שמי מיגל. נולדתי מתחת לאדמה באזור שנקרא נצח החיים. אני יתום ודמות האב שהייתה לי היה הצ'יף של השבט, הוא תמיד סיפר לי איך הורי הצילו את חייו מספר פעמים ויום אחד הם יצאו למשימה וביקשו מהצ'יף שישמור עלי ומעולם לא חזרו. הצ'יף אמר שהם היו גיבורים של האזור אבל תמיד הרגשתי שהוא מסתיר משהו. אזור נצח החיים תמיד היה מנותק מהעולם העליון. כשהייתי בן 10 עשיתי את טעות חיי שאני מצטער עליה עד היום כבר 5 שנים מאותו היום ועדיין יש לי סיוטים. תמיד לימדו אותנו לצאת לעולם העליון זה מסוכן כיוון שאלקודה עדיין לא נולד והעולם עדיין בכאוס. אחת לשבוע חלקנו יוצאים למשימה שקטה וסודית לאסוף ציוד ואוכל, באותו הזמן רק גברים שנבחרו על ידי הצ'יף קיבלו את האישור לצאת לעולם העליון. למרות שהמקום שאנו גרים בו יפיפה ולא היה חסר דבר. המקום גדול מתחת לאדמה אור בוהק מהזריחה ועד השקיע שהיה מגיע מקריסטל גדול שמרחף מעל אגם מים מתוקים ליד מעיינות חמים חיות אקזוטיות מרהיבות אך למרות כל הטוב הזה האדמה לא הייתה טובה לגידול פירות וירקות, היה חסר לנו ציוד ואוכל לכן פעם בשבוע אנשי השבט שנבחרו על ידי הצ'יף היו עולים לעולם העליון. יכולות השבט שלנו היו מיוחדות וייחודיות הייתה לנו את היכולת לדבר עם כל יצור חיי ולהבין את שפתו והם הבינו את שפתינו ולעיתים נדירות מספרים שיש לנו יכולות חבויות. היה לנו טקס שנקרא מיזוג החיים ברגע שבניי השבט שלי היו מגיעים לגיל הבגרות הם היו הולכים לקצה של אזור נצח החיים לאזור ששמו מנהרת הסודות זאת הייתה מערה ארוכה שאת סופה איש מאתנו לא ראה, שם היו חיות בר ושם הבוגרים היו בוחרים חייה מלווה שהייתה נקשרת אליהם לכל החיים. גילאי הבגרות היה בגיל 12 לבנות, ולבנים בגיל 13. אני הייתי סקרן מה יש בעולם העליון לכן שהגברים של השבט יצאו מאזור נצח החיים אני התגנבתי לאחד העגלות והצטרפתי למסע שלהם בסתר. עלינו בתוך מערה עמוקה קלפיי מעלה ויצאנו מתוך מערה חבויה היטב ביער גדול ומרשים מיד יצאתי מתוך העגלה מבלי שיבחינו בי. חיכיתי מספר רגעים שאנשי השבט ילכו ולאחר מכן התפעלתי מהשמיים ציפורים, עצים, הרים, מהרוח המרגיע, הרגשתי הרגשה מדהימה ומרהיבה טיילתי מעת באזור ושמעתי רעשים של רוח שנושבת בעצים והרגשתי רגוע זה הרגיש לי נכון וטוב. וברגע אחד הכול התהפך שמעתי אנשים צועקים הלכתי בעקבות הצעקות וראיתי אנשים לבושי מדים אדומים ויכולות אש מפחידות נלחמים באנשי השבט שלנו שיצאו להביא מזון ושורפים אותם למוות ראיתי לראשונה בחיי דם ואנשים מתים נבהלתי בכיתי וצרחתי. מיד אחד מלובשי המדים הביט בי במבט חודר ואמר היינה מה שחיפשנו הזדמנות פז שאסור להחמיץ. אנשי השבט שיצאו להבי מזון מתו ולא נשאר אחד בחיים נבהלתי ורצתי לספר לצ'יף. אני מיד ברחתי לתוך המערה הגעתי לאזור נצח החיים חיפשתי את הצ'יף. כשהגעתי אל הצ'יף וספרתי לו את כל מה שראיתי מיד הישמע האזעקה והצ'יף אמר לי שהוא מאוכזב ממני שיצאתי ללא רשות והובלתי אותם ישירות למקום שהיה אמור להיות סוד מהעולם העליון. לך אל המקלט הבטוח הוא אמר לי. הלכתי מהר ככל שיכולתי מאוכזב מעצמי ונשמעו רעשי מלחמה הגעתי למקלט שהיה עמוס באנשיי השבט ולא היה מקום הביטה בי אחת הנשים המבוגרות ואמרה ילדי אני מבוגרת הצעירים הם העתיד והם צריכים לחיות את חייהם. בו היכנס במקומי פרצתי בבכי ואמרתי אני מצטער זה באשמתי מיד ברחתי. הצ'יף צעק לקרב. ומיד החל קרב של חיים ומוות. באמצע הקרב הגורלי הצ'יף ראה אותי בוכה ובורח מכל המהומה מיד ביקש מהגברים להגן עליו לזמן מה ולקחת פיקוד. הצ'יף הגיע אלי באמצע קרב אכזרי ואמר לי אתה זוכר שהינו משחקים מחבואים ואף פעם לא מצאתי אותך ? עניתי בחוסר הבנה ובבכי כן. ושאלתי אבל למה לא ללכת למנהרת הסודות ? ענה הצ'יף סגרנו את המערה הקדושה כי יש ידע שאסור שיגיע לידיים הלא נכונות. לך להתחבא שאף אחד לא יראה או ישמע אותך, מה שאתה הולך לראות ישנה את חייך זכור את דברי מיגל ההורים שלך גיבורים ואתה כמוהם גיבור. לך והתחבא שלא יראו אותך נכון עשתה טעות שהולכת לגבות מחיר של חיים רבים. אבל כל אחד עושה טעות בחייו. על תאשים את עצמך אתה עדיין ילד כוונותיך לא היו רעות. זכור את דברי מיגל שילוו אותך לכל החיים. תחייה ולא משנה מה. תחייה למד מהעבר. עכשיו לך והסתתר לך אין דם על הידיים וכך זה חייב להישאר. הצ'יף מיד רץ לקרב. אני ברחתי אל המקום המסתור שאף אחד לא יודע עליו. זה היה בתוך קיר תומך. שהיה לו פתח מוסתר שמכוסה היטב ופתח קטן שממנו היה ניתן לראות מה מתרחש. ראיתי אנשים רבים נהרגים וזלגו מעיני דמעות בלי סוף אבל היה נראה שהשבט מסתדר ואז בקול מפתיע נשמע פיצוץ חזק כל כך שלא יכולתי לשמוע דבר וראשי כאב כאבים איומים אש כחולה פגעה בכולם גם בחיילים בעלי המדים האדומים והאנשים שגידלו ואהבו אותי. אש הייתה בכל מקום אפשרי כולם נשרפו למוות כולם צרחו צעקות מקפיאות דם. ובין הלהבות ראיתי דמות נמוכת קומה שדומה לילד מתוך להבות. האש מקיפה אותו ולא פוגעת בו כלל. לא ראיתי אותו בברור אבל הוא היה מרתיעה, העיניים שלו היו חודרות ומפחידות כמו חיית טרף שהורגת לשם הנאה. קיבלתי התקף פחד השתנתי על עצמי והתעלפתי מה הפחד והאימה. כשהתעוררתי היה ריח נורא אך היה שקט. יצאתי מהמחבוא וראיתי את הגופות של כל האנשים שאיתם גדלתי כל השבט נשרף בלהבות הכחולות .המראה היה מחריד מרוב המראה המכוער הקאתי מספר פעמים רצתי אל המקלט שהיה אמור להיות בטוח אולי יש משהו שניצל אבל גם הוא נפרץ והאש שריפה למוות את כל מה שהיה שם. אני השורד היחידי של השבט שלי לא אשכח את המבט של אותו דמות. שהייתה נמוכת קומה עם העיניים המפחידות וחדות אפילו את החיילים שלו הוא הרג ללא רחמים. מאז נדדתי בעולם העליון עם תחושת אשמה. היה לי קשה לשרוד הייתי ילד למדתי להכיר את העולם העליון. בשבט נהגו לחלוק אחד אם השני. אבל האנשים בעולם העליון מכרו אוכל שתייה וכל מיני חפצים עבור משהו שנקרא מטבעות. כסף וזהב. לא היה לי מוסג מזה ומאיפה משיגים כאלה אבל הבנתי שאני צריך לעבוד בשבילו אז חיפשתי עבודה אבל לא התייחסו אלי ברצינות כי אני עדיין ילד. תקופה מסוימת הייתי רעב ללחם ובשביל לשרוד חיפשתי אוכל ולא מצאתי. יום אחד לאחר זמן לא רב ראיתי אגם מים שטובים לשתייה והתחלתי לשתות. תוך כידי שאני שוטה חשתי מבט חודר אלי מתוך המים. הבטתי במים וראיתי צל בתוך המים שדיבר אלי. איך אתה מעז לשתות מהמים שלי מבלי שארשה זאת. שאלתי ומי אתה ענה הצל איך אתה מעז לא לדעת את שמי. מהיכן הגעתה שאל הצל. עניתי מכפר נצח החיים, ענה הצל אם כך אנשי נצח החיים שומרים את הסוד האפל שלהם מפני הדורות החדשים אם כך אתם מזלזלים בשו הגדול. קללה תבוא על ראשך לא תספר לאף אחד על מקום מולדתך חוץ מאנשי הכפר שלך, לא תוכל לספר לאף אחד על הקללה ועל מקרומי. כמו ששמרתם את סודות השבט שלכם כך סודות הילדות שלך תישאר סוד שלא תוכל לחלוק עם איש מלבדי אחרת לבך יפסיק לפעום. הרגשתי צמרמורת בכל גופי אפלה אפפה אותי. ממשיך הצל ואמר הסתלק עכשיו מהאגם שלי, בטון רועם. מיד ברחתי כל עוד יכולתי וברחתי כמה שיותר רחוק שיכולתי. לאחר מספר ימים ראיתי עיר גדולה ומיד הלכתי לכיוונה ליד אחד הבתים המפוארים ראיתי סמטה צדדית שכמעט ולא מבחינים בה. שם החלטתי לישון. חתולים רבים היו מבכרים אותי ומתכרבלים לציידי. בבוקר שלמחרת ראיתי את אחד האנשים שזורק לחם יבש לתוך חבית מתכת גדולה. לקחתי בכל לילה את האוכל שאנשים בנדיבות ליבם השליכו לתוך חביות מתכת. הייתי משחק עם החתולים בלילות ומטייל מדי פעם כדי להכיר את המקום ומיד עם עלות השחר מיד הייתי חוזר לסמטה