......Perush HaTorah laTorah…...
נכתב על ידי פירוש התנך על החומש ב-1/10/2010
"הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה" (מכילתא דר' ישמעאל, מסכתא דשירה, פרשה ד)
התורה שניתנה לנו בסיני, רב בה הנכסה על הנגלה, ולכן היא נדרשת לפירוש. מסורות רבות של פירושים גלומים בדברי חז"ל ובפרשני ימי הביניים, באופנים שונים וברבדים שונים, וכולם יחד מרכיבים את המארג של "שבעים פנים לתורה".
התורה שבכתב, שעליונותה ונצחיותה קיבלו תוקף מחמת המסורת שבידינו שהיא היא תורת משה, הריהי "קצה קרחון" של מסורות רחבות המפרשות את הסיפורים המכוננים. חלקם הולכים ומתגלים, הולכים ומבצבצים במקומות בהם ישנו תיאור חוזר לאירועים אלו בחומש, ובדברי הנבואה והכתובים. נוכל לשער, שחלקם אף לא נגלה לנו כלל, ואולי "שרידים" מהם משוקעים במדרשי חז"ל ובפרשנות הקבלית.
נוכל אם כן לראות בתנ"ך עצמו את המקור הפרשני הראשוני לאירועי יסוד מכוננים, ציוויים וביטויים ייחודיים, החוזרים ו'מהדהדים' במקומות אחרים בתורה ובדבריהם של נביאים. בכל אותם מקומות נוכל לזהות מקבילות רבות הן בתוכן, הן בלשון והן בסגנון למקור הראשוני. אולם לאחר ניתוח מדוקדק, יבלטו בין אותם פרטים דומים גם נקודות בהם יש שוני או תוספת שאינה מוזכרת בסיפור המקורי-הראשוני.
הקוים הדומים מעידים שאכן יש במקור המאוחר השתקפות בבואתו של המקור הראשוני המכונן, ואילו כל אותם תוספות או נקודות שיש בהם שוני, ניתן להניח שהן משקפות מסורות נבואיות, הנותנות זוית אחרת, פן שונה לאותו אירוע עצמו, או תוספת הממלאת 'פערים' שאינם מפורטים בסיפור המקורי.
…………….
Perush nach latorah: Hoshea 12:5 re yakov’s struggle….
….
תאריך הרשמה: 10/1/2010
פרסומים אחרונים - כל החידושים של פירוש התנך על החומש | כל התגובות של פירוש התנך על החומש
"הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה" (מכילתא דר' ישמעאל, מסכתא דשירה, פרשה ד) התורה שניתנה לנו בסיני, רב בה הנכסה על הנגלה, ולכן היא נדרשת לפירוש. מסורות רבות של פירושים גלומים בדברי...
…
נכתב על ידי פירוש התנך על החומש ב-1/10/2010
מעשה הבריאה מתואר בשירתו של דוד (תהלים קד),המהלל ומשבח את גדולת הבורא. כפי שידוע, ישנן מקבילות רבות בין שירה זו לפרשת בראשית, במרכיבי הבריאה ובסדר בריאתם, וכןבביטויי לשון וסגנון יחודיים.ובכל זאת "דברי תורה עשירים במקום אחר".
בשירת דוד ישנם פרטים שאינם מוזכרים בבראשית, כמו תאור העולמות העליונים וצבאות השמים (פס' ג-ד): "הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו... עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט".[1]עדות נוספת ומרתקת לעניין זה, נוכל למצוא בתיאור מעשה הבריאה שבספר איוב (פרק לח, ד-ז): "אֵיפֹה הָיִיתָ בְּיָסְדִי אָרֶץ... בְּרָן יַחַד כּוֹכְבֵי בֹקֶר וַיָּרִיעוּ כָּל בְּנֵי אֱלֹהִים", ובאופן מרומז יותר בישעיהו (פרק מה, יב): "אָנֹכִי עָשִׂיתִי אֶרֶץ וְאָדָם עָלֶיהָ בָרָאתִי, אֲנִי יָדַי נָטוּ שָׁמַיִם וְכָל-צְבָאָם צִוֵּיתִי"[2].אכן בהמשך ספר בראשית מוזכרים כמה פעמים אותם מלאכים הדרים בשמים, [3] וחז"ל אף מצאו רמז לכך, בנוכחותם של גורמים נוספים אליהם פונה ד' באמצע מלאכת הבריאה "נעשה אדם בצלמנו".[4]
בהתבוננות מעמיקה יותר נגלה שישנם הבדלים בין פרשת בראשית לתהלים גם בתיאור סדר הבריאה הבראשיתי: (בצבע כחול מודגשות נקודות הדמיון, ובאדום – התוספות)
תהלים קד
בראשית א
(א) בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ:
(ב) וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם
וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:
(א)... ד' אֱלֹהַי גָּדַלְתָּ מְּאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ:
(ב) עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה
(ג) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר:(ד) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב וַיַּבְדֵּל אֱלֹהִים בֵּין הָאוֹר וּבֵין הַחֹשֶׁךְ:(ה) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָאוֹר יוֹם וְלַחֹשֶׁךְ קָרָא לָיְלָה
נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה:
(ג) הַמְקָרֶה בַמַּיִם עֲלִיּוֹתָיו
הַשָּׂם עָבִים רְכוּבוֹ הַמְהַלֵּךְ עַל כַּנְפֵי רוּחַ:
(ו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם וִיהִי מַבְדִּיל בֵּין מַיִם לָמָיִם
(ז) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת הָרָקִיעַ
וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ
וַיְהִי כֵן:(ח) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ שָׁמָיִם וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שֵׁנִי: פ
(ד) עֹשֶׂה מַלְאָכָיו רוּחוֹת מְשָׁרְתָיו אֵשׁ לֹהֵט:
(ה) יָסַד אֶרֶץ עַל מְכוֹנֶיהָ בַּל תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד:
(ו) תְּהוֹם כַּלְּבוּשׁ כִּסִּיתוֹ עַל הָרִים יַעַמְדוּ מָיִם:
(ז) מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל רַעַמְךָ יֵחָפֵזוּן:(ח)יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ בְקָעוֹת אֶל מְקוֹם זֶה יָסַדְתָּ לָהֶם:(ט) גְּבוּל שַׂמְתָּ בַּל יַעֲבֹרוּן בַּל יְשׁוּבוּן לְכַסּוֹת הָאָרֶץ:
(ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן:(י) וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב:
ראשית נצביע על המרכיבים והביטויים הדומים: יסודות הבריאה וסדר בריאתם: מים (מי תהום), אור, שמים, ארץ;[5] הילוכו של ה', כביכול, מעל פני הארץ; הפרדת המים וריכוזם במקום אחד והופעת היבשה.
אך, כאמור, ישנו הבדל מהותי בין שני התיאורים: בעוד שבראשון המצב הראשוני היה "חושך על פני תהום ורוח אלוהים מרחפת על פני המים" ורק אח"כ בריאת האור והשמים,[6] בתהלים מתוארים קודם כל העולמות העליונים, ורק לאחר מכן יסוד הארץ המכוסה במי התהום. גם בתיאור זה ישנה תוספת מעניינת שפני הארץ כבר היו מעוצבים בצורת הרים וגבעות, ומי התהום כיסו אותם, כפי שהיה בזמן המבול.
יתכן ושתי נקודות מבט אלו מתועדות במסורת החז"לית במחלוקת המפורסמת ביןבית שמאי ובית הלל, אם שמים נבראו תחילה או ארץ (ירושלמי חגיגה פ"ב, ה"א / דף עז, ט"ג, ובר"ר פרשה א).
נושא מעניין נוסף שנוכל להשוות אותו מהי מטרת הבריאה. בנושא זה כבר ידוע ההבדל בין פרק א' לפרק ב'. על גבי זה נוכל לראות את התיאור בתהלים ככיוון שלישי.
בראשית א
בראשית ב
תהלים קד
(כו) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הָרֶמֶשׂ הָרֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ:
(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:
(כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:
(ה) וְכֹל שִׂיחַ הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִהְיֶה בָאָרֶץ וְכָל עֵשֶׂב הַשָּׂדֶה טֶרֶם יִצְמָח כִּי לֹא הִמְטִיר יְקֹוָק אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ וְאָדָם אַיִן לַעֲבֹד אֶת הָאֲדָמָה:
(טו) וַיִּקַּח ד' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:
(יד) מַצְמִיחַ חָצִיר לַבְּהֵמָהוְעֵשֶׂב לַעֲבֹדַת הָאָדָם לְהוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ:(טו) ְויַיִן יְשַׂמַּח לְבַב אֱנוֹשׁ לְהַצְהִיל פָּנִים מִשָּׁמֶן וְלֶחֶם לְבַב אֱנוֹשׁ יִסְעָד:
(כג) יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב:
בעוד שבפרק א' בבראשית האדם, הנברא בצלמו של הבורא, הוא השולט והרודה במעשי הבריאה, ובפרק ב' במהופך - כל בריאת האדם נעשתה בכדי לעבוד ולשמור על הבריאה, בתהלים עולה כיוון שלישי. מעשי הבריאה נבראו אמנם לשמש את צרכי האדם, אך אין הוא עליון על כל שאר הבריאה. המים והנחלים משקים את בעלי החיים כולם (פס' י), הצומח משמש כמאכל גם לבהמות. והאדם נדרש לעבוד ולפעול כדי לייצר את מאכליו, שאינם רק קיומיים עבורו, אלא גם מהווים מקור לשמחה.
הבדל זה נוכל למצוא גם בתיאור תפקידם של המאורות
בראשית א
תהלים קד
(יד) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהַבְדִּיל בֵּין הַיּוֹם וּבֵין הַלָּיְלָה וְהָיוּ לְאֹתֹתוּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים:(טו) וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן:
(טז) וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים אֶת שְׁנֵי הַמְּאֹרֹת הַגְּדֹלִים אֶת הַמָּאוֹר הַגָּדֹל לְמֶמְשֶׁלֶת הַיּוֹם וְאֶת הַמָּאוֹר הַקָּטֹן לְמֶמְשֶׁלֶת הַלַּיְלָה וְאֵת הַכּוֹכָבִים:(יז) וַיִּתֵּן אֹתָם אֱלֹהִים בִּרְקִיעַ הַשָּׁמָיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ:(יח) וְלִמְשֹׁל בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הָאוֹר וּבֵיןהַחֹשֶׁךְ
(יט) עָשָׂה יָרֵחַ לְמוֹעֲדִים שֶׁמֶשׁ יָדַע מְבוֹאוֹ:
(כ) תָּשֶׁת חֹשֶׁךְ וִיהִי לָיְלָה בּוֹ תִרְמֹשׂ כָּל חַיְתוֹ יָעַר:(כא) הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף וּלְבַקֵּשׁ מֵאֵל אָכְלָם:
(כב) תִּזְרַח הַשֶּׁמֶשׁ יֵאָסֵפוּן וְאֶל מְעוֹנֹתָם יִרְבָּצוּן:(כג) יֵצֵא אָדָם לְפָעֳלוֹ וְלַעֲבֹדָתוֹ עֲדֵי עָרֶב:
החלוקה בין חושך לאור בתהלים אינה רק ל"אותות ולמועדים ולימים ושנים" – מערכות זמן המתאימות לסדר החיים האנושי, אלא יוצרות הרמוניה בין הכוחות המונגדים בבריאה: הלילה מאפשר לחיות לטרוף בצל החשיכה, ואילו ביום כשהחיות ישנות, יכול האדם לצאת לעבודתו.
ניתן עוד להוסיף ולהעמיק, ששורשם של כל מערכת ההבדלים הללו נעוצה בפירושושל דוד למעשה הבריאה לא כאירוע היסטורי חד-פעמי, אלא "מחדש בטובו כל יום מעשה בראשית", וכפי שכל הבריאה נבראה בצורה הרמונית, כך שכל מרכיב משרת ומחייה את משנהו, כך בכל יום עומדים ונזקקים הבריות לטוב ד'.
[1] גם אם נפרש שאיו הכוונה למלאכים ממש, אלא שהרוח והאש הינם השלוחים של הקב"ה, הרי שיש כאן חידוש שאינו מוזכר בפרשת בראשית. אמנם יש לציין כי המלאכים מתוארים במעשה מרכבה (יזחקאל א, יד): "ודמות החיות ראיהם כגחלי אש".
[2] הביטוי צבא השמים מתייחס גם למערכות הכוכבים, כמו, דברים, ד, יט: "ופן תשא השמימה וראית את השמש ואת הירח ואת הכוכבים כל צבא השמים ונסחת והשתחוית להם", אך גם לבריות שבעולמות העליונים, כמו במראה הנבואה של מיכה (מל"א, כב, יט): ראיתי את ד' יושב על כסאו וכל צבא השמים עומד עליו מימינו ומשמאלו".
[3] בראשית, כב, יא: "ויקרא מלאך ה' מן השמים ויאמר אברהם אברהם ויאמר הנני"; שם, כח, יב: "והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו". גם הביטוי שבאיוב נמצא בספר בראשית, ו, ב: "ויראו בני האלהים את בנות האדם כי טובות הנה ויקחו להם נשים מכל אשר בחרו".
[4] רש"י ד"ה נעשה אדם: "ענותנותו של הקב"ה למדנו מכאן, לפי שהאדם בדמות המלאכים ויתקנאו בו לפיכך נמלך בהם, וכשהוא דן את המלכים הוא נמלך בפמליא שלו".
[5] בדומה גם בתיאורו של ישעיהו מ, יב: "מִי-מָדַד בְּשָׁעֳלוֹ מַיִם, וְשָׁמַיִם בַּזֶּרֶת תִּכֵּן, וְכָל בַּשָּׁלִשׁ עֲפַר הָאָרֶץ וְשָׁקַל בַּפֶּלֶס הָרִים וּגְבָעוֹת בְּמֹאזְנָיִם".
[6] כפי שרש"י מפרש את המילים הראשונות בתורה, בד"ה בראשית ברא: "ואם באת לפרשו כפשוטו כך פרשהו בראשית בריאת שמים וארץ והארץ הייתה תהו ובהו וחשך ויאמר אלוהים יהי אור. ולא בא המקרא להורות סדר הבריאה לומר שאלו קדמו