כאשר פתחתי את עניי חשתי בגופי הכבד שהיה רענן וראיתי את פניו של רייד שזה הרגע קם הבטנו סביב וראינו שאנו בתוך מערה ובפתח המערה היה דוב שרץ לעברינו מיד רייד אמר מיגל זוז אני אשרוף אותו ביזמן שהוא נוהם וליפני שיספיק ליתקוף. באותו הרגע אמרתי "חקה הוא לא נוהם הוא מדבר הוא אמר סוף סוף היתעוררנו אחרי שבועיים". רייד הביט עלי ושאל "אתה מדבר אם חיות". עניתי "כן גיליתי את זה לא מיזמן". ואז אמר רייד בפיתאומיות "עברו שבועיים. איך הגענו הנה". התחיל הדוב לינהום ורייד היה חסר סבלנות הרגשתי מימנו את חוסר הנוחות אך הוא בכול זאת חיקה לישמע את דברי. ברגע שהדוב סיפר לי מה קרה הבטתי ברייד וסיפרתי לו שלדוב קוראים דוברלי ורוח האדמה קראה לו ליפני שבועיים וביקשה מימנו ליסכוב אותנו לאגם טראה ומישם אנחנו נדע מה לעשות. מיד אמר רייד "מעולם לא הייתי באגם טראה אבל שמעתי הרבה דברים על האגם הזה". אמר דובירלי "באגם הזה נימצא הקדמון ולאחרונה הגיעו לפה הרבה צידים מגזע הערפדים האלפים ולכדו את הקדמון ומיענים אותו". מיד שאל רייד "מה הדוב הזה נוהם". מיד הדוב הביט ברייד עם פנים חמוצות ואני סיפרתי לו על הקדמון והצידים. אמר רייד "אסור לתת להם לפגוע בקדמון". שאלתי "מי זה הקדמון". ענה רייד "אתה זוכר את היום שחבשתי לך את הרגל ולראשונה דברתה אם רוח האדמה". עניתי "כן". אמר רייד "נכון ששמעתה כול שאגה חזק". עניתי "נכון והרגשתי שהעולם עצמו סובל". איר רייד "אתה לא רחוק מהאמת אני אולי אכזרי אבל אני אבל מה שהארפדים והאלפים עשו לבנו של הקדמון היה נוראי". שאלתי "למה אתה מיתכוון". ענה רייד "לאחר שהרגו את בנו של הקדמון הם חיללו את הגופה שלו אבל מכיוון שהאלפים היו מגינים על האזור הזה של היער הזה בעזרת לחשים, לא היה אפשרות לגשת לשם מאות שנים והקדמון היה חיי בשלום אבל היום זה הישתנה משהו קרה בממלכת האלפים". אמר דוברלי "כל החיות ברחו ואיש אינו יכול להיתקרב לשם כי הצידים הורגים אותנו ואוכלים את הבשר שלנו ולקחים את הפרווה שלנו". מיד נישמע קירקור מהבטן של רייד דוברלי

אמר "אני מבין שאתם רעבים הינה אספתי פירות דבש שיעזרו לכם בדרך אני לא יכול ללכת איתכם מישפחתי צריכה עוד מעת לחוזר". אמר רייד "בו מיגל אנחנו צריכים ללכת". אמר דוברלי ת"משיכו בירידה ותגיעו לאגם טארה". רייד לא הבין כלום אבל החל ללכת אני לקחתי מספר פירות ואמרתי לדוברלי תודה. יצאנו מהמינהרה ועצים היו פורחים ומלבלבים אמרתי לרייד "אנחנו צריכים לרדת בירידה" רייד הבית בי ואמר "מיגל אתה עדיין ילד הייתי מציע לך להישאר אם הדוב במחשה אני יטפל בזה". מיד עניתי "גם אתה עדיין ילד ואתה גדול מימני רק בשנתיים". ענה רייד "אם אתה רוצה לבו תבטיח לי שתעשה מה שאבקש מימך, רגע אני רוצה שתישבע לי שתעשה מה שאני אומר לך אני אולי ילד אבל יש לי ניסיון במילחמות תישבע לי ואני יקח אותך איתי אם לא אני משאיר אותך אם הדוב ותישאר שם עד שאני יחזור". עניתי "אני הולך אחרך תמיד". ענה רייד "שאתה אוהב מישהו אתה לא תסכן אותו בישבול דבר אבל אתה תהיה מוכן לסכן הכול בישבילו ואני רוצה שתהיה בטוח ואני יודע שאתה עדיין נפש אני לא רוצה שתהיה בתוך הקרבות הם לא בישבילך ראיתי למה אתה מסוגל אבל במילחמה לא משנה כמה אתה חזק אתה בסוף תהיה מותש והאויבים מחקים לרגע שתראה חולשה ואז להיכנס לשדה קרב בכוחות מחודשים רק כדי להרוג אותך יכול להיות שתאבד את עצמך". מיד עצמתי את העניים שלי וחשתי בלהבה של הזנב של רייד ואמרתי "אני לא דואג כי אתה האור שלי אתה תמיד מאיר לי את הדרך". רייד הביט בי ואמר "מיגל הבט לשמים מה אתה רואה". עניתי "את היער ואת השמים והשמש" .ענה רייד "נכון אבל תביט על האדמה אתה רואה את הצללים כמה הם שחורים וחזקים זה רק ביגלל האור. אם האור חזק כך הצל חזק שהאור חלש כך הצל כימעת בילתי ניראה ויש רק אפלה חשוכה ללא צבע. בכל מה שאני נוגע אני שורף כול חיי רק הייתי במילחמות ובקרבות העולם שלי היה שחור ואפל למרות שהאש היא אור לא ראיתי את זה ככה ראיתי רק את האפר שהיא משאירה מאחוריה תחילה אפילו שרפתי בעלי חיים רק כדי לשעשע את עצמי אחרי הכול רק בשר מסביע את הרעבון שלי לכן אפילו אם אני יוכל פיירות זה רק יגביר את התאבון שלי ואז מצאתי את הגיברת הקטנה שהיא עזרה לי להבין שכל יצור חיי יכול להרגיש אז התחלתי לחשוב על הדברים וראיתי את הציידים אם שלל רב של בעלי חיים שצדו עיניין אותי אך הם מיתנהגים לחיוות. טיילתי בעיר ושם פגשתי את ניר שאמר שהוא מלמד רפואה שעוזרת לאנשים ושאלתי אותו למה יש פה חיות אמר לי ניר שבלב בררה בהוראת המלכה צריך לעשות ניסויים בחיות וזה גם חלק מהדרישה של אבי לניסורים המשונים שלו לכן היתרחקתי מהעיר. התחלתי ליכעוס ובישביל להרגע הלכתי לגיברת הקטנה יום אחרי יום היא היתה מוצאד דרך ללמד אותי דבאים על הטבע ומידי פעם הייתי שומע סיחות בין השומרים. יום אחד שמעתי את אחד השומרים שמדבר על חפץ בו המלכה חושקת מאוד והיא תהיה מוכנה לשלם כל מחיר. מיד הלכתי להסיג את החפץ אבל הוא היה מוקף באלפים שומרים ומיכיוון שאני לא רציתי ליפגוע בגיברת הקטנה הלכתי אלה ואמרתי לה את מה שעובר עלי. הגיברת הקטנה אמרה לי שהחפץ הזה הוא מקולל והוא זה שפילג את כולם במישפחה שלה לכן היא הציע שאני יגנוב את החפץ וביטמורה לכך אדרוש שטח ביער שהיה תחת הריבונות שלי וכך אני ישמור על החיות ביער. הרעיון נישמע לי לא רע ביכלל אפילו אהבתי אותו. אבל הגיברת הקטנה אמרה תיגנוב את החפץ בעוד יומיים. שאלתי אותה מדוע. ענתה מכיוון שבעוד יומיים השומרים לא אמורים לשמור על החפץ והיה לי קל לגנוב אותו והסכמתי. חיקיתי יומיים אך היא טעתה כי לא סיפרו לה שבאותו היום יש טקס שעורכים לכבודה כמות השומרים שהיו סביב החפץ הייתה פי חמישה. לכן נישארתי חבוי והמתנתי ואז ראיתי את אחד השומרים סוכב את הגיברת הקטנה שהיתה אזוקה וסם אותה על מסבאח עסוי אבן והשומרים מסביב הוציאו החפץ ואחד השומרים הכריז בואו ניראה אם הניסוי יצליח אני לא יכולתי להישאר חבוי היתפרצתי תחילה וניסיתי לא להילחם אבל אז הם ניגשו אלי והחלו להילחם בנשק ובכישופי אלפים. מיד נילחמתי חזרה שרפתי את כולם ללא רחמים. המקום החל לעלות באש מיד ניגשתי אל הגיברת הקטנה והסברתי לה שאני לא יכול לסכוב אותה היא חייבת ללכת לבד מיד כי אם אני אגע בה היא תעלה באש. היא אמרה שלא אדאג רק שאני אקח את החפץ המקולל ותידאג שיהיה לי שטח ובכל אני אשרוד. אחד השומרים ברח וכניראה יזעיק תיגבורת הם צריכים אותי בחיים אסור שידעו שאתה לקחתה את החפץ המקולל. אמרתי לה אני לא יכול לקחת את החפץ אני אשרוף אותו ענתה לי לחפץ לא יקרה כלום הוא מכושף קח אותו למלכה מהר הבתתי בה והיא אמרה על תאבד תיקווה יום יבוא והיה מי שתוכל לגעת בו עכשיו לך באותו הרגע היתי מבולבל אבל הלכתי וכך עשיתי קניתי את השטח שלי מהמלכה ומאז אני שומר על המקום ומיספר ימים לאחר מיכן רוח האדמה החלה לדבר איתי דרך חלומותי חשבתי שאני סוף סוף במקום שלי אבל אז הגיע הרעב ולא יכולתי לאכול את אלה שאני שומר עליהם וכן לא ידעתי מה לעשות התחלתי לאכול בשר מהשוק אבל יום אחד ראיתי את אחד השומרים אם גופה של ילד ובעורו היו סימנים מוזרים ופרווה בחלק מיגופו היה ניראה מחריד ומזעזע הלכתי לכיוון השומרים ושמעתי אותם מדברים על אבי ואמרו שהניסוי שלו שוב ניכשל. באותו הלילה שרוח האדמה דיברה איתי אמרתי לה מקרה. רוח האדמה בישקה שאני יגיע לאחד ההרים וכך עסיתי ושם ראיתי את המקדש שלה ופגשתי בה לראשונה היא סיפרה לי שלסלמנטיס יש יכולת לשרוף כל דם לא טהור שאלתי אותה למה הכוונה ענתה רוח האדמה הילד שאותו ראיתה הוא כשף אדמה שאביך עשה עליו ניסויים ועירבב בתוך גופו סוגים שונים של קסם שחור וחלקי גופות של חיות לכן נישמתו לכודה לנצח בגופו ותיסבול בסבל וביסורים יותר ויותר לנצח רק לך יש את היכולת לשנות זה אני אלמד אותך לחש שתוכל להביט לתוך זיכרונה של סלמנטיס ולמצא את מה שאתה צריך כמובן שהסכמתי וכך היה גיליתי אך לעשות זאת עקבתי אחרי אד השומרים וראיתי היכן הם זורקים את הגופות בתוך בור חשוך אבל תמיד היו שם שומרים מיד התגדנבתי והטלתי את הלחש בשפת השדים והלהבה שלי הפכה כחולה ושרפתי את הגופות שעלו גם הם באש כחולה השומרים מיד ראו אותי וזיהו מי אני ומאאז קראו לי הבוגד הכחול והיתברר שלאבי היה תוכניות לגבי הגופות ומאז רוצים לילקוד אותי אבל בשטח שלי אבל אני מוגן כי המלכה נתנה לי ריבונות על השטח הזה לכן מי שפולש לשטח שלי בן אם הוא ציד או סתם אחד שמטליל הייתי הורג אותו מיד. לחיים שלי עדין לא היה צבע רק מסימה ואז יום אחד אתה הופעתה ראיתי אך דאגתה לחיות שהיו כלואות שראיתה אותם ולא האמנתי שקיים אדם שידאג לטבע יותר מאשר העם שלו לכן רציתי ליראות אך הדברים היתפתחו ואז אח שלי הגיע וראיתי אך הוא היתנהג אלך אבל עדיין לא היתערבתי כי בזמן כזה בדרך כלל בני אדם היו בורחים כדי לישמור על החרות שלהם ולא להיות עבדים. אבל אתה הייתה שונה התחננתה והייתה מוכן להיות אפילו עבד שלו. לכן היתערבתי בנכם ובאותו הרגע לחיים שלי היה משמעות גיליתי מישהו שהוא לא כמו כולם. אבל שאבטתי בך כעסתי ראיתי בך חלש וחסר חשיבות ככול שהבתתי בך והבנתי שזה רק עיניין של זמן עד שמישהו אחר יענה אותך כעבד שלו אז החלתתי לשרוף אותך בלי לגרום ליותר מידי נזק. בדרך כלל כל מה שאני נוגע בו מייד עולה בלהבות לכן נגעתי בך בסנטר והבטתי בעניים שלך ביזמן שהייתה אמור לעלות בלהבות העניים שלך משחו אותי והרגשתי צער שנגתי בך כי ידעתי שאתה הולך להשרף אבל זה לא קרה ולא הבנתי למה אחרי שאחי הלך חמדתי אותך וראיתי שאתה עדיין אז אשארתי אותך בשטח שלי שאני יוכל להשגיח עליך. אתה סוג של גרמתה לי ליכעוס אני מגן על היער ולא יכול אפילו ללהנות מימנו כל דבר שאני נוגע בו אני שורף לכן חשבתי להעזר בך לכן שיחררתי את החיות מהקלובים ביום שהציידים צדו אותם עקבתי אחרך יום ולילה לארשונה בחיי ראיתי משהו אחר מילבד עצמי. ראיתי שלאחרים לא אכפת מימך אתה כמו צל בלעולם הפגום הזה. הבנתי אתה הפוך מימני אני אגרסיבי וחזק אתה עדיין וחלש לכן החלטתי לכן החלטתי שאני צריך להדריך אותך אז עוקבתי אחרך לכול מקום. אבל הצידיים ניצלו את ההיזדמנות וניכנסו לשטח מיד עזבתי אותך בלי לחשוב יותר מידיי והלכתי לשטח שלי כמובן שהרגתי את הציידים ואז ראיתי חתול שתקוע על העץ בניסיון לחלץ אותו בלי לגעת בו אבל הוא היה מפוחד מידי לכן נגעתי אם העצבעות שלי על העץ שעלה בלהבות ומיד שהאש הגיע אליו הוא ניפגע וקפץ מהעץ ראיתי שהוא בורח הבנתי שאם אני לא אטפל בו הוא ימות לכן רדפתי אחריו אם אש בידיים והוא ברח לאין שכיוונתי אותו ובכך הגענו לביית העץ השליטה שלי באש כיוונתי אותו לביית העץ שלך אבל אחרי שתיפלת הבנתי למה עשיתי זאת שרדפתי אחרי החטול ראיתי ככול שאני מיתקרב הצל שלו גדל ונהייה חזק יותר אבנתי שאני הייתי באותו הרגע סוג של אור. והעולם שלי קיבל צבע נכון אני זה ששרף את החתול אבל אתה הייתה הצל שלי שגיבה אותי ועזר לי ליראות שאני יכול להיות טוב יותר אם אני יהיה קרוב אליך ומאותו היום הבנתי שכל השניים שהייתי לבד הכול היתפורר סביבי אבל ברגע שהבנתי שאתה הצל שלי קיבלתי צבע לחיי. לכן אני יודע שאם אני יבקש מימך להישאר המערה אתה תעקוב אחרי כמו שאני יעקוב אחריך אנחנו מחוברים גם בלי החותמות לכן אני רציתי לומר לך אני היה הלאור שלך אם אתה תסקים להיות הצל שלי וגם אם דרקנו יפרדו נמשיך להיות מחוברים עם החותם ובילעדיו". אני שהייתי המום מדבריו של רייד החשתי שדבריו יצאו מהלב אמרתי "אבל אתה באמת האור שלי אני לא יודע מה זה אומר להיות הצל שלך אבל אני מוכן ואני אלמד" ואז חשבתי ושאלתי אז שחבשת לי את הרגל או נגעתה בבגדים שלי לא שרפתה אותם אך זה?" ענה רייד האש קשורה לריגשותי ואתה היחיד שנגע בהם כל חומותי נפלו בפניך וביזכותך יכולתי לגעת ולהרגיש אותך מיבלי לשרוף אותך וכול מה שקשור אליך אני לא יכול לשרוף אבל זה קורה רק שאתה קרוב אלי אבל שאתה רחוק אני שורוף הכ...." ליפני שהספיק לסים מישפט נישמע שאגה מחרישת אוזניים ומתחננת לרחמים רייד אמר מיגל לפי השאגה אנחנו קרובים תהיה מכן לעשות מה שאגיד לך אמרתי בסדר הלכנו תוכך כדי היתגנבות שקטה בין העצים ואז ראינו את המראה שלעולם לא אשקח המוני חיות מתים על חוף האגם חלקם שרופים וחלקם חתוכים בכול גופם ובאגם המים היה צב גדול כל כך שהיה ניראה כמו אי באגם וחבלים קשורים על ידיו ורגליו וראשו היה מאוזק לאדמה. רייד מיד אמר לי מיגל אל תזוז מיפה אלו בטח צידים מיד שאלתי איזה צידים הורגים חיות ולא לוקחים את השלל אלה נותנים לא להירקב ענה רייד אני לא יודע אבל אין להם רחמים ולכן אני רוצה שתישאר במחסה ואף אחד לא איראה אותך.עניתי בסדר ורייד חיקה שאני היסתתר ואז הוא היתקדם לעבר הצב הבטתי ברייד ואז ראיתי את הצב מביט ברייד עם דמעות בעניים ואמר "למה אתם לא מכבדים את גלגל הטבע ומחפשים תמיד קיצורי דרך אני לא אגלה לכם היכן זה נימצא ואני מוכן למות בישביל זה הרגתם את ילדי ואת החיות ובכך הרסתם משפחות ונשמות תמימות אין לכם מושג איזה נזק אתם גורמים לאיזון של הטבע" רייד שמע את הצב ואפילו דיבר אליו ואמר "אני לא שליח של אף אחד אני פה כדי לשחרר אותך". ענה הצב "איזה תעלול אתם מנסים עכשיו". ענה רייד "אני לא מי שאתה חושב שאני". ענה הצב "בוקע מימך רח השדים ויש בזנבך נשמות שנישרפות". ענה רייד "בעבר הייתי מי שאתה מתאר". לפתע שמתי לב שבעיינו השניה של הצב יש חנית שעדיין עולה בלהבות ומזיקה לו מיד יצאתי מהמחבו והלכתי לקרתו. הצב הביט בי במבט חודר חשתי שהוא מסתכל בתוך נישמתי רייד הסתובב וראה אותי ואמר "אמרתי לך להישאר במחסה". הגעתי ואמרתי "אני לא יכול חיבים לטפל בו". אמר רייד אני אשחרר אותו ואתה תטפל בו". אמרתי "אבל אני צריך שתישאב את האש בחנית שתקוע בעיין הימנית שלו" רייד הביט והרים את ידו ומשך את האש מהחנית". הצב הביט בי ושאל "מי אתה". עניתי "אני מגל אני מצתער על מה שעשו לך אבל צריך לטפל בעיין שלך אתה יכול להיתקופף כדי שאוכל לעזור לך". ענה הצב תוך כדי שהוא מיתקופף "כאשר אני ימות סודותי ימותו יחד איתי ואין מי שישמר את הידע העתיק". רייד שרף את החבלים של הצב ואני הוצאתי את החנית ולקחתי את פרי הדבש שדוביגלי הביא לי שידוע שפרי הדבש טוב לטיפול בפצעים פתוחים לכן מרחתי אותו על ואז רייד אמר "אתה משוחר" ענה הצב "הקשר בנכם הוא קשר יותר מחברות אימרו לי מדוע שיחררתם אותי מה אתם רוצים ביתמורה". ענה רייד שום דבר אתה חופשי" הצב הביט בי ואמר אבל אתה מיגל יש משהו שיושב על ליבך. שמי הוא טרו-דין אני שומר הידע של העתיקים אני חש שאתה שייך שלבט הדרואידים". עניתי "נכון". שאל טרו-דין חשתי שלא כאשר הם מתו מי היה זה שהרג אותם". רייד הביט בי בצער ועניתי "סלמנטיס" הביט בנו ואמר "סלמנטיס השדה של הלהבות אולי נישמתה לא פה עוד אבל נימצא לפנך כלי הקיבול שלה מדוע אתה לא נוקם" לא ידעתי מה לענות זה מסובך יותר. טרו-דין ראה שאני מהסס ושאל "מי החייה המלווה שלך". עניתי "רייד אבל הוא לא החייה שלי אנחנו קשורים". שאל טרו-דין "מי ערך לכם את טקס המיזוג" עניתי "אופליה". מיד שמעתי את טרו-דין אומר תוך כדי שהוא מזיז את ראשו "רבת השמות ערכה לכם את טקס המיזוג. עכשיו אני מבין למה אני חש בחותם העתיקים קרב כול כך". מיד שאל רייד "מה זאת אומרת חותם העתיקים". ענה טרו-דין "אופליה שאתם מכירים יש לה שמות רבים בשבט השדים מכנים אותה האישה החיוורת. בשבט האמלפים מיכירים בה כבעלת האוב. אפילו המכשפות הערפדים והפיות מכירים בה כגריפין. אבל רוחות הטבע מכירות בה כאשת התעלומות. אף אחד לא יודע מיזו אופליה והיא ידוע בשמות שונים. כל מה שידוע לי זה רק ארבעה דברים מילבד העובדה שהיא בעלת כוח עוצמתי.

הראשון היא עוזרת ללא הפכנה בן אם אתה יצור טוב לב או חסר רחמים ומעובת.

הדבר השני שככול שהעזרה שהיא נותנת גדולה יותר כך גם המחיר גבוה יותר היא אוהבת עסקאות.

הדבר השלישי שמעולם היא לא שברה את המילה שלה היא תמיד עמדה בעסקאות שלה.

והדבר הרביעי והאחרון היא תמיד מוצאת דרך לעשות את הבילתי אפשרי ואתה ההוככה לכך.

שאלתי "למה אתה מיתכוון". ענה טרו-דין "הראה לי את החותם שעל גופך מיגל". מיד הרמתי את החולצה והראתי לו את הסמל שחרות על ליבי. טרו-דין הביט ואמר "רייד הראה לי את החותם שלך" ענה רייד "בי אין חותם". אמר טרו-דין "הראה לי את גבך והיסתובב" רייד והרים את חולצתו. טרו-דין הביט ואמר "רייד ומיגל הקשיבו לי טוב בתמורה לעזרתכם אני אספר לכם על החותמות ותבינו למה אתם ההוככה לך שרבת השמות מצליחה לעשות את הבילתי אפשרי.

החותם על ליבך מיגל הוא חותם מקודש וגם טמה מקורו בשני שפות עתיקות מאוד שפת השדים העתיקה ושפת המלאכים זהוי רונת יחידי שהמלאכים והשדים חולקים בנהם היא ניקרת "סמל השמיים" משמעות הרונה היא זוגיות, התשוקה, אהבה, נאמנות, ארמוניה ואחדות, הרונה שניכתמת בן המלכים והשדים משמעותי מאוד אצל השדים והמלאכים ואין להרהר עלייה.

ואם זיכרוני אינו מטעה אותי הרונה הזו היא איחודית לכל אחד ואחדת מהשדים והמלאכים. וגם בישעת צרה היא עוזרת בדרכים ניסתרות.
לכן הרונה הזאת היא סמל השמים שמסמל נישואין וזוגיות מקודשים.

אבל החותם על גבו של רייד לא ניראה לעיין. החותם מיוחד מאוד כי מקורו של החותם הוא בארבע שפות שונות שמעולם לא הצליחו להישתמש בו.

בשפת הרוחות הוא חותם אמונה הרמונית בן נשמה של לוחם לבן הגוף ביזמן קרב.

בשפת הדרואידים החותם הוא האיזון בן הכוחות השונים בטבע כמו כישוף קסם לחשים כשפויות תפילות וכו.

בשפת הדרקונים החותם הוא איזון בן החיים למוות בין מלחמה שלום בן מגן לנשק.

בשפת השדים החותם הוא לוחם ללא מעצורים.

אף אחד מהשבטים מעולם לא היצליח ליצור את החותם הזה ולהישתמש בכוחו. אבל הינה עומדים לפניי כהן דרואידים אם כוח של דרקון עתיק וכשף אש ששולט בכוחה שדת הלהבות.

לכן אתם ההוככה לכך שרבת השמות תמיד מוצאת דרך לעשות את הבילתי אפשרי אבל היא לא טובה או רעה אף אחד לא יודע מה המטרה שלה. רבת השמות הגיע לעזרתי פעמים רבות אפילו ברגע זה". שאלתי "מה הכוונה ברגע זה?". ענה טרו-דין "רבת השמות שלחה ליפני שבועיים שני יצורים שיחזירו את מה שניגנב מחדר האוצרות שבשיריוני אבל ליפני יומיים הגיעו צידים נוספים שקשרו אותי לאדמה בכוונת זדון ליגנוב את מה שכבר ניגנב לכן בכונת זדון הם פגעו בי. ההחיות שהיו באזור תקפו אותם למעני וזה גבה מחיר כבד שניראה פה מול ענייכם הצידים מתו אך החיות חבו אבדות רבות. לכן כאב לי ליראות את שפיכת הדמים לפתה הרים טרו-דין את ראשו ואמר הם חזרו הסתובבתי לאחור וראיתי את ארטמיס ואת גלנטוס סוכבים עגלה עם סק גדול שהיה מלה חפצים בתוכו הם הגיעו לטרו-דין ואמרו קדמון יקר הבנו הכול הבטתי בהם והלכתי לקרתם רייד צעק "מיגל תיתרחק הם לא יצורים רגילים". מיד ארטמיס אמר "מיגל" הרים את הראש ורץ ליקרתי. רייד מיד היתפרץ וחסם את הדרך של ארטמיס. באותו הרגע ארטמיס נעצר ונהם ופרוותו לבנה הפכה אדומה. ואז צעקתי "רגע רייד אני מכיר אותם הם עזרו לי". רייד הבין שיש קשר בנינם וזז מהדרך. ארטמיס הביט ברייד עדיין נהם אך פרוותו חזרה להיות לבנה ורץ לעברי. ברגע שהגיע היתנפל עלי וחיבק וליקק את הפנים שלי ומיד שאלתי "מה קרה מה אתם עושים פה". בנתיים גלנטוס היתקדם ואמר לרייד אל תידאג אנחנו לא כמו שאר השנדירים. רייד ניגש לגלנטוס ועזר לו לסכוב את העגלה. ארטמיס אמר לי "לאחר שאזבתם אתה ולונה הופיע האישה החיברת ואמרה יש לי הצעה בישבילכם מיד אבי סרב ואמר אני לא רוצה עוד עיסקאות איתך. אבל אז היא אמרה יש באפשרותכם לסרב לי או רק לשמוע מה יש לי לומר אבי מיד סרב אבל אני רציתי לישמוע. אמרה האישה החיברת גם אביך צריך להקשיב. הצלחתי לשכנע את אבי להקשיב והיא אמרה "אם תירצו להישאר קלואים פה ולעזור לעיבר הקדוש להילחם אני לא אומר לכם דבר. אבל אם תירצו אתם יכולים להגיע לעולם העליון ולעזור בקרב קדוש ומכובד. מיד שאלתי "מה הכוונה". אמרה האישה החיברת "צידים מאוד מיומנים מנסים לצוד את הקדמון. תעזרו לו להשיב את שניגנב מימנו ולישמור על סיפריית הסודות עד ליום שבו מותו של הקדמון יגיע וכך גם שלכם. וביתמורה למעשכם אני אדאג שכל ארץ השנדירים תדע על המעשה הנועז שביצעתם". אבי היתפרץ ואמר צידים מנסים ליפגוע בקדמון לאיזה שפל העולם ניכנס. אף אחד מכל סוגי השבטים אפילו שבט השדים לא העיז לגעת בקדמון זה מפר את חוק של השבטים העתיקים". מכיוון שלא ידעתי על מה מדובר שאלתי "מה את אומרת מפר את החוקים" ואז אבי סיפר לי שבעבר הקדום כל השבטים העתיקים מאז תחילת הזמנים יש להם חוקים שהם לא מפירים ולא משנה מה המחיר אחד החוקים שלהם היה ההסכם לשמר את הסודות שלהם במקום שאסור לאף שבט להשמיד ומיכיוון שלכול שבט היה הסוד משלו כל השבטים הסכימו כדי לישמור על הידע צריך שומר שישמור את הידע של כולם וכמובן שיהיה אסור לפגוע בו. לכן כל השבטים קרטו ברית בשבועת קץ הדורות שגם אם היו מילחמות בניהם לאף אחד אסור ליפגוע בקדמון כי הוא שומר כל הידע ואת החפצים המכושפים ומתעד את האיסטורייה". וארטמיס הביט בי ואמר "מבין מיגל היינו חיבים לעזור ואני שמח שפגשנו בך". מיד שאלתי "אבל למה שצידים יעשו דבר שכזה". הקשיב טרו-דין לשיחה בנינו ואמר "כיוון נריסה שיחררה לעולם את מלכת הרוחות העתיקה שניכשבת לבוגדת והיא מעוניינת בידע שיש בירשותי ומכיוון שהיא נישבעה שבוע מקודשת היא איננה יכולה ליפגוע בי לכן היא משתמשת בשבטים שלא קרטו את הברית אבל מה לא ידעה שכול השבטים האחרים עם הזמן קרטו איתי ברית ולכן הם סרבו אבל עכשיו היא מנסה ליצור זן חדש של יצורים שלא יצרו איתי ברית ובכך ליגנוב מימני את הידע אומנם לקח לה זמן אבל היא הצליחה ואלה הם היו הצידים". אחד הצידים היה ניראה כמו אלף והוא היתנקש במישפחת המלוכה ליפני כמה שבועות ושילטון חדש עלה בשבט האלפים והם משמשים ניסויים למלכה אבל הם מאמינים שיום אחד בת המלוכה הקטנה היחידה שעדיין לא נימצאה וניחשבת לנעדרת תחזור ותציל אותם. ומכיוון שרייד לא נימצא בשטח שלו לא היה מי שישמור על המקום והצידים שהשטלטו על השטח של רייד. לכן היתמבאתי בתוך האגם עד שהאיום יוסר אך המלכה חיפסה אותו והיא הבינה שהיא לא תימצא אותי אם היא תחפש לכן המלכה שלחה לפני זמן מה צידים פשוטים שיצודו רק את חזירי הבר. חזירי הבר רגישו מאוימים ופצועים וחבו אובדן ופציעות קשות. לכן הם הלכו אל מורזרול שהוא היה אחד השומרים שהיה דואג לבעלי החיים באזור מכושף שבו אף אחד לא יכול להיכנס ללא אישורו של מורזרול הוא היה אחד מיתלמידי שהחשבתי לבניי. אך הצידים הערימו על כול חזירי הבר ועל מורזרול והיתחבאו בתוך גופות החזרי הבר וניכנסו לתוך השטח של מורזרול ושם הם צאדו את כל מי שהיה שם כולל זנינם של חיות בסכנת הכחדה. ולפני מספר ימים נודע לי כי יש איזה דקטור שאוסף את דמם וגופות לצורך ניסוי. הצליח ליצור זן חדש של יצורים. ואז שמענו קל של חבטה הבתנו וראינו את גלנטוס שנפל על האדמה והיה ניראה פצוע שאלנו "אתה מפצוע למה היסתרתה את זה". "ענה גלנטוס הצידים הם היו חזקים ומיומנים עם יכולות שמעולם לא ראיתי היתבישתי להגיד שרק במזל שרדתי את המיבגש איתם. אבל עכשיו אני מבין למה הם היו כל כך הזקים הרגשתי שאני נילחם נגד צבא שנדירים. אמר וטרו-דין "רייד וארטמיס החזירו את ההחפצים למקומם" רייד שאל "איפה המקום שלהם" ארטמים אמר "בו ואני אראה לך". בזמן שהם תיפסו על שיריונו של טרו-דין הוא אמר "גלנטוס אתה פצוע קשה, מיגל הקשב לי טוב אני רוצה שתרפה את גלנטוס בעזרת קישוריך". מיד שאלתי "אך". ענה טרו-דין "גלנטוס זקוק לעזרתך אלמד אותך לחש שיכול לעזור אבל עליך לדעת הלחש ירוקן את הכוחות שלך ולמשך מספר ימים ולא תוכל להישתמש בכוחות שלך". מיד אמרתי "אני לא יודע להשתמש בכוחות שלי". ענה טרו-דין "זה שלא השתמשת בהם לא אומר שאין לך היכולת לילמוד להישתמש בהם אבל אתה זקוק להדרכה הנכונה עשה כידבריי". אמרתי "בסדר" אמר לי טרו-דין "שים את יד ימין על החזה שלך ואת יד שמואל על ראשו של גלנטוס ועצום את העניים". כך עשיתי ואז אמר טרו-דין "תנסה לחוש בקצב הלב ותחוש את גלנטוס". וכך עסיתי לאחר מספר שניות חשתי אפלה גדולה שכיסתה את העניים שלי הרגשתי קר ואפל כל גופי רעד מיקור לא יכולתי להמשך פתחתי את העניים ועדיין לא ראיתי דבר ונילחצתי. אמר טרו-דין "מיגל אין לך מימה לחשוש". מיד אמרתי כימעת בקול בככי "אני מרגיש אפלה בכול הגוף ואני לא רואה דבר". שוב חזר ואמר טרו-דין "אין לך מימה לחשוש אתה חש באפלה כיוון שסנדירים הם יצרי צללים אם תרפה יצור טהור תרגיש באור. תעקוב אחרי ההנחיות שלי בלי להיבהל". מיד שאלתי "אבל אני לא יצור צללים איך זה שיש לי כוח אפלה כזה" ענה טרו-דין אתה בין הבודדים שיש לא את הכוח הזה" שאלתי "למה אני בן הבודדים". ענה טרו-דין "בעבר נולד דרקון בן תערובת בדיוק כמוך אמו הייתה דרקונית צללים ואביב היה דרקון חיים הוא נולד במיקדש רוח האדמה לדרקון קראו אורפלדור כאשר היה עוד ביצה הוריו נירצחו ודרואיד בשם נירלוס החביא את הביצה בעזרת כישוף שרבת השמות נתנה לו כך שהדרקונים לא יכלו להרגיש ולא ליראות וגם לא להריח את ביצה. כיוון שכולם רצו להרוג את הביצה עוד ליפני שיבקע ניררלוס שהיה הדרואיד שדאג לביצה והלך אל רוח האדמה ופנה לעזרת והיא עזרה לנירלוס לגדל את הביצא כיוון שרוח האדמה שומרת על היצורים החיים ולדרקונים היה אסור להיתקרב למקדש. לכן היא נתנה חסות לביצה אך היא ידעה שבכך שהוא יבלד לעולם יתכן שהוא יבלד ללא כוח כלל או שהיבלד אם כוח חזק כול כך שעלול לגרום לחוסר איזון לעולם ולכן ביקשה מי נירלוס שיחפש מקום מבודד מהעולם שבמידה ובאמת וילד היה כוח עוצמתי היה עליו להיות מבודד מהעולם העליון. נירלוס חיפש וקאשר חזר סיפר לרוח האדמה שהוא לא מצא מקום. אבל הוא הציעה שהוא יעניק לו את השם והוא ישמור עליו בקרב הדרואידים ששומרים על האיזון. כך היה נירלוס נתן לדרקון שנולד בזמן ליקוי חמה את השם אורפלדור והוא חי בקרב הדרואידים לדרקון תחילה לא היו כוחות כלל. הדרואידים שהיו נודדים מימקום למקום יום אחד ניכנסו לתוך מערה ביזמן סערה ואורפלדור פחד לצאת מימנה ושם לראשונה אורפלדור גילה את כוחותיו. נירלוס שהיה הכוהן של השבטים החליט שצריך להישאר ושם הם לימדו את אורפלדור להישתמש בכוחותיו. ובכך חרטו על הקירות את כשפים ולחשים שלמדו יחד. למינהרה מוכרת לך בתור מינהרת הסודות. הכישופים של אורפלדור היו כל כך עוצמתיים שאף דרואיד לא הצליח לבצע ללא המגביל שלו ובכך הסקימו שלאיש אסור לדעת על הכשפים של אורפלדור. אורפלדור שחש לבד זמן רב בלי שיכול היה לצאת לעולם העליון הכין לחש מיוחד ללא ידיעתו של נירלוס ויצר לחש שינוי צורה והפך את עצמו לדמות אדם וברח. וכאשר נירלוס ראה הבין זאת הישביע את שיבטי הדרואידים לשמור על מינהרת וביחד אם המגביל שלו יצר כישוף חזק שרק כוהני שני השבטים יחד יכלו לבצע כמו כישוף שהישתמשו כדי לחתום את השנדירים. אך איזון העולם הוא דבר עדין במיוחד. רק כוח מולד של חיים ומוות יכול ליצור אנרגיה שונה שאינה פוגעת באיזון העולם ובך יש את הכוח הזה תן לי להנחות אותך".שמעתי את דבריו של טרו-דין ולמרות שלא ראיתי דבר עניי דמעו כאילו אני חשתי את ליבי שמחובר אם אורפלדור ברגע שטרו-דין שיתף אותי בסיפור. היסקמתי לנסות עצמתי שוב את העניי וניסיתי שוב להקשיב להנחיתו של טרו-דין שאמר "מיגל הבת פנימה חוש את ליבך וברגע שתרגיש שוב את האפלה אל תיבהל אלה להפך תימצא את האור שלך". כך עסיתי חשתי צמרמורת בכל הגוף וקור הציף אותי חשתי אפלה מפחידה ואז חשתי באור של זנבו של רייד שהיה בוער בתוך ליבי והיה האור מקור האור שלי מיש חשתי חום וגופי החל ליבעור צבע העור שלי הפך ירוק ואש ירוקה ולא פוגעת פרצה סביבי וטרו-דין אמר חזור אחרי מיגל "אנרגית חיים שנימצאת בתוכנו, ברוח טוהר וברוח הטומאה שמעי קולי בעת צרה תקומי ופירצי בגופנו ורפאי אותנו כיום היבלדנו". באותו הרגע חשתי את האור והאפלה בתוכי מיתאחדים לאנרגיה שמעולם לא חשתי חשתי חום בגופי פתחתי את עניי ויכולתי שוב ליראות וראיתי את וגלנטוס וגם את טרו-דין שנירפאו ואפילו ניראו טוב יותר מקודם שמחתי אבל זה היה מקדם מידי גופי הרגיש כבד כל כך שלא יכולתי יותר לעמוד ניזרקתי על האדמה לא יכולתי לחוש דבר אפילו את עצבעותי. אפילו לא חשתי את האדמה בין עצבעותי יכולתי רק לישמוע וליראות הגוף שלי היה משותק .אמר טרו-דין מיגל תודה רבה על העזרה תנוח כמה שרק אתה יכול גלנטוס שמור על מיגל מספר שעות עד שיחדשו כוחותיו רייד ראה אותי ושאל מה קרה הסיר לו טרו-דיין שאני צריך לנוח רייד הרים אותי והכניס אותו לתוך שיריונו של טרו-דיין שהחל לצלול מיתחת למים ארטמיס וגלנטוס היו איתנו גם הם ראיתי סיפרייה ענקית בתוך השיריון של טרודין זה היה לא יאומן ככה נימשכו להם מספר ימים והתאוששתי.