Embedded Files
חלק א'
רמזים למלאכות שבת בתורה שבכתב לפי חז"ל
מלאכות שבת לא נקשרו ישירות ע"י חז"ל במלאכות בהן נברא העולם אבל חז"ל כן מצאו קשר מסוים בין מלאכותשבת והנעשה על ידי אדם בעדן ועל ידי ה' בבריאה כדלהלן:
"הוא היה אומר כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול: חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואחר כך אכל וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש: גזז ולבן ונפץ וטוה וארג אחר כך מצא בגד ללבוש" (מסכת ברכות נח).
ובתוספתא מוזכר: "וצבע ותפר" (תוספ' ברכות ו ה).
למרות שלא נאמר בפירוש שיש קשר בין זה לבין מלאכות שבת בכל זאת אנו רואים שלפי חז"ל מעשי אדם בעדן המלאכות שביצע הם חלק ממלאכות האסורות בשבת.
דבר נוסף הקשור בענייננו נמצא במסכת שבת שם נאמר
"וכי דרך בנין בכך כדרש רבי שמעון בן מנסיא 'ויבן ה' אלוקים את הצלע' מלמד שקילעה הקב"ה לחיה והביאה אצל אגם שכן בכרכי הים קורן לקליעתא בניתא".
(מסכת שבת צה).
ומכאן שחז"ל ראו קשר בין ה'בונה' בבראשית ובין ה'בונה' שאסור בשבת.
בתושב"כ אין מקום בו המלאכות רשומות. ישנן מלאכות המוזכרות בפירוש בתורה בהקשר לשבת אבל חז"ל אינם לומדים את המלאכות האלו מהפסוקים. במקום זה רשימת המלאכות האסורות בשבת ניתנת במשנה.
נעיין בפסוקים ונראה אלו מלאכות נזכרות באופן ישיר מהנאמר בפסוקים אותן היינו יודעים לולא הלימוד של 'מלאכה מלאכה' ממלאכות המשכן:
"ששת ימים תעבוד... בחריש ובקציר תשבות" (שמות לד כא).
"ויקהל משה... לא תבערו אש..." (שם לה א).
"את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו... כי שבת היום לה'... שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו..." (שם כג י).
"...וימצאו איש מקושש עצים..." (במדבר טו לב).
דבר נוסף שיש לאומרו הוא שעצם ענין המלאכות האסורות בשבת לא נקשר לדבר ברור בתושב"כ אלא רק בתושבע"פ. לא רק ענין המלאכות עצמן צריך ללמדו מהתושבע"פ ולא מהתורה עצמה אלא גם מספרם לא היה ברור כמו שכתוב בגמרא
"קמ"ל כדרב דא"ר מצאתי מגלת סתרים בי רבי חייא וכתוב בה איסי בן יהודה אומר אבות מלאכות מ' חסר אחת..." (שבת ו').
רש"י "מגילת סתרים שהסתירוה מפני שלא ניתנה לכתוב וכששומעין דברי יחיד חדשים שאינן נשנין בב"ה וכותבין אותןשלא ישתכחו מסתירין את המגילה".
חז"ל חיפשו רמזים בתושב"כ לכך שיש ל"ט מלאכות האסורות בשבת ולא מספר אחר
תוס' יו"ט משנה שבת: "כלל גדול" פרק ז' משנה ב'.
המילה מלאכה מופיעה ¹³ פעמים בתוספת למספר הפעמים שמופיעה 'שבת'.
בעל הטורים פרשת ויקהל תרומה בהתחלה ממש.
התחלת הפרשה היא בענין שבת ולאחר מכן המשכן יש ± « ¹³ מילים בחלקים אלו.
"תמצא עשיות ובריאות ומלאכות ... והוצאות והבדלות כולם ל"ט לומר ל"ט מלאכות הן חוץ מתולדותיהם".
ספר "אדרת אליהו" נאמרו ל"ט קללות מקביל לל"ט מלאכות כמו בזהר.
כמו כן מצאו חז"ל רמזים במצוות אחרות:
ספר "קול אליהו" הגאון מוילנא פרשת שלח או בשלח בסוף אומר:
¹³ מלאכות כמו ¹³ כריכות בציצית ציצית ושבת שקולים כנגד כל התורה כולה.
ל"ט המלאכות מתחלקות לארבעה סוגים ומספרם בכל סוג הוא כמספר ה'כריכות' בציצית.
מטרת המאמר ומבנהו
אנו נלך בדרך זו של חז"ל וכמו שהגמרא וחז"ל מצאו קשר מסוים בין דברים הכתובים בתושב"כ והמלאכות האסורות בשבת בחלק ב' של המאמר אנו ננסה למצוא איזכור של כל מלאכות שבת בסיפור מעשה בראשית ומתוך כך יהיה מובן למה דוקא מלאכות אלו אסורות בשבת. זאת אומרת מאחר והקב"ה ברא‾בנה את העולם על ידי המלאכות המוזכרות בבראשית ולאחר מכן שבת גם אנו מצווים לשבות ממלאכות אלו בשבת.
אבל גם אם נמצא שכל מלאכות המשכן מוזכרות במלאכת בריאת העולם נשאלת השאלה איך דוקא מלאכות אלו הוצרכו לבנית המשכן והתשובה לכך היא כפי שנראה בחלק ב' של המאמר שהמשכן הוא בעצם דמות העולם כולו כמו שכתוב במדרש מד' תדשא פרק ב' שהמשכן מקביל לעולם ובניתו מקבילה לבנית העולם. ואזי אותן מלאכות יודרשו לבניית העולם והמשכן אפשר ללמוד ממלאכת המשכן את כל המלאכות של בניית העולם שנאסרו בשבת.
ובסיכום אנו נרצה להראות שהקב"ה בנה את העולם במלאכות מסוימות והמשכן נבנה בצורה מקבילה לבריאת העולם ובאותן המלאכות בהן נבנה העולם. אנו מצווים לשבות ממלאכה כמו שהקב"ה שבת וכמו שהוא שבת ממלאכות בנייתהעולם שהם מלאכות בניית המשכן אנו מצווים לשבות ממלאכות בניית העולם שהם מלאכות בניית המשכן.
חלק ב'
מלאכות בנית העולם ושני סיפורי בראשית
כשנרצה למצוא איזכור של מלאכת המשכן במעשה בראשית באיזה חלק של המעשה נחפש ישנם בעצם שני מעשי בראשית. הראשון מספר על ששת ימי בראשית והשני על גן עדן. לפי חז"ל כל האירועים בגן עדן התרחשו למעשה במשךששת ימי בראשית והם תיאור מפורט של אותם הימים. עקב כך המעשים והמלאכות המוזכרות בסיפור גן עדן הם חלק ממלאכות בניית העולם וכך אנו נתייחס אליהם.
ועוד לפי חז"ל:
"כל מה שברא הקב"ה בארץ ברא באדם" (אבות דרבי נתן ל"א) ראה גם "פרקי הצלחה" ו"הצוואה" שיוחסו לרמב"ם.
בעקבות הנאמר אנו רואים שכל מה שקשור למעשה גן עדן ובמיוחד מה שקשור לבניית האדם והאישה קשור למעשה בראשית ולבניית העולם. ואזי נחפש איזכורים של מלאכות שבת לא רק במעשי ה' הקשורים ישירות לבריאת העולם עצמה אלא גם בסיפור גן עדן ובמיוחד בכל הקשור ליצירת האדם ואשתו.
המלאכות
גם הכללים המגדירים את המלאכות בשבת מקבילים למעשה בראשית: "סוף מעשה במחשבה תחילה" ואזי רק "מלאכת מחשבת אסרה תורה". וגם "וירא ה'... כי טוב.. וישבות" ואזי "כל המקלקלים פטורים".
ההקבלה בין מלאכות שבת ומלאכות המוזכרות במעשה בראשית יהיה ברור יותר אם נזכור את ההגדרות המופשטותשל המלאכות האסורות בשבת את רשימת המלאכות ניתן למצוא במסכת שבת פרק ז' 'כלל גדול' משנה ב' (דף ע"ג).
המלאכות הקשורות בעשיית האדם לפי המדרש
אפשר גם לראות במדרש המתאר את יצירת האדם רמז למלאכות אלו : "ויקח ה'..." ה' עשה את האדם מעפר ומים לש אותם יחד ויצר מזה אדם וכו'.
אזי עשיית האדם לפי המדרש דרשה מלאכות אלו
המלאכות בעשיית האדם לפי הפסוקים ולפי חז"ל
בורר: הוצאת העפר לעשיית אדם מן האדמה ליקוטו מארבע כנפות תבל.
לש: ערבוב שני חומרים המתגבשים לעיסה: "ואד יעלה מן הארץ להשקות את האדמה... ויצר את האדם מן האדמה"
אופה: הפיכת דבר רך לקשה או קשה לרך על ידי חימומו.
זורה: זריית הגרגירים לרוח על מנת להפריד הפסולת מהאוכל.
דש: פרו ורבו עץ עושה פרי ונהר יוצא... ארבעה ראשים.
מרקד: ניפוי חומר.
טוחן: קציצת דבר לחלקים קטנים: 'פרו ורבו' גם דש וזורה.
מלאכות שבת שנעשו ע"י אדם
כפי שהזכרנו לפי המדרש בכדי להכין את פתו עסק אדם הראשון במלאכות אלו: מלאכות של סידורא דפת: בוררלש אופה זורה דש מרקד טוחן.
חלק א'
רמזים למלאכות שבת בתורה שבכתב לפי חז"ל
מלאכות שבת לא נקשרו ישירות ע"י חז"ל במלאכות בהן נברא העולם אבל חז"ל כן מצאו קשר מסוים בין מלאכותשבת והנעשה על ידי אדם בעדן ועל ידי ה' בבריאה כדלהלן:
"הוא היה אומר כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול: חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואחר כך אכל וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש: גזז ולבן ונפץ וטוה וארג אחר כך מצא בגד ללבוש" (מסכת ברכות נח).
ובתוספתא מוזכר: "וצבע ותפר" (תוספ' ברכות ו ה).
למרות שלא נאמר בפירוש שיש קשר בין זה לבין מלאכות שבת בכל זאת אנו רואים שלפי חז"ל מעשי אדם בעדן המלאכות שביצע הם חלק ממלאכות האסורות בשבת.
דבר נוסף הקשור בענייננו נמצא במסכת שבת שם נאמר
"וכי דרך בנין בכך כדרש רבי שמעון בן מנסיא 'ויבן ה' אלוקים את הצלע' מלמד שקילעה הקב"ה לחיה והביאה אצל אגם שכן בכרכי הים קורן לקליעתא בניתא".
(מסכת שבת צה).
ומכאן שחז"ל ראו קשר בין ה'בונה' בבראשית ובין ה'בונה' שאסור בשבת.
בתושב"כ אין מקום בו המלאכות רשומות. ישנן מלאכות המוזכרות בפירוש בתורה בהקשר לשבת אבל חז"ל אינם לומדים את המלאכות האלו מהפסוקים. במקום זה רשימת המלאכות האסורות בשבת ניתנת במשנה.
נעיין בפסוקים ונראה אלו מלאכות נזכרות באופן ישיר מהנאמר בפסוקים אותן היינו יודעים לולא הלימוד של 'מלאכה מלאכה' ממלאכות המשכן:
"ששת ימים תעבוד... בחריש ובקציר תשבות" (שמות לד כא).
"ויקהל משה... לא תבערו אש..." (שם לה א).
"את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו... כי שבת היום לה'... שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו..." (שם כג י).
"...וימצאו איש מקושש עצים..." (במדבר טו לב).
דבר נוסף שיש לאומרו הוא שעצם ענין המלאכות האסורות בשבת לא נקשר לדבר ברור בתושב"כ אלא רק בתושבע"פ. לא רק ענין המלאכות עצמן צריך ללמדו מהתושבע"פ ולא מהתורה עצמה אלא גם מספרם לא היה ברור כמו שכתוב בגמרא
"קמ"ל כדרב דא"ר מצאתי מגלת סתרים בי רבי חייא וכתוב בה איסי בן יהודה אומר אבות מלאכות מ' חסר אחת..." (שבת ו').
רש"י "מגילת סתרים שהסתירוה מפני שלא ניתנה לכתוב וכששומעין דברי יחיד חדשים שאינן נשנין בב"ה וכותבין אותןשלא ישתכחו מסתירין את המגילה".
חז"ל חיפשו רמזים בתושב"כ לכך שיש ל"ט מלאכות האסורות בשבת ולא מספר אחר
תוס' יו"ט משנה שבת: "כלל גדול" פרק ז' משנה ב'.
המילה מלאכה מופיעה ¹³ פעמים בתוספת למספר הפעמים שמופיעה 'שבת'.
בעל הטורים פרשת ויקהל תרומה בהתחלה ממש.
התחלת הפרשה היא בענין שבת ולאחר מכן המשכן יש ± « ¹³ מילים בחלקים אלו.
"תמצא עשיות ובריאות ומלאכות ... והוצאות והבדלות כולם ל"ט לומר ל"ט מלאכות הן חוץ מתולדותיהם".
ספר "אדרת אליהו" נאמרו ל"ט קללות מקביל לל"ט מלאכות כמו בזהר.
כמו כן מצאו חז"ל רמזים במצוות אחרות:
ספר "קול אליהו" הגאון מוילנא פרשת שלח או בשלח בסוף אומר:
¹³ מלאכות כמו ¹³ כריכות בציצית ציצית ושבת שקולים כנגד כל התורה כולה.
ל"ט המלאכות מתחלקות לארבעה סוגים ומספרם בכל סוג הוא כמספר ה'כריכות' בציצית.
מטרת המאמר ומבנהו
אנו נלך בדרך זו של חז"ל וכמו שהגמרא וחז"ל מצאו קשר מסוים בין דברים הכתובים בתושב"כ והמלאכות האסורות בשבת בחלק ב' של המאמר אנו ננסה למצוא איזכור של כל מלאכות שבת בסיפור מעשה בראשית ומתוך כך יהיה מובן למה דוקא מלאכות אלו אסורות בשבת. זאת אומרת מאחר והקב"ה ברא‾בנה את העולם על ידי המלאכות המוזכרות בבראשית ולאחר מכן שבת גם אנו מצווים לשבות ממלאכות אלו בשבת.
אבל גם אם נמצא שכל מלאכות המשכן מוזכרות במלאכת בריאת העולם נשאלת השאלה איך דוקא מלאכות אלו הוצרכו לבנית המשכן והתשובה לכך היא כפי שנראה בחלק ב' של המאמר שהמשכן הוא בעצם דמות העולם כולו כמו שכתוב במדרש מד' תדשא פרק ב' שהמשכן מקביל לעולם ובניתו מקבילה לבנית העולם. ואזי אותן מלאכות יודרשו לבניית העולם והמשכן אפשר ללמוד ממלאכת המשכן את כל המלאכות של בניית העולם שנאסרו בשבת.
ובסיכום אנו נרצה להראות שהקב"ה בנה את העולם במלאכות מסוימות והמשכן נבנה בצורה מקבילה לבריאת העולם ובאותן המלאכות בהן נבנה העולם. אנו מצווים לשבות ממלאכה כמו שהקב"ה שבת וכמו שהוא שבת ממלאכות בנייתהעולם שהם מלאכות בניית המשכן אנו מצווים לשבות ממלאכות בניית העולם שהם מלאכות בניית המשכן.
חלק ב'
מלאכות בנית העולם ושני סיפורי בראשית
כשנרצה למצוא איזכור של מלאכת המשכן במעשה בראשית באיזה חלק של המעשה נחפש ישנם בעצם שני מעשי בראשית. הראשון מספר על ששת ימי בראשית והשני על גן עדן. לפי חז"ל כל האירועים בגן עדן התרחשו למעשה במשךששת ימי בראשית והם תיאור מפורט של אותם הימים. עקב כך המעשים והמלאכות המוזכרות בסיפור גן עדן הם חלק ממלאכות בניית העולם וכך אנו נתייחס אליהם.
ועוד לפי חז"ל:
"כל מה שברא הקב"ה בארץ ברא באדם" (אבות דרבי נתן ל"א) ראה גם "פרקי הצלחה" ו"הצוואה" שיוחסו לרמב"ם.
בעקבות הנאמר אנו רואים שכל מה שקשור למעשה גן עדן ובמיוחד מה שקשור לבניית האדם והאישה קשור למעשה בראשית ולבניית העולם. ואזי נחפש איזכורים של מלאכות שבת לא רק במעשי ה' הקשורים ישירות לבריאת העולם עצמה אלא גם בסיפור גן עדן ובמיוחד בכל הקשור ליצירת האדם ואשתו.
המלאכות
גם הכללים המגדירים את המלאכות בשבת מקבילים למעשה בראשית: "סוף מעשה במחשבה תחילה" ואזי רק "מלאכת מחשבת אסרה תורה". וגם "וירא ה'... כי טוב.. וישבות" ואזי "כל המקלקלים פטורים".
ההקבלה בין מלאכות שבת ומלאכות המוזכרות במעשה בראשית יהיה ברור יותר אם נזכור את ההגדרות המופשטותשל המלאכות האסורות בשבת את רשימת המלאכות ניתן למצוא במסכת שבת פרק ז' 'כלל גדול' משנה ב' (דף ע"ג).
המלאכות הקשורות בעשיית האדם לפי המדרש
אפשר גם לראות במדרש המתאר את יצירת האדם רמז למלאכות אלו : "ויקח ה'..." ה' עשה את האדם מעפר ומים לש אותם יחד ויצר מזה אדם וכו'.
אזי עשיית האדם לפי המדרש דרשה מלאכות אלו
המלאכות בעשיית האדם לפי הפסוקים ולפי חז"ל
בורר: הוצאת העפר לעשיית אדם מן האדמה ליקוטו מארבע כנפות תבל.
לש: ערבוב שני חומרים המתגבשים לעיסה: "ואד יעלה מן הארץ להשקות את האדמה... ויצר את האדם מן האדמה"
אופה: הפיכת דבר רך לקשה או קשה לרך על ידי חימומו.
זורה: זריית הגרגירים לרוח על מנת להפריד הפסולת מהאוכל.
דש: פרו ורבו עץ עושה פרי ונהר יוצא... ארבעה ראשים.
מרקד: ניפוי חומר.
טוחן: קציצת דבר לחלקים קטנים: 'פרו ורבו' גם דש וזורה.
מלאכות שבת שנעשו ע"י אדם
כפי שהזכרנו לפי המדרש בכדי להכין את פתו עסק אדם הראשון במלאכות אלו: מלאכות של סידורא דפת: בוררלש אופה זורה דש מרקד טוחן.
ל"ט מלאכות שבת בבריאת העולם
ל"ט מלאכות שבת בבריאת העולם
"וישבות ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה" (ב, ב). המצווה לשבות ממלאכה בשבת היא זכר לשביתת ה' ביום השביעי אחרי בריאת העולם. להלן נראה ששלושים ותשע המלאכות האסורות בשבת הן אותן מלאכות שבהן ברא הקב"ה את העולם, ולכן נאסרו עלינו (באותן מלאכות נעשה המשכן, מפני שהמשכן מקביל לעולם, כפי שנסביר בפרשת תרומה).
כלולים בזה כל מעשי ה' המתוארים בפרקים א-ג, שהרי גם חטא עץ הדעת שבפרק ג היה לפני שבת (סנהדרין לח ע"ב). אפשר לומר שגם מלאכות שעשו אדם וחוה אז כלולות במלאכות הבריאה, כיון שהן נעשו מכוחו של ה'.
חורש: הוצאה מהאדמה של דבר שמונע צמיחה וגידול, כך שהוצאתו מכשירה את האדמה לצמיחה וגידול. וכן "יקוו המים... ותראה היבשה" - ה' הוציא מהאדמה את המים ובכך הכשיר את הקרקע לצמיחה. וכן חפירת בור: התהום.
זורע: הנחת זרעים בקרקע: "תדשא... עשב מזריע זרע... אשר זרעו בו", "ויטע... גן".
קוצר: הוצאת דבר ממקום גידולו: "ויצר... מן האדמה", "ותיקח מפריו ותאכל".
מעמר: איסוף ביחד של גידולי הקרקע. אפשר לומר שבששת ימי בראשית, בעלי חיים נחשבו גידולי קרקע לענין זה, כיון שנוצרו אז מן האדמה. וה' אסף אותם: "ויצר מן האדמה כל חית השדה... ויבא אל האדם"
דש: פירוק דבר מקליפתו: "פרו ורבו", "עץ עושה פרי", "ונהר יוצא... ארבעה ראשים", "ויקח אחת מצלעותיו".
זורה: זריית הגרגירים לרוח כדי להפריד את הפסולת מהאוכל: 'פרו ורבו'.
בורר ומרקד: הוצאת העפר לעשיית אדם מן האדמה וליקוטו מארבע כנפות תבל, שנמשלה להפרשת חלה (בראשית רבה, פרשה יד, א), שעניינה בחירת חלק מהתערובת והוצאתו. כמו כן, הגמרא אומרת (סנהדרין נט ע"ב): "אדם הראשון מיסב בגן עדן היה והיו מלאכי השרת... ומסננין לו יין".
טוחן: קציצת דבר לחלקים קטנים: 'פרו ורבו'.
לש: ערבוב שני חומרים המתגבשים לעיסה: "ואד יעלה מן הארץ להשקות את האדמה... ויצר את האדם מן האדמה".
אופה: בכלל זה מלאכת מבשל, ואומרת הגמרא (סנהדרין נט ע"ב): "אדם הראשון מיסב בגן עדן היה והיו מלאכי השרת צולין לו בשר".
כל המלאכות של "סידורא דפת", מחורש עד אופה, נעשו ע"י חוה, לפי ר' יהודה האומר שעץ הדעת היה חיטה (ברכות מ ע"א, כפי שהסביר אותו מרדכי כסלו, בסיני כרך קיט).
גוזז: הסרת חלקים חיצוניים מאדם ובעל חיים אחר: "המים מעל הרקיע".
מלבן: הסרת ליכלוך עפר וכו'. בעניין תשובה כתוב: "אִם יִהְיוּ חֲטָאֵיכֶם כַּשָּׁנִים כַּשֶּׁלֶג יַלְבִּינוּ" (ישעיהו א, יח). תשובה נוצרה עקב החטא לפני השבת הראשונה, ורק על ידי הרחמים מתקיים העולם. נמצא ש'ליבון' חטא הוא מלאכה חיונית לקיום העולם.
מנפץ: הפיכת חוטים מחוברים או חומר אחר לקבוצה של חוטים מופרדים: "ויבדל בין המים... ובין המים..."; "ונהר יוצא... ארבעה ראשים".
צובע: צביעה בצבע מתקיים: "ויצמח... עץ נחמד למראה".
טווה: הוצאת חוטים מחומר הגלם ועשיית חבל: "ונהר יוצא... ומשם יפרד לארבעה ראשים". "ויבדל אלקים בין האור ובין החושך ויהי מבדיל בין מים למים".
מיסך: "ודבק באשתו והיו לבשר אחד".
עושה ב' בתי נירין: כותנות העור שעשה ה'.
אורג: "יהי רקיע".
פוצע חוטים: הפרדת חוט למרכיביו: "יקוו המים".
קושר: עשיית קשר בין שני דברים: "והיו לבשר אחד"; "זכר ונקבה ברא אותם". כמו כן המדרש (פסיקתא רבתי יד, עד) אומר שה' קשר עשר חופות לאדם בגן עדן.
מתיר: התרת קשר לצורך חיובי: "ויקח אחת מצלעותיו".
תופר: צירוף שני דברים ע"י דבר שלישי: "ויתפרו עלי תאנה"; מים - רקיע - מים. וכן הדבקה היא תולדה של תופר: "ודבק באשתו".
קורע על מנת לתפור: "מבדיל בין מים למים"; אדם היה אחד ונפרד לשניים כדי שיהיה אחד - "ודבק באשתו".
כל קבוצת המלאכות של עשיית בגד מצויות בבגדי כהונה שעשה ה' לאדם הראשון, כמו שאומר המדרש (במדבר רבה פרשה ד, ח) שהוא לבש בגדי כהונה גדולה כשהקריב את קרבנו. כמו כן, לפי דעה אחת במדרש (בראשית רבה פרשה כ, יב) בגדי אדם הראשון היו מצמר גמלים וצמר ארנבים.
צד: הגבלת חופשיותו של בעל חיים והבאתו לשליטת האדם: "...וכבשוה... ורדו בדגת הים... ובכל חית השדה... ויצר... חית השדה... ויבא אל האדם", "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב".
שוחט: הריגת בעל חיים, קיצור אורך החיים, הוצאת דם: "מות תמות", "ויקח אחת מצלעותיו". כמו כן, אדם הנראשון הקריב קרבן (שבת כח ע"ב), וחלק מההקרבה היא שחיטה.
מפשיט: הורדת העור: "ויעש... כתנות עור וילבשם".
מולח: עיבוד חומרי גלם כדי להופכם ליותר חזקים או בעלי ערך רב יותר: "כותנות עור".
מעבד: שרטוט קוים על משטח כהכנה לגזירתו כתיבה וכו': 'יקוו המים', שלפי המדרש (מדרש רבה פרשה ה, א), 'יקוו' הוא מלשון 'קו'.
ממחק: חלק מתהליך עשיית כתנות העור.
מחתך: גזירה לפי צורה, שינוי בצורה לחדד. וכן במעשה בראשית, שני המאורות הגדולים הופכים למאור גדול ומאור קטן; "ויקח... צלעותיו". וכן מה שה' עשה את האדם "גולם" (סנהדרין לח ע"ב), כלומר, סימן את צורתו בעפר שצבר.
כל קבוצת המלאכות של עשיית עור כלולות במה שה' עשה לאדם וחוה כתנות עור.
כותב: עשיית אותיות בעלי משמעות ובעלי עמידה בזמן: "והיו לאותות". כמו כן, המדרש (בראשית רבה, פרשה כד, ב) אומר: "עד שאדם הראשון מוטל גולם לפני מי שאמר והיה העולם, הראה לו דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור וסופריו, דור דור ומנהיגיו, שנאמר: גלמי ראו עיניך, גלם שראו עיניך כבר הם כתובים על ספרו של אדם הראשון". אם כן, ה' כתב לו ספר עם תיאור כל תולדותיו, עוד לפני בריאת האדם.
מוחק: עשיית משטח נקי כדי לכתוב בו: מ"שני המאורות הגדולים" שהם שני 'אותות', נמחק אחד, שהרי הלבנה נעשתה קטנה ובסוף היו רק "מאור הגדול... ומאור הקטן" במקום 'שני המאורות הגדולים'.
בונה: חיבור שני דברים: "ויבן את הצלע". וחז"ל למדו מזה שקליעת שערות היא תולדה של בונה (שבת צה ע"א): "וכי דרך בנין בכך [בקליעת שערות]? כדדרש רבי שמעון בן מנסיא 'ויבן ה' אלקים את הצלע' מלמד שקילעה הקב"ה לחיה והביאה אצל אדם, שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בניתא". אגב, מכאן רואים שחז"ל ראו קשר בין ה'בונה' בבראשית ובין ה'בונה' שאסור בשבת.
סותר: עשיית מקום כדי לבנות, היפוך מעשה של 'בונה' - מקלקל על מנת לבנות: "ויסגור בשר... ויקח..."; "ותראה היבשה".
מבעיר: התחלת תהליך שיוצר אש ואור: "יהי אור"; "להט החרב"; "יהי מאורות". כמו כן, הגמרא אומרת (סנהדרין לח ע"ב): "בשעה שבקש הקב''ה לבראות את האדם ברא כת אחת של מלאכי השרת אמר להם רצונכם נעשה אדם בצלמנו... אמרו לפניו רבש''ע מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם".
מכבה: הפסקת או קיצור תהליך שיוצר אש ואור: "חשך"; "ויהי ערב"; המאור שהוקטן.
מכה בפטיש: פעולה המבטאת סיום מלאכה מסוימת: "ויכל".
הוצאה מרשות לרשות: "תוציא הארץ נפש חיה"; "וישם את האדם בגן"; "וישלחהו... ויגרש"; "על כן יעזב איש את אביו ואימו ודבק באשתו"; "והוא ימשול בך" - הוצאה מרשות ההורים לרשות בן הזוג. וכן אומרת הגמרא (סנהדרין לח ע"א): "אדם הראשון מכל העולם כולו הוצבר עפרו", הרי שה' הביא את עפרו מארץ לארץ.
מלאכת מחשבת
גם הכללים המגדירים את המלאכות בשבת מקבילים למעשה בראשית: "מלאכת מחשבת אסרה תורה", מפני שבמעשה בראשית, "סוף מעשה במחשבה תחילה". כמו כן, "כל המקלקלים פטורים", מפני ש"וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד".
.....
יש להוסיף את מה שאמרו חז"ל (ברכות נח ע"א): "כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול - חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואח''כ אכל... וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש - גזז ולבן ונפץ וטוה וארג [ובירושלמי ברכות פ"ט ה"א, דף סד ע"א: "וניפס וצבע וטווה וארג כבס ותפר"] ואחר כך מצא בגד ללבוש". נמנות כאן רבות מן הל"ט מלאכות. אלא שייתכן שזה היה אחרי שגורש האדם מגן עדן.
...............
רמזים למלאכות שבת בתורה שבכתב לפי חז"ל.
]למרות כל זאת פלא הוא שמלאכות שבת לא נקשרו ישירות במלאכות בהן נברא העולם[. חז"ל מצאו קשר מסויםבין מלאכות שבת והנעשה על ידי אדם בעדן ועל ידי ה' בבריאה כדלהלן:
"הוא היה אומר כמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא פת לאכול: חרש וזרע וקצר ועמר ודש וזרה וברר וטחן והרקיד ולש ואפה ואחר כך אכל וכמה יגיעות יגע אדם הראשון עד שמצא בגד ללבוש: גזז ולבן ונפץ וטוה וארג אחר כך מצא בגד ללבוש" (מסכת ברכות נ"ח). ובתוספתא מוזכר:"וצבע ותפר" (תוספ' ברכות ו:ה).
למרות שלא נאמר בפירוש שיש קשר בין זה לבין מלאכות שבת בכל זאת אנו רואים שלפי חז"ל מעשי אדם בעדן המלאכות שביצע הם חלק ממלאכות האסורות בשבת.
דבר נוסף הקשור בענייננו נמצא במסכת שבת שם נאמר:
"וכי דרך בנין בכך? כדרש רבי שמעון בן מנסיא 'ויבן ה' אלוקים את הצלע' מלמד שקילעה הקב"ה לחיה והביאה אצל אגם שכן בכרכי הים קורן לקליעתא בניתא". (מסכת שבת צ"ה).
ומכאן שחז"ל ראו קשר בין ה'בונה' בבראשית ובין ה'בונה' שאסור בשבת.
בתושב"כ אין מקום בו המלאכות רשומות. ישנן מלאכות המוזכרות בפירוש בתורה בהקשר לשבת אבל חז"ל אינם לומדים את המלאכות האלו מהפסוקים. במקום זה רשימת המלאכות האסורות בשבת ניתנת במשנה.
נעיין בפסוקים ונראה אלו מלאכות נזכרות באופן ישיר מהנאמר בפסוקים אותן הינו יודעים לולא הלימוד של 'מלאכה מלאכה' ממלאכות המשכן:
"ששת ימים תעבוד... בחריש ובקציר תשבות" (שמות ל"ד כ"א).
"ויקהל משה... לא תבערו אש..." (שם ל"ה א').
"את אשר תאפו אפו ואת אשר תבשלו בשלו... כי שבת היום לה'... שבו איש תחתיו אל יצא איש ממקומו..." (שם כ"ג י').
"...וימצאו איש מקושש עצים..." (במדבר ט"ו ל"ב).
דבר נוסף שיש לאומרו הוא שעצם ענין המלאכות האסורות בשבת לא נקשר לדבר ברור בתושב"כ אלא רק בתושבע"פ. לא רק ענין המלאכות עצמן צריך ללמדו מהתושבע"פ ולא מהתורה עצמה אלא גם מספרם לא היה ברור כמו שכתוב בגמרא:
"קמ"ל כדרב דא"ר מצאתי מגלת סתרים בי רבי חייא וכתוב בה איסי בן יהודה אומר אבות מלאכות מ' חסר אחת..."(שבת ו').
רש"י:"מגילת סתרים שהסתירוה מפני שלא ניתנה לכתוב וכששומעין דברי יחיד חדשים שאינן נשנין בב"ה וכותבין אותןשלא ישתכחו מסתירין את המגילה".
חז"ל חיפשו רמזים בתושב"כ לכך שיש ל"ט מלאכות האסורות בשבת ולא מספר אחר:
תוס' יו"ט משנה שבת:"כלל גדול" פרק ז' משנה ב'.
המילה מלאכה מופיעה 39 פעמים (בתוספת למספר הפעמים שמופיעה 'שבת').
בעל הטורים פרשת ויקהל (תרומה בהתחלה ממש).
התחלת הפרשה היא בענין שבת ולאחר מכן המשכן
יש 39 + 1 מילים בחלקים אלו.
"תמצא עשיות ובריאות ומלאכות ... והוצאות והבדלות כולם ל"טלומר ל"ט מלאכות הן חוץ מתולדותיהם".
ספר "אדרת אליהו" נאמרו ל"ט קללות מקביל לל"ט מלאכות כמו בזהר.
כמו כן מצאו חז"ל רמזים במצוות אחרות:
ספר "קול אליהו" הגאון מוילנא פרשת שלח או בשלח בסוף אומר: 39 מלאכות כמו 39 כריכות בציצית ציצית ושבת שקולים כנגד כל התורה כולה.
ל"ט המלאכות מתחלקות לארבעה סוגים ומספרם בכל סוג הוא כמספר ה'כריכות' בציצית.
מטרת המאמר ומבנהו.
אנו נלך בדרך זו של חז"ל וכמו שהגמרא וחז"ל מצאו קשר מסוים בין דברים הכתובים בתושב"כ והמלאכות האסורות בשבת אנו ננסה למצוא איזכור של כל מלאכות שבת בסיפור מעשה בראשית ומתוך כך יהיה מובן למה דוקא מלאכות אלואסורות בשבת. זאת אומרת מאחר והקב"ה ברא¯בנה את העולם על ידי המלאכות המוזכרות בבראשית ולאחר מכן שבת גם אנו מצווים לשבות ממלאכות אלו בשבת.
אבל גם אם נמצא שכל מלאכות המשכן מוזכרות במלאכת בריאת העולםנשאלת השאלה איך יצא שדווקא מלאכות אלו הוצרכו לבנית המשכן? והתשובה לכך הוא שהמשכן הוא בעצם דמות העולם כולו כמו שכתוב במדרש (מד' תדשא פרק ב') שהמשכן מקביל לעולם ובניתו מקבילה לבנית העולם.
במאמר זה שני חלקים בחלק הראשון נרצה למצוא איזכור של כל מלאכות שבת זאת אומרת מלאכות המשכן במלאכות בניית העולם במעשה בראשית ובחלק השני לקשר בין בנית המשכן ובריאת העולם כדי שיהיה מובן שאותן מלאכות יודרשו לבניית העולם והמשכן ושיהיה אפשר ללמוד ממלאכת המשכן את כל המלאכות של בניית העולם שנאסרו בשבת.
ובסיכום אנו נרצה להראות שהקב"ה בנה את העולם במלאכות מסוימות והמשכן נבנה בצורה מקבילה לבריאת העולם ובאותן המלאכות בהן נבנה העולם. אנו מצווים לשבות ממלאכה כמו שהקב"ה שבת וכמו שהוא שבת ממלאכות בניית העולם שהם מלאכות בניית המשכן אנו מצווים לשבות ממלאכות בניית העולם שהם מלאכות בניית המשכן.
מלאכות בנית העולם ושני סיפורי בראשית.
כשנרצה למצוא איזכור של מלאכת המשכן במעשה בראשית באיזה חלק של המעשה נחפש? ישנם בעצם שני מעשי בראשית. הראשון מספר על ששת ימי בראשית והשני על גן עדן. לפי חז"ל כל האירועים בגן עדן התרחשו למעשה במשך ששת ימי בראשית והם תיאור מפורט של אותם הימים. עקב כך המעשים והמלאכות המוזכרות בסיפור גן עדן הם חלק ממלאכות בניית העולם וכך אנו נתייחס אליהם.
ועוד לפי חז"ל:
"כל מה שברא הקב"ה בארץ ברא באדם" (אבות דרבי נתן ל"א ראה גם "פרקי הצלחה" ו"הצוואה" שיוחסו לרמב"ם).
אזי כל הקשור ליצירת האדם עשיית האישה וכו' קשור גם לבניית העולם בכלל.
בעקבות הנאמר אנו רואים שכל מה שקשור למעשה גן עדן ובמיוחד מה שקשור לבניית האדם והאישה קשור למעשה בששת ימי בראשית ולבניית העולם. ואזי נחפש איזכורים של מלאכות שבת גם בסיפור גן עדן ובמיוחד בכל הקשור ליצירת האדם ואשתו.
...
הקשר שבין תורה שבכתב ותורה שבעל פה:
מקבילות בין מלאכות שבת ומלאכות בריאת העולם.
היה הגיוני שהמלאכות האסורות בשבת יהיו אותן מלאכות שבהן ברא הקב"ה את העולם שהרי אנו מצווים לשבות בשבת עקב שביתת ה' אחרי בריאת העולם אבל המלאכות האסורות הם אלו שהוצרכו בבנית המשכן ולא בבריאת
העולם למה?
אנו ננסה להראות כאן שבעצם המלאכות האסורות בשבת הם באמת אותן מלאכות שבהם בנה הקב"ה את העולם. זאת אומרת המלאכות בהן השתמש הקב"ה בבריאת העולם הן אותן המלאכות בהן
נבנה המשכן.
[אנו ננסה להראות כאן שבעצם המלאכות שהשתמש בהם ה' בבריאת העולם הן אותן המלאכות בהן נצטוו לבנות את המשכן וכך אפשר ללמוד את המלאכות של שבת ממלאכת המשכן.]
ובעצם במאמרי חז"ל מובאים הרבה ביטויים להקבלה שבין המשכן והעולם ובין בנית המשכן ובריאת העולם (ראה רשומות למטה).אפשר לראות מקבילות גם בפסוקים העוסקים בשני הענינים (ראה רשומות למטה).
נמצא שלא רק שיש הקבלה בין בניית המשכן ובריאת העולם אלא שהמלאכות שהשתמש בהם ה' בבריאת העולם הן אותן המלאכות בהן נצטוו לבנות את המשכן וכך אפשר ללמוד את המלאכות של שבת ממלאכת המשכן.
...
ההקבלה בין מלאכות שבת ומלאכות המוזכרות במעשה בראשית יהיה ברור יותר אם נזכור את ההגדרות המופשטותשל המלאכות האסורות בשבת ]את רשימת המלאכות ניתן למצוא במסכת שבת פרק ז' 'כלל גדול' משנה ב' (דף ע"ג)[.
מקבילות בין המשכן בראשית ושבת.
שמות ל"ב ל"גל"ה. ל"א א'י"ז בראשית א' ג'.
ל"ו א'ח'.
המשכן בראשית
ראו וירא כי טוב
קרא ה' בשם ראה קראתי וכל אשר יקרא לו לראות מה יקרא לו בשם שמו
בצלאל בצל(ם) אל(קים)
(בן) אורי (ויהי) אור
(בן) חור רוח (אלקים)
(למטה) יהודה י ה ו ק
וימלא אותו רוח אלקים ורוח אלקים מרחפת
ואמלא אותו ויפח באפו נשמת חיים
בחכמה בתבונה ("כולם בחכמה עשית")
ובדעת עץ הדעת
ובכל מלאכה מכל מלאכתו
ולחשב מחשבת מחשבת ½ שבת
בזהב אשר שם הזהב
עץ עץ הדעת
כל מלאכת מחשבת מלאכתך
לעשות כל מלאכת עשה כל מלאכה מלאכתו אשר עשה
הר סיני והמשכן בראשית ושבת
וישכן משכן וישכן {עיין מידי אביר}
כבוד ה' לפי חז"ל בראשית זה בגדר 'כבוד ה' הסתר דבר'
על הר סיני ויכסהו בענן
ששת ימים ששת ימים תעבוד
ויקרא אל משה
ביום השביעי וביום השביעי שבת
ומראה כבוד ה'
ככל אשר אני מראה אותך את תבנית משכן
כאש אוכלת ומכל העץ... לא תאכלו
ועשו לי מכל מלאכתו אשר עשה (אשר ...לעשות)
מקדש ויקדש אותו
ושכנתי וישכן (את הכרובים)
בתוכם מקדם לגן עדן
ככל אשר אני מראה אותכם את תבנית
ועשית שני כרובים את הכרובים
תתן את העדות ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים
ודיברתי איתך מבין שני הכרובים
אשר על ארון העדות
לא גמור.
כמו כן אנו מוצאים הקבלות נוספות:
א. 'מכל מלאכתו אשר עשה' 'הכל צריכין עשיה' עשיית המשכן ובשבת אסור לעשות מלאכה.
ב. מתן תורה לוחות... יום השביעי
בניית המשכן ארון העדות כרובים...
בריאת העולם כרובים... עץ החיים... שבת
ג. משכן העדות.
'האזינו השמים... הארץ' ½ עדות.
'בראשית... השמים... והארץ' ½ עדות.
שבת ½ אות ½ עדות לבריאת שמים וארץ על ידי מלאכה.
ד. ויקדש אותו שבת ½ קדושה בזמן.
קדשי הקדשים משכן ½ קדושה במקום.
~סיכום
Editing
Editing
מלאכות מעשי בראשית וגן עדן
חורש: הוצאת דבר מה מהאדמה 1. שמונעת צמיחה וגידול.
2. שהוצאתו מכשירה את האדמה לצמיחה וגידול.
בבראשית: "יקוו המים... ותראה היבשה" מעשה זה הוציא מהאדמה את המים והכשיר את הקרקע לצמיחה. ואזי זוהי מלאכת חורש.
זורע: הנחת זרעים בקרקע. ובבראשית: "תדשא... עשב מזריע זרע... אשר זרעו בו... ויטע...גן"
קוצר: הוצאת דבר ממקום גידולו. בבראשית: "ויצר... מן האדמה" "ותיקח מפריו ותאכל" "ויתפרו עלה תאנה".
מעמר: איסוף ביחד של גידולי הקרקע. ולפי הרמב"ם בעלי חיים נחשבים גידולי קרקע למלאכה זאת. בבראשית: "ויצר מן האדמה כל חית השדה... ויבא אל האדם"
דש: הפרדת הזרע מן הפסולת. בבראשית: "ויקח אחת מצלעותיו"
המלאכות של עשיית יריעות המשכן
מלאכות אלו אולי זהות לאותן המלאכות שנדרשו במעשה ה': "ויעש כתנות עור וילבישם" חוץ מעשיית כותנות העור מלאכות עשיית היריעות נמצאות גם בפסוקים עצמם:
צד: הגבלת חופשיותו של בעל חי הבאתו לשליטת האדם. בבראשית: "...וכבשוה... ורדו בדגת הים... ובכל חית השדה...ויצר... חית השדה... ויבא אל האדם" "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב"
שוחט: הריגת בעל חי קיצור אורך החיים הוצאת דם. בבראשית: "מות תמות" "ויקח אחת מצלעותיו" קורבן של הבלהריגת הבל.
מפשיט: הורדת העור. בבראשית: "ויעש כותנות עור וילבשם"
מולח: עיבוד חומרי גלם על מנת להופכם ליותר חזקים או בעלי ערך רב יותר. בבראשית: "כותנות עור"
ממחק: לעשות משהו חלק יותר. בבראשית:
מעבד: לשרטט קוים על משטח כהכנה לגזירתו כתיבה וכו'. בבראשית: 'יקוו המים': לפי מדרש רבא ה' א' 'יקוו' הואמלשון 'קו'.
מחתך: גזירה לפי צורה שינוי בצורה לחדד. בבראשית: שני המאורות הגדולים הופכים למאור גדול ומאור קטן. "ויקח... צלעותיו"
מנפץ: להפוך עירבוב של חוטים או חומר אחר לקבוצה של חוטים וכו' מופרדים. בבראשית: "ויבדל בין המים... ובין המים... ונהר יוצא... ארבעה ראשים"
צובע: צביעה בצבע מתקיים. בבראשית: "ויצמח... עץ נחמד למראה"
טווה: הוצאת חוטים מחומר הגלם עשיית חבל וכו'. בבראשית: "ונהר יוצא... ומשם יפרד לארבעה ראשים". "ויבדלאלוקים בין האור ובין החושך ויהי מבדיל בין מים למים"
כותב: עשיית אותות בעלי משמעות ובעלי עמידה בזמן שני אותות. בבראשית: "והיו לאותות". אות קין. "אות היאביני ובינך..."
מוחק: עשיית משטח נקי כדי לעשות בו 'כותב'. בבראשית: מ"שני המאורות הגדולים" שהם שני 'אותות' נמחק אחד שהרי הלבנה נעשתה קטנה ובסוף היו רק "מאור הגדול... ומאור הקטן" במקום 'שני המאורות הגדולים'.
בונה: חיבור שני דברים "ויבן את הצלע". שינוי צורה "ודבק באשתו". חפירת בור להחזיק בו חומר ה'תהום'.
סותר: עשיית מקום כדי לבנות היפוך מעשה של 'בונה' מקלקל על מנת לבנות. בבראשית: "ויסגור בשר... ויקח..." "ותראה היבשה".
מבעיר: התחלת או הערכת תהליך שיוצר אש ואור. בבראשית: "יהי אור" "להט החרב" "יהי מאורות".
מכבה: הפסקת או קיצור תהליך שיוצר אש ואור. בבראשית: "חשך" "ויהי ערב" המאור שהוקטן.
מכה בפטיש: פעולה המבטאת סיום מלאכה מסוימת. בבראשית: "ויכל"
הוצאה: העברה מרשות לרשות. בבראשית: "וישלחהו... ויגרש" "תוציא הארץ נפש חיה" "וישם את האדם בגן"
"על כן יעזב איש את אביו ואימו ודבק באשתו" " והוא ימשול בך" הוצאה מרשות ההורים לרשות בן הזוג.
מיסך: בבראשית: "ודבק באשתו והיו לבשר אחד"
עושה ב' בתי נירין: בבראשית: "ויעש כותנות"
אורג: בראשית: "יהי רקיע"
פוצע: הפרדת חוט למרכיביו. בבראשית: "יקוו המים"
קושר: עשיית קשר בין שני דברים. בבראשית: "והיו לבשר אחד"."זכר ונקבה ברא אותם"
מתיר: התרת קשר לצורך חיובי. בבראשית: "ויקח אחת מצלעותיו"
תופר: צירוף שני דברים ע"י דבר שלישי. בבראשית:ויתפרו עלי תאנה" מים רקיע מים.
קורע: על מנת לתפור. בבראשית: "מבדיל בין מים למים". עלי תאנה. אדם אדם היה אחד ונפרד לשניים בכדי שיהיה אחד אדם וחוה « ודבק באשתו.
גוזז: הסרת חלקים חיצונים מאדם ובעלחי אחר. בבראשית: "המים מעל הרקיע"
מלבן: הסרת ליכלוך עפר וכו'. בענין תשובה ויום כיפור כתוב: "אם יאדימו כ... כצמר יהיו". תשובה נוסדה עקב החטא לפני השבת הראשונה ורק על ידי הרחמים מתקיים העולם אזי 'ליבון' חטא הינו מלאכה חיונית לקיום העולם.
מלאכה שלא היתה במשכן:
נולד: "בראשית ברא".
א. 'מכל מלאכתו אשר עשה' 'הכל צריכין עשיה' עשיית המשכן ובשבת אסור לעשות מלאכה.
ב. משכן העדות.
ג. משכן העדות.
ד. "האזינו השמים... הארץ" ½ עדות.
"בראשית... השמים... והארץ" ½ עדות.
חלק ג'
הקשר בין המשכן והעולם
למה נבנה המשכן באותם מעשים שבהם נברא העולם
התשובה היא שכל המשכן היה מקביל לעולם: "
כלי המשכן ומידות המשכן היו בעיני חז"ל מקבילים לעולם ולחלקי העולם השמים וכו'. גם בגדי הכהונה דמו לחלקי העולם.
Shabbos Article from Combination 14.doc...
המלאכות.חורש: הוצאת דבר מה מהאדמה 1.שמונעת צמיחה וגידול.
2.שהוצאתו מכשירה את האדמה לצמיחה וגידול.
בבראשית:"יקוו המים... ותראה היבשה" מעשה זה הוציא מהאדמה את המים והכשיר את הקרקע לצמיחה.
~]גם:"ויצר ה'... חיות השדה מן האדמה"
וגם ענין התהום[
זורע: הנחת זרעים בקרקע.
בבראשית:"תדשא... עשב מזריע זרע... אשר זרעו בו" "ויטע...גן"
קוצר: הוצאת דבר ממקום גידולו.
בבראשית:"ויצר... מן האדמה" "ותיקח מפריו ותאכל" "ויתפרו עלה תאנה"
מעמר: איסוף ביחד של גידולי הקרקע. ולפי הרמב"ם ? בעלי חיים נחשבים גידולי קרקע למלאכה זאת.
בבראשית:"ויצר מן האדמה כל חית השדה... ויבא אל האדם"
דש:
בבראשית:"ויקח אחת מצלעותיו"
במבוא למאמר הזכרנו את המדרש הדן במלאכות אותן עשה אדם הראשון בכדי להכין את לחמו אלו מלאכות סידורא דפת: בורר לש אופה זורה דש מרקד טוחן.
אפשר גם לראות במדרש המתאר את יצירת האדם רמז למלאכות אלו :"ויקח ה'..." (ה' עשה את האדם מעפר ומים לש אותם יחד ויצר מזה אדם וכו')
בורר: הוצאת העפר לעשיית אדם מן האדמה ליקוטו מארבע כנפות תבל.
לש: ערבוב שני חומרים המתגבשים לעיסה: "ואד יעלה מן הארץ להשקות את האדמה... ויצר את האדם מן האדמה"
אופה: הפיכת דבר רך לקשה או קשה לרך על ידי חימומו.
זורה: זריית הגרגירים לרוח על מנת להפריד הפסולת מהאוכל.
דש: פרו ורבו עץ עושה פרי ונהר יוצא... ארבעה ראשים.
מרקד: ניפוי חומר.
טוחן: קציצת דבר לחלקים קטנים: 'פרו ורבו' (גם דש וזורה).
]הרבה מן המלאכות למטה קשורות ל"ויעש כתנות עור וילבישם"[
צד: הגבלת חופשיותו של בעל חי הבאתו לשליטת האדם.
בבראשית:"...וכבשוה... ורדו בדגת הים... ובכל חית השדה...ויצר... חית השדה... ויבא אל האדם" "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב"
שוחט: הריגת בעל חי קיצור אורך החיים הוצאת דם.
בבראשית:"מות תמות" "ויקח אחת מצלעותיו"
[קורבן של הבל הריגת הבל.]
מפשיט: הורדת העור. בבראשית:"ויעש כותנות עור וילבשם"
מולח: עיבוד חומרי גלם על מנת להופכם ליותר חזקים או בעלי ערך רב יותר. בבראשית:"כותנות עור"
ממחק: לעשות משהו חלק יותר. בבראשית:
מעבד: לשרטט קוים על משטח כהכנה לגזירתו כתיבה וכו'.
בבראשית: 'יקוו המים': לפי מדרש הנעלם 'יקוו' הוא מלשון 'קו'.
מחתך: גזירה לפי צורה שינוי בצורה לחדד.
בבראשית: שני המאורות הגדולים הופכים למאור גדול ומאור קטן. "ויקח... צלעותיו"
מנפץ: להפוך עירבוב של חוטים או חומר אחר לקבוצה של חוטים וכו' מופרדים.
בבראשית:"ויבדל בין המים... ובין המים... ונהר יוצא... ארבעה ראשים"
צובע: בבראשית:"ויצמח... עץ נחמד למראה"
טווה:הוצאת חוטים מחומר הגלם עשיית חבל וכו'.
בבראשית:"ונהר יוצא... ומשם יפרד לארבעה ראשים". "ויבדל אלוקים בין האור ובים החושך ויהי מבדיל בין מים למים"
כותב: עשיית אותות בעלי משמעות ובעלי עמידה בזמן (שני אותות).
בבראשית:"והיו לאותות". ]אות קין[. "אות היא ביני ובינך..."
מוחק: עשיית משטח נקי כדי לעשות בו 'כותב'.
בבראשית: מ"שני המאורות הגדולים" שהם שני 'אותות' נמחק אחד שהרי הלבנה נעשתה קטנה ובסוף היו רק "מאור הגדול... ומאור הקטן" במקום 'שני המאורות הגדולים'.
בונה: חיבור שני דברים "ויבן את הצלע".
בונה: שינוי צורה "ודבק באשתו".
בונה: חפירת בור להחזיק בו חומר ה'תהום'.
סותר: עשיית מקום כדי לבנות היפוך מעשה של 'בונה' (מקלקל על מנת לבנות).
בבראשית:"ויסגור בשר... ויקח..." ("ותראה היבשה").
מבעיר: התחלת או הערכת תהליך שיוצר אש ואור.
בבראשית:"יהי אור" "להט החרב" "יהי מאורות".
מכבה: הפסקת או קיצור תהליך שיוצר אש ואור.
בבראשית: "חשך" "ויהי ערב" (המאור שהוקטן).
מכה בפטיש: פעולה המבטאת סיום מלאכה מסוימת.
בבראשית:"ויכל"
הוצאה: העברה מרשות לרשות.
בבראשית:"וישלחהו... ויגרש" "תוציא הארץ נפש חיה" "וישם את האדם בגן"
"על כן יעזב איש את אביו ואימו ודבק באשתו" " והוא ימשול בך" (הוצאה מרשות ההורים לרשות בן הזוג).
מיסך: בבראשית:"ודבק באשתו והיו לבשר אחד"
עושה ב' בתי נירין: בבראשית:"ויעש כותנות"
אורג: בראשית:"יהי רקיע"
פוצע: הפרדת חוט למרכיביו.
בבראשית:"יקוו המים"
קושר: עשיית קשר בין שני דברים.
בבראשית:"והיו לבשר אחד"."זכר ונקבה ברא אותם"
מתיר: התרת קשר לצורך חיובי
בבראשית:"ויקח אחת מצלעותיו"
תופר: צירוף שני דברים ע"י דבר שלישי.
בבראשית:ויתפרו עלי תאנה" מים רקיע מים.
קורע (על מנת לתפור):
בבראשית:"מבדיל בין מים למים". עלי תאנה. אדם (אדם היה אחד ונפרד לשניים בכדי שיהיה אחד) אדם וחוה « ודבק באשתו.
גוזז: הסרת חלקים חיצונים (מאדם ובעלחי אחר).
בבראשית:"המים מעל הרקיע"
מלבן: הסרת ליכלוך עפר וכו'.
:תשובה ויום כיפור. "אם יאדימו כ... כצמר יהיו". תשובה נוסדה עקב החטא לפני השבת הראשונה ורק על ידי הרחמים מתקיים העולם אזי 'ליבון' חטא הינו מלאכה חיונית לקיום העולם.
נולד: בראשית ברא.
גם הכללים המגדירים את המלאכות בשבת מקבילים למעשה בראשית: "סוף מעשה במחשבה תחילה" ואזי רק "מלאכת מחשבת אסרה תורה". וגם "וירא ה'... כי טוב.. וישבות" ואזי "כל המקלקלים פטורים".
הקשר בין המשכן והעולם.
כל המשכן היה מקביל לעולם"
כלי המשכן ומידות המשכן היו בעיני חז"ל מקבילים לעולם ולחלקי העולם השמים וכו'. גם בגדי הכהונה דמו לחלקי העולם.
מקבילות בין המשכן ומעשה בראשית
א. "ויקם את החצר מסביב למשכן ולמזבח ויתן את מסך שער החצר ויכל משה את המלאכה" (שמות פקודי מ לג).והמקביל: "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה ויקדש אותו" (בראשית ב אב).
ב. העולם תואר כבנין והבריאה כבניה ובורא העולם תואר כאדריכל. המשכן הוא "עולם קטן" ובונה העולם השתמש באותן מלאכות בהן נעשה שימוש בבנית המשכן בבריאת העולם. ראה למשל: "מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשלש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים מי תכן את רוח יהוה ואיש עצתו יודיענו" (ישעיה מ יביג). "ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעפו טל" (משלי ג יטכ). "איפה היית ביסדי ארץ הגד אם ידעת בינה מי שם ממדיה כי תדע או מי נטה עליה קו על מה אדניה הטבעו או מי ירה אבן פנתה ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלהים ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא בשומי ענן לבשו וערפל חתלתו ואשבר עליו חקי ואשים בריח ודלתים ואמר עד פהתבוא ולא תסיף ופא ישית בגאון גליך" (איוב לח דיא).
ג. המושג 'צימצום' גם מקשר בין בריאת העולם לבניית המשכן שהרי בריאת העולם הינה צימצום וכמו כן "צומצמה" השכינה לתוך המשכן. כפי שאמרו חז"ל: "ולא תאמר שצמצם הקב"ה שכינתו בתוך המשכן אלא אף בתוך הארון שעשה בצלאל צמצם שכינתו שנאמר (יהושע ג) הנה ארון הברית אדון כל הארץ זה הקב"ה שהיה בתוכו" (תנחומא ויקהל ז ז).
ד. שבת הינה קדושת הזמן והמשכן הינו קדושת המקום. ראה מקבילות בהמשך.
ה. מוקד המשכן היה ארון העדות. מוקד הבריאה הינו השבת שהיא עדות לבריאת שמים וארץ: "אות היא ביני ובין בני ישראל כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ". רמז להקבלה הזאת לבריאת העולם כעדות הינה ההקבלה בין "האזינו השמים והארץ" שהם עדות ל"בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ".
מקבילות בין המשכן ומעשה בראשית.
א."ויקם את החצר מסביב למשכן ולמזבח ויתן את מסך שער החצר ויכל משה את המלאכה" (שמות פקודי מ' ל"ג).
"ויכלו השמים והארץ וכל צבאם ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה ויקדש אותו" (בראשית ב' א'ב').
ב.העולם תואר כבנין והבריאה כבניה ובורא העולם תואר כאדריכל. המשכן הוא "עולם קטן" ובונה העולם השתמש באותן מלאכות בהן נעשה שימוש בבנית המשכן בבריאת העולם. ראה למשל: ישעיה מ' י"בי"ג. תהילים ק"ב ב'ג' ה'. משלי ג' י"טכ'. איוב ל"ח ד'י"א.
ג.המושג 'צימצום' גם מקשר בין בריאת העולם לבניית המשכן שהרי בריאת העולם הינה צימצום וכמו כן "צומצמה" השכינה לתוך המשכן.
לא גמור.
כמו כן אנו מוצאים הקבלות נוספות:
א. 'מכל מלאכתו אשר עשה' 'הכל צריכין עשיה' עשיית המשכן ובשבת אסור לעשות מלאכה.
ב. מתן תורה לוחות... יום השביעי
בניית המשכן ארון העדות כרובים...
בריאת העולם כרובים... עץ החיים... שבת
ג. משכן העדות.
'האזינו השמים... הארץ' ½ עדות.
'בראשית... השמים... והארץ' ½ עדות.
שבת ½ אות ½ עדות לבריאת שמים וארץ על ידי מלאכה.
ד. ויקדש אותו שבת ½ קדושה בזמן.
קדשי הקדשים משכן ½ קדושה במקום.
~סיכום
Report abuse