כמה מאבקים יש לנו עם הגוף שלנו. הפער בין הנשמה לגוף הוא עצום וגורם לנו לכול התנודות וחוויות הזרות. הגוף הוא זר לנשמה, ונדמה שלוקח גילגול חיים שלם רק כדי לעשות שלום עם הגוף.

"על מה תרצי שנעשה את הקונסטלציה הנשמתית ?" שאלתי. אני תמיד אוהבת לדעת על מה יהיה המפגש זה עוזר לי היכנס לתדר של המונחה/ת.
"אני רוצה להרגיש טוב עם הגוף שלי, לקבל אותו" היא אמרה בפשטות.

היא הגיעה למפגש, הגוף שלה נראה מעולה, אבל לא חשוב איך הגוף ניראה, חשוב איך האדם, הנשמה מרגישה בתוכו.

התחלנו להניח ייצוגים, לייצוג "לקבל את הגוף" היא בחרה בצבע צהוב, לייצוג "לא מקבלת את הגוף" היא בחרה את הצבע השחור.
לא כ"כ הפתיע אותי שלייצוג של לא מקבלת את הגוף היא בחרה בצבע השחור, כי ככה זה, זו חוויית הנשמה בגוף, הגוף הוא חור שחור, ועם הגוף צריך לעשות שלום, וזו מטרת המפגש, להביא עוד ריפוי לחוויית הגוף.

הנחנו עוד ועוד בדים, ניסינו לעשות סדר במרחב, הובלנו לסיפורי חיים צדדיים שהיו קשורים לגוף, ובסוף חזרנו להתחלה.

בהתחלה שני הבדים הצהוב והשחור היו רחוקים זה מזה, ביקשתי ממנה רשות לעשות שינוי קטן:
קירבתי את שני הבדים והפנתי אותם זה מול זה:
"איך התחושה כשהם מביטים זה בזה?" שאלתי.
"בסדר" היא ענתה בסתמיות
"תני להם לדבר בניהם תני להם להתקרב ולהתחבר, הנאהבים, הנשמה והגוף שרוצים ללמוד להיות ביחד - זו למידה של מסע חיים שלם".
שלום גדול קרה פה היום בתוך מרחב הריפוי. הרגשתי את זה בגוף בנשמה ובלב!.