באותו הרגע האש המשתוללת הפכה לכחולה והלהבות החלו לדעוך במהירות מסחררת עד שנכבו הופיע מתוך היער ילד לבוש בגדים מכובדים, שער ראשו שחור פחם, ידיו מחוסות בכפפות עור מחוזקות, מאחרי גבו היו כנפי אש כחולות, זנב מאחורי גבו ובקצה הזנב להבה בוערת ואמר "טמוגי שחרר את הילד הזה". טמוגי הביט בו במבט שנאה ואמר "אח גדול אתה גם בוגד בנאמנותך ועכשיו גם אתה בוגד במשפחה שלך". המבט של אח של טמוגי השתנה גופו החל לבעור באש כחולה שסבבה אותו ולא פגעה בו והוא אמר בטון רועם ומחריד "טמוגי זה השטח מחוץ לתחומי העיר החוק לא תקף פה אני אשרוף את כול מסיגי הגבול שיפלשו לשטח הזה אין לך זכות בשטח זה לחתום לך עבד. לך מפה לפני שאני אשרוף אותך ואת כול חברך". שאל טמוגי "מה אם מיגל הוא גם פלש לשטח הזה ובגללו כול הבלגן". ענה אחיו הגדול "הוא אמר שהוא מוכן להיות עבד נכון". הוא הביט בי מבת משתק ועמוק זה הייתה אותה תחושה שהרגשתי ליפני שלוש שנים באזור נצח החיים מרוב פחד השתנתי על עצמי קפאתי במקומי מהפחד". היו יכולים להרגיש את הפחד באוויר ומתח שסרר בין כולם. טמוגי החליט דרך צחוק לשבור את המתח והחל לצחוק עלי כי עשיתי במכנסיים, הם החלו ללכת לכיוון העיר ליפני שנעלמו טמוגי צעק בקול "חכה נספר למנהל ניר שאתה הברחת את החיות של הצידים ואתה תסתבך בצרות". הם התרחקו עד שלא ראיתי אותם רציתי לברוח אבל הברכיים שלי רעדו מפחד ולא יכולתי לזוז. הילד התקרב אלי, האש בגופו נעלמה וכנפיי האש כחולות עדיין היו מאחורי גבו ביחד אם זנבו הבוער באש כחלחלה מרהיבה. הוא התקרב קרוב אלי. גופי הרגיש שהוא הולך להתפוצץ הלב שלי דפק ללא מעצורים במהירות מסחררת עד שהוא הגיע קרוב מספיק אם יד ימינו שהייתה עם כפפה. הרים את ראשי עם אצבעות שהניח מתחת לסנטר שלי, והרים את ראשי בעדינות ואמר לי "תקשיב לי טוב המקום הזה הוא לא בטוח לילד עדין כמוך לך לבית שלך". שתקתי ופחדתי לענות לו הוא הביט בי ושאל "היכן הבית שלך?". גמגמתי בתשובתי ועניתי "על העץ". הוא הביט ושאל "באיזה רשות אתה נמצא בבית העץ שאינו שלך". עניתי בגמגם שכול גופי רועד מפחד "קרוליין אמרה לי שזה בסדר להיות פה". הביט בי מבט מופתע ואמר "לכול דבר יש מחיר מה המחיר ששילמת לה". פחדתי לענות אבל גופי השתתק לחלוטין הוא ניער אותי ושאל שוב "מה המחיר ששילמת?". עם יד רועדת הצבעתי על הגינה שהייתה כמעת שרופה לגמרי הוא הביט ואמר "מהיום אתה תשמור על בית העץ הזה כאילו היה שלך. אחרי הכול זה היה חבל עם לעבד שלי לא היה בית לחזור אליו נכון". אמר ברצינות רבה. אני לא עניתי מפחד. פנה אלי בקולו ואמר "אם אתה רוצה לחיות תישאר פה מהיום זה היה לפי החוקים שלי, מי רגע זה אתה העבד שלי אתה לא תישן במקום אחר ללא רשותי אחרת אני ארדוף אותך והעניש אותך ואולי אשרוף את גופך למוות אני מקווה שאני ברור. הנהנתי בראשי כשהלב שלי דופק במהירות מופרזת ודמעות זולגות מעניי. המשיך ואמר "עכשיו תחזור לעיסוק שלך אחשוב כבר על משהו שתוכל לעבוד בו ותהיה עבד שימושי במשהו". הוא קם והחל ללכת לתוך היער שהכנפיים מאורי גבו נעלמו וזנבו עדיין בוער באש מרהיבה. הותקפתי בלחץ הייתי מבולבל ולא הבנתי אך סיבכתי את עצמי בצרה הזאת ונזכרתי שאני חייב ללכת לעבודה רצתי במהירות שראשי מלה מחשבות לכיוון העבודה וכל הדרך חשבתי מה עלי לעשות אפילו בזמן העבודה המחשבה הזאת רדפה אותי מה עלי לעשות. שסיימתי עבודה לא רציתי לחזור לבית העץ אבל לא הייתה לי בררה אחר נכנסתי אל היער וכשהגעתי ליד בית העץ בגינה הזאב השועל וארבע ארנבים שהצידים צדו היו שם פצועים וחבולים ומדממים. מיד ניגשתי אליהם והתחלתי לטפל בהם. הרגשתי שמישהו מביט בי. הבטתי סביב אבל לא ראיתי אף אחד טיפלתי בהם והם הלכו לכיוון היער. הרגשתי קשר מיוחד אל החיות. עייפות רבה נפלה עלי ונרדמתי בגינה מתחת לבית העץ ובבוקר שקמתי "ראיתי קופסת מלאה באוכל שהגיע מהשוק מונח לי לידי הבטתי סביב אבל לא היה אף אחד. לקחתי את האוכל והלכתי לכיוון הלימודים. בכיתה כול הכיתה החלה לצחוק עלי על זה שעכשיו אני עבד של אחיו הגדול של טמוגי לא ממש התייחסתי אבל הרגשתי נורה ואיום וכשהמורה ניכנס הוא אמר שיש לו בשורות רעות אתמול בצהרים הייתה פריצה וחבלה ופרצו את כל הכלובים של החיות והם ברחו לכן לא נוכל לנתח אותם היום ואנו נחזור על החומר מיד טמוגי התפרץ בדבריו של המורה ואמר המורה מיגל אחריי לזה. ראיתי אותו משחרר את החיות. המורה הסתכל במבט בוז ושאל האם זה נכון?. עניתי לא. מיד אמר טמוגי לא יפה לשקר מיגל נכון שאתמול ראינו אותך עם החיות שהברחת מהכלוב עניתי כן אבל.. ליפניי שהספקתי לסיים המורה צעק "זאת פשוט לא הולם גש לנהל מיד ותומר לו שאתה אחריי להיעלמותם של החיות ולהסגת גבול לאחר שעות הלימודים" ניסיתי להסביר או לדבר. אבל המורה אני לא... ליפני שהספקתי לומר מילה המורה צעק "צא מהכיתה שלי אני לא מוכן ללמד אותך עכשיו". יצאתי מהכיתה בבושת פנים וסגרתי אחרי את הדלת וכל הכיתה צחקה ונישמע צעקת המורה יש לתפל בזה בחומרה רבה אני כבר חוזר המורה יצא מהכיתה סגר את הדלת החזיק את ידי בחוזקה ובכעס הרגשתי שידי הולכת להישבר והוא גרר. נכנסנו אל משרדו של ניר המנהל ואמר המורה. הוא אחרי לפריצה הקטנה אתמול אני לא מוכן לקבל אותו בלי עונש ראוי למתיחה העצובה שלו אבקש לתפל בזה בחומרה אחרת אצטרך להודיע למשמר המלכותי. ניר ניראה זועף ואמר אין בעיה אני מיד אטפל בזה בחומרה. המורה יצא מהחדר המנהל. אני שכולי מבויש ולא מצליח להשחיל משפט אחד בלי גמגום ועם דמעות בעניים ניסיתי להסביר וניר המנהל התפרץ גם הוא בדברי ואמר "מיגל אני מאוכזב מימך קרוליין נתנה הכול בשבילך ליפני שמתה איך אתה יכול לעשות לה את זה". אני לרגע השתתקתי ואמרתי בקול מלא בכי ועצב בעניים "היא מתה". המנהל הביט בי וראה שדמעות ירדו לי מהעניים ומבט מופתע על פניי ושאל "אתה לא ידעת על כך?". עניתי בבכי "לא". בקול מלא כאב. ניר אמר לי "ליפני חודש גילו שלקרוליין הייתה מחלה חשוכת מרפה ואמרו לה שהיא הולכת למות בקרוב. היא מכרה את הדירה שלה בכדי לשלם לך את הלימודים ולא היה לה כסף לטפל בעצמה. ליפני שבוע וחצי היא אמרה לי שהיא הולכת לספר לך. הבנתי גם מאדון ברנדיי אבא של טמוגי שהיא ביקשה לראות אותך ליפני שהיא מתה ואתה סירבת להגיע. אני הייתי בשוק ובהלם אני לא האמנתי למשמע אוזניי. חיכיתי לרגע לשמוע שזאת בדיחה או מתיחה של מישהו. ניר ראה שאני הייתי בהלם ואמר לי "אני מבין שזה לא היה המצב. טוב אני אברר את העניין הזה. תיראה מיגל אני גם מבין שאתה לא מסתדר אם חבריי הכיתה שלך ואני כן חייב לטפל בזה ששחררת את החיות ללא אישור. מיד עניתי בקול בכי "נכון שחררתי אותם אבל לא בשטח של הלימודים זה היה אתמול ביער וטמוגי היה שם אם החברים מהכיתה והוא קרה לציידים והם לקחו את החיות בחזרה וטמוגי רצה לשרוף את הגינה שבנייתי עם קרוליין ואת היער והחיות ואז אח שלו הגדול הופיע. ושניסיתי להסביר ולהמשיך בדברי התפרץ ניר בדברי ואמר "רגע רגע רגע לאט תן לי להבין אתה ראתה את רייד?". "מי זה רייד?" שאלתי. ענה ניר "זה אח הגדול של טמוגי". אמרתי "אז ככה קוראים לו, רייד, כן ראיתי אותו והוא אמר שאני עבד שלו". אמר ניר בהבנה אני מצטער לפי החוקים אסור לי ללמד עבדים בבית הספר זה החוק של המלכה אבל מכיוון שקרוליין שילמה כבר על כול הלימודים שלך ואני צריך להראות למורים שאני מעניש אותך אז החל ממחר אתה במקום להגיע בשבע בבוקר תגיע בשש בבוקר ובמקום ללמוד בכיתה אתה תלמד אצלי בתור מתנדב לרפואה. העבודה שלי היא בשטח אני הולך לרפא אנשים ואתה תתלווה אלי ללימוד את המקצוע האמיתי כך תרכוש ניסיון בשטח זה הרבה יותר טוב מלימודי תאוריה. אני מפיץ שמוע שאתה סולקת מהלמודים מסיבות אי תשלום וכך אתה עונה לכל מי ששואל מדוע אתה לא בלימודים. כיוון שאין לך מספיק כסף לממן לימודי עבדים ברור לך מיגל. בחוסר בררה עניתי בסדר. אני רוצה שתמשיך ללמוד כי זאת הייתה בקשתה האחרונה של קרוליין. ואני יודע שאתה מוכשר ויש לך לב טוב אבל תיזהר בלשונך החל מרגע זה מכיוון שאתה הפכת לעבד הדברים התנהלו אחרת בשבילך אז תיזהר ואני אבדוק את העניין שלא יעדכנו אותך לגביי מותה של קרוליין. עד אז לך לבית ומחר אתה מתחיל ללמוד איתי השעות משש בבוקר ואסוף את חפצך מהכיתה. יצאתי מחדר המנהל והלכתי בחוסר ביטחון אל הכיתה נקשתי בדלת ומיד המורה פתח לי את הדלת אמרתי לו שהמנהל אמר לי לקחת את החפצים שלי המורה הכניס אותי לכיתה. שנכנסתי לכיתה כולם כלל המורה הסתכלו עלי במבט בוז. והתחלתי לארוז את חפצי והמורה היה חייב לעקוץ ואמר בזכותו של תלמיד מהכיתה אתם תקבלו שיעורי בית נוספים למחר כיוון שאין לנו איך ללמוד על בשר כי החיות באורח פלא נעלמו נכון מיגל כולם. הסתכלו עלי במבט כועס והחלו לצעוק עלי ולקלל אותי מיד לקחתי את חפציי הכי מהר שרק יכולתי והסתלקתי מהמקום מיהרתי וברחתי אל בית העץ שמתי את חפצי במקום והלכתי אל בית התפירה בו הייתי עובד דיברתי אם ספיר המנהלת שהייתה נחמדה וספרתי לה שהשעות משתנות וספיר הבינה ואמרה אין בעיה אז תגיע יותר מאוחר ותסיים מאוחר במקום להגיע בשלוש ולסיים בחמש תגיע בשש ותסיים בשמונה שמחתי והודיתי לה ויצאתי מהמקום בסיום העבודה. והגעתי לבית העץ ושם ראיתי את החיות הפצועות שנעלמו ממרכז הלימודים נמצאים בגינה מתחת לבית העץ משוחררים ורייד היה שם עומד על יד העץ פחדתי ורציתי לברוח שלא יראה אותי אבל הוא כן ראה אותי והוא אמר "לי מיגל בו הנה מיד" אני חששתי הוא חזר על עצמו בקול פקודה מיגל בו הנה מיד. הלכתי בחשש רב לכיוונו ראשי ועיניי מביטים למתה רייד מיד ראה שהייתי מפוחד ואז הוא דיבר ואמר "מיגל שמי רייד אני השומר של היער הזה והאזור הזה הוא שטח הריבונות שלי ואני פה קובע את החוקים הרם את ראשך מגל". אני פחדתי כול כך שהרמתי את ראשי אבל עניי שיטתו לצדדים רק לא עליו ואז רייד אמר "מיגל הבט בי". בחוסר ביטחון ובפחד הסתכלתי עליו והוא הביט בי אבל הרגשתי שונה זה לא היה מבט מפחיד העניים היו חמימות ורחומות הבטתי בו והוא אמר "מיגל חשוב שתדע אני רייד האדון שלך אתה תיפנה אלי רק בתור אדוני. אני יודע שזה נישמע מאוד לא נוח אבל אם אתה רוצה לשרוד פה חייבים שידעו שאתה העבד שלי אחרת שנינו נסתבך בצרות ברור לך עניתי בהיסוס רב ובגמגום כ.כן אדו. דוני. רייד אמר לי מיגל מכיוון שאתה עבד שלי אני שומר עליך ואתה חיי בשטח שלי אבל בתמורה אתה תהיה הרופא של כול החיות שחיות ביער הזה וזאת אומרת שאם אתה רואה חיה פצועה שניפגע מצדיים אתה מתפל בה ודואג לה לאוכל תרופות כול מה שהיא צריכה גם אם זה על החשבון של האוכל האישי שלך ברור לך עניתי בפחד תוך כדי שאני מגמגם כ.כן אדוני מעולה אתה מתחיל מרגע זה שתטפל בחיות שרצית להגן עליהם אתמול בהיסוס רב עניתי כן אדוני רייד התרחק מימני ושמתי לב שיש בידיים של רייד עדין כפפות המחסות את ידיו והוא נעלם לתוך היער מיד ניגשתי לטפל בחיות ואם הכסף שהיה ברשותי קניתי משחות וציוד מתאים באותו הערב היה קריר מהרגיל עליתי אל בית העץ והורדתי מבית העץ שמיכה שבה אני הייתי מתכסה. היחידה שהייתה לי וכיסיתי את החיות הפצועות שצריכות להחלים שניסו להתחמם סביב העץ והלכתי לישון לצידם נרדמתי אך מהקור התעוררתי מספר פעמים ואף רעדתי מקור. עד שהרגשתי חמים ונעים ונרדמתי עד הבוקר. בבוקר שקמתי הבטתי וראיתי שהחיות כבר אינם עוד. מלבד ארנב אחד שנשאר על ידי ועדיין היה ישן הוא היה פצוע ברגל ובבטן ועדיין היה זקוק לטיפול רפואי קמתי להתארגן ללכת מוקדם יותר לכיוון הלימודים וראיתי שמיכה נוספת שנמצאת עלי לא ממש הבנתי של מי הסמיכה הזאת אבל הזדרזתי ללכת ללימודים עם ניר לכן העליתי את השמיכה הנוספת ביחד אם הסמיכה שלי לבית העץ. הלכתי ללימודים היה לי יום קשה הלכנו וטיפלנו באדם שעמד שנפל על ציוד חד ומסוכן ניר לימד אותי לתפור פצעים היה לי די קל לתפור כיוון שאני עובד בתפירה ניר היה מופתע עזרתי לזר גם להירגע בזמן הטיפול והשארתי אותו רגוע שלא היה לחוץ בסוף הטיפול ניר יצא איתי החוצה ואמר לי אם תמשיך כך תהיה רופא גדול. וכך עבר לו היום בטיפולים הגיע סוף הלימודים וניר שחרר אותי לביתי ומיד הלכתי אל עבודתי הייתי עייף ותשוש בזמן עבודת התפירה כמה מחברי הקודמים לכיתה עברו במקום בו עברתי כדי להזמין מעיל לחורף המתקרב גם לטמוגי היה שם וראה אותי עיניו היו מלאות שנאה הוא ניכנס אל בית העסק ואמר בקול רם שכול מי שהיה באזור היה יכול לשמוע "עם לא תסלקו את מיגל הבוגד מהעבודה אלשין עליכם למשמר שאתם מחזיקים את העבד של הבוגד הכחול". אני לא הבנתי מה הכוונה אבל עושה רושם שכול מי שהיה מסביב הבין הביטו בי בבוז. אנשי העבודה שאהבו אותי אמרו לי ללכת כמה שאתה עובד טוב ואנו אוהבים אותך אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להסתבך בצרות אתה צריך ללכת. בעלת העסק ספיר ניגשה אל טמוגי תפסה באוזן שלו ואמרה יש לך הוכחות לכך שהוא העבד של הבוגד הכחול. טמוגי אמר בקול מתנשא "כן אני ראיתי ושמעתי את זה מאח שלי שאמר שהוא העבד שלו ביחד אם חברי שהיו איתי" אמר בקול מתרברב "ספרו לה" כול התלמידים אמרו לה שזה נכון אמרה ספיר "מיגל יש עליך את חוטם האדון על גבך". שאלתי "על מה את מדברת?". "הרם את חולצתך מיגל אני רוצה ליראות את חותם אדונך". הרמתי בבושה ובלחץ את החולצה שלי באטיות ואמרה "ספיר אין עליו שום חוטם אין לו אדון". במשיכה חזקה באוזן הוציאה אותו מבית המלכה ואמרה לטמוגי הסתלק אתה וחברך שמפיצים שמועות אינכם רצויים פה אם באתם לקנות אז תיקנו אבל אם באתם לעשות פה צרות ולפגוע בעובדים שלי לכו ואל תחזרו ספיר אמרה זאת בקול בכוונה שכול מי שהיה במקום היה יכול לשמוע טמוגי ביחד עם חבריו יצאו בבושה מהמקום אחרי שהלכו אמרה לי ספיר אני מגבה אותך מיגל שאלתי את בחשש אך ידעת שאין לי סימן בגב אמרה לי ספיר לא ידעתי אבל אני מכירה את החוקים לכן אם היה עליך חותם הייתי באמת צריכה לגרש אותך אחרת כל מי שעובד פה היה בסכנה אני שמחה שאתה לא עבד של אף אחד כי אסור לתת עבודה לעבדים לפי החוק של המלכה והעונש הוא מוות בכיכר העיר. מה באמת שאלתי בתמיה אמרה ספיר כן זה החוק של המלכה הלכתי לצד ולא ידעתי מה לעשות ספיר שאלה מה קרה מיגל חשבתי שתיהיה שמח שאתה לא עבד אמרתי בכול בכי שקט אבל אני כן עבד של רייד זה מה שהוא אמר לי שאלה ספיר בתמיה למה אבל אין עליך סימן עניתי נכון אני לא יודע למה אבל רייד אמר לי שאני עבד שלו שאלה ספיר ולמה שתסכים לזה עניתי כי טמוגי רצה לשרוף את היער והתחננתי אליו שלא אז הוא אמר לי רק אם תהיה עבד שלי אני ארחם על היער הסכמתי ואז רייד אמר שאני היה עבד שלו והוא ישמור על היער ועל בית העץ שאני גר בו כול עוד אני עבד שלו ומתפל בחיות שביער. ספיר הגיע אלי ואמרה לי מיגל יש לך נפש עדינה אתה נולדת לא בזמן הנכון אתה עדין מידי לעולם הזה שמע אם מה שאתה אומר נכון אני לא יכולה להעסיק אותך זה מסכן את כול מי שעובד פה אבל אני כן יכולה לעזור לך חכה לי פה ספיר הלכה אל משרדה וחזרה לאחר מספר דקות אם שק ביד ואמרה תיראה בשק זה יש את כול מה שאתה צריך כדי לשרוד. לך אל היער למקום בו אתה גר ותשתול את הזרעים בגינה שלך ותוכל למכור אותם. אבל אתה חייב שהוא יסמן אותך אחרת היו לכך השלכות. לך ולאדון שלך ותבקש את אישורו כך תוכל להרוויח כסף בשביל לשרוד יש שם גם שיקוי גדילה מהיר פחות מיומיים הכול צומח. אבל להיותך בלי סימון של האדון שלך יש לזה השלכות רבות מיגל אתה תמיד רצוי פה אם תצטרך עזרה אבל רק במקרה הצורך אחרת אתה מסכן אותי ואת כול העבדים האחרים עניתי תודה רבה אין לי איך להודות לך בבושה. ארזתי את חפצי ויצאתי לכיוון בית העץ וכשהגעתי הייתי עייף מיד נזרקתי לישון.