בתוך העצמי נמצאות כול השאלות וגם כול התשובות רק לא בסדר המתאים, והקונסטלציה עזורת לעשות סדר ולתת לכול דבר ייצוג ומקום.

וככה לפני חג הפסח (פה שח) הוא הגיע אלי למפגש קונסטלציה נשמתית , עם רצון לצאת לחירות עצמית לשחרור, משהו בתוכו לא מוצא את עצמו, הנשמה מרגישה שמשהו תקוע ולא מוצאת ביטוי.
הוא מעיד על עצמו שהוא בחברת אנשים זרים אדם מופנם שלא מרבה לדבר, וזה מציק לו, הוא רוצה לשתף יותר רעיונות שלו, מחשבות, רגשות - בעיקר במקום העבודה.
בעבודה יש לו רעיונות שהוא רוצה להגיד (הייצוג בצבע זהב), רעיונות זהב, והוא לא אומר, משהו בצ'קרת הגרון סגור וסתום לתחושתו, ואז קורה את הדבר הכי מעצבן: מישהו אחר אומר את הרעיון שיש לו וזוכה לשבחים. אוף!!!

יש משפט בודהיסטי יפה שאומר : "כשעולות השאלות, המרחבים נפתחים" , שמנו יצוגים של בדים ועוד יצוגים , שאלנו שאלות ופתחנו את המרחב עד שהגיע הייצוג למילה: שאלה.

לפתוח,
שאלה היא פותחת, מאפשרת תקשורת, מענה, חיבור, יצירת קשר, היא המפתח לריפוי בשלב הזה של המונחה.

עלו עוד דברים בתוך הקונסטלציה הנשמתית אבל המפתח היה : לשאול שאלות כדי לפתוח את המרחב.

שאלה שמאפשרת שיחרור שאלה שמוצאת ריפוי.

בהודיה על הרגע, על החסד ועל הזכות.