קונסטלציה נשמתית ציור הנשמה

המילים הבאות הן הבנות שיש לי על הדינמיקה של הקונסטלציה הנשמתית (המשפחתית מערכתית) והמפגש עם הנשמה -

אני רואה בקונסטלציה הנשמתית (המשפחתית מערכתית) את ציור הנשמה, כול מבנה שהאדם יצר במפגש כזה הוא ייחודי לו , כמו הנשמה, אין עוד מבנה כזה, כמו שכול אדם הוא מיוחד וייחודי , כמו שכול סיפור הוא יחיד ומיוחד. כול המבנים יפים כולם מרשימים ובעיקר, מבנים מקודשים! .  

אני רואה בכול מבנה של יצירת קונסטלציה נשמתית (משפחתית מערכתית), מבנה מקודש של תבנית הנשמה, סיפור הנשמה, ובכול מפגש שכזה אני מתכוננת אליו ביראת כבוד, אני יודעת שמגיעה אלי נשמה , כלומר אדם, שמבקש מענה לשאלה, זהו טקס עם המון משמעות עבורי, וכולי אמונה שגם עבור האדם שמגיע/ה.

לפני כול מפגש אני מתפללת, כי עבורי המפגש הוא תפילה, שהאדם ימצא  במפגש הזה את אשר הוא מחפש או איבד בחייו, שהנשמה שלו תמצא את התשובה לשאלה שהיא שאלה, למצוא את אשר חיפשנו היא מתנה גדולה מאוד שאדם מעניק לעצמו - זוהי אהבה שאינה ניתנת למדידה או הבעה במילים.

בכול המפגש בזה אני יחד עם המונחה יוצאים למסע אל הלא נודע, אני לא באמת יודעת מה האדם יביא איתו ומה יעלה תוך כדי המפגש, אני מאפשרת לעצמי להיות מופתעת , זהו הסוד, לא לדעת, יש כאלו שהלא נודע מפחיד אותם, אבל אותי בתהליך הזה הוא מעצים, כי אני יודעת שהוא מביא אהבה. אני מאפשרת לעצמי לתת לגוף ולרגע שהמפגש מתקיים לקחת אותי ואת האדם למקום שהוא מבקש ורוצה להיות דרך הנשמה שלו (שהיא לא נודעת) ולא דרך השכל (אני יודע) .

 כי בסופו של דבר, אנחנו מגלים שאנחנו לא יודעים כלום, לא על החיים, לא על אחרים, ולא על עצמנו. אנחנו מאגר של סיפורים עצום שסיפרו לנו אחרים או שאנחנו סיפרנו לעצמנו ושמשפיעים עלינו, מגלגול החיים הזה ומגלגולי חיים אחרים.
אנחנו מגלים שחוץ מהאהבה שלנו לעצמנו אין שום דבר מסביבנו שאנו יכולים באמת לרפא.

ככול שאני יכולה לאפשר לעצמי ולאדם להשתחרר מהשכל, מהשליטה, מהיודעת, ולהגיע למרחב הלא נודע נינוחה, סקרנית, קשובה, חומלת, משוחררת ככה יותר איכויות של ריפוי יכולים להתבטא ולהתרחש, איך? אני באמת לא יודעת , ויותר מזה - זה ממש לא מעניין אותי :), במופלא ממני אני לא חוקרת רק מאפשרת לו לנוע במרחב ולחולל את השינוי התנועה ואת הריפוי באשר הוא.

ככול שאדם יודע פחות על התהליך, ככה יותר יצירתיות וספונטניות יכולים להגיע אל המרחב.

האדם יודע את השאלה והתשובה, האדם יודע את נתיב הריפוי שלו, ואני כאן איתו במרחב המקודש לאפשר לו להבין את עצמו ואת חייו טוב יותר, ולהציע עוד אפשרות של ריפוי בגוף ובנפש.

אני יודעת את תפקידי ואת הגבולות שלי בכלל ובתהליך הזה בפרט.

משהו שאי אפשר להעביר במילים מתרחש במפגש הזה, משהו שהוא מעבר להסבר רציונלי שכלי, זה משתנה גם מאדם לאדם, ובאמת לא צריך להסביר כול דבר אלא צריך רק להיות ולהרגיש. 

ככה פשוט. כמו שנושמים כמו שאוהבים כמו שמניחים בד במרחב הריפוי . פשוט.  הפשטות היא ההוויה האמיתית של החיים.