עד שיום אחד הייתה התקהלות גדולה של אנשים בעיר והכריזו בקולי קולות "לשם הכבוד ולזכרם של המתים כולם מוזמנים". אנשים רבים אמרו זאת תהיה סעודה גדולה שלא נשכח וכולם מוזמנים. אני שמעתי את זה החלטתי להצטרף. אנשים הביאו אוכל מכול מיני סוגי מאכלים רבים הגיעו בהמוניהם כך גם השמרים שהיו לבושי מדים בגלימות אדומות ומכובדות. הלכתי בעקבות הקהל הרב שלא שם לב אליי והגעתי למקום גדול ומלה אנשים שיושבים על כיסאות והאוכל מונח על שולחנות גדולים הלכתי לאכול מבלי לדעת על מי מתאבלים. אכלתי עד שכאב לי הבטן כי ידעתי שלמחרת לא היה לי אוכל כול כך טרי וטוב. שמתי אוכל כמה שרק יכולתי בכיסים ורציתי ללכת מהמקום חשתי שמביטים בי התבוננתי מסביב וראיתי אישה מבוגרת ניגשת אלי ודמעות בענייה ניראה היה שהיא עצובה יותר מהאחרים זה ניראה שהיא איבדה מישהו חשוב בחייה ואני חשבתי שהיא תכעס עלי. שאלה בקול חלוש "מה השם שלך ילד?" הבטתי בה בבושה ועניתי לה בנימוס שמי מיגל גבירתי. מצטער שלקחתי את האוכל בלי רשות אני יחזיר אותו למקום. אמרה האישה המבוגרת אנה אתה יכול לקחת את האוכל בכול מיקרה מה שלא אוכלים ניזרק לזבל עדיף שתוכל אותו. מאיפה הגעתה? שאלה. עניתי "אני לא יכול לספר". אחרי הכול אני לא רוצה שידעו מאיפה באתי. המשיכה המבוגרת ושאלה "היכן ההורים שלך?". עניתי הם לא בחיים. הביטה בי ושאלה "היכן אתה ישן?". לא ממש רציתי לענות לה על זה. אז שתקתי היא הביטה בי ואמרה בו נצא מיפה אני לא רוצה להיות ב-הלווית שקר בו איתי אני רוצה לדבר איתך. שאלתי מה הכוונה הלווית שקר? בו נצא מיפה ואספר לך. הלכנו לכיוון היציאה ושם כמה שומרים שהתבוננו בי במבט פושע ופנו אל הגברת בשאלה "הילד אם הבגדים המלוכלכים עושה לך צרות?". ענתה "לא אדוני הוא ילד טוב זה הנכד שלי". מיד הם אמרו "הוא ניראה כמו עושה צרות, את בטוחה שהוא לא מאיים עלייך?" היא ענתה "הכול בסדר אני לוקחת אותו בחזרה לאמא שלו". ענו השמרים "בסדר גמור". אני ידעתי שהיא משקרת ותהיתי למה. אבל הלכתי בכול זאת כדי לא להסתבך בצרות. אמרו השומרים "אם הוא יעשה לך צרות תדווחי לנו ואנחנו נדאג לו היטב". ענתה האישה בחיוך. "בסדר גמור שומרים אני מרגישה שאני בטוחה יותר שאתם שומרים עלינו. כול הכבוד לכם אני מאוד מעריכה את העבודה שלכם". ענו השמרים "רק עושים את חובתנו עבור המלכה הנערצת שלנו". השומרים יגרפו את יד ימינם הזדקפו והצמידו את האגרוף לחזה שלהם אמרו בקול רם. "טוב למות למען המלכה הכול יכולה". המשכנו ללכת לעיר והגענו למקום בו אני הייתי נוהג לישון בסמטה. אמרה לי האישה אני יודעת שאתה גר פה בסמטה, כי אני גרה ממש פה ומהחלון משקיף לכיוון בו הייתה ישן. אני מיד הרגשתי מבוכה ולא בנוח. המשיכה ואמרה אני הייתי רואה אותך ישן קפוא מקור ואוכל מהאשפה תמיד רציתי לדבר איתך אבל לא יכולתי כי השומרים מכירים אותי וכמו שראית. אבל היום כול השומרים נמצאים בהלוויה בו היכנס לביתי שם יש מקלחת חמה ואוכל חם נעצרתי במקום. קפאתי מבושה. אמרתי מיד "אני מצטער גבירתי לא התכוונתי לחטט לך בחבית. אמרה האישה יש לך לב טוב בו היכנס ואספר לך למה אני מתכוונת הלווית שקר. נכנסתי לביתה מתוך חוסר בררה והבית היה מפואר וגדול. היא ביקשה ממני לרדת איתה לקומה למטה ושם היא ביקשה מימני להתרחץ במים חמים הבטתי בהלם היה מעיין מים חמים בחדר גדול. האישה ניגשה למדרגות ואמרה התרחץ. ושתסיים אני אדבר איתך. האישה עלתה לקומה העליונה. לא הרגשתי בנוח אבל תקופה ארוכה לא התרחצתי לכן לא רציתי לפספס את ההזדמנות שיש לי. סיימתי להתרחץ ורציתי לשים את בגדי הם נעלמו ובמקומם היו בגדים מהודרים ויפים האישה אמרה מהקומה העליונה מיגל שתסיים להתרחץ השארתי לך בגדים נקיים במקום הישנים התמלאתי בושה לא ידעתי מה לעשות אבל היה ברור לי שאת הבגדים שיש לי לא אוכל ללבוש גם אם אדרוש חזרה הם היו קרועים ובלויים וגם קטנים עלי. התלבשתי בבגדים עליתי לקומה למעלה מלא בבושה וחשש רב. האישה אמרה מיגל אל תתבייש בו אלי ואני אסרק את השער החום המיוחד והיפה שלך אני עניתי בגמגם אני אני לא רוצה להיות נטל. ענתה האישה אתה ממש לא נטל קח את המסרק תסרק את עצמך אם זה ירגיש לך יותר נוח ושב לאכול לקחתי את המסרק שכולי ממש מבויש והסתרקתי שאני רק רוצה לקבור את עצמי מרוב בושה. תוך כדי שאני מסתרק האישה אמרה. בו שב ואסביר לך למה אני מתכוונת התיישבתי בכיסה ורק רציתי לברוח חשבתי לעצמי ברגע שאני יוצא מיפה אני אחפש עיר אחרת. האישה החלה לספר לי ליפני כחצי שנה שאתה הגעתה לפה היה לי נכד. אימו הבת שלי מתה ממחלה מסתורית ואבא שלו נהרג בקרב. מאז אני גידלתי אותו. הוא הנכד שלי. אבל ליפני חמישה ימים הנכד שלי הגיע אלי ואמר לי שיכול להיות שגייסו אותו לצבא של המלכה נריסה. הוא אמר לי שיעשו להם בדיקות אמרתי לו תעשה מה שהוא חושב לנכון. אני לא רציתי שילך לצבא המלכה נריסה אכזרית. אבל רק אני היחידה שרואה את זה בכול העיר. כולם פה מעריצים אותה היא נחשבת לגיבורה בעניי העיר והנכד שלי רוצה לשרת את ממלכת האופל באותו היום אחרי הבדיקות שהנכד שלי חזר ומשהו קרה פניו היו נפולות והוא אמר לי שבדיקות היו בסדר. ששאלתי אותו למה פניו נפולות. אז הוא ענה, אני לא בטוח שככה אני משרת את הממלכה ששאלתי מה קרה? הוא ענה לי רק ששמו אותו בקבוצת הלוחמים הראשונים. אז בניסיון לעודד אותו אמרתי נו זה נהדר זה מה שרצית. הוא ענה לי נכון אבל לא ידענו באמת מזה אומר. סבתא אני אוהב אותך ושתדעי שאם יקרה לי משהו בבקשה אל תפסיקי לחייך ואל תאשימי את עצמך תמצאי את האושר שלך ותמשיכי לחיות מצאי את מי שאת חושבת שהכי זקוק לעזרה כמו הילד שפה בסמטה שהשומרים מדברים עליו שהוא שורץ מחלות ולפי דיבורים הם רוצים לקחת אותו בעוד מספר ימים ולהשתמש בו בתור מטרה לטירונים ובגופתו להאכיל את חיות הפארה של המשמר. כדי להראות ולהזהיר את הטירונים החדשים ושילמדו אכזריות. אבל אני לא מתכוון לתת לזה לקרות כי אני מבקש מימך לדאוג לו אחרי שאני לא היה פה. בתחילה לא הבנתי למה הוא מדבר כך. אז ניסיתי לעודד אותו שראיתי שאני לא יכולה וככול שאני מנסה הוא ניכנס ליותר דיכאון הנחתי לו. יום למחרת הוא הלך לצבא בדמעות ובריצה נתן לי חיבוק חם ואוהב. הרגשתי שזה היה חיבוק פרידה והוא הלך בריצה עוד ליפני שהספקתי לומר מילה. ניגשתי אל חדרו במטרה להבין מה קרה, על מיתתו הוא השאיר מכתב. במכתב היה כתוב "סבתא אני אוהב אותך ורק רציתי לשתף אותך במה שהולך ליקרות שמו אותי בקבוצה הראשונה וזה אומר מי שבקבוצה הראשונה ניכנס לייער ומנסה להתחמק ממלכודות ומחיילים טירונים מהקבוצות האחרות שמשימתם לצוד את הקבוצה הראשונה מי שחוזר עם הכי הרבה ראשים מהקבוצה הראשונה זוכה להיות ביחידת עלית ומי שלו ישבצו אותו במקומות שונים. ואני הולך להיות בקבוצה הראשונה שהולכים לצוד ולאבק על חיי. אמרו לנו שאם אנו רוצים שמשפחתנו ישרדו אסור לנו להרוג אף אחד אחרת יהרגו את המשפחות שלנו ואת כול האנשים שחשובים לנו. סבתא את חשובה לי אני לא העמיד אותך בסכנה אוהב אותך מאוד. ומיד אחרי שהקבוצה הראשונה תמות תגיע השמועה שכול הקבוצה הראשונה נרצחה על ידי אנשי המרד. הם עושים את זה כדי לגרום לאנשים לשנוא את המרד שהם אלה שרצחו את הילדים שלנו אבל איש לא יודע את האמת מלבדי. אנשי המרד סיפרו לי את האמת והזהירו אנשים רבים אבל אף אחד לא נישאר חיי יעשו לנו הלוויה שהיא שקר. אני אוהב אותך סבתא לנצח." לא יכולתי לסבול בזמן ההלוויה הלכתי לבמה כדי לספר לכולם את האמת לא היה לי מה להפסיד ואז ראיתי אותך בהלוויה אוכל באחד השולחנות מיד ירדתי מהבמה וצפיתי בך וראיתי אותך ונזכרתי במה שהנכד שלי אמר. מיד פניתי אליך תבין אתה הדבר הכי קרוב שיש לי לנכד שלי. אני שהייתי עם דמעות בעניי שאלתי בבושה "איך קוראים לנכד שלך?" ענתה לי האישה "שמו היה איתמר, ולי קוראים קרוליין". אני לא ידעתי מה להגיד יותר היא הייתה עם דמעות בעניים וגם שלי. אמרתי לה בבושה "אני לא יכול להחליף את איתמר". ענתה לי "לא התכוונתי לזה כך. תיראה מיגל אני יודעת שאתה בטוח חשבתה לברוח מיד אחרי שתצא מדלת ביתי, אני אולי מבוגרת אבל יש לי ניסיון חיים. אני לא רוצה שתחליף אותו, אני רק רוצה לנסות להציל אותך, זה היה בקשתו ואני יודעת שאתה בישן ולא תסכים לחיות איתי אחרי הכול גם אני בסכנה השומרים יתחילו לשאול שאלות. לכן בוא איתי אל היער אני רוצה להראות לך משהו". הלכתי אם קרוליין אל היער והגענו לעץ אלון גדול ואמרה "הגענו זה העץ של איתמר יש למעלה את ביית העץ, שמוסתר היטב בין הענפים שם אתה יכול לגור החל מהיום זה הבית שלך, אומרים שיש פה באזור גם שומר ששומר ומגן על האדמה הזאת אבל אני לא באמת מאמנה בזה. זה המקום שלך החל מהיום. אני לא ידעתי מה להגיד חוץ מתודה רבה. "אבל אני לא יכול לקבל את זה"אמרתי לה. ענתה לי קרוליין "שום דבר לא בחינם אני מבקשת שתעשה משהו בתמורה". אז עניתי בהיסוס בסדר אני מקשיב. אחרי הכול זה העצה הכי טובה שהייתה לי עד היום. אם אתן לך את הבית העץ אתה תצטרך לעזור לי לבנות פה גינה מתחת לבית העץ. אני רוצה גם שתחשוב על מקצוע שמתאים לך וביישנות שלך שתוכל ללמוד. לא משנה מה קורה מסביב אתה תתקדם כמה שאתה יכול ותהיה הכי טוב תיתן את כל מה שיש לך. לא הבנתי מאיפה זה נפל עליי ואמרתי "אבל אני לא יודע כלום על עבודת אדמה ובטוח שהלימודים היו יקרים". ענתה לי קרוליין מחר אחרי שתיתן לי תשובה אסביר לך איך זה כן תמורה הולמת בשבילי זה משתלם לי. עניתי "טוב בהיסוס רב". היא הראתה לי את הסולם שהיה ניסתר שמוביל אל בית העץ ואמרה לי ניפגש מחר. עליתי אל בית העץ שהיה גדול מבפנים היה שם הכול. מקום לישון, גג ניפתח לכוכבים, אפילו מקום לסיר מים גדול שהיה אפשר להתרחץ בו. הלכתי לנוח במיטה נוחה לפני שישנתי חשבתי על הסיפור שקרוליין סיפרה היה מזעזע ואני התביישתי עוד יותר והרגשתי עצב רב שאני נימצא בבית עץ של איתמר ועוד יושן במיטה שלו. ונרדמתי אם מחשבות אלה. שקמתי היה כבר בצהרי היום. ירדתי מבית העץ וקרוליין הייתה שם מתחת לעץ עם סדין פרוס על הדשה ומאכלים שמריחים ממש טוב ושק סגור היטב. קרוליין אמרה הייתה לי ההרגשה שתתעורר מאוחר ותהיה רעב בו שב ותומר לי על מה חשבת. התיישבתי על יד קרוליין. הושיטה את ידה החמימה והזיזה קצת את השער שהיה על עניי ואמרה לי אל תחבי פנים יפות וביישניות מהעולם. הסמקתי ואכלתי. תוך כדי אכילה אמרתי "החלטתי ללמוד רפואה!". שאלה קרוליין למה בחרתה בזה? עניתי לה "כי אז אני יכול להציל את כולם". שאלה אותי קרוליין "ומה אם אנשים אכזריים גם אותם תרפא". לא ידעתי מה לענות עניתי לה "אני לא יודע". היא צחקה ואמרה לי "ללמוד רפואה זה טוב ומקצוע מכובד אבל השאלה איך אתה הולך להשתמש בזה". שאלתי אותה "למה הכוונה?". היא ענתה "תיראה מיגל העולם הוא מעגל חיים, תמיד יהיה משהו חלש ומשהו חזק תמיד יהיה טורף וניטרף אבל גם הטורף ניפצע בקרב אם הניטרף. השאלה את מי תרפא את הטורפים או הניטרפים?". עניתי לה "כולם זקוקים לטיפול רפואי". ענתה "נכון אבל אם תיתן לשניהם תיפול רפואי הטורף יחזור וינסה למצוא טרף חדש". אני לא ידעתי מה לענות. אז אמרתי "אני לא יודע מה להגיד". צחקה קרוליין ואמרה "כול אחד שיכול להגן על עצמו גם אם הוא חלש או חזק יכול לשרוד, אבל חייו יהיו ריקים. אבל אם יגיע האחד שירפא אותו, חייו יהיו חייבים לך. ואם אתה תראה לו את הכיוון הנכון אולי הוא עשוי להשתנות לטובה מה אתה אומר מיגל". חייכתי ועניתי "אין לי מושג על מה את מדברת אבל אני אלמד רפואה וארפה את כל אלה שחלשים וזקוקים לעזרה". "ומה אם אלה שחזקים?", שאלה קרוליין. עניתי "אני אהיה חבר שלהם ואז ארפא אותם". צחקה קרוליין בקול צחוק ואמרה "לא תמיד היה לך הזמן הזה אבל אני מציעה אם אתה רוצה ללמוד רפואה. את הטורפים והנטרפים תרפה ותראה להם את הדרך הנכונה, שהם יעשו את הבחירה שלהם. אבל התפקיד שלך היה גם לפקוח את ענייהם". חייכתי ואמרתי "אני מסכים". אמרה קרוליין בו ונלך יחד למקום בו אני חושבת שאתה צריך להיות שם לאחר הארוחה. לאחר הארוחה הלכתי אם קרוליין למקום שניראה מטופח ויפה מקום מושקע. אמרה קרוליין "שב וחכה לי פה בספסל כמה דקות ואני מגיע". ישבתי וחיכיתי לאחר כמה דקות קרוליין חזרה עם עניים אדומות נראה שבכתה. היה לצידה אדם נוסף שהציג את עצמו בטור מנהל בית הספר ללימוד מקצועות ואמר ששמו ניר. פנה אלי ואמר "מחר מתחילים את הלימודים", הבטתי ולא ממש הבנתי מה קורה. ניר ראה את אחד המורים ואמר לי "מחר להיכנס לכיתה 136 בשעה 8 בבוקר ולא לאחר". ומיד הלך. בדרך חזרה סיפרה לי קרוליין שהיא דיברה אם ניר והוא ידידה כבר שנים. הוא מוכן לקבל אותך ללימודים ללא הצורך לדאוג לתשלום. אמרתי "תודה רבה, אבל למה בכית?". ענתה לי קרוליין "ניר שאל מה שלום איתמר ופרצתי בבכי". הלכנו יחד אל בית העץ וקרוליין החלה ללמד אותי איך לבנות גינת ירקות ופירות מתחת לבית העץ. בנינו גדר מעצים שהיו ביער לאחר העבודה הקשה שלנו הלכתי לישון.