תכנית זו מיועדת לתלמידים שכבר למדו את יחידת המבוא הכללי. אם היקף הלימודים יכלול יותר מאשר יחידה אחת, מומלץ למקם יחידה זו על פי הסדר הכרונולוגי.
א. מבוא
הארכיאולוגיה של תקופה זו עוסקת בארץ ישראל מלאחר מרד בר כוכבא (135 לספירה) ועד הכיבוש המוסלמי (640 לספירה). התקופה תילמד כמקשה אחת, למרות העובדה שהיא כוללת שתי תקופות שונות – הרומית המאוחרת והביזנטית. זוהי תקופה שאירעו בה שינויים חשובים ביותר בתחום הדמוגרפי, הדתי והתרבותי. מנקודת המבט היהודית היא ידועה בשם תקופת המשנה והתלמוד, אבל יש להעדיף את השם הנייטרלי, ההולם את ההתרחשויות הכלליות ומגדיר את הרקע ההיסטורי שבתחומי התקופה הנדונה. היקף הלימודים ישתרע על פני יחידת לימוד שלמה (כ-90 שעות), אך המורים יוכלו להרחיבה על חשבון יתרת השעות שנחסכו בלימודי המבוא.
ב. רקע היסטורי ודמוגרפי
פרק זה אף הוא מעין מבוא. הוא יציג את המצב הפוליטי במרחב הארץ –ישראלי לאחר דיכוי מרד בר כוכבא וסיפוח ממלכת הנבטים לרומא. תחומי הפרובינקיות של פלסטינה, ערבייה ופיניקיה; עקירת היהודים מירושלים וממרכזי יהודה והתחזקות המרכז היהודי בגליל. תהליכי העיור בארץ על רקע ה"פקס רומנה" במאה השנייה והשלישית לספירה. השינוי באימפריה הרומית וראשית התקופה הביזנטית במאה הרביעית. עליית מעמדן של ארץ ישראל וירושלים כמקומות קודש נוצריים החל מן המחצית הראשונה של המאה הרביעית, ירידת הפגאניות ותהליכי הניצור של הארץ בהמשך התקופה. העלייה הדמוגרפית והיישובית במהלך התקופה הביזנטית. הגירה מתמדת והתיישבות של בני שבטים מדבריים באזורי הספר. תודגש העובדה, כי למרות הייחוד של כל תקופה וכל קבוצה דתית ואתנית עדיין שוררת ההגמוניה של המורשת ההלניסטית ושל הלשון היוונית.
ג. העיר בארץ ישראל בתקופה הרומית והביזנטית
פרק זה יעסוק בעיר כנושא הציוויליזציה העיקרי בתקופות הרומית והביזנטית:
1. העיר כנושאת התרבות הרומית: תכנית העיר: השיטה האורתוגונלית והתפשרות עם הנתונים
הטופוגרפיים, בתי המגורים בעיר, הרחובות והכיכרות, השווקים והחנויות, הפורום והבאסיליקות.
חומות העיר ושעריה, עיטור הערים במונומנטים ובפסלים, הכתובות המתגלות בערים והמבטאות חיי
חברה ומנהל. חיי הפנאי והבידור בעיר הרומית: התיאטרונים, האמפיתיאטרונים, ההיפודרומים ובתי
המרחץ. חיי הדת: המקדשים ומרכזי הפולחן בערים.
להלן נספח לפרק זה:
א. רשת הדרכים הבין עירוניות; מערכת אספקת המים לעיר ובניין אמות המים.
ב. העיר במקורות היהודיים
ג. מטבעות הערים
ד. הערות על השוני בין משמעות המושגים עיר, עיירה, כפר במקורות העתיקים לבין משמעות מושגים אלה בתקופה המודרנית.
2. השינויים שחלו בעיר במהלך התקופה הביזנטית: גידול הערים ועליית צפיפות היישוב, יותר חופש
של חזות העיר. נטישת המקדשים ובניית הכנסיות. ירידת התיאטרונים והאמפיתיאטרונים במרוצת
התקופה. המשמעויות החברתיות והתרבותיות המתבטאות בשינויים האמורים. דוגמאות נבחרות
להמחשת נושא העיור: ירושלים, קיסריה, בית שאן, ציפורי, שכם, שומרון, טבריה, בית גוברין,
אנטיפטרוס, פניאס, ערי הנגב, גרסה וערים נוספות בעבר הירדן.
ד. יישוב כפרי
העיירה והכפר מבטאים תרבות של המגורים והחיים החברתיים של היהודים והשומרונים; יושם דגש על בית המגורים הכפרי, הרחובות והכיכרות, מיקומם של בתי הכנסת והכנסיות בתחומי היישוב. דוגמאות נבחרות להמחשת נושא העיירה והכפר: כורזין, כפר נחום, חורבת שמע, קצרין, סוסיה, ערי הנגב.
ה. חיי יום יום
בפרק זה יילמדו בית המגורים וחלוקתו הפנימית; החצר ותפקידיה. כלי העבודה וכלי הבית, מתקני האיסום והאחסנה, הבישול והאפייה, תאורת הבית. תיערך היכרות עם הטיפוסים העיקריים של כלי החרס, המתכת והזכורית. מומלץ גם לבקר במוזיאונים , ובכל מקרה לא להיגרר ללימוד טיפולוגי פרטני.
ו. חקלאות וכלכלה
יושם דגש על השגות והטראסות, סידורי ההשקיה, גידור ותיחום החלקות, תעשיית הלחם, היין והשמן ומתקני החקלאות: הטחנה, הגת, היקב ובית הבד. פרק זה יילמד בעיקר תוך סיום וסדנאות.
ז. הבנייה לצרכים דתיים
המבנים הדתיים ומקומם במרקם היישובי – נושא זה כבר נדון בפרקים הקודמים. בסעיף זה יידונו התכניות והחזות האדריכלית ביתר פירוט, ויוקדש למקורותיהם של המבנים ולקשרי הגומלין ביניהם.
לדוגמה: והדיון בבתי הכנסת שמן התקופה הביזנטית. ייושם על אדריכלות הכנסיות, הפרק יילמד על פי סעיפי המשנה שלהלן:
ח. קבורה
בפרק זה יילמדו שיטות הקבורה המקובלות על היהודים והשומרונים בפגאנים והנוצרים. הקברים החפורים, מערות הקבורה החצובות והקברים המונומנטליים הבנויים (מאוזוליאה). עדוריות על שרפת גופות, סרקופאגים ועיטוריהם, תמשיחי קיר בקברים, מצבות וכתובות קבר, מנחות קבורה.
ט. אמנות
בפרק זה יילמדו הפיסול בתקופה הרומית וירידתו בתקופה הביזנטית. עליית הפסיפסים ותמשיחי הקיר. הנושאים והדגמים המקובלים באמנות התקופה. מעבר מ"ריאליזם" רומי ל"אקספרסיוניזם" ביזנטי. חומרי הגלם העיקריים המצויים בארץ והשפעתם על היצירה האמנותית. אמנות מקומית ואמנות מיובאת. האמנות הזעירה: עץ, עצם ומתכת. האמנות הפגאנית: פיסול, תבליט וציור.
האמנות היהודית (והשומרונית) איסור והיתר על עשיית דמויות אדם וחי: אמנות בתי הכנסת, דרכי העיצוב והאיקונוגרפיה (גלגל המזלות": תיאורים מקראיים).
האמנות הנוצרית: סמלים דתיים ומוטיבים מקראיים בכנסיות – בתבליט ובפסיפס.
י. סיורים באתרים
הסיורים ישולבו לאורך תקופת הלימודים. מספר האתרים והמוזיאונים שאפשר לסייר בהם הוא רב ביותר והמבחר עשיר יותר מאשר בכל תקופה אחרת. בית הספר יוכל לברור לעצמו אתרים באזור הקרוב לבית הספר. להלן רשימה חלקית של האתרים:
ערים רומיות – ביזנטיות: ירושלים, קיסריה, בית שאן, ציפורי, טבריה, סוסיתא, בניאס, בית גוברין, שבטה, עבדת, ממשית, וכן שומרון ושכם אם המצב הביטחוני יהיה תקין.
כפרים ועיירות: קצרין, כורזין, חורבת שמע, סוסיה.
מקדשים: קדש, בית שאן.
בתי כנסת: כפר נחום, כורזין, ברעם, מירון, חורבת שמע, גוש חלב, נברתין, ארבל, מרות, קצרין, בית אלפא, מעוז חיים, חמת טבריה, חומת גדר, עין גדי, נערן, יריחו, סוסיה, אשתמוע.
כנסיות: בית לחם, כנסיית הקבר, הר הזיתים, גת שמנים, מעלה אדומים, שבטה, ניצנה, עבדת, ממשית, כורסי, בית גוברין, טבחה, הר גריזים, מנזרי מדבר יהודה, חניתה, נהריה, מנזר סיני.
קבורה: בית שערים, אשקלון, קברים שונים בגליל.
אמנות, מלאכה וחיי יום יום: מוזיאון ישראל, מוזיאון רוקפלר, מוזיאון ארץ ישראל, מוזיאון הכט בחיפה, מוזיאון קצרין, הבית המשוחזר בקצרין ומוזיאונים מקומיים ברחבי הארץ.
הערה: הביקור בחלק מן האתרים הנזכרים למעלה תלוי במצב ביטחוני תקין.