה בשנדירים ובהולכי הארץ היסתלקו. מיד פרצתי בבכי ואמרתי אנחנו לא בטוחים שהקדמון שרד בבקשה למי אפשר ליפנות עוד, בבקשה אנחנו רק רוצים ליברוח מהצידיים, רייד וגלנטוס הקריבו את חייהם בישבל שנגיע לשם. ענה הקול אז הם מתו לחינם עכשיו היסתלקו. אני לא יכולתי לישמוע אותו אומר את זה הרגשתי שליבי יוצא מימקומו ואפלה מקיפה אותי ניראה היה שאני מעבד את עצמי. לפתע ארטמיס נתן לי נשיכה קלה ברגל כדי שהתעורר ואמר מיגל תתעורר אתה חייב להרגע. למרות שאתה ניסער עלך לעבוד עם הסכל ולא מיתחושת בטן. ארטמיס דיבר לפטע ברישמיות ואמר אני ארטמיס בנם של גלנטוס המוכר בשם טופר הרג ואמי היא לילה המלווה של אלקודה אליס אנה נישלחנו הנה לפי בקשתו של טרו-דין שידוע בתור הקדמון שומר הידע ומתעד היסטוריה. בבקשה מימך תומר לי עם מי צריך לדבר או מה צריך לעשות כדי להגיע לעמק פרואלי. ענה הקול "אם כך לך רוח האדמה שתיתן לכם את האישור להיכנס" אני מייד אמרתי שאני רוטח מיזעם רוח האדמה היא שלחה אותי לקדמון שאר לנו להגיע לפה. שאל הקול המסתורי למה שהיא תישלח אותך לקדמון. עניתי כי הוא היה זקוק לעזרה הצידים ניסו לצוד אותו ואני וחבריי ניסינו לעזור וחלק הקריבו את חייהם לשם כך. ענה הקול תראה לי הוככה לכך ואני אפתח את השערים בפניך. מיד ניזכרתי בספר ובאבן שהקדמון הביא לנו וחיפסתי מסביב אבל הם לא היו שם שאלתי בבהלה ארטמיס איפה הספר והאבן. ענה ארטמיס ביזמן הפיצוץ לא ראיתי דבר לא היה לי זמן לחפש. אמר הקול המסתורי לא אוכל לתת לך להיכנס עד שלא תראה לי הוככה שאתה דובר אמת ובאותו הרגע האדמה תחת רגלנו החלה לירעוד ושורש עץ החל ליצמוח בצורת טבעת בגודל כף יד והקול אמר זאת טבעת המעבר היא תעביר אותכם לעמק פרואלי רק אם אני אפעיל אותה ורק אני בלבד יכול להפעיל אותה אבל רק אם תתנו לי הוככה לכך שאתם דוברים אמת. לא ידענו מה לעשות ואז תוך כדי שאנחנו מביטים אחד בשני ראיתי שגם ארתמיס נהיה זועם ועצבני ולפטע נישמע קול נוסף וצורם לאוזן אני גופ המשרת של שומר הידע מעיד על כך בדמי ברוחי ובעניי שאני ואנשי יכולים לאמת את הסיפור והינה גם הרוחכה לכך. לפתע הופיע הספר האפור והאבן שהקדמון העביר לי שהיתרומם באוויר ומשהוא הניח אותו על הטבעת. הקול אמר אתם רשאים להיכנס. פתח בן העצים לפתע נוצר וראיתי שם עולם שלא ראיתי משהוא דומה לזה עצים בצורות שונות חיות שמעולם לא ראיתי. עברנו בן השערים ואזור מלבב עניים ומרהיב מלא ביצורים מוזרים מיסתוריים, עצים מיים עצי פרי ועצי בשר הכל היה ניראה כמו חלום. הסתקלתי סביב ואז ריאתי את הגופים שנתנו לי את הספר ואת האבן. הם ניראו קטנים ונמוכים מאוד בגובה של חצי מטר צבע עורם אפור ואוזניים מחודדות ואמרו עליך לישמור על זה באזור פה ולא להוציא את הספר או את האבן ממעמק פרואלי. אמרתי אני לא מיתכוון לצאת מיפה לשארית חיי כי אין לזה טעם ללא רייד ואז אחד הגופים אמר בכך שנכנסת למעמק פרואלי התחייבת לשמור על החיות מסקנה ולתת להם מיקלט ומיכיוון שאתה שליחו של רוח האדמה ושומר הידע המחויבות עוברת אליך, ואסור לך להילחם רק להגן. כול עוד אין לך דם על הידיים אתה יכול להיכנס לעמק, אבל ביום שתהרוג לא תוכל יותר להיכנס, כח את הטבעת הזאת והיא תיתן לך ללעבור לאזורים שונים בעולם. מיד שאלתי אבל ארטמיס אתה שנדיר אך תיכנס. ענה ארטמיס אני מעולם לא הרגתי לא יכולתי מעולם אבי היה עושה הכול. ניכנסתי פנימה עם כאב שלא יכולתי לסת, אבל המילה של אנשי השווט שלי ורייד תייחה חילחלה ברואשי למרות שחשבתי לעצמי איזה מין חיים אלה. אך לאט לאט התחלנו להסתגל למקום ולמדתי על כוחותי יותר ויותר, רפיתי חיות פצועות, וגם יכולתי לדבר עם החיות עזרה לי מאוד הפכתי למגן של החיות. ניסיתי להתחזק ולנסות להעסיק את עצמי כדי שלא אחשוב על רייד כי אם אני אגדיש מחשבה אני לא יעמוד בזה כי אן את רייד שיראה לי את האור שנילקח מימני.

זה הסיפור שלי. ומאז ועד היום אני מנסה להישאר רגוע ולחיותאת חיי ולהיתרחק מהולכי הארץ.

עד היום שמעתי שרייד שרד כשפגשתי אותם (המשך בסיפורו של טאי).