FB 2024:

THE COSMIC ROOT OF LAUGHTER, and the deep meaning of the name "Yitschak"(Isaac)= literally, "he will laugh".

​A) The kabbalisitc understanding of 'Laughter' ('tschok');

B) How Isaac's name - 'he will laugh' - references the seminal moment in his history and its eternal effect on his descendants.

Though the name echos Avraham & Sarah's reaction to the news that they would have a child in a year, the name was given by God​ and so has deep meaning, and is in the future tense so it is not about a past event, and is about him not them. Indeed we'll see how it referred to a ​future event, 'the sacrifice of Isaac' and its positive effect on all future Jewish generaitons, ​and how that is hinted at by the deep inner meaning of "laughter" according to kabbalah.

​.....................

A) All that exists in our physical universe​ has deep cosmic roots in the spiritual realm​ - including laughter​.

The spiritual realm is the 'real' level of existence, and our physical universe is but a 'shadow' of that (see eg Ramchal's "Derech Hashem") ​ ) - however we humans have a soul, which is of God, and so we are able to affect the higher realms through our actions, words and intentions in this 'shadow' existence. 

When Tradition refers to laughter, in some cases it is referring ot the upper-realm 'root' of laughter, as indicated in the example below:

We all are familiar with the prophetic psalm of David​:

"when God is returning us to Zion we will be like dreamers (prophets)​,

our mouths will be filled ​then with laughter".

The Traditional​ mystical interpretation of this is ​as follows [​see eg Rabbi Dr Akiva Tatz's book "Living Inspired" which as R Tatz points out is based on the teachings of HaRav Moshe Shapirah and a few others​. The following is my rephrasing of that idea]:

​A joke is constructed carefully ​starting from the desired punchline - so the final step is actually the first in intention.

Each step​ of a good joke is necessary​ in order to lead to that end, there are no uneccesary elements. The hearer is ​of course misled by it al​l​, until the punchline when it all is understood​, genrally everything before the punchline is now understood in the opposite sense from what the listener assumed​ - and human reaction to this is laughter, our brain spontanously produces a laugh upon this switch. ​

Mystically, the result of any such realization is termed 'laughter'.

This in fact will be the case regarding the incomprehensible tragic events of history (personal, national, civilizational): at the time of the moshiach (messiah) we will be able to look back and see that all that occuredin history however horrible was somehow neccesary in order to lead to the final step, the arrival of moshiach​, and​ to the achievement of human individual and civilizational perfection​. And that is the deeper meaning of "when God is returning ​(us) to Zion we will be like dreamers (prophets) and our mouths will be filled​ with laughter"​.

(​See further development of this idea in "Living Inspired").

.

B) Let's now apply this insight to Yitzchok, as ​i​ndicated by his name mean​ing "he will laugh":

God tells Avraham he will have ​'generations​', ​nation​s, and specifically​ a great nation from Yitzchak, but then God asks him to sacrifice Yitzchak! So all the future promosed generations,the nations, will be destroyed before they even began! So when Avraham's hand descends with the ma'acheless (knife), as all the future promised generations are about to vanish​, God's promise seems to be turned upside down.​

But then God stops Abraham's hand (it was too late for a human reaction to prevent the hand's descent even if God had called out to Abraham to stop)​. And the upcoming tragic situation is suddenly itself turned around.

God tells Avraham immediately at/after the akeda - and later tells Yitzchak after the birth of Yaakov "since you/your father kept my command listened to my voice YOU will have generations". So one can read this statement by God to Avraham as implying effectively​ that: "this act was not the cancellation of the brocho (blessing) of generations coming from you​  as you though a moment ago, but rather this ​seemingly irrevocable cancellation of the blessing, ​itself was the very act that caused you to deserve th​e blessing!!"

ie his name was about how was his defining moment - the akeda - turns around to be the opposite of what was expected, for the good, where everything was leading up to it and all step were necessary!​

A​lso:

Every year all the Jewish People​ - all the promised future generations of Abraham & Isaac - ask for and receive forgiveness due to the merit of this one act, which includes the mental willingness of Avraham and of Yitzchak to ​accept carrying out God's Will (Issac was 36, presumeably stronger than his 136 year old father), ​not only in the personal sense​, ​but also in the sense of giving up all of future generations​. Therefore the entire future generations of ​Yitzchak deserve merit​ to live due to this one act/moment of intention.​

So the very act which seemed to bring an end to the promise was actually that which brought it about (ie ​their acceptance of this command/request "take (please) your son as a sacrifice') . And more-so,  it was this dedication on the part of Abraham and Isaac (who was 36 and presumably far stronger than his 136 year old father and so could easily have resisted) which ​perhaps was what God was counting on when he promised the future generations.

Furthermore, we pray on the High Holdays each year for forgiveness in the merit of 'the sacrifice of Isaac', so​ it is this merit which maintains ​the life of these generations continually​, each year! In other words when Abraham's hand reached the pointinits descent where a nerve signal from his brain could not have been quick enough to stop it, instead of this heralding the irrevocable cancellation of the promise of Isaac being the father of the future generations, it was the reverse, it was actually the action which was what earned the promise of future generations, and the act which earned sufficient merit to help all those future generaitons achieve forgiveness each year! 

​The realization of this turn-about is kabalistically called 'laughter' and so indeed "he will ​'laugh​'"!​

​.....

Two more side-points:

• We can apply this also to God's word to Avraham 'ki be-yitzchak yikarei lecha zera' 'via Yitschak will there occur future seed', ie we can now read that as "via an unexpected flip around of fate ('be-yitzchak') you will get /deserve generations of descendants".

• Perhaps also this notion can apply re the giving the brocho (blessing) to Yaakov later on during the switch of Esav for Yaakov: Yitzchak at first thinks the wsitch was terrible, a tragedy and a misdirecting of future fate since the wrong son took the brocho, but then he realizes "gam baruch yihyeh" = "and indeed he will be blessed". So Yitzchak realizes then that the switch was necessary in order to get the brocho to the right son, switching his comprehension of the switch - ie turning his understanding of the event upside down -  and this realization is also 'yitzchak'.

.

Conclusion: MAY WE ALL BE BLESSED TO MERIT TO LAUGH WHEN REVIEWING THE EVENTS IN OUR OWN LIVES.... AND 'Laugh' WITH THE REST OF THE JEWISH PEOPLE - AND ALL OF HUMANITY - WHEN GOD COMPLETES THE RETURN TO ZION.

A) THE COSMIC ROOT OF LAUGHTER​ ('TSCHOK') ACCORDING TO KABBALAH;

B) ​THE DEEP MEANING OF THE NAME ​(ISAAC = )​'YITSCHAK​'​ [​'YITZCHAK​' MEANS "HE WILL LAUGH", ​SO THOUGH IT ECHOS AVRAHAM & SARAH'S PAST REACTION TO THE NEWS THAT THEY WOULD HAVE A CHILD IN A YEAR, THE NAME REFERS TO THE FUTURE​, AND INDEED WE'LL SEE HOW IT REFERRED TO POSITIVE ​FUTURE EVENTS, ​AND HOW THAT IS HINTED AT BY THE DEEP INNER MEANING OF "LAUGHTER" ACCORDING TO KABBALAH.]

​.....................

A) ALL THAT EXISTS IN OUR PHYSICAL UNIVERSE​ HAS DEEP COSMIC ROOTS IN THE SPIRITUAL REALM​ (SEE EG RAMCHAL'S "DERECH HASHEM") ​ - INCLUDING LAUGHTER​.

We all are familiar with the prophetic psalm of David​:

"when God is returning us to Zion we will be like dreamers (prophets)​,

our mouths will be filled ​then with laughter".

The Traditional​ mystical interpretation of this is ​as follows [​see eg Rabbi Dr Akiva Tatz's book "Living Inspired" which as R Tatz points out is based on the teachings of HaRav Moshe Shapirah and a few others​. The following is my phrasing of that idea]:

​A joke is constructed carefully ​starting from the desired punchline, with each step​ of the joke being necessary​ in order to lead to that end; the hearer is ​of course misled by it al​l​, until the punchline when it all is understood​, in the opposite sense from what the listener assumed​, which results in laughter. ​Mystically, the result of any such realization is termed 'laughter'.

So too with the incomprehensible often tragic events of history (personal, national, civilizational) - at the time of the moshiach we will all be able to look back and see that all was somehow neccesary in order to lead to the final step, the arrival of moshiach​, and​ to the achievement of human individual and civilizational perfection​. And that is the meaning of "when God is returning ​(us) to Zion we will be like dreamers (prophets) and our mouths will be filled​ with laughter"​.

(​See further development of this idea in "Living Inspired").

.

B) LET'S NOW APPLY THIS INSIGHT TO YITZCHOK, AS ​I​NDICATED BY HIS NAME MEAN​ING "HE WILL LAUGH":

God tells Avraham he will have ​'generations​', ​nation​s, and specifically​ a great nation from Yitzchak, but then God asks him to sacrifice Yitzchak, ​and when Avraham's hand descends with the ma'acheless (knife) all the future promised generations are about to vanish​, ​a​nd the promise seems to be turned upside down.​

But then God stops his hand​. And the upcoming tragic situation is suddenly itself turned around.

God tells Avraham immediately at/after the akeda - and later tells Yitzchak after the birth of Yaakov - 'ekev' = since you/your father kept my command listened to my voice YOU will have generations. So one can read God's statement to Avraham as implying effectively​ that: "this act was not the cancellation of the brocho (blessing) of generations coming from you​ [as you though a moment ago, but rather] this ​seeming cancellation of the blessing ​itself was the act that caused you to deserve th​e blessing!!"

ie his name was about how was his defining moment - the akeda - turns around to be the opposite of what was expected, for the good, where everything was leading up to it and all step were necessary!​

A​lso:

Every year all the Jewish People​ - all the promised future generations of Abraham & Isaac - ask for and receive forgiveness due to the merit of this one act, which includes the mental willingness of Avraham and of Yitzchak to ​accept carrying out God's Will (Issac was 36, presumeably stronger than his 136 year old father), ​not only in the personal sense​, ​but also in the sense of giving up all of future generations​. Therefore the entire future generations of ​Yitzchak deserve merit​ to live due to this one act/moment of intention.​

So the very act which seemed to bring an end to the promise was actually that which brought it about (ie ​their acceptance of this command/request "take (please) your son as a sacrifice') was ​perhaps that which God was counting on when he promised the future generations​, and​ it is this merit which maintains ​the life of these generations continually​, each year!

​Since the realization of this turn-about is laughter ​I​ndeed, yitzchak will ​'laugh​'!​

​.....

A few more side-points:

1. Perhaps also this notion can apply re the giving the brocho to yaakov: Yitzchak at first thinks it is terrible that the wrong son took the brocho, but then he realizes "gam baruch yihyeh" = "and indeed he will be blessed". So Yitzchak realizes then that the trickery was necessary in order to get the brocho to the right son, and this realization is also 'yitzchak'.

2. This can be the meaning also of God's word to Avraham 'ki beyitzchak yikarei lecha zera" that "via an unexpected flip around of fate"  be-yitzchak') you will get /deserve generations of descendants.

MAY WE ALL BE BLESSED TO MERIT TO LAUGH WHEN REVIEWING THE EVENTS IN OUR OWN LIVES.... AND WITH THE REST OF THE JEWISH PEOPLE - AND ALL OF HUMANITY - WHEN GOD COMPLETES THE RETURN TO ZION.

...

The deep meaning of the name Yitschak:

The name heralded deep future positive events, as hinted at by the deep inner meaning of "laughter" according to kabbalah.

All that exists in our physical universe - including laughter - has deep cosmic roots in the spiritual realm.

We all are familiar with the prophetic psalm of David "when God is returning us to Zion we will be like dreamers (prophets) and our mouths will be filled with laughter". 

The Traditional interpretation of this is [given in Akiva Tatz's book "Living Inspired" which as R Tatz points out is based on the teachings of HaRav Moshe Shapirah and a few others; the following is my phrasing of that idea]: 

A joke is constructed carefully with each step necessary, and the hearer is misled by it all until the punchline when it all is understood - in the opposite sense from what the listener assumed. So too with the incomprehensible often tragic events of history (personal, national, civilizational) - at the time of the moshiach we will all be able to look back and see that all was somehow neccesary in order to lead to the final step, the arrival of moshiach and the achievement of human individual and civilizational perfection - and that is the meaning of "when God is returning Zion we will be like dreamers (prophets) and our mouths will be filled laughter" . [See the further applications of this concept in "Living inspired".]

Let's apply this insight to Yitzchok, as pointed to by his name meaning "he will laugh": 

God tells Avraham he will have generations, great nation, and specifically all from Yitzchak, but then God asks him to sacrifice Yitzchak, and when Avraham's hand descends with the ma'acheless (knife) all the future promised generations are about to vanish 

 1) But then God stops his hand, and says effectively: "this act was not the cancellation of the brocho (blessing) of generations coming from you, this was the act that caused you to deserve this brocho!!" 

And: 

2) every year all the Jewish People ask for and receive forgiveness due to the merit of this one act, which includes the mental willingness of Avraham and of Yitzchak to do this in the personal sense and in the sens eof giving up all of future geenrations, and thus the entire future generations of yitzchak deserve in this merit life every generation due to this one act/moment of intention.

So the very act which seemed to bring an end to the promise was actually that which brought it about (ie was that which God was counting on when he promised the future generations) and which maintains it contunaklly (via these future generaitons meriting forgiveness each year)! 

And God tells Avraham immediately at/after the akeda - and later tells Yitzchak after the birth of Yaakov -  'ekev' = since you/your father kept my command listended to my voice YOU will have generations.

1. The realization of this turn-about is laughter, in other words when Avraham and Yitzchak realize this, they are in the state which cosmically is considered 'laughing'. And this is the meaning of the name 'yitzchak' = he will laugh. 

So both Avraham and Yitzchak really gets to know the deeper meaning of the name Yitzchak (future tense), that it came true, the 'laughter', ie his name was about how was his defining moment - the akeda - turns around to be the opposite of what was expected, for the good, where everything was leading up to it and all step were necessary!

2. Perhaps also 'yitzchak = he will laught' can apply re the giving the brocho to yaakov: Yitzchak at first thinks it is terrible that the wrong son took the brocho, but then he realizes "gam baruch yihyeh" = "and indeed he will be blessed".

So Yitzchak realizes then that the trickery was necessary in order to get the brocho to the right son, and this realization is also 'yitzchak'.

3. This can be the meaning also of God's word to Avraham 'ki beyitzchak yikarei lecha zera" that "via an unexpected flip around of fate" (= be-yitzchak') you will get /deserve generaitons of descendants.

................

Rivka’s Main Qualification: She came from a shady family, but was full of Chesed

Isaac was so liberal that he wanted to give the blessing to Esav – perhaps because he felt Esav needed it more. But why was Rivka able to see through her son Esav’s wilyness so clearly, and do the correct thing even though it was a rather harsh step against her own son, but Isaac could not? 

Because Isaac grew up in the upstanding home of Abraham whereas his wife Rivka grew up in the home of sly Lavan: she recognized hypocrisy and evil, and was also familiar with the slyness necessary to fight it.  At the same time she developed the characteristics of chesed, combining them successfully (gvurah). 

Fighting evil does not make one evil – just the opposite; not fighting evil does not keep one pure – just the opposite.

...

Rivka's background & its relation to her role

Rivka knows the family history, knows that the men in the family operate on a different plane: yishmael was cast out only because sarah wanted it but not avraham, he was not clued-in the way sarah was; avraham sent eliezer to haran without a clear plan; avraham likes the 'wrong' son, yitschak likes the 'wrong' son. The men are not involved in the ‘practical’ realm of ensuring Jewish survival etc and Rivka understands that that is HER role. 

As part of this, after asking yakov 'ish tam' to go totally against his nature and trick his father etc, she sends him to her family to shake him up with further training, and teach him survival skills.

That’s why eliezer - with the help of the 'malach' that avraham sent - chose rivka based on chesed, she was in the horrible den of twisted people, and yet was full of chesed. This was remarkable, and also it meant that she had innate ability to use the twistedness when necessary, so "be’di’eved" he got both things he would have wanted, chesed and family.

When we see the end of the story we understand why Avraham sent for a bride from that area, the cheaters, but with chesed, ie she was different than them but was not naïve and could beat them at their own game if she had too, as indeed her son Yakov eventually did with Lovon, with the sheep and then with the escape. 

.....

................................

How two enigmatic incidents can shed light on one another. Understanding  Lavan's reaction/words ..... via another...:Yakov tells the tribes to give him their.... avodah zarah

After all, even today many people worship Go(l)d.

...

What's in a name? Subtle politics!: shova-sheva (plausible deniability...)

...

 Preparing energies for their descendants to help them overcome their tribulations.

...

The chumash makes it unclear why Sarah was in Kiryat Arba when she died, it soulnds like Avraham came there form living elswehre at the time; though he was in Mamre in Vayera, which is the general locaiton of where kiryat arbah is (but tha tit isn the hills of hevron not the plains of mamre), and Avraham kived in eretz plishtim yamim rabim, and made a whole pact with avimelekh about be'er sheva, but did Avraham and Sarah live together in the same place when she died!?

After the akeda it says Avraham lived in B Shova. (not sheva).

Could it be that Sarah heard about the akeda and went to stop them, and traveled from B Sheva towards har hamoriya and died in the middle in chevron?

Why did Avraham want to bury her there in K Arba, where did he live, he says 'ger vetoshav anochi imachem' and they call him nesi ewlokim, so what was he to them? Was he considered a foreigner, from Bavel? 

...

If Adam and chava were buried in the machpelah it must have been a secret, otherwise it would have been a central aspect of the purchase - why would someone sell such a plot? 

Why doens;t the chumash mention the importance to Avraham of this plot? And of course to usnow it is important bec it is where the avos/imahos are buried, but that couldn;t have been the reason then! So what was the reason?

Maybe K Arba is wher ethe anakim were, and this was a siman to Avraham that Adam/Chava's kever was there.

..

...

 Eliezer finds rivka

Eliezer gets to haran, but it dosn't say when he arrives, just that he parked outside the town towards evening. So maybe he waited until thenm both because that was when the girls came to the well, and because dusk was yitschok's special time.

Also with the return, they arrive just as Yitchok is coming in that direciotn 'lasuach'. Maybe Eliezer waited until that time to make his entrance, and arrived deliberately from that direciotn so that Yischak and Rivka would meet in that way?

....

24:62 Right before Yitschok meets RIvka, he is coming from B'er Lachai Ro'i, which is Yishmo'el's special place, where the malach appeared and showed them the well and where they lived! Was he visiting Yishmo'el? Rashi says he brought Hagar to Avrohom that he should marry her! What inteference, like story with Ya'akov sons?! Or maybe a big zchus, preparing the way for him to meet Rivka!? Maybe that's why Sarah had to die before Yitzchok could marry! Ki beyitzchok yikorei lecho zera   and that's why Yitzchok takes Rivka to Sarah;s tent, so that it wouldn;t be Hagar's, and that is why 'vayinochem acharei imo..", that he had fixed things for her....?

....

Yitzchok was on the way 'lasuach', but saw Rivka and was interupted - so this is like the vayera story! even uses the same wording "vayisa enav vayar, vehinei.."! In that story the birth of yitschok is promised, perhaps as a result of his interrupting, and here Eliezer comes with the malach!? who is still involved, in order to make the conneciotn matzliach?!, so Y sees Rivka because of the malach... and Rivka's chesed and Eliezer's chesed are involved...  

...

Avrohom does not give guidance specific instruciotns to Eliezer, but send malach hashem along for hatzlocho.

..

24:25: vayehihu terem kilah ledaber...vat'chal lehashkoso...ad im kilu lishtos..

...

Hatzlochio/derech

Eliezer: "24:42 im yeshna matzliach darki asher anochi holech... 24:48: asher hinchani bederech emes (not clear if it is god or avraham he is referring to)

24:27 baderch nochani hashem", 'hahitzliach hashem darko"

24:40 Eliezer re Avraham, quoting him: "hashem asher his'halachti lefonov yishlach mal'acho itoch vehitzliach darkecha"  24:56 "vehashem hitzliach darki"

Emes:

24:48 Derech emes, and 24:27: Eliezer says 'baruch hashem...asher lo azav chasdo va'amito me'im adoni";

...........................

'chesed' is supposed to be the key, but it is not mentioned as part of Rivka's actions or of elizer describing them, instead Eliezer 24;14 asks Hashem to do chesed for his adon;  then 24:27: Eliezer says 'baruch ahshem...asher lo azav chasdo va'amito me'im adoni"; and then later when Eliezer asks them to release Rivka and send her he asks them if they will do this chesed to Avraham 24:49, so chesed is mentioned in a very different context

...

Add to previous vort re rivka understandin one thing form another: we ar told in themiddle between akeda ending and burial of sarah, that rivka was born: and we are told that 'it was told to Avraham', so it is omportant that he knew. So maybe the fact that he heard about this birth made it clear to him that she was a shiddach for Yitschok?

..

It says it was told to avraham, but sarah is not mentioned. so maybe she was already dead? Is this a hint? 

Was it necessary that Sarah die before Yitschok could marry?

...

We see that the avos did not overlap in ruach hakodesh, stories aobut them interacting with God etc So maybe also the imahos did not interact, in that they did not live at the the same time in the same place.

...........

: Eliezer finds rivka

Q: Why is the story of eliezer and rivka in parshas chaye sarah, ie why does all this happen after her death?

Answer: All this could happen only after Sarah died, if she had been alive she would have taken charge etc, but Sarah had to be out of the wife-selection process, this was meant for Avrahma nd Eliezer. Also, Yischak was ready to start being the next generation of the avot only after the akedah; also, at this point there needed to be room for his wife to be the matriarch, so Sarah’s time as matriarch was over, and so she died.

Q: Why didn’t Avraham himself choose a wife for Yitschak? Why didn’t he at least give explicit directions to Eliezer how to choose? If Avraham was not specifying that the girl be from his family, only from that region, then why bother sending Eliezer to his ancestral home at all – surely he should have said ‘find a girl from my family’ not ‘from the region where my family comes.

How did Eliezer dare make a condition? Why that condition? Why was he hesitating, waiting to see if God had given him success after seeing her fulfil the condition? And if he was hesitating, why give her the nezem etc? And why did he thank God only after finding out who she was? And when telling it over to her family why did Eliezer change the story of how he met Rivka etc, and how was he justified in doing so?

Answers:

Yitschak was special, an akeda, he needed a special wife. Best would be from the family, from shem and etc. But she had to be with midos, so eliezer was conflicted – choose family or chose based on chesed, and in the end he got both. If he went with family he would never know if he could have done better for yischak, but hashem made it happen that the best in terms of chesed turned out also to be form family. Eliezer knew that he was being sent to the family home to get a girl from the family, why else, but he wasn’t told that specifically, so that couldn’t be the criterion. So there was ambiguity in what had to happen. So that explains Avraham’s non-instructions, but he sent a mal’ach to guide eliezer, ‘shomer psoyim hashem’ avrohom trusted, eliezer made the right choice of condition and asked the malach to arrange it, and it worked. Of course the fact that the condition worked indicated success of some sort, but until it was revealed that she was family, he didn’t know if

it really was hatzlacha in the broader sense. [Also, the fact that rivka was the first one perhaps made it suspiciously easy, so he could be understood if he is wondering.] And that’s why now eliezer said that God had not withheld “chasdo ve’amito” to avraham, it was chesed and emet to avraham but also rivka had chesed which was the important criterion and also had the family connection (so why is this ‘emet’?), and ‘not withheld’ menaing that eliezer was not forced to choose between one or the other, so that one would be defacto withheld.

Imagine the family’s reaction if they realized that eliezer came to town and didn’t immediately come to thm, hs relatives. And if he didn’t first see if they had a girl for yitschak. This would be gross insult, all the town would laugh at the family and hold them in contempt that his relative, wealthy etc came to town for a shiddach and picked up an anonymous girl at the well and they wouldn’t even have known that eliezer was in town at all. So eliezer changed the story,. And how could he do that/ because actually he was sent to the town because et was where the family lived and clearly that was because the preferred shiddach was form family, and they so it was the truth in a way, and indeed eliezer only considered it a hatlacha when he found she was family.

......

From all this we can see why eliezer has his name, or deserved it.

............

Why did eliezer ask re place to sleep? And hay etc, and why wait to talk of shiddach til later, and why sleep over, or why mention it? Maybe bec it was important he arrive at sunset when the girls come to the well, so as not to be in town earlier, because lovin/besuel would find out and ruin it all, so it was necessarily evening so they had to sleep over, but why is it improtantn enough to b par tof the sotry.

If it was afer sunset and rivka was coming home with the water, they should all have eated together, a big festive meal for the guuset, especiallyas there was a shiddach. But maybe they gave him food separately because he ws an eved, a he made clear when he said ‘adoni avraham’.

          …………..

The greatness of Eliezer:

A was a king, defeatred the major kings in battle, malkitzedek and melech sdom recognized hi m as leader, but he didn’t cal himself king, his title of honor was eved hashem.

Eliezer was eved avraham, who was eved hashem

Eliezer was sent for shiddach – imagine who would this family trust to find a shiddach for …J A sent a malach to accompany E, why need E if have malach? Bec Eliezer was so special.

Eliezer’s descent is not explained in chumash, name elokai be’ezri where is this entoined. First to have name with el in it?look thru lists of names before him.

 E davened to Hashem and was answered, had great siyatah dishmaya (maybe it was the malach sent by A, maybe it was zechut of A, but the fact is that A entrusted it all to him!)

 But Avrohom was eved hashem as a term of affection, avid and also ohavi. But if your master calls himself ‘eved hashem’, then what better homnor than to be considered eved by your master. This parsha is about Avrom and his eved Eliezer who was so great that he was to be Avrom’s yoresh! So ‘eved’ is something special. God gives Avrohom the yerusha (eretz yisrael), gives his eved Avrohom and Avrohom to his eved Eliezer.

 ………

Jews name their children after Eliezer!: Tradition to name after deceased: we don’t see this in chumash much at all, in Nach there are no “Avram Yitschak Yaakov Yosef Moshe etc”. But in our parsha we have Nachor, grandson of nachor [presumably after his grandfather died (ages work out, interesting that Avrohom Haran and nachor are said to be bron at a certain age of terach, as though they are triplets, but they were not, so there were ore years until the 2nd and 3rd were born, so the numbers can easily work out.]

Great non-Jews: Chanoch, who must have had descendants who revered his name and maybe continued his tradition. Shem had various children. Even Pharoah who took Sarah realized from the nega’im what the source was and took the correct steps. Malkitzedek (Shem?), Lot who was willing to put his life in jeopardy to save strangers.

Terach is first to go to eretz canaan.

Why did R Elizer and R Yishmoel have names after non-Jews (there’s nno R Esov or R Bil’om!) But nowadays noone takes name Yishmoel.

….

Avimelech: there are psychological motives at work. Even regarding 'asher lo yada et yosef' it is not clear what is meant, if it is a conscious psychological attitude, a non-conscious denial, or real ignorance of the earlier history. Same here. And the same with people and heads of state - Netanyahu's father Sharon and Obama's predecessor as AviMelech Bush, met and made a brit, but Obama never heard of nor mentioned it. The Saudi's didn't ask the US to bomb Iran.

Clearly the brit was not part of their relationship for whatever reason, and Yitschak had to make a separate agreement about the wells, Israel knows a lot about buying the same merchandise multiple times. The bottom line is that Avimelech's character is consistently sneaky, just that his MO is more cautious after his earlier brush.

It was convenient for Avimelech to pretend he didn't know Yitschak, that way he didnt have to return the wells he stole or plugged. But he couldn;t help himself with lust. So he operated surrepetitiously. He probably himself didn't know what he would do if it turned out that Rivka was Yitschak's wife.

Why would he be frightened if he neither remembered the earlier incident nor received a nevuah? If he remembered the earlier incident, he wouldn't need a nevuah, and should have behaved differently. His behavior was as though he 'didnt remember, never heard, wasn't told'. So when his fears from the first encounter couldn;t overcome his desires, he peeked, and was shown the truth in clear terms and received a stark warning.

..

I don't need to rebut, there are various ways to explain/understand things, his and mine are two of many.

We all of us know human behavior, which includes denial, and Avimelech is famous for his denial " וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ--לֹא יָדַעְתִּי, מִי עָשָׂה אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה; וְגַם-אַתָּה לֹא-הִגַּדְתָּ לִּי, וְגַם אָנֹכִי לֹא שָׁמַעְתִּי--בִּלְתִּי הַיּוֹם."

He could know of Avraham and still act as if he didn't. He could know he should stay away, and he'll instead peek in the window. Like Bil'am knowing God doesnl;t want him to go but going anyway, with some innner excuse.

So I don't think that necessarily one could look at this story and analyze it purely on cold logic, since people don;t do what is logical, especially when it comes to a man who desires a woman. One needs to use logic to think through what it is logical to assume was done by a man in lust who is into denial and is powerful enough to get away with a lot, but who fears a possibly greater power.

If Avimeleck knew of Avraham and knew that Yitschak is his son, then presumably Yitschak knew Avimelech and knew that Avimilech had known Avraham. If so, Avimelech had reason to be afraid to do anything, and in any case there had been brit between them etc. Avimelech said אִם-תִּשְׁקֹר לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי so this brit goes for Yitschak as well, and if Yitschak felt Avimelech was not in denial about it, he would be trustworthy and could be told the truth. And so why not just say this is my wife, and Avimelech would stay away. From the fact that Yitschak felt that he needed to hide this, it seems that Avimelech would NOT stay away even if he knew. Avimelech's servants had stolen wells and he made protestations of innocence that sound very suspicious (see no evil hear no evil, know no evil), Avimelech himself took Sara without her permission, and he peeked in a window, he obviously is not a fine person.

 וְכָל-הַבְּאֵרֹת, אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו, בִּימֵי, אַבְרָהָם אָבִיו--סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים, וַיְמַלְאוּם עָפָר

In any case I think that because they were there a long time and Avimelech did not see any children, nor did he see Rivka pregnant at all, he assumed that she was his sister indeed, and it was possible to pretend this enough for him to justify to himself that he could peek in the window (which is of course evil in any case). Had she had children or been even in the beginning of a pregnancy, it would not have passed as an excuse (even if she is Y's sister, she is someone's wife). Of course this does not excuse his peeking in the window.

And Avimelch had said:  וּלְשָׂרָה אָמַר, הִנֵּה נָתַתִּי אֶלֶף כֶּסֶף לְאָחִיךְ. so he agreed that the term Achoti could apply to a married woman, and so this should have been a code word to him from Avraham's son that Sarah is his wife, and he should have left them alone. And it does not constitute an untruth, a violation of אִם-תִּשְׁקֹר לִי, וּלְנִינִי וּלְנֶכְדִּי . He could ask permission this time, with the understanding that he could be politely refused. But he didn't, he peeked in the window.

So he knew and din;t know, was afraid and yet in lust and acting in risky behavior way, but a little prudent in case. Trying to push the envelope, to see what he could get away with.

But had the children been around, and Rivka and Yitschak and the children walking about, he would have stayed away, since it does not matter whether Yitschak is the husband, someone clearly is, and in any case he knows that 'achoti' includes hisband.

I guess this is all a little confused, but I think that people's motives are. Maybe I should work out exactly a specific scenario of psychological self-deception etc.

But in any case I don;t mean t refute someone else's way of seeing it.

...

BTW:

Maybe there's something in this parallel/contrast

כ וַיַּעֲבֹד יַעֲקֹב בְּרָחֵל, שֶׁבַע שָׁנִים; וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים, בְּאַהֲבָתוֹ אֹתָהּ.

 וַיְהִי, כִּי אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים, וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים, בְּעַד הַחַלּוֹן

.............

From file "ChumashComplete03..09"

Chayey Sarah

Why Is This God Any Different Than Any Other God? Don’t Look a Gift God in the Mouth

Eliezer (Abraham’s assistant/disciple/servant) is sent to bring a wife for Isaac. He ends up at the home of Abraham’s relative Lavan. Lavan says “I have cleared the house” a rather strange thing to say to a guest. The Sages teach that Lavan was aware of Abraham’s views on idolatry and when he saw the gold presents given to his daughter by Abraham’s servant, Lavan became instantly “converted” and removed his idols to make his home “kosher” for his guest.

[24: 22] And it came to pass, as the camels had done drinking, that the man (Eliezer) took a golden ring of half a shekel weight, and two bracelets for her hands of ten shekels weight of gold”  [24: 30] And it came to pass, when he (Lavan) saw the ring, and the bracelets upon his sister's hands, and when he heard the words of Rebekah his sister, saying: 'Thus spoke the man unto me,' that he came unto the man; and, behold, he stood by the camels at the fountain. 31 And he (Lavan) said: 'Come in, thou blessed of the LORD; wherefore standest thou without? for I have cleared the house, and made room for the camels.'

AR: Perhaps there is a related explanation.Years later Isaac’s son Yakov (Jacob) flees there. When he eventually leaves Lavan’s home we are told [35:4] that Yakov’s family gave him  “all the foreign gods which were in their hand, and the rings which were in their ears.”

Seemingly the jewelry was an aspect of some form of idolatry. We can now see the explanation for the events in the following: When Eliezer comes to Lavan’s home: “the man (Eliezer) took a golden ring of half a shekel weight, and two bracelets for her hands of ten shekels weight of gold ….And it came to pass, when he (Lavan) saw the ring, and the bracelets upon his sister's hands… he came unto the man … And he (Lavan) said: 'Come in, thou blessed of the LORD; wherefore standest thou without? for I have cleared the house”.

Why did he clear the house of his idols? Perhaps Lavan was simply substituting one idol for the other - after all, Gold is worshipped even today!

 Eliezer’s Chutzpah in asking God for a sign

How did Eliezer have the chutzpah to talk to God, to ask God for a sign, and such a specific one at that?

Answer: AR: In 24:7 Abraham tells Eliezer that God’s ‘angel’ will be involved in the mission, where an ‘angel’ means the manifestation of God’s Will[1], and so it is appropriate to ask the ‘angel’ for help, and perhaps it is through this agency of the ‘angel’ that Eliezer makes his appeal to God. Also, Eliezer ask for help for Abraham, not for himself.

Furthermore: Eliezer’s asking God here is an act of self-sacrifice: the midrash tells us that Eliezer hoped Abraham would allow Isaac to marry Eliezer’s daughter, but this could only happen if his mission to find the woman was not successful, and so Eliezer realizes that his heart cannot completely wish for success, and so he prays to God to make the choice unequivocal so that he will not be able to fool himself into the convenient belief that the mission has not succeeded[2].

Also: Abraham talks of the ‘angel’ as being sent from God of the heavens, who who took Abraham from Ur, but Eliezer does not speak from chutzpah directly to the God of the heavens but from modesty appeals to the angel Abraham sent, to “the God of my master Abraham”.

God grants the sign, and Eliezer is unconvinced?!

Eliezer asks for a sign, something very specific, it comes to pass exactly as requested, and yet as stated in 24:21 he is still not sure that God has made his mission a success !? He asks Rivka what family she’s from and only after hearing it is indeed from Abraham’s relatives that he bows in thanks to God (24:26). If that’s the case, why not simply go to Abraham’s family first and then choose someone, maybe via a sign?

Answer: AR: Eliezer did indeed go to Abraham’s family, specifically to the well in “the city of Nachor” (24:10), Nachor being Abraham’s brother. Either the whole town was populated by Nachor’s clan and therefore all the women were from the family, or it was the city in which his family lived. So if this was the right town why would Eliezer not assume that if Rivka fulfilled the condition that God had indeed accepted the request for the sign and this was indeed the right woman?

Answer: Presumably Eliezer had meant the sign as a statistical filter: he would ask many women for water, of them probably many from Abraham’s family since it was the city of his clan, and the one from the many who would volunteer water for the camels would be the right one. But we’re told (24:15) that he had just finished asking for the sign when Rivka appeared, and so the very first person fulfilled the condition. This is suspicious: Eliezer must have wondered if perhaps that courtesy of giving water to the camels is the custom there and is not a fulfillment of the sign. So he waited to ask if she was also Abraham’s family.[3]

Was Rivka Truly Kind or merely a Puppet

AR: We see from Rivka’s behavior at the well that she excels in kindness. However if she watered the camels merely because God made her do it in order to fulfil Eliezer’s request for a sign, then the act does not demonstrate kindness!

AR: Perhaps God indeed caused her to act other than she would have, for example: she was a kind person but shy and modest and would not offer a service unbidden to a stranger so God gave her the strength to overcome her shyness and do what her kindness would otherwise mandate – offer to give water to a stranger’s camels unbidden.

                                                                                   Another answer is given below: 

Davening to Know what to look for in a Bashert (& recognizing a divine response for what it is)

Rivka was not a puppet acting out Eliezer’s requested sign, rather Eliezer was looking for a sign and so God gave him the insight to understand what it is that he should be looking for in a woman for Isaac, specifically the characteristic that Rivka possesses of unusal kindness. So God is letting Eliezer know that the woman he is seeking will be so kind (chesed: note the word in 24:12) that she’ll volunteer to give water to all the camels, but Eliezer doesn’t realize that this is what is happening, that the words which he delivers as the specifics of his request to God was actually the response of God to the initial request for help.

[The words in (24:12) are the request for God to do kindness to his master Abraham: Abraham excelled in immediate fulfillment of God’s commands, and God immediately fulfils the request regarding Abraham: so immediately God grants the request by giving the appropriate understanding to Eliezer, but Eliezer says these words now as a request for a sign rather than as the answer: it is not a trivial matter to recognize a message from God for what it is.]

Torah Puns: Be’ersheva: Oaths, Lambs, and the number 7

One of the major cities in Israel is Be’er-sheva (‘Beersheba’ in English); Be’er means ‘well’ (water-well), and the word ‘sheva’ means ‘seven’. So this town in the middle of the very dry desert is named ‘well-of-seven’.

But the word ‘shova’ means ‘swore’. And in fact the original name of the town was ‘Be’er-shova’! (swearing at the well!?)

One can perhaps venture that Abraham made a very clever pun with this name as we’ll see below, but for a reason which had political and familial significance for the future.

21: 25 And Abraham reproved Abimelech because of the well of water, which Abimelech's servants had violently taken away. 26 And Abimelech said: 'I know not who hath done this thing; neither didst thou tell me, neither yet heard I of it, but to-day.'

27 And Abraham took sheep and oxen, and gave them unto Abimelech; and they two made a covenant. 28 And Abraham set seven (sheva) ewe-lambs of the flock by themselves. 29 And Abimelech said unto Abraham: 'What mean these seven (sheva) ewe-lambs which thou hast set by themselves?' 30 And he said: 'Verily, these seven (sheva) ewe-lambs shalt thou take of my hand, that it may be a witness unto me, that I have digged this well.

31 Wherefore that place was called Beer-sh?va; because …….

AR: What is the natural assumption to make regarding the name? That it was called Beer-sheva (well-of-seven) because of the seven lambs; after all Abraham and Avimelekh make a big deal about there being seven of them, and they are the sign for their treaty about the well. Instead though the Torah makes a switch and says:

 31 Wherefore that place was called Beer-shova (‘well-swore’); because there they swore both of them.   !!!

AR: Now you know why I printed it above as Beer-sh?va, not to give it away.) 

A very cute last-second unexpected punny switch! Why did Abraham do this?

Isaac would one day re-dig his fathers’ wells, and would give them similar names. He wanted on the one hand to keep the name Beershova to remind everyone of the pact which Avimelekh had violated, but not in so blatant a manner; so with political wisdom he instead called it Beersheva, the name that Abraham ‘prepared’ in advance and that Avimelekh expected at the time – and anyone hearing it would understand the implication!

History Repeats Itself, Again (“it’s déjà vu all over again!”)

Our forefathers had a history which was a foreshadowing the troubled history of their descendants. But by persisting they created mystical ‘pathways’ which would enable their descendants to prevail in similarlyadverse circumstances:

·         Abraham and Sarah journey to Egypt and Sarah was abducted by Pharaoh (a generic name for the king of Egypt): a kidnapping rapist who then tries to blame the victims.

·         They go to areas near the Plishtim[4] and Sarah was kidnapped by Avimelekh (the local king), another kidnapper-rapist who then tries to paint himself as a righteous person.

·         Avimelekh’s servants harassed Abraham by stealing his wells[5]; Avimelekh denies all knowledge of this in a very unconvincing speech. So Abraham makes a pact with Avimelekh and a sign, so that posterity will know that he dug the well.

Does all this help? Of course not!

·         Abraham and Sarah’s son Isaac and his wife Rebecca go to the same area, and again Avimelekh (probably a generic name for whoever was the king of that area) pesters them: he peeks into their window and learns that they are husband and wife rather than brother and sister – so presumably he peeked into the bedroom window. A voyeur-king, who then tries to present himself as an honorable man.

·         Isaac becomes wealthy and the local people begin to get jealous and (see 26:16) eventually make him leave (sound familiar?). They probably figure that this exile, and being far from water sources, will impoverish him.

·         He goes to the area where his father Abraham had dug the wells, and where he had made the pact with Avimelekh, and, true to form, all the wells had been filled in! Without water he will have nothing; no sheep, no wealth.

·         So he digs a new well, they find water, and the people living nearby claim it as theirs. He digs another, finds water, and again the same thing, they take it from him,.

·         Finally he digs one and they leave him alone. He showed enough persistence and willingness to work the land and create resources despite whatever they threw at him, and finally was ‘tolerated’.

·         God appears to him and blesses him; he remains wealthy and powerful and seeing that Isaac is still powerful despite all their efforts to exile and impoverish him Avimelekh comes to visit him: Isaac says “you threw me out of your land, what do you want now?!” and Avimelekh says he wants to make a pact of friendship, after all they have always been friends! And so they sign yet another peace treaty.

The forefathers went through these cyclic events so that when their descendants experienced these same trials they would be fortified with the merit of their ancestors; with the spiritual tools inherited from our forefathers we can overcome all obstacles.

Naming After an Ancestor: not a Biblical custom?

AR: Interestingly, we do not find people mentioned in the Torah naming their children after their ancestors: this did not happen until much later in Jewish history. (Perhaps because history was still ‘being made’)

However the practice of using the names used by ancestors does appear in a different sense:

·         When Abraham’s son Isaac re-digs his father’s wells in the future, after they were covered up, the Torah tells us that he wishes to give them names similar to the ones given by his father.

·         Jacob gives the blessing to Efraim and Menashe that they will be called in his name and the names of his ancestors.

[1] See philosophical discussion re Abraham’s 3 guests (Vayera).

[2] One could of course interpret this in the opposite way as well.

[3] Abraham excelled in immediate fulfillment of God’s commands, and God immediately fulfils the request regarding Abraham.

[4] Plishtim means ‘invaders’; these are the Philistines who settled on the coast, after whom the Palestinians of today are named though they do not necessarily have blood or ethnic connection to them.

[5] today the Lebanese are stealing Israel’s water sources and even today this is considered a cause for war: in those days this was considered certainly no less seriously.

..

TOldos?

Rivka had ruach hakodesh not nevuah, knew what esav thought , to kill Y. Same for lidrosh et hashem.

.....…

Re Rivka, Devorah http://www.ou.org/torah/article/vayishlach_from_devorah_to_devorah

…

RE Samson family, at Chayim Eliezer's bar mitzva: 

E was A’s shamash on theior trip abroad (war), and Z was the rov’s shamash on their mission..

Eliezer was sent by Avraham on a mission to a foreign land, so was R Ch Eliezer as a young man (lucky that the mssion didn’t involve returning – tzedoko tatzil mimovess)

E chose  rivka bec of chesed, and z chose name of chofetz chaim fo yeshiva as a way of teaching aobut chesed etc.(ch ch also wrote sefer ahavas chesed)..and so if the ch chaim was named for his sefer, and Z named his yeshiva for the person and sefer, then Z chaimcould say his nakme chaimwas also after the ch chayim.

As a result of some element of disbelief by Abraham & Sarah about the promise that they would have a child though they were elderly, the future was shunted to the track where it was necessary for them to be willing later to give even that up - to accept the request of God to sacrifice (literally) the fruit of that promise. However, the name of the son, "he will laugh', was a deep hint to he fact that this cancellation of the promise would be overturned, and Abraham at a deep level was aware, which is why he said "we will go and return", which Tradition interprets as prophecy at the unconsciouns level.

A) THE COSMIC ROOT OF LAUGHTER​ ('TSCHOK') ACCORDING TO KABBALAH;

B) ​THE DEEP MEANING OF THE NAME ​(ISAAC = )​'YITSCHAK​'​ [​'YITZCHAK​' MEANS "HE WILL LAUGH", ​SO THOUGH IT ECHOS AVRAHAM & SARAH'S PAST REACTION TO THE NEWS THAT THEY WOULD HAVE A CHILD IN A YEAR, THE NAME REFERS TO THE FUTURE​, AND INDEED WE'LL SEE HOW IT REFERRED TO POSITIVE ​FUTURE EVENTS, ​AND HOW THAT IS HINTED AT BY THE DEEP INNER MEANING OF "LAUGHTER" ACCORDING TO KABBALAH.]

​.....................

A) ALL THAT EXISTS IN OUR PHYSICAL UNIVERSE​ HAS DEEP COSMIC ROOTS IN THE SPIRITUAL REALM​ (SEE EG RAMCHAL'S "DERECH HASHEM") ​ - INCLUDING LAUGHTER​.

We all are familiar with the prophetic psalm of David​:

"when God is returning us to Zion we will be like dreamers (prophets)​,

our mouths will be filled ​then with laughter".

The Traditional​ mystical interpretation of this is ​as follows [​see eg Rabbi Dr Akiva Tatz's book "Living Inspired" which as R Tatz points out is based on the teachings of HaRav Moshe Shapirah and a few others​. The following is my phrasing of that idea]:

​A joke is constructed carefully ​starting from the desired punchline, with each step​ of the joke being necessary​ in order to lead to that end; the hearer is ​of course misled by it al​l​, until the punchline when it all is understood​, in the opposite sense from what the listener assumed​, which results in laughter. ​Mystically, the result of any such realization is termed 'laughter'.

So too with the incomprehensible often tragic events of history (personal, national, civilizational) - at the time of the moshiach we will all be able to look back and see that all was somehow neccesary in order to lead to the final step, the arrival of moshiach​, and​ to the achievement of human individual and civilizational perfection​. And that is the meaning of "when God is returning ​(us) to Zion we will be like dreamers (prophets) and our mouths will be filled​ with laughter"​.

(​See further development of this idea in "Living Inspired").

.

B) LET'S NOW APPLY THIS INSIGHT TO YITZCHOK, AS ​I​NDICATED BY HIS NAME MEAN​ING "HE WILL LAUGH":

God tells Avraham he will have ​'generations​', ​nation​s, and specifically​ a great nation from Yitzchak, but then God asks him to sacrifice Yitzchak, ​and when Avraham's hand descends with the ma'acheless (knife) all the future promised generations are about to vanish​, ​a​nd the promise seems to be turned upside down.​

But then God stops his hand​. And the upcoming tragic situation is suddenly itself turned around.

God tells Avraham immediately at/after the akeda - and later tells Yitzchak after the birth of Yaakov - 'ekev' = since you/your father kept my command listened to my voice YOU will have generations. So one can read God's statement to Avraham as implying effectively​ that: "this act was not the cancellation of the brocho (blessing) of generations coming from you​ [as you though a moment ago, but rather] this ​seeming cancellation of the blessing ​itself was the act that caused you to deserve th​e blessing!!"

ie his name was about how was his defining moment - the akeda - turns around to be the opposite of what was expected, for the good, where everything was leading up to it and all step were necessary!​

A​lso:

Every year all the Jewish People​ - all the promised future generations of Abraham & Isaac - ask for and receive forgiveness due to the merit of this one act, which includes the mental willingness of Avraham and of Yitzchak to ​accept carrying out God's Will (Issac was 36, presumeably stronger than his 136 year old father), ​not only in the personal sense​, ​but also in the sense of giving up all of future generations​. Therefore the entire future generations of ​Yitzchak deserve merit​ to live due to this one act/moment of intention.​

So the very act which seemed to bring an end to the promise was actually that which brought it about (ie ​their acceptance of this command/request "take (please) your son as a sacrifice') was ​perhaps that which God was counting on when he promised the future generations​, and​ it is this merit which maintains ​the life of these generations continually​, each year!

​Since the realization of this turn-about is laughter ​I​ndeed, yitzchak will ​'laugh​'!​

​.....

A few more side-points:

1. Perhaps also this notion can apply re the giving the brocho to yaakov: Yitzchak at first thinks it is terrible that the wrong son took the brocho, but then he realizes "gam baruch yihyeh" = "and indeed he will be blessed". So Yitzchak realizes then that the trickery was necessary in order to get the brocho to the right son, and this realization is also 'yitzchak'.

2. This can be the meaning also of God's word to Avraham 'ki beyitzchak yikarei lecha zera" that "via an unexpected flip around of fate"  be-yitzchak') you will get /deserve generations of descendants.

MAY WE ALL BE BLESSED TO MERIT TO LAUGH WHEN REVIEWING THE EVENTS IN OUR OWN LIVES.... AND WITH THE REST OF THE JEWISH PEOPLE - AND ALL OF HUMANITY - WHEN GOD COMPLETES THE RETURN TO ZION.

...

The deep meaning of the name Yitschak:

The name heralded deep future positive events, as hinted at by the deep inner meaning of "laughter" according to kabbalah.

All that exists in our physical universe - including laughter - has deep cosmic roots in the spiritual realm.

We all are familiar with the prophetic psalm of David "when God is returning us to Zion we will be like dreamers (prophets) and our mouths will be filled with laughter". 

The Traditional interpretation of this is [given in Akiva Tatz's book "Living Inspired" which as R Tatz points out is based on the teachings of HaRav Moshe Shapirah and a few others; the following is my phrasing of that idea]: 

A joke is constructed carefully with each step necessary, and the hearer is misled by it all until the punchline when it all is understood - in the opposite sense from what the listener assumed. So too with the incomprehensible often tragic events of history (personal, national, civilizational) - at the time of the moshiach we will all be able to look back and see that all was somehow neccesary in order to lead to the final step, the arrival of moshiach and the achievement of human individual and civilizational perfection - and that is the meaning of "when God is returning Zion we will be like dreamers (prophets) and our mouths will be filled laughter" . [See the further applications of this concept in "Living inspired".]

Let's apply this insight to Yitzchok, as pointed to by his name meaning "he will laugh": 

God tells Avraham he will have generations, great nation, and specifically all from Yitzchak, but then God asks him to sacrifice Yitzchak, and when Avraham's hand descends with the ma'acheless (knife) all the future promised generations are about to vanish 

 1) But then God stops his hand, and says effectively: "this act was not the cancellation of the brocho (blessing) of generations coming from you, this was the act that caused you to deserve this brocho!!" 

And: 

2) every year all the Jewish People ask for and receive forgiveness due to the merit of this one act, which includes the mental willingness of Avraham and of Yitzchak to do this in the personal sense and in the sens eof giving up all of future geenrations, and thus the entire future generations of yitzchak deserve in this merit life every generation due to this one act/moment of intention.

So the very act which seemed to bring an end to the promise was actually that which brought it about (ie was that which God was counting on when he promised the future generations) and which maintains it contunaklly (via these future generaitons meriting forgiveness each year)! 

And God tells Avraham immediately at/after the akeda - and later tells Yitzchak after the birth of Yaakov -  'ekev' = since you/your father kept my command listended to my voice YOU will have generations.

1. The realization of this turn-about is laughter, in other words when Avraham and Yitzchak realize this, they are in the state which cosmically is considered 'laughing'. And this is the meaning of the name 'yitzchak' = he will laugh. 

So both Avraham and Yitzchak really gets to know the deeper meaning of the name Yitzchak (future tense), that it came true, the 'laughter', ie his name was about how was his defining moment - the akeda - turns around to be the opposite of what was expected, for the good, where everything was leading up to it and all step were necessary!

2. Perhaps also 'yitzchak = he will laught' can apply re the giving the brocho to yaakov: Yitzchak at first thinks it is terrible that the wrong son took the brocho, but then he realizes "gam baruch yihyeh" = "and indeed he will be blessed".

So Yitzchak realizes then that the trickery was necessary in order to get the brocho to the right son, and this realization is also 'yitzchak'.

3. This can be the meaning also of God's word to Avraham 'ki beyitzchak yikarei lecha zera" that "via an unexpected flip around of fate" (= be-yitzchak') you will get /deserve generaitons of descendants.

..

Meforshim point this out: H tells avram el haaretz asher ar'eka, but there's no passage about God revealing the location when Avram arrives - it seems that God deesn't tell him when he enters cnaan that he is in the land! it seems like it is only later in shchem or elon moreh that avrah finds out. 

לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ

 עַד מְקוֹם שְׁכֶם, עַד אֵלוֹן מוֹרֶה; וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ.  ז וַיֵּרָא יְהוָה, אֶל-אַבְרָם, וַיֹּאמֶר, לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת-הָאָרֶץ הַזֹּאת; וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ, לַיהוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו.  

H' says "go to the land where I will apear to you" so when H appears to him in Shchem/Elon Moreh, Avram builds a mizbe'ach for H', who had appeared to him there.

And so maybe it is the "vayera" which is the meaning of "asher ar'eka"! , ie, go until the land where I will appear to you!:  .. the land in which I will reveal myself to you, and indeed it says Avram went in to cnaan and "vayera...etc" and at that point exactly Avram build a mizbeach "el h asher nir'ah elav', so it all about nir'ah, ie this s the land asher ar'e'cha.

EL haaretz asher ar'echa = the land in which I will reveal myself to you, and indeed it says Avram went in to cnaan and "vayera...etc" and at that point exactly Avram build a mizbeach "el h asher nir'ah elav', so it all about nir'ah, ie this s the land asher ar'e'cha.

And there's a special conneciton of the Land to seeing: Deut 11  but your eyes have seen all the great work of the LORD which He did...... and that ye may prolong your days upon the land, which the LORD swore unto your fathers to give unto them and to their seed, ... a land which the LORD thy God careth for; the eyes of the LORD thy God are always upon it,

   כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת, אֶת-כָּל-מַעֲשֵׂה יְהוָה הַגָּדֹל, אֲשֶׁר, עָשָׂה.

י  כִּי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתָּה בָא-שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ 

יב  אֶרֶץ, אֲשֶׁר תָּמִיד, עֵינֵי ה' אֱלֹ-יךָ בָּהּ

I asked R Machlis , he said it could be interpreted this way............

.(check Unkelus words for vayera vs ,,,, ischazi etc)..

....

Chumash: Yir'ah and vayera: roots etc: vort of someone on website re chumash using both in same place

https://he.wiktionary.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A8%D7%90%D7%94_(%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A9)  קטגוריה:ראה (שורש 

https://he.wiktionary.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A8%D7%90_(%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A9)  קטגוריה:ירא (שורש 

https://www.vorts.co.il/?p=17

  http://tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/yra.html

https://he.wiktionary.org/wiki/%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%94  "re'iyah"

......

ve'ahavta, avraham avinu etc: Judaism as Humanism 

a 'bridging' perspective, one which enfranchises both religious and humanistic approaches. 

....................

Would YOU Put God on Call-Waiting?

·         God says: (paraphrase) “Let me go down to see what’s going on in Sdom; is it as bad as it sounds?”. Why is God talking to himself?

·         Does God not already know what’s happening?

·         Right before this we are told that the guests leave towards Sdom, and we know they were going there to save Lot and destroy the city, so it seems as though the matter was already decided: why does God now imply that it is an open issue?

·         Abraham starts bargaining with God for the lives of the people of Sdom. How does Abraham know of God’s plan to destroy the city? 

• How could Abraham argue with God?! How can he defy  God's Will as expressed in the intent to destroy all the people of Sodom?

Answers:

The beginning of the whole story is “And the LORD appeared unto him by the tents of Mamre” and then the guests appeared. And right as they were leaving God asks Abraham why Sarah laughed. Clearly then Abraham was in contact with God all the while, the arrival of the guests being part of this contact. (Maimonides teaches that the whole event was a vision.) So, when God says “Let me go down to see what’s going on in Sdom, is it as bad as it sounds” he is saying it to Abraham! And that is what “going down to see” means.

Also: in the passage “And the LORD said: 'Shall I hide from Abraham that which I am doing” the words “and the Lord said” are in a very unusual passive form (‘veHashem amar’, rather than ‘vayomer Hashem’). God is deciding to tell Abraham, and then does so via the statement “Let me go down to see what’s going on in Sdom, is it as bad as it sounds”. Abraham takes his cue from this and begins his defense speech.

Perhaps one can add: As a result of Abraham’s correct decision to take care of the guests rather than put up a sign saying ‘busy communing with God’, the connection to God was maintained throughout the visit and afterwards, as implied in the text. Also, in this way Abraham proved himself sufficiently a lover of humanity and spiritually deep to become the defender of Sdom.

Furthermore, Abraham showed understanding of the principle that God wants us to serve those created in the divine image as the way to serve God, and so Abraham was ready to be a defender of humanity even against God – without this deriving from disrespect: quite the opposite: the more respect for God, the more respect for the divine image that is a human being. 

I inserted on this page (in this "accordion" all Vayera material in file "ChumashCompleteNov03 Eng Heb Nov09"

VAYERA

Would YOU trust the kashrut in Abraham’s tent?  Tolerant Hospitality

Guests appear and Abraham serves them meat and butter (or cream) - not a kosher combination.

Various Traditionally-presented Mitigating factors:

·         Dairy can be eaten before meat, and there may well have been much time between the two since preparing the cow and the meat took a while (even though 18:8 may imply simultaneous serving).

·         This is prior to the giving of the Torah laws (on the other hand the Sages teach that Abraham kept the Kosher laws);

·         The two substances were not cooked together;

·         The guests were not Jews (he had special dishes etc for guests);

However perhaps there is a lesson here: Abraham’s mission was to teach hospitality, and to teach monotheism, not to convert people to Judaism. He respected the practices of others and did not impose his views on them unnecessarily: there is no Jewish law forbidding non-Jews from eating meat and dairy. This mixture was one Abraham himself did not eat, but he did not feel that his guests must follow his practice in this; perhaps Abraham even deliberately served them what he himself considered forbidden in order to show tolerance and respect for the ways of others.

Today perhaps one could not do the same because it is after Sinai and this might be considered unseemly.

On the other hand perhaps one can learn tolerance from this act of Abraham regarding interactions between the observant and the not (yet) observant.

Abraham: Unabashedly Outreaching, but Respectful; Considerate; Tolerant

Abraham tells the guests: “Let there be taken please a small amount of water and wash your feet”.

• “Let there be taken

• please

• a small amount of water

• and wash your feet”.

Various Traditional sources ask:

·         Why the roundabout “let there be taken” rather than simply “take”?

·         Why doesn’t he simply give water it to them.

·         Why specifically water to wash the feet?.

·         Why a small amount of water- why not offer a whole bath or whatever amount could be spared in the desert: why insult them by implying they would inconsiderately use too much?

·         Why “please take” as though it is a favor to him: surely travelers will appreciate water, it is a favor to THEM!

The Midrash tells that some people at the time worshiped the sand and Abraham did not want this in his tent, and therefore Abraham requested that his guests wash their feet in order to rid them of sand (and so today Muslims wash their feet prior to prayer). Abraham was teaching them about monotheism, with the opening being a request of them that they respect his religious beliefs not to bring into his tent the sand that perhaps they or others worshipped.

Perhaps one can offer the following explanation: Since he was projecting his own religious beliefs here, to say “take” or to bring it to them would be overbearing and instead he sensitively said: “let it be taken, please”. And not to insult them by having them think that he really said this due to an odor of theirs after traveling, he specified “a bit of water”, just enough to symbolically wash off the dust.

The way to get across a religious message, helping people with their spiritual needs, is not preaching or chastising but by helping them with their physical needs: to be unabashed in teaching, but to do so sensitively, and via hospitality and other caring help.

As some have said: rather than looking after your own physical needs and the spiritual needs of others, look after the physical needs of others, and your own spiritual needs. In sum:

·         Look after the physical needs of others;

·         Provide for the physical needs but infuse the experience with content;

·         Even in giving it’s necessary to treat others tolerantly;

·         Look after your own spiritual needs via looking after the physical needs of others.

Read My Lips

Abraham says: “I’ll take some bread for you, and you’ll eat”.

The guests answer: “So you should do, as you have said”.

1.) What a strange answer: what did they mean?

Then Abraham runs to Sarah in the tent and tells her to “quickly” prepare food.

2.) Is this a polite way to treat his wife?

Then instead of getting bread and doing as he said, Abraham immediately asks Sara to do something else: to prepare cakes!

3.) Why does he suddenly do differently than he originally said? And this, ironically, immediately after his guest specifically told him to do as he said!

4.) Why does he run to prepare meat [the fact of his running is stressed]?

Answer: We are taught that great people say little and do much; they certainly do that which they say they will do. The opposite is true of people with the opposite characteristics. Traditional commentators point out that Abraham intended to do much more than he said: he offering a bit of bread but intended to give them cake and meat. He decided to give all this without telling them, so that they could not refuse.

Perhaps one can add the following: The visitors were intending not to bother him, and being messengers of God knew his intent, and so their strange answer was meant to say “do as you said and not as you intend to do”, that is: “bring only bread rather than the elaborate meal you intend”. However from this wise and perceptive (prophetic?) answer/request, Abraham realized these were special guests, and this is why he raced to prepare the meat.

Perhaps Abraham (having just been in communication with God, and perhaps still in the throes of the experience) realized that they were messengers of God, related to God’s earlier promise of a child, and this prompted him to run to Sarah and excitedly ask her to hurry…. Avram wanted for her to be a direct part of the mitzvah.

[Avram wanted for Sarah to be a direct part of the mitzvah and to prepare the food just as Yitzchak asked Esav to provide him with food in order to receive the blessing: Indeed immediately after the food prepared by Avram and Sarah was placed and eaten the ‘guests’ ask “where is Sarah…”; and the son whose birth the visitors will foretell is Yitschak.]

Good Listeners

Note the parallel between the two accounts:

·         27:5: Rivka was listening (to Yitzchak talk of the blessing); 

·         18:10 Sarah was listening (to the angels bearing the blessing regarding the birth of Yitschak)]

Conference Cellular Communication

12-15: And Sarah laughed within herself …  And the LORD said unto Abraham: 'Wherefore did Sarah laugh… Then Sarah denied, saying: 'I laughed not'; for she was afraid. And He said: 'Nay; but thou didst laugh.' 

·         Sarah laughed when overhearing the guests talking to Abraham. God asks Abraham why Sarah laughed but we are explicitly told that Sarah “laughed within herself” - how was Abraham to know about Sarah’s internal laughter?!

·         Why did God chastise Abraham about not believing the message about the birth of his son, asking rhetorically “Is this too difficult for God to do?” After all, the message came from guests, not from God – and why should an approximately 100-year-old couple believe such a strange message?!

·         God asks Abraham why Sarah laughs, but Sarah answers: “I didn’t laugh!” How did Sarah know what God said to Abraham?

Perhaps one can answer as follows: The questions imply the answer: there was a THREE-WAY Prophetic connection: God, Abraham and Sarah.[1] Perhaps due to the fact that this unusual connection was happening, and happening while the guests were there, Abraham and Sarah should have understood that the message from the guests was to be believed.

……………………….

[Having God in our relationships can help us achieve deeper empathy with each other: couples can develop an understanding that borders on telepathy.]

Is Truth a Supreme Value? No, Kindness is!

12-15: And Sarah laughed within herself …  And the LORD said unto Abraham: 'Wherefore did Sarah laugh… Then Sarah denied, saying: 'I laughed not'; for she was afraid. And He said: 'Nay; but thou didst laugh.' 

·         Sarah laughs, and God challenges Abraham about it: why does God not challenge Sarah?

·         Sarah answers instead of Abraham, why does she interrupt God’s question to Abraham?

Answer: Earlier, when God tells Abraham that he will have a son, Abraham laughs. However he is not scolded for this, and the Sages teach that it was laughter of joy, not of skepticism. The second time he hears of a son who will be born, he does not laugh, but Sarah does.

Perhaps this is because it was the first time that Sarah heard of it, in other words Abraham did not tell her of God’s promise! [2]

This is what God is challenging Abraham about, and this is why Sarah wants to deny having laughed. From the question God asks, and the prophetic connection between the three, she understand what has happened: God hears her laugh, and this of course shows that braham didn’t tell her about the promise of a child! So God challenges Abraham – not Sarah – and then to defend Abraham Sarah claimed that it was not a skeptical laugh but a joyful one, that she of course believed it (the implication being that she had heard about it already from Abraham) and so she had actually laughed from joy (as did Abraham when he heard it and believed it)!

The passage says she lied “because she was afraid”, but we read it as ‘for she was afraid’ of what would happen to Abraham as a result of this, not of what would happen to her!

And how could she lie to God?! She learned from Abraham that to save the life of another – as was the case when they entered Egypt and Abraham asked her to say she was his sister – one should lie. She lied for Abraham’s sake in both instances, NOT FOR HER OWN SAKE.

Of course God knew that Abraham in fact had NOT told Sarah, but the whole episode was designed to test their reaction, and they responded perfectly, in defense of each other, and so God dropped the subject and did not punish Abraham for not telling Sarah, nor Sarah for laughing.

Judaism values truth, and the suffering and growth that comes with the responsibility of accepting the truth, but not necessarily blindly in all cases where MY telling the truth will cause SOMEONE ELSE to suffer. Especially to defend someone else’s honor one can perhaps ‘stretch the truth’.

God is no hypocrite!

And now we can understand why the Torah tells us that God said [18:17] regarding the intent to destroy Sdom: “Will I cover up from Abraham that which I do?!”

·         After implicitly criticizing Abraham for not revealing God’s plan to Sarah, God now is ‘obliged’ to reveal the divine plan for Sdom.

·         Now that Abraham and Sarah have shown their preference for kindness over justice, and willingness to go out on a limb for another, they are on the level to be defenders of the people of Sdom;

·         Abraham, Sarah and God are still in a three-way communication: but Sarah is in her role of “And Sarah was listening”:

·         Now that they have shown their willingness to stand up to God in order to defend another human being they are qualified to attempt to defend the people of Sdom against God’s justice

Why is it important for God to contradict Sarah and point out that she did indeed laugh?

God is not being spiteful or infantile. God wishes to show her and Abraham that He knows what is in a person’s heart and so confronts her with the truth, which she no longer denies. And this insight about God is important for its own sake, and also as a prelude to the story of Sdom.

Question: How is it that as defense attorney for Sdom Abraham doesn’t even question God’s determination of the guilt of his clients?! All he asks is that God spare the righteous: but perhaps they are ALL righteous?

Perhaps one can offer the following answer: After the previous encounter, Abraham knows now in a very personal way that God is the Judge of the Earth, and merciful:

·         God knows what is in each person’s inner heart and therefore a defense attorney cannot question God’s determination of fact even regarding the most inner thoughts and intents:

·         God is merciful and totally overlooks even a direct lie if the intent was to save another human being from shame or punishment, and so the issue here was not one of too strict justice;

Instant Judgement

18:16: The strangers got up from their places and gazed at Sodom. Abraham went with them to send them on their way.

18:17 God said, 'Shall I hide from Abraham what I am going to do?… God [then] said, 'The outcry against Sodom is so great…. I will descend and see. … 

18:22: The men turned from where they were, and headed toward Sodom; and Abraham was still standing before God.

18:23: Abraham came forward and said, 'Will You actually wipe out the innocent together with the guilty?

At which point does God actually tell Abraham of the issue of Sodom? It almost seems as though Abraham knows of this on his own! We can answer this by saying that Abraham heard what God said in 18:17 ie we read it as “God said (to Abraham)”

However if God merely says: “I will go down and see if things are as bad as they seem” why does Abraham assume that God has already decided the matter of Sdom’s destruction? And why does the passage mention twice that the angels leave for Sdom (in 16 and in 22) It seems as though 22 should be right after 16.

Answer:

The angels were on the way to Sdom, Abraham was accompanying them as one would walk with departing guests, but he did not know of their mission: this is passage 16.

Then God says “will I hide this from Abraham”, and then God says to Abraham “I will go down to see”. Then God does this instantantly, and decides to destroy Sdom.

Now that Abraham knows that Sodom is at issue and these are messengers of God, when in passage 22 the angels leave Abraham to go towards Sdom Abraham who according to the passage is still standing before God, ie is still in prophetic communication with God, understands that God’s decision was now taken. And thus Abraham starts the bargaining.

Note: Of course it may be that God had already decided to destroy Sodom, but due to God’s desire to teach Abraham about justice (18:19) God lets Abraham in on the process whereby God “goes down” to verify the charges before acting.

Hidden Double Meanings

As opening line in his argument with God Abraham says about the imminent destruction of Sdom: “wilt Thou indeed sweep away and not forgive the place”. Perhaps there is a hidden meaning in this passage. In Hebrew:

·         The word translated as “wilt” is “ha’af” which also means the forbearance (ma’arich af) or anger (charon af) of God;

·         The word translated as “forgive” is “tisa”, invoke, used in the Ten Commandments for “do not invoke my name in vain”;

·         The word “the place” is a known name of God (since all space is in God).

Thus the passage can be translated as a mystical reference, and in the third person: “will the divine attribute of Anger sweep all away and not allow the aspect “Place” be invoked in its stead?”

The Destruction of S’dom (Hussein?)

The Law Firm of Abraham, Abraham and Abraham

Abraham says: Will not the Judge of all the Earth do justice?”

·         There is a Jewish law that a court of many judges is required for capital cases, and so Abraham is challenging any decision reached without a defense attorney or alternate judge, and appoints himself.

·         Also, there is a law that if a large court rules unanimously for the death penalty, then there is something wrong, if not one judge dissented, and so Abraham challenges the unanimity of the decision.

This is why it seems as though a decision was already reached by God to destroy Sdom, but then God reopens the case in discussion with Abraham.

·         The words translated as “Will not the Judge of all the Earth do justice?” can be translated also as a statement rather than a question: “He who judges the whole Earth is not doing justice”: that is, Abraham challenges God saying that – particularly after the Flood and the subsequent vow by God never again to completely destroy civilization - a Judge who condemns the whole land (Sdom) is not doing correct judgment; indeed God then later saves Lot in ‘remembrance’/recognition of this.

·         Abraham says: That be far from Thee to do after this manner, to slay the righteous with the wicked, that so the righteous should be as the wicked; that be far from Thee; shall not the judge of all the earth do justly?'.

Perhaps Abraham is not merely trying to save the righteous: he is saying: if one can slay all the righteous because of the wicked, should it not be symmetrical and one can as well save the wicked because of the righteous?!”. This can fit with the Hebrew: the words translated above as “so the righteous should be as the wicked” is actually symmetric: something like: “and it will be as the righteous as the wicked”.

Our inheritance from Abraham: the combination of Righteousness and Justice

Abraham bargains with God about Sdom, asking God to save the people if there are 50 righteous people, then if there are only 40 etc until “if there are ten”.

·         Why did Abraham stop at ten?

·         Why did he not ask God to spare his nephew Lot?

·         Why did God spare Lot anyways?

·         Why does it say that “God remembered Abraham and spared Lot” – Abraham didn’t even ask for this!

Answer: The surrounding culture generally has a great affect on one’s behavior. Can one be blamed for this effect? Yes, because a person is responsible for choosing where to live, and thereby choosing their local culture.

Noah was a righteous person despite his culture, and in any case all humanity was corrupt and there was nowhere to live that was not corrupt, so he was spared (also, in order to spare humanity, someone had to survive the Flood).

Lot however should have left Sdom, and Abraham knew this, and could not ask to have his life spared: Abraham bargains with “the Judge of the whole Earth” and demands of him that God do “Justice”. And this is justice.

However God wants Abraham to teach his children not simply Justice, but ‘Righteousness and Justice’: 19: “For I have known him, to the end that he may command his children and his household after him, that they may keep the way of the LORD, to do righteousness and justice”:

And so God saves Lot even though Justice would militate against it, in order to teach this combination to Abraham - and therefore we are told that God remembered Abraham and saved Lot.

And this is our inheritance from Abraham: the combination of Righteousness and Justice, not one without the other.

Bargaining Tactic No-No’s

Abraham asks: “how can you kill the good with the bad. If there are fifty righteous people will you save the whole place? How can the Judge of the whole Earth do this, to kill the good with the bad!?”

Problem: This is a poor bargaining tactic: Abraham starts with a minimal demand, not to kill the good with the bad, then has the courage to up his request, to not kill anyone, neither good not bad if there are fifty righteous people, then goes back to the weaker demand, to at least save the righteous. Why do this?

And, strangely God actually replies to the tougher demand, not to kill at all, rather than to the opening and ending weaker demand: And the LORD said: 'If I find in Sodom fifty righteous within the city, then I will forgive all the place for their sake.'

Answer: We see that the city of Sdom was itself destroyed, not only the people in it (like the general destruction at the time of the Flood). Abraham was referring to the place Sdom as well as the people: he wanted the righteous to be saved, and the place to be saved in their merit, but he was not actually asking that the non-righteous be saved, and so there was no escalation by Abraham to, and subsequent retreat from, a higher demand regarding the non-righteous.

The Defense of Sdom as Prelude to the Sacrifice of Isaac

As a consummate bargainer, who could argue with God, and knew the value of human life, Abraham could easily have convinced himself that God wished for him to contest the justice of bringing Isaac as a sacrifice. Whereas the test of Abraham regarding Sdom was whether he would rise to the occasion, put his life on the line, and take up cause against God, now God was testing him to see if he could resist the temptation to do the same here, to get out of the sacrifice. And Abraham passed the test of course.

In contrast to a very wordy exchange with God regarding Sdom, lengthy bargaining, here Abraham utters one word only: “Hineni” (“ I am here, [ready to do your bidding]”) and then after hearing the command, he says nothing at all! He just gets up early in the morning and goes to fulfill his mission.

Was the Missus Satisfied with her Lot?

·         Why does Abraham stop the bargaining at ten?

·         Why does God simply leave the discussion without ending it for example by saying “there are not ten people and so I will destroy Sdom”?

Answer: Perhaps indeed there were ten, and so Sdom was to have been saved!

How many people were initially to be saved?

The angels ask Lot: “Whom else do you have here” implying there were others in his family:

12-14: “And the men said unto Lot: 'Hast thou here any besides? Sons-in-law, and thy sons, and thy daughters, and whomsoever thou hast in the city; bring them out of the place …. And Lot went out, and spoke unto his sons-in-law, who married his daughters, and said: 'Up, get you out of this place; for the LORD will destroy the city.' But he seemed unto his sons-in-law as one that jested.

Counting all these we have:

·         Lot and his wife; 2

·         The two unmarried daughters mentioned earlier, who indeed escaped Sdom; 2

·         The sons-in-law in the plural so this is at least: 2: and their wives (his daughters); total at least 4;

·         Sons (or grandchildren); in the plural so this is at least: 2

for a minimum total of 10![3]

However only Lot and his wife and the two unmarried daughters believed the message and fled. The others were skeptical, and Lot’s wife was not sufficiently careful to heed the command – she had to see what was befalling the others left behind (perhaps she was thinking of the children she had left behind).

·         Perhaps had all ten believed the message the whole city might have been saved.

·         Or, perhaps the agreement with Abraham was to have all the righteous die with the wicked if there were fewer than ten righteous people, but to save all the righteous people if there were at least ten of them, but not to save the whole city. Since there were indeed ten, God gave them the chance to escape: however those that were not sufficiently believing did not utilize this possibility.

Water Water Everywhere and not a drop to Drink

God told Abraham to send Hagar and Yishmael away as Sarah had commanded: but why did he not give them more water?!

Answer: First of all God had promised Abraham that Yishmael would be a great nation, (and had also promised Hagar the same: [16:10] so he knew they were safe.

Furthermore, from the previous story we know that he was living near ‘Shur’ (20:1), which was where Hagar found the well the first time she was cast out (16:7). Indeed Hagar would have found that well this time also, as Abraham expected, except that she lost her way [21:14] “she strayed in the wilderness of Beer-sheba” ….. and it was only after praying that: “And God opened her eyes, and she saw a well of water”.

Avimelech, Quintessential (Incorrigible) Middle-Easterner

Avimelech, who earlier kidnapped Sarah and then protested his innocence (Chapter 20) - as though we are to believe that he could kidnap and rape someone’s sister, but would not have kidnapped her had he known she was someone’s wife - confronting Abraham “why didn’t you tell me she was your wife, why did you say she was your sister” now confronts Abraham again with his slimy hypocrisy.

He should have learnt from before: God punished him with a disease as a result of taking Sarah, and he was not healed even after returning her, and giving gifts to Abraham; he healed only when Abraham prayed for him; and he has the nerve to accuse Abraham of wrongdoing!

“[21:23 – 24] Now therefore swear unto me here by God that thou wilt not deal falsely with me, nor with my son, nor with my son's son; but according to the kindness that I have done unto thee, thou shalt do unto me”

And then Avimelech again denies responsibility for his actions:

[21:26-26] And Abraham reproved Avimelech because of the well of water, which Avimelech's servants had violently taken away. And Avimelech said: 'I know not who hath done this thing; neither didst thou tell me, neither yet heard I of it, but to-day.'

Why does Avimelech appear here again, what is he complaining about, and what is all this about the wells?

Answer: This story is told right after that of Hagar’s expulsion. Perhaps Avimelech heard of it and wants to rub it in to Abraham, that he is a man not to be trusted about his wives: he lied about Sarah and allowed her to be taken away by another man, and now he kicked out his other wife, and didn’t even give her sufficient water. He has the nerve to come and ask Abraham to promise he won’t lie anymore. Abraham counters by telling him that Hagar was lacking water only because she couldn’t find her water-well due to the fact that Avimelech’s people had taken it forcibly (as they had taken Sarah). Again Avimelech denies everything “I didn’t hear it etc….[4]

Some nations in that part of the world will kidnap and rape, and steal water sources, hypocritically not only blaming others for their own crimes, but will blame the victim.

Note: God implies that indeed Avimelech acted to some degree with honest intent: since Sara had no children and Abram was traveling with Hagar and her child, Sara could be mistaken indeed for a single person, and also since Sara was related to Abraham, they perhaps looked alike and so Sara could be mistaken indeed for Abraham’s single sister. Of course none of this excuses his forcible kidnap and attempted rape. Just that he honestly thought he was kidnapping and raping a single woman rather than a married one, and honestly felt that this actions were quite noble!

Avimelech, Lavan, Bil’am

All three were privileged to receive dream-visions of God, but in all three cases it was as a result of desire to do evil, but in circumstances which in their minds served to justify their actions.

Even back then the women lamented: Why are there no Good Straight Men?

Lot’s daughters sleep with their father when he is in a drunken stupor in order to give birth to children from him: why not have children from someone else?

Answer: They thought that there were no straight men left!

There are many indications of the homosexuality of the Sdom area:

·         The men of all ages surrounded the house;

·         They wanted the male guests brought out ‘to know them’.

·         This happened ‘before they went to bed’.

·         They were not willing to accept Lot’s daughters instead.

·         Lot’s sons in law are called ‘his sons-in-law who took his daughters’, which is redundant unless this was not the usual thing in that place.

Seeing that Sdom and other cities had been destroyed, not knowing the extent of the destruction and thinking it almost universal, and assuming that any remaining cities were probably also homosexual Lot’s daughters say:

19:31 “there is not a man in the earth to come in unto us after the manner of all the earth.”

And therefore in order to have children they resort to their father (who is old and soon would not be able to have children.)                                        [5]

Does the Desert Not Have Enough Sand?!

God blesses Abraham that his children would be like the dust of the land, the stars of the heaven and also the sand of the sea (shore). But Abraham lived in a desert area, and surely there is more sand in a desert than at the seashore! It must have been strange to hear that his children would be plentiful but not the sand in the desert, only as the sand at the shore.

Answer: Perhaps this preference of the sand of the shore is in reference to the request that Abraham made of his guests, to wash their feet. The Midrash tells that some people at the time worshiped the (all-covering, virtually indestructible) desert sand and Abraham did not want this in his tent, and therefore asked them to wash their feet in order to remove the sand. Therefore the image of the sand of the desert is not used by God to describe the children of Israel.        [6]  

The Greatness of The Akeda (binding of Isaac)

From God’s Perspective

When Abraham was asked by God to sacrifice Isaac, he was in a quandary for after all God had promised that his seed would be from Isaac, and there would be many generations of descendants: how could God tell him to sacrifice his son if this son was to have children?

AR: Answer:

One can perhaps read the passage as implying that God REQUESTED that he sacrifice Isaac [22:2] “Kach na” = “please take”[7]; God did NOT command Abraham to do so!

Thus it was Abraham’s prerogative to give up on the promised progeny and follow God’s request. And Abraham was indeed willing to give up on all this, ‘simply’ to fulfill a request of God. Had it been a demand, a command, Abraham could perhaps not refuse, and therefore it was not his willingness to sacrifice Isaac which was the supreme test but rather his willingness to do it as a REQUEST, neither for reward, nor to escape divine punishment, but simply because God had requested it.

What, or Whom, Abraham Was Giving Up

At the time that Abraham took Isaac along to the place where he was to be sacrificed as a burnt offering, Abraham was presumably also thinking of the future generations that he was sacrificing, starting from Isaac’s promised child, whom we know was to be called Yakov:

22:3 And Abraham rose early in the morning, and saddled his donkey, and took two of his young men with him, and Isaac his son; and he cleaved the wood for the burnt-offering, and rose up, and went unto the place of which God had told him.

AR: The words: “and (he) cleaved” are one word in Hebrew: “vayevaka”, which are exactly the Hebrew letters forming the one Hebrew word “and Ya’akov”!

Thus we can read: “And Abraham took ….  Isaac his son; and Ya’akov” (“ve’et Yitschak bno, ve’Ya’akov”). That is, Abraham consciously was ready to sacrifice his son Isaac, and Yakov.

Why Didn’t Abraham bargain for Isaac’s Life

After his experience of arguing with God re the people of Sodom, why didn’t Abraham argue with God regarding his son’s life? Perhaps this was the test: he knows he can argue when it is justified, but he knows that in this case it isn’t.

The True Sacrifice

The mood in the narrative is very stark: not only does Abraham not argue, he does not even talk; not to God, and not to Isaac, except when Isaac asks him a question.. After the akeda there is no record of connection between God and Abraham.

What Abraham was sacrificing were the two most precious to him: first his son, but also some element of his closeness to God: after the sacrifice – even an aborted one as it turned out, after he had been tested, after showing Isaac that he was willing to sacrifice him - he would be obedient to God, closer than previously on a profound level, but not close in the very human way he was before: but at God’s request he was willing to give up even this.

…………………………………….

The next six or so pages is philosophical material: after that there are about 10 pages in Hebrew.

……………………………………………………………………….

………………………………………………….

From here to the end is in Hebrew

 (I wrote this manuscript in Hebrew originally and hope to translate all of it into English)

…………………………………..

זכות אבות: אברהם והקורבנות.

פרשת פנחס כ"ט א'­ו'. פסוקים אלו הינם המפטיר של החגים ושל שני ימי ראש השנה. בראש השנה קוראים מפטיר זה לאחר קריאה העוסקת באברהם אבינו. ביום הראשון לפני מפטיר קוראים על גירוש הגר אבימלך ובאר שבע וכו' וביום השני קוראים את סיפור העקדה. מה הקשר בין הקריאה והמפטיר ולמה דוקא קורבנות אלו?

בראש השנה אנו מזכירים זכות אבות ובמיוחד את אברהם אבינו ותוקעים בשופר של איל כזכר לאיל שהעלה אברהם לעולה במקום בנו. מענין שבחייו של אברהם היו מספר ארועים מרכזיים שבהם מופיעים אותם בעלי החיים שמופיעים כאן כקורבנות:

הקורבנות בקשר לאברהם

פר בן בקר: אל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר

עולה... איל אחד: איל... ויעלהו לעולה תחת בנו

כבשים... שבעה תמימים: ויצב אברהם את שבע כבשות הצאן... באר שבע

סולת: ויאמר (אברהם)... קמח סולת לושי ועשי עוגות

ושעיר עיזים: ועז משולשת ואיל משולש (ברית בין הבתרים)

אולי זו הסיבה לקורבנות אלו והסיבה שקוראים אותם בראש השנה בהקשר לסיפורי אברהם אבינו. ובגלל שכל הקורבנות הם לכפרה גם בשאר החגים כשמביאים קורבנות מביאים קורבנות אלו.

הקבלה בין שרי ופרעה שרה ואבימלך רבקה ואבימלך.

[כדי לתת פרספקטיבה תקופתית לשלושת הסיפורים אזי ניתן גם תקציר של העניינים הבאים לפניהם ואחריהם.]

לך לך בראשית י"ב: וירא בראשית כ':  תולדות בראשית כ"ו:ו'

[לך לך... וילך איתו] וירא אליו ה'... יקח   ויבז עשיו את הבכורה...

לוט...   נא מעט מים... סדום

ועמורה... ותשקן את אביהם לוט]

ויסע אברהם הלוך    ויסע משם אברהם ארצה      ונסוע הנגבה] הנגב

ויהי רעב בארץ     ויהי רעב בארץ...

(וירד אברהם מצרימה)         וילך יצחק אל אבימלך

לגור שם   ויגר בגרר גררה

וירד אברהם מצרימה            וירא אליו ה'... אל תרד         מצרימה... עקב אשר שמע    אברהם...

ויאמר אל שרי אשתו ויאמר...אל שרה אשתו         וישאלו אנשי המקום לאשתו

הנה ידעתי כי יפת פן יהרגוני כי טובת מראה

מראה את והרגו אותי...         היא...

אמרי נא אחותי את   אחותי היא...        ויאמר אחותי היא

ויקרא פרעה לאברם ויקרא אבימלך לאברהם        ויקרא אבימלך ליצחק

ויאמר מה זאת עשית לי        ויאמר מה עשית לנו  מה זאת עשית לנו...

למה אמרת אחותי היא          מה ראית כי עשית... ואיך אמרת אחותי היא

כי אמרתי רק אין יראת          כי אמרתי פן אמות עליה

אלוקים במקום הזה

ויצב עליו פרעה אנשים        ויקח אבימלך צאן ובקר        ויצו אבימלך את כל העם

וישלחו אותו ואת אשתו       ויאמר אבימלך הנה   ויזרע יצחק בארץ ההיא

ויעל אברם מצרים ארצי לפניך בטוב וימצא בשנה ההיא מאה

בעיניך שב           שערים.

ולאחר סיום בסיפור

[ויהי ריב בין רועי]   וה' פקד את שרה...[  ויהי לו מקנה... ויקנא

אברם ובין רועי מקנה           יצחק]  אותו פלישתים... בארות...

לוט...[  באר שבע...

ויאמר יעקב אנכי עשיו]

ואותי יהרגו

מפני מה על המלך להרוג את אברהם האם אינו יכול לקחת את שרה בלי להורגו?

אלא שכנראה מצד כבוד המלך לא היה הדבר נאה שיקח אשה בזמן שבעלה חי אלא ה'כבוד' דורש שיהרוג קודם את הבעל. ואם כך הדבר הינו בבחינת 'הרצחת וגם ירשת'.

פרעה ושרי שרה ואבימלך

פרעה שואל: "למה לא הגדת לי כי אשתך היא". הטענה של פרעה נשמעת הגיונית ­ מדוע בעצם אברהם לא אמר לפרעה ששרה אשתו!

אלא שלכולם היה ברור שלו אמר אברהם את האמת אחד היה דינו ­ מוות. ומפני כך פרעה אפילו לא מצפה מאברהם שיאמין לו שאילו ידע שאברהם הוא בעלה לא היה לוקח אותה ואזי הוא אפילו לא מחכה לתשובתו של אברהם אלא אומר "הנה אשתך קח ולך".

לעומת זאת במקרה של אבימלך התורה מספרת לנו שאילו ידע את האמת לא היה לוקח את שרה. ואכן כשהוא שואל שאלה זו הוא מחכה לתשובת אברהם.

ועל מה מבסס אברהם את טענתו ש"אין יראת ה' במקום הזה"?

 למרות שבסופו של דבר נראה שאבימלך לא היה לוקח את שרה אם ידע שהיא אשת אברהם היו ידועים עליו כמה דברים נוספים. למשל היה ברור שהוא מסוגל להציץ בחלון הבית ולראות אישה במצב לא צנוע. כמו כן היה מוכן לקחתה בלא לשאול את רשותה ורצונה שהרי אם הייתה אפשרות שהוא לא יקח אותה אם תסרב הבעיה הייתה נמנעת על ידי סירובה של שרה. מאחר שאבימלך היה ידוע בתור שכזה אין סיבה שאנשים לא יחשדו בו במעשים חמורים יותר כמו "אם במחתרת ימצא הגנב" חושדים בו שיהרוג. וזוהי תשובתו של אברהם לאבימלך "אמרתי רק אין יראת ה' במקום הזה".

אבימלך ואברהם

למה אבימלך לא נתרפא מיד כשהחזיר את שרה ובמקום זה נזקק לתפילות אברהם?

אבימלך הצטדק וכאילו האשים את אברהם שהכשילו וחשב שבכך שהשיב את שרה יצא נקי. בכדי להראות לאבימלך שאברהם הינו צדיק ושאבימלך חטא בהאשימו היה חייב הוא לשלוח מתנות לאברהם ולבקש ממנו שיתפלל עבורו ורק אז נתרפא.

‏ גם בנו של אברהם היה לו אותו עסק עם אבימלך. כשהגיעו יצחק ורבקה לגרר אבימלך חשק בה וכמעט לקח אותה (כו: חטי) ואח"כ שוב יש ריב על הבארות­ הפלישתים סתמו בארות אברהם וכשיצחק ם שוב לקחו אותו עבדי אבימלך. עוד פעם מגיע אבימלך ופיכול ועוד פעם אומר אבימלך מעין האשמה "אם תעשה עמנו רעה לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב..." ויצחק קורא למקום באר שבע (כמו השם באר שבע שנתן אביו). (מעניין ששוב מוצאים אנו בהקשר זה את הלשון "אודות" : "ויבואו עבדי יצחק ויגידו לו על אודות הבאר".)

אבימלך ויצחק

כשאבימלך ראה את יצחק מצחק את אשתו היה יכול לחשוד בו שזו באמת אחותו ויצחק עושה מעשה חמור ואסור והיה יכול להרוג אותו ובצדק על מעשה זה. ואולם הוא בחר במקום זאת להאמין שיצחק שיקר באומרו שאחותו היא מאשר להאמין את היותר נוח לו שרבקה באמת אחותו ולהרוג את יצחק ול'שחרר' אותה ממנו.

.....................................................................................................................

הגר וישמעאל

גירוש הגר

איך זה שאברהם גרש את הגר וישמעאל למדבר רק עם חמת מים ולחם? הרי גם אם ה' אמר לשמוע בקול שרה שרה דברה רק על גרוש ולא לשלוח אותם אל מותם.

יתכן ואברהם סמך על כך שהגר תלך לאותו הבאר שהיתה על ידו כשגורשה בראשונה:

"וימצאה מלאך ה' על עין המים במידבר על העין בדרך שור" (ט"ז ז').

אברהם חנה באותו זמן קרוב לשור שהרי גרוש הגר מסופר לאחר העניין עם אבימלך והסיפור עם אבימלך (הראשון) היה 'בין קדש ובין שור' (כ' א').

כמו כן ידע אברהם שהובטח על ידי המלאך שישמעאל יחיה ויהיו לו צאצאים 'ולא יספר מרוב' (ט"ז י') ואזי הוא ידע שישמעאל לא ימות במדבר.

באמת אנו רואים שהגר היתה כנראה קרובה לבאר אבל 'ותתע' (התבלבלה) ולא ראתה את הבאר עד שהתפללו היא וישמעאל ואז 'ויפקח אלוקים את עיניה ותרא באר מים'.

וישכם אברהם

בסיפור גירוש הגר (בראשית כא יד) כתוב: "וישכם אברהם". מדוע השכים אברהם ומה רוצה התורה להדגיש על ידי ציון פרט זה?

ניתן לראות כמה תשובות וכוונות:

ה' אומר לאברהם "שמע בקלה" (שם שם יב) ובכך דבר שרה ­ לגרש את הגר וישמעאל ­ הופך להיות צווי של ה' ובשביל לבצע את דבר ה' אברהם משכים בבוקר. (אפשר ללמוד מכאן שמאחר וה' ציווה אותנו לשמוע לדברי חז"ל אנו צריכים להתייחס למצוות ואיסורי דרבנן כמו שאנו מתייחסים למצוות ואיסורי דאורייתא.)

כמו כן התורה מספרת לנו פרט זה כדי לומר בשבחו של אברהם שהיה מוכן גם לגרש את בנו ולא די שלא התמהמה אלא השכים בבוקר.

"וישכם אברהם" ­ בשני מקומות מספרת לנו התורה שאברהם השכים בבוקר: בגירוש הגר וישמעאל ובעקידת יצחק. ומכאן אנו רואים שאברהם התייחס לבניו ישמעאל ויצחק באופן שווה.

יתכן וה'וישכם' של עקידת יצחק בא "לכפר" על ה'וישכם' שבגרוש הגר וישמעאל.

ויקרא מלאך... אל הגר

אחרי גירוש הגר: "ויקרא מלאך א-להים אל הגר מן השמים" (בראשית כא יז).

בעקידת יצחק: "ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים" (שם כב יא).

לשון הפסוקים המתארים את פנית המלאך להגר שתציל את ישמעאל ופנית המלאך לאברהם שיציל את יצחק מן העקידה דומה מאוד כמעט זהה לחלוטין. השינוי הבולט ביותר הוא כינוי המלאך: אצל הגר ­ 'מלאך א-להים' מידת הדין אצל אברהם ­ 'מלאך ה'' מידת הרחמים.

ולמה נאמרה הצלתו של ישמעאל בלשון מידת הדין? אולי בגלל שישמעאל ניצל ע"י הסתכלות "באשר הוא שם" שהמידה של "באשר הוא שם" הינה בד"כ דין שהרי ללא התחשבות בעתיד אין אפשרות של תשובה עתידית אבל אצל רשע שעוד לא חטא ­ כמו ישמעאל ­ הדברים הפוכים. ואצל יצחק הוא ניצול דוקא ע"י ראיה לעתיד שהרי הובטח שיהיה לגוי גדול וזוהי מידת הרחמים.

ועוד יתכן והסיבה לכך היא שעבור ישראל הצלתו של ישמעאל שלילית ולכן הצלתו נמדדת במידת הדין ואילו הצלת יצחק נמדדת במידת הרחמים מאחר והיא חיובית לעם ישראל.

כי שמע א-להים אל הנער באשר הוא שם

בפעם הראשונה שהגר גורשה למדבר המלאך אומר להגר שיוולד לה בן ונאמר שם: "וקראת שמו ישמעאל כי שמע ה'" (בראשית טז יא). ותמוה הדבר שהרי אם כך שמו של הילד צריך להיות 'שמעאל' בלשון עבר ולא בלשון עתיד. אלא ששמו מרמז אל העתיד שבעתיד ישמע א-להים לקול הנער כששוב הגר תגורש למדבר כשיהיה שם עוד פעם בעתיד אז ישמע ה' לקולו וזוהי הסיבה ששמו ניתן בלשון עתיד וזהו גם המובן של האימרה "כי שמע... באשר הוא שם" (שם כא יז) ששמע א-להים לקול הנער באשר הובטח לו כעובר (שהרי כתוב בתחילה "הנך הרה" זאת אומרת שישמעאל כבר היה קיים כעובר) הוב לו 'שם' בפעם הקודמת שיחיה ויגדל. {בקומבינה נוסף: [יתכן והעניין מרומז גם במילים 'באשר הוא שם' אל תיקרי 'שם' אלא 'שם' זאת אומרת שמו של המתפלל הינו 'ישמעאל' ולכן ה' שומע תפילותיו "כי ישמע ה' לקול הנער באשר הוא שם" בגלל ששמו 'ישמע אל'.]}

ותשב לה מנגד כמטחוי קשת

"ותלך ותשב... כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות הילד" (בראשית כא טז). מה פשר ציון מרחק זה ­ 'כמטחוי קשת'?

יתכן והגר רצתה לחסוך מישמעאל מוות בייסורים נוראיים מוות ברעב והחליטה להורגו בעצמה אך מאחר ולא רצתה לראות במות הילד בחרה בקשת ­ כך תוכל להורגו מרחוק ולחסוך ממנו את ייסורי הרעב וגם לא תראה במותו ואז מובן הקשר: "ותלך ותשב לה מנגד הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות הילד". ולאחר שהלכה מישמעאל וישבה כמטחוי קשת "ותשב מנגד ותשא את קולה ותבך".

כמטוחי קשת: הגר וישמעאל דוד ויהונתן

העם היהודי התחיל עם אברהם אבינו אבל המשך השושלת היה תמיד בספק מזמנו עד שה' הכריז על זרע דוד כמלכי ישראל לנצח.

התחלת בעיית ירושת המנהיגות בעם היהודי הייתה האפשרות כשישמעאל כבכור אברהם יירש אותו. סופה של בעיה זו בהיסטוריה של העם היהודי הייתה כשיהונתן ויתר מרצונו לטובת דוד על כס המלכות כך שיש קשר בין מעשה הגר וישמעאל ­ ששם קץ לאפשרות שישמעאל יירש את המנהיגות למעשה דוד ויהונתן.

עקב הקשר הזה מעניין שבשני הסיפורים מופיע עניין יריית החץ. שאול שלח את החנית לעבר בנו יהונתן ואברהם שלח את בנו ישמעאל למדבר: הגר עמדה כמטוחי קשת מישמעאל ודוד עמד כמטוחי קשת מיהונתן.

אופיים של גיבורי הסיפורים בתורה לפי חז"ל

בחומש סופר לנו הרבה פעמים סיפורים שבהם גיבור הסיפור עושה מעשים לכאורה לא מוסריים אבל חז"ל מתייחסים אליו כצדיק ולהיפך. לדוגמא עשיו לכאורה אינו רשע כלל וכלל כפי שמצטייר בחומש ולהפך יעקב מתנהג בצורה מאד לא הוגנת לכאורה.

ננסה כאן לראות איך התורה בכל זאת מרמזת לקוראים את שיפוטה על המעורבים במאורעות.

אברם ושרי במצרים: פרעה טוען נגד אברם למה לא אמר לו ששרי היא אשתו ולכאורה הוא צודק. אלא שברור ששרי לא הלכה מרצונה לא שאלו אותה אם היא רוצה ללכת אל בית פרעה אלא לקחו אותה בלי לשאול לרצונה. ברור שהיו לוקחים אותה בכל מקרה רק שאם היו יודעים שאברם הינו בעלה היו הורגים אותו. אזי בעצם מהסיפור רואים אנו שפרעה טען טענה שקרית ואברם ושרי נהגו כהוגן.

גם במקרה אבימלך ברור ששרי נלקחה נגד רצונה שאם היה תלוי הדבר ברצונה הייתה מסרבת לבוא. וה' בחלום אומר לאבימלך: "אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת" (בראשית כ ו) אבל לא ב"נקיון כפים" כפי שטען אבימלך לה'.

גירוש ישמעאל: לכאורה שרה מתנהגת בצורה מרושעת אלא שה' אומר לאברהם "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה" (שם כב יא) ובזאת התורה מחזקת את ידיה במעשיה.

יעקב קנה את הבכורה מאחיו הרעב ולקח את הברכות לכאורה בגניבה גניבת דעת. אבל התורה מספרת עוד לפני שיעקב ועשו נולדו שה' גילה לרבקה ש"רב יעבד צעיר" זאת אומרת שיעקב הוא שצריך לקבל את הברכות ולא עשו. ועוד יצחק אומר לעשו לגבי יעקב "וגם ברוך יהיה" כך שברור שהתוה מתכוונת שנבין שיעקב פעל כשורה.

ולגבי עשו כתוב שנשותיו גרמו עגמת נפש רבה לרבקה וליצחק ועוד יצחק ביקש מעשו שיביא לו ציד "בעבור תברכך נפשי" ­ כאילו שנפשו לא תוכל לברכו אם לא יביא ציד סימן שעשו היה מאד חומרי ושיצחק ידע שעשו לא ראוי לכשלעצמו לברכה. אולי רצה יצחק להביא לתיקון של עשו ע"י כך שיברך אותו.

יעקב ברח מלבן ולבן מאשים אותו בכך אבל התורה מספרת שהקב"ה אמר ליעקב לברוח ואפילו בנותיו של לבן אומרות "הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו" (בראשית לא טו).

המן ולבן

בהגדה אנו מזכירים את הפסוק: "ארמי אבד אבי". לבן ביקש לאבד את הכל. היחיד האחר בתנ"ך שרצה גם הוא לעקור את הכל להרוג את כל היהודים היה המן. ומעניין שיש הקבלה בין הנאמר לגבי לבן ולגבי המן:

בנות לבן רחל ולאה אומרת לגבי אביהן: "הלוא נכריות נחשבנו לו כי מכרנו" (בראשית לא טו) אסתר אומרת לאחשורוש "כי נמכרנו אני ועמי" (אסתר ז ד).

רובה קשת

"ויהי א-להים את הנער ויגדל... ויהי רבה קשת" (בראשית כא כ). לפי פרושנו למעלה שלהגר הייתה קשת והיא ידעה לירות בה מובן למה ישמעאל למד לירות בקשת הגר היא זו שלימדה אותו.

והחזיקי את ידך בו

"ותשא את קלה ותבך וישמע א-להים את קול הנער ויקרא... אל הגר... אל תיראי כי שמע א-להים אל קול הנער באשר הוא שם קומי שאי את הנער והחזיקי את ידך בו כי לגוי גדול אשימנו" (בראשית כא טז­יח).

כתוב "ותשא את קולה ותבך" אבל "וישמע א-להים לקול הנער". ה' שומע לקול ישמעאל ולא לקול הגר אבל הכתוב לא מספר על קול של הנער אלא על בכי הגר. מהו 'קול הנער' ומדוע נענה ה' לקולו ולא לקול הגר! כמו כן מה פירוש הביטוי 'והחזיקי את ידך בו'!

הגר בכתה בגלל הסכנה לישמעאל וישמעאל כמו כל ילד בכה לאמו. ה' אינו מתייחס לתפילתה או לבכיה של הגר לגבי ישמעאל כי בעצם כבר הובטח לאברהם ולהגר שישמעאל יחיה ויהיה גוי גדול. במקום זה מתייחס ה' אל תפילתו של ישמעאל על הגר ונענה לה "וישמע א-להים לקול הנער" ובזה מובטח גם שהגר תחיה. ובגלל שהיא תחיה רק בזכותו כדי לעזור לישמעאל לגדול אומר לה ה': "והחזיקי את ידך בו" ­ שישמעאל הוא העיקר וכדי שהגר תחיה היא צריכה לתת לו יד ולא להיפך ­ לא שהוא זקוק לה 'החזיקי את ידו בך' אלא היא זקוקה לו 'החזיקי את ידך בו'.

הבטחת "ואעשך לגוי גדול"

שרה הגר ישמעאל ויצחק

פלא הוא שלאחר כל ההבטחות מה' נאמר לנו ששרי לא ילדה אולי היה בזה ניסיון מאת ה'. אברהם ושרה מניחים שלא דרך שרה ייוולד זרעו של אברהם. שרה נותנת את הגר לאברהם ובכך הם מבטאים חוסר בטחון בהבטחת ה' לאברהם ועקב כך נגרמת טרגדיה לכל עם ישראל בעתיד בגלל שנאת ישמעאל.

לעומת זאת הגר מפגינה בטחון מעל המצופה ממנה ראה מאמר 'הגר בטחון והמלאכים' ובזה יש בקורת מרומזת כלפי אברהם ושרה.

הגר בטחון ומלאכים

אחרי בריחתה משרה הגר פוגשת מלאך במדבר. דבריו של המלאך מקוטעים מחולקים לשלושה חלקים. לפי רש"י אלו שלושה מלאכים שונים שמדברים כל מלאך צריך לבצע שליחות אחת. נראה שהגר זכתה לשלושה מסרים עקב בטחונה הרב בה' שמתבטא בתגובתה של הגר לדברי המלאך:

המלאך אומר להגר: "אי מזה באת ולאן תלכי" (בראשית טז ח) והגר עונה את האמת שהיא בורחת משרה גבירתה. היא לא משקרת לא מתגוננת לא מכחישה ששרה היא גבירתה ואת העובדה שהיא שפחה בורחת.

אחרי תשובת הגר למלאך בפסוק ח' בפסוק ט' כתוב "ויאמר לה מלאך ה' שובי אל גבירתך והתעני תחת ידה". עד עכשיו הכל ברור אבל מיד אחר כך בפס' י' שוב כתוב: "ויאמר לה מלאך ה'". למה לא המשיך את המאמר הקודם של המלאך אלא הוצרך להזכיר שוב "ויאמר לה מלאך ה'"! כאמור לפי רש"י אלו תחילת דבריו של מלאך אחר אבל השאלה נשארת למה היא זכתה לעוד מסר מעוד מלאך! אולי עקב שתיקתה של הגר והסכמתה לדברי המלאך הראשון להתענות תחת ידה של שרה היא זכתה בהבטחה: "הרבה ארבה את זרעך..." של המלאך השני.

ופעם נוספת בפס' י"א כתוב "ויאמר לה מלאך ה'". שכנראה עוד פעם עקב שתיקתה של הגר כנראה בגלל שהיא לא צחקה לשמוע כי היא תלד ושזרעה "לא יספר מרוב" זכתה היא בכל הדברים הללו: "הנך הרה ויולדת בן" שהיא כבר הרתה כמו אצל אשת מנוח אמו של שמשון ושהילד זוכה לשם המוענמה': 'ישמעאל'.

ומה יש בזה זכות כל כך שהיא כבר הרתה אלא שבברכה "הרבה ארבה את זרעך" לא מוזכר ממי ייוולד לה בן. רק בברכה שבאה לאחר מכן אחרי שתיקתה להודעה זו היא מבורכת בכך שהאב הוא אברהם שהרי היא כבר הרתה ורק היה זה יכול להיות ע"י אברהם.

השמות

שמות הם בעלי חשיבות גדולה ומעשים המשפיעים על נתינת שם מהדהדים לכל הדורות. מאחר שלאברהם נאמר שהוא יוליד את יצחק הוא יהיה לאב לכמה אומות שמו מוחלף ל­ 'אברהם' "אב המון גויים". ישמעאל מקבל שם מאת ה' שם בעל סגולה­'ישמעאל'. אבל יצחק מקבל שם בגלל תגובתם האולי שלילית של אברהם ושרה. אך במציאות יצחק היה צדיק תמים בניגוד לישמעאל שלא היה כך.

ישמעאל <בראשית טז>

מהלשון "ישמע" רואים שהשם 'ישמעאל' ניתן על שם העתיד. מדוע? נבין זאת כשנענה על מספר שאלות: על שום מה זכה ישמעאל לשם נעלה כזה? למה זכה לשם כזה לפי ציווי מלאך ששמו נקבע בשמים? מדוע זכה ישמעאל להינצל פעמיים, פעם כעובר ברחם אמו הגר ופעם כשהיה ילד? למה "וישמע א-להים את קול הנער"?

ייתכן שא-להים שמע לאברהם ולא לישמעאל. כלומר, שמע לאברהם שביקש טובת ישמעאל ולא שמע לישמעאל עצמו שהרי כתוב: "ולישמעאל שמעתיך" (בראשית יז כ), כלומר 'אענה לישמעאל כי שמעתיך אברהם'. בקשת אברהם לישמעאל הייתה כמובן רק בעתיד אחרי שנולד. לאחר שהובטחה הולדת יצחק, ניתן השם לישמעאל על שם העתיד, שאברהם יבקש שיחיה וה' ישמע לבקשת אברהם. השם 'ישמעאל' נקבע לפי תשובת ה' לבקשת אברהם לעתיד, "שמעתיך". לכן נקבע שמו 'ישמעאל'.

ישמעאל יצחק והיסטוריית עם ישראל

לאחר שיחתה עם המלאך הגר מברכת את ה' וחוזרת לשרה. היא זוכה לכך שאברהם קורא לבנה בשם 'ישמעאל'. לארק הגר קראה לו כך "וקראת שמו ישמעאל" אלא גם אברהם עצמו קרא לו כך כפי שנצטווה. ועד היום נודעים בני ישמעאל כמאמינים גדולים כמו הגר אמם.

כשנודע לאברהם שלוש עשרה שנה לאחר מכן שייוולד לו בן משרה הוא צוחק. ואחריו גם שרה צוחקת. ואולי בגלל זה "ה' ניסה את אברהם" דווקא בעקידת הבן הזה. אבל בעקידה אברהם כבר עונה "הנני" ועושה את דבר ה' ללא תגובות חריגות וכך מגיע לשלמות.

בזמן שנודע לאברהם אודות כך שילד בן יצחק הוא כנראה מניח שילד זה יהיה במקום ישמעאל ועקב כך אמר לה': "לו ישמעאל יחיה לפניך" (שם יז יח). כנראה זו הייתה תגובה לא מושלמת ובאמת הימצאותו והצלחתו של ישמעאל מהווים בעיה לישראל עד ימינו. ה' מרמז על אי שביעות רצון בדבריו של אברהם באומרו: "ולישמעאל שמעתיך" (שם שם כ). כלומר שמעתי אליך בברכי אותו אך אתה לא שמעת אלי. וכאות מחאה כתוב: "ויכל לדבר איתו ויעל א-להים מעל אברהם" (שם שם כב).

שמות הבארות

לא רואים בתנ"ך שניתנו שמות של נפטרים לצאצאיהם על אף שזה נהוג היום.

אבל יצחק דאג לתת אותן השמות לבארות המים שחפר שניתנו ע"י אברהם אביו: "ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אביו" (בראשית כו יח). ודאי היה בזה המעשה להוכיח לעבדי אבימלך שאלו הבארות שייכות למשפחתו מזמן ולא שהוא סתם חפר אותן על אדמתם.

הבארות כאות

לאורך זמן היה חיכוך בין אברהם ועבדי אבימלך ובין אברהם לאבימלך עצמו. רק אחרי שהבארות נחפרו שוב ותמיד מצא יצחק מים הכירו עבדי אבימלך שמה' יצא הדבר: "ויאמרו ראו ראינו כי היה ה' עמך" (שם שם כח). מציאת בארות מים במדבר היה הדבר שעליו היה תלוי הכל ­ החיים והפרנסה ­ ועקב כך הכיר אבימלך שמדובר במעשי ה'. ועוד אצל האבות הייתה תמיד סגולה מיוחדת בקשר לבארות ­ ויצחק בעצמו זכה ברבקה בגלל המעשה בבאר שאודותיו אמר עבד אברהם (שם כד כז) "ברוך ה' אלקי אדני אברהם". זאת אומרת שדרכו הכיר שהדבר היה פעולת הקב"ה.

באר שבע

"ויהי ביום ההוא ויבאו עבדי יצחק... ויאמרו לו מצאנו מים ויקרא אתה שבעה על כן שם העיר באר שבע עד היום הזה" (בראשית כו לב­לג). לפי מפרשים זה אותו מקום שנקרא בימי אביו אברהם באר שבע והשם 'שבע' ניתן כי זו הייתה הבאר השביעית שנחפרה. אבל אפשר למצוא עוד סיבה לשם זה. אם הייתה זו באר שחפר אביו אזי כתוב על בארות אלו: "וכל הבארת אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם אביו סתמום פלשתים... וישב יצחק ויחפר את... ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אביו" (שם שם טז­יח). זאת אומרת במקום ההוא נסתמה הבאר שעליה נשבעו אברהם ואבימלך. אזי אי אפשר היה עוד לקרוא למקום ההוא בשמו המקורי כי הוא הושמד ועוד ששמו היה מבוסס על שבועה של אבימלך שהופרה.

אך בכל זאת רצה יצחק לקרוא למקום שם "כשמות אשר קרא להן אביו" ועקב כך שמר על צורת השם וקרא למקום 'באר שבע' במקום 'באר שבע'צ {ניקוד בכל המקומות}. וכך ביסס את השם בחלק מאותו סיפור שבו סופר על השבועה בין אברהם לאבימלך שבו מופיע המספר שבע. ואפשר לראות שלא במקרה בחר יצחק בשם זה שהרי הפסוק שם כבר רומז לנו ששמו המקורי של המקום ­ 'באר שבע' ­ נובע גם מהמספר שבע ולא רק מהמילה 'שבועה'. בזמן נתינת השם כתוב: "ויאמר (אברהם לאבימלך) כי את שבע כבשת תקח מידי בעבור תהיה לי לעדה כי חפרתי את הבאר הזאת. על כן קרא למקום ההוא באר{?} שבע כי שם נשבעו שניהם" (שם כא ל­לא). מתחילת הפסוק ועד לארבעת המלים האחרונות נראה כאילו השם 'באר שבע' ניתן על שם שבע כבשות הצאן ורק המלים האחרונות מלמדות אותנו במפתיע שהשם ניתן בעצם לא מהמילה 'שבע' אלא מהמילה 'שבועה'. אזי נוכל להגיד שכתוכחה לעבדי אבימלך ובכדי להכריז על זכותו לבאר ולהזכיר את הפרת השבועה ע"י עבדי אבימלך קרא יצחק למקום על שם שבע כבשות הצאן אשר שימשו לאביו כעדות כי חפר את הבאר ההיא וכל השומע את השם החדש 'באר שבע' יזכר בשם הישן 'באר שבע' ויזכור שהבורות נחפרו ע"י אברהם ושאבימלך הפר שבועתו.

...............

לוט

"ואיש אין בארץ" (בראשית יט לא)

לפי בקשת לוט המלאכים לא השחיתו את העיר מצער/צוער. לוט ברח לשם ואח"כ עזב את העיר, כנראה מתוך פחד שבכל זאת ייגרם לה נזק. בשלב זה, בנות לוט שכבו אתו, כי אמרו "ואיש אין בארץ". מדוע נאמר "ואיש אין בארץ" הרי היו אנשים בצוער? ובהתהפך סדום ועמורה לא ניזוקה העיר, {=>}והיו יכולים לחכות ולראות שבאמת לא ניזוקה{<=הם היו שם למה לחכות}, לפני שנקטו בצעד מרחיק לכת כל כך.

אלא, בנות לוט ידעו שגם אם לא תינזק צוער, הרי גם צוער דמתה לסדום ולעמורה בכך שהגברים שם התעניינו רק במשכב זכר.

מנין לנו דבר זה? אנשי סדום הפצירו בלוט: "הוציאם אלינו ונדעה אתם" (בראשית יט ה) ומכאן למדים שמדובר היה במשכב זכר (ראה רש"י). ובעצם בכל הסיפור יש רמזים לזה, כפי שנראה. כתוב גם כי אנשי סדום נסבו על בית לוט: "מנער ועד זקן כל העם" - אם "כל העם" למה "מנער ועד זקן"? אלא שהעיקר היה "מנער ועד זקן", כלומר, הזכרים. הדבר גם נרמז מ"טרם ישכבו". זאת גם הסיבה שאנשי סדום אינם מוכנים לקבל את בנות לוט במקום האורחים. כך גם ברור כפל הלשון "חתניו לקחי בנתיו" (שם שם יד). ברור שחתניו הינם לוקחי בנותיו, א"כ למה לציין זאת? אלא שהם לא היו כאנשי סדום האחרים, שאנשי סדום היו רודפים משכב זכר, ואילו "חתניו" היו "לוקחי בנותיו" - אותן בנות שאנשי סדום לא רצו.

נמצא א"כ, שבנות לוט ידעו שיש עוד אנשים בעולם, שהרי הם היו בצוער לפני שנסו להרים, אלא נראה, שהם הוציאו את הגברים שם מכלל אפשרות באמרם: "ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ" - שראו שאנשי צוער, כמו אנשי סדום, אינם מתעניינים אלא במשכב זכר.

אולי אפשר לראות בתכונה זו של תושבי סדום ועמורה תשובה גם לשאלה אחרת: כיצד ה' שיחת עיר ­ או ארץ ­ שלמה?!

מדברי חז"ל לגבי הנאמר במשה רבנו "ויפן כה וכה" (שמות ב יב), רואים אנו שכשהורגים מישהו הורגים לא רק אותו אלא גם את כל צאצאיו לכל הדורות שלא יבואו לעולם בגלל מותו. אם כך יש פלא: איך זה שהקב"ה הורג את כל העיר סדום על כל תושביה הלא לא ייתכן שלא יהיו בעתיד צאצאים כלשהם שראויים לחיות? {ישי: א"כ תשאל על כל הנהרגים ע"פ ב"ד - ייתכן ויהיו להם בנים צדיקים.}

אלא, נראה שכיון שכל אנשי סדום התעניינו רק במשכב זכר - "ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ", אזי תוך זמן מסוים לא יישארו תושבים בעיר כי לא ייוולדו ילדים. ואז בין כך ובין כך לא יישאר זכר ולא יהיו צאצאים לאנשי העיר. על כן ניתן היה להרוג אותם בלי לפגוע בצאצאים עתידיים אפשריים.

ואולי זוהי גם הסיבה שה' הרג את כל היקום בזמן המבול ­ כי הרי השחית כל בשר את דרכו על הארץ. וזו גם הסיבה שבתיבה נאסר פריה ורביה, עד לאחר המבול שיצאו כל הבהמות, לעולם החדש המטוהר.

בנות לוט

לפי חז"ל בנות לוט חשבו שלא נשאר אדם חי על פני כל הארץ ועקב כך שכבו עם אביהן. אבל אולי הייתה עוד סיבה. אברהם לקח לאשה את בת אחיו יצחק לקח מקרוביו וגם יעקב לקח מקרוביו וכנראה שהולדת בנים מתוך המשפחה היה דבר חשוב מאד. ללוט לא הייתה בת אח להתחתן איתה ולבנות לוט לא היה דוד לחתן אותן. אולי בגלל זה הן הרשו לעצמן להרות מאביהן.

..........................................................

השונמית ואברהם

גם האשה השונמית וגם אברהם ושרה לא האמינו לברכה שקיבלו שיוולד להם בן. אברהם ושרה צחקו והאשה השונמית אמרה: "אל תכזב בשפחתך". אולי כתוצאה מכך שניהם הועמדו במצב שהילד המובטח שלהם כמעט מת או נהרג.

אהבה ויצחק

האדם הראשון שעליו כתוב שהיה אהוב הוא יצחק שהרי ה' אומר לאברהם: "קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת את יצחק" (בראשית כב ב). ומעניין שדוקא יצחק היה הראשון שעליו נאמר שאהב את אשתו "ויבאה יצחק האהלה... ויאהבה" (שם כד סז).

.....................................................................................................

העקידה

בעקידת יצחק מוכיח אברהם שאמונתו בקב"ה שלמה שהוא מאמין בהבטחות ה' לגבי העתיד גם אם לכאורה הכל התבטל בהבאת יצחק לעקידה ובזה נסגר המעגל. מעניין הוא שאחרי העקידה אין עוד אזכור לקשר בין הקב"ה לאברהם עד מותו של אברהם.

העקידה והאמונה בה'

כמובן שציותו של אברהם לציווי ה' להביא את יצחק לעולה היה מעשה שהראה אמונה שלמה. אבל יש גם רובד נוסף שמראה אמונה ­ בזה שאברהם לא הניח שיש סתירה בין הבטחת ה': "כי ביצחק יקרא לך זרע" ובין העלתו של יצחק לעולה על אף שדבר זה נוגד את ההגיון. אברהם לא היסס ולא התחכם ויותר מזה הוא לא הניח במחשבתו שה' יציל את יצחק ברגע האחרון ­ הוא התכוון באמת לשחטו כפי שה' בעצמו מעיד עליו. על אף שניבא ולא ידע שניבא כשאמר "ונשובה אליכם" ובזה העיד אברהם על אמונתו העמוקה בה' שהיה מוכן להתעלם מהטבע וההגיון.

יצחק וירושלים

קשר מיוחד היה בין יצחק וא"י ובמיוחד לירושלים: יצחק היה היחיד שנאסר עליו לצאת מארץ ישראל. ועוד הוא נעקד על הר המוריה ירושלים. ומעניין שהידיעה הראשונה על קיומו של יצחק ניתנה ראשונה בקשר לירושלים אחרי שמלכי­צדק מלך ירושלם בירך את אברהם.

תגובת נביא והשפעתה על התגשמות הנבואה:

במאמר זה אנו רוצים להראות קשר בין שלושה דברים: דברי ה' לנביא, התגובה של הנביא לדברים אלו והאירועים שמתרחשים לאחר התגובה. אנו נרצה להראות שצורת התגובה לדבר ה' היא אשר קובעת את האופן שבו מתגשמת הנבואה ובכלל הדרך שבה מתרחשים האירועים העתידים לקרות לאותו נביא. בזהר וברמב"ם נוכל למצוא דברים דומים לרעיון זה.

לפי הזהר השנה שבה התחיל המבול הייתה מיועדת מבראשית להיות שנה מיוחדת שבה יפתחו ארובות השמים ויצא שפע של תורה. אבל בגלל שהדור חטא נפתחו מעיינות תהום במקום זה ויצאו מים. נוכל להגיד שכך הוא תמיד בקשר שבין ה' והאנושות: אם יש הבטחות מה' הם יתגשמו לטובה אם הדור ראוי וחס וחלילה שלא לטובה אם לא הולכים בדרך ה'. ואותו הדבר מתקיים גם לגבי ההשגחה הפרטית של ה' ליחיד.

לפי הרמב"ם (מו"נ ג יח):

"לא תהיה ההשגחה האלוקית בכל אחד באופן שוה אלא יהיו להם יתרונות זה על זה בהשגחה כיתרונות שלמותם האנושית. ולפי העיון הזה מתחייב בהחלט שתהא השגחתו יתעלה בנביאים גדולה יותר כפי מעלותיהם בנבואה ותהיה השגחתו בחסידים ובצדיקים כפי חסידותם וצדקתם..."

זאת אומרת ככל שהנביא נמצא ברמה גבוהה יותר הנבואה שלו תהיה ברמה גבוהה יותר וההשגחה בכלל תהיה ברמה גבוהה יותר. עקב כך הבטחות ה' לאדם מתממשות לפי רמת הבטחון בה' של אותו האדם.

אברהם אבינו

מבוא

לאברהם הובטח: "ואעשך לגוי גדול" אם ילך "לארץ אשר אראך" (בראשית יב ב). אבל מיד בהגיעו לארץ ה' אומר לו שהארץ לא תינתן לו עצמו אלא רק לזרעו. ואחרי שהוא מתיישב בארץ יש בה רעב והוא חייב לעזוב אותה את אותה הארץ שבעבורה עזב את ארצו מולדתו ובית אביו. ואז נלקחת ממנו אשתו ואחר כך נוצר ריב בינו לבין לוט אחיינו אותו לוט שהלך איתו מן הארץ הרחוקה.

לאחר כל הדברים האלה יש מלחמה גדולה לוט נלקח בשבי ואברהם חייב להתערב במלחמה הקשה על מנת להצילו. ומיד לאחר שהוא מצליח להציל את לוט נאמר לו שייוולד לו בן אבל צאצאיו יהיו עבדים בארץ זרה למשך ארבע מאות שנה ורק אחרי העבדות יירשו את הארץ המובטחת לו לאברהם. אך אשתו עקרה ומבוגרת יותר מבת °¸ שנה ועדיין לא ילדה אז איך ייוולדו לו ילדים! אשתו במסירות נפש אומרת לאברהם לקחת את שפחתה הגר לאישה ואכן ממנה נולד לו בן. אך הבן הזה מועד לפורענות ונהייה שונא ישראל עד היום והבן המובטח ­ יצחק נועד אח"כ לעולה. ננסה בהמשך ללמוד מהגר לכך שבמקום שההבטחה "ואעשך לגוי גדול" וכו' התגשמה בזמנו קרו לאברהם כל המאורעות הנוראיים שהזכרנו והברכה התגשמה רק לאחר שנים רבות.

תוצאות תגובת אברהם לפי חז"ל

בנדרים לב ע"א נאמר:

"מפני מה נענש אברהם אבינו ונשתעבדו בניו למצרים מאתים ועשר שנים מפני שעשה אנגרייא בתלמידי חכמים שנאמר וירק את חניכיו ילידי ביתו ושמואל אמר מפני שהפריז על מדותיו של הקדוש ברוך הוא שנאמר במה אדע כי אירשנה"

ובדברי הרמב"ן:

"ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול... והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו... גם יציאתו מן הארץ... מפני הרעב עוון אשר חטא... ואל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים".

על אף שאנו איננו רשאים לבקר את האבות מן המקורות הנ"ל אנו רואים שלפי חז"ל התורה עצמה מביעה ביקורת עליהם במידה מסוימת.

במה אדע: ביקורת התורה לפי חז"ל (בראשית טו א­ח)

קשר בין תגובתו של אברהם לדברי ה' ולקורות זרעו במיוחד לגבי זיקתם לארץ ישראל רואים במאמרים בחז"ל. לפי המדרש אברהם נענש על כך ששאל "במה אדע כי אירשנה" בכך שהתבססות זרעו בארץ ישראל נדחתה בארבע מאות שנה. לפי המדרש התורה מראה לנו את הקשר הזה בהקבלה בין אמירת אברהם "במה אדע" לבין אמירת ה': "ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ... ועינו אותם ארבע מאות שנה".

כמו כן נמתחת ביקורת על אברהם על כך שכרת ברית עם אבימלך ובגלל מעשה זה אומרים חז"ל נשארה ארץ ישראל בידי הגויים ­ נשארה 'ארץ פלישתים'.

ה' אומר לאברהם כי "שכרך הרבה מאד" אבל אברהם שואל: "מה תתן לי" שאין לו ילדים למרות ההבטחה של ה' כי יהיה לו זרע. לאחר מכן ה' מבטיח לאברהם זרע 'ככוכבי השמים' ונאמר: "והאמין בה' ויחשבה לו לצדקה". אבל אברהם שאל: "במה אדע כי אירשנה". כתוצאה בברית בין הבתרים ה' אומר שזרעו של אברהם אמנם יירש את הארץ אך קודם הם יהיו עבדים בארץ לא להם ארבע מאות שנה רק דור רביעי יכנס לארץ וגם זה בגלל חטאי האמורי ולא בגלל צדקתם של ישראל.

זאת אומרת תגובתו של אברהם איננה מושלמת ובעקבותיה תפיסת זרעו על ארץ ישראל איננה מושלמת. רמז בחז"ל לכך שחיסרון של אברהם גרם להקטנת ירושת זרעו על הארץ אפשר למצוא בב"ר:

"אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת ירש את העולם רק במידה... אבל יעקב שכתוב בו שמירת שבת... ירש את העולם שלא במידה" (יא יז).

במאמר הזה אנו ננתח את ציווי ה' "לך לך" ההבטחה "ואעשך לגוי גדול..." תגובת אברהם ותוצאותיה.

לך­לך: הציווי התגובה והתוצאה

ה' ציווה על אברהם: "לך לך... ואעשך לגוי גדול..." (בראשית ה) אבל בעצם את הצאן הוא מאבד ברעב. את אשתו הוא מאבד לפרעה. ואת לוט אחיינו הוא מאבד לחוטפיו. למה לא התבצעה הבטחת ה' מיד אלא עוקבה עד לאחר כל האסונות האלו! ננסה למצוא תשובה לכך בתגובת אברהם לדברי ה'.

שלא כמו בעקידה שם אברהם השכים למחרת ונסע כאן לאחר שנאמר לו "לך לך" אברהם התעכב בנסיעתו. רואים זאת מכך שאברהם נסע לא לבדו אלא עם אשתו שרי עם לוט עם "כל הנפש אשר עשו בחרן" וכן עם כל הרכוש הרב שלו. אולי אברהם רצה לקיים מצות 'לך­לך' בהידור עם כל ביתו ועושרו אך יחד עם זאת הוא עיכב את ביצוע הציווי ואולי היה צריך לנסוע קודם הוא לבדו. בסופו של דבר אברהם מאבד בזה אחר זה את כל הדברים שהביא איתו מחרן.

העיכוב בביצוע של "לך­לך" אולי גרם גם לעיכוב בביצוע של "ואעשך לגוי גדול" שלא יהיה לו זרע מיד אלא לאחר זמן ורק לצאצאי אברהם תינתן הארץ ולא לו עצמו.

ואברכך

לפי חז"ל ברכה זו מיועדת הייתה להעשיר את אברהם רש"י בשם ב"ר: 'בממון'. ברכת ממון היא חשובה מאד ובמיוחד למי שאמור להקים משפחה גדולה . אבל כל נכסיו של אברהם אבדו ברעב והוא היה צריך לנדוד עד מצרים עבור אוכל. שם אמנם הוא נעשה עשיר ע"י מתנתו של פרעה אך גם זה רלאחר שאיבד לתקופה מסוימת את שרי אשתו.

אולי אברהם דחה את יציאתו מחרן כדי להעביר את כל נכסיו איתו אבל כל נכסים אלה נעלמו. ואח"כ ה' העשיר אותו דרך פרעה ואזי נוכל לראות שרק מה שה' נתן לו ולא מה שהביא מחרן נשאר אצלו. גם לוט וגם אשתו אבדו לו ­ שעבורם דחה את יציאתו מחרן ­ ורק אחרי שה' עזר לו להשיבם נשארו אצלו.

כמו לא נכסים אלה הצאן והבקר גרמו לחיכוך עם לוט. אבל אברהם מוותר על שלו ונותן ללוט לבחור את הארץ בה ישב ולהשאיר לו לאברהם את החלק שאיננו רוצה. כתוצאה ה' אומר לו שכל הארץ תהיה של צאצאיו (בראשית יג יד­יז).

אחר כך מתרחשת מלחמת המלכים ואברהם מוכן להקריב את נפשו כדי להציל את לוט. הוא מסרב לקחת תמורה עבור מעשים אלו ובוטח בה' בלבד שיעשירו (שם יד כא­כג). אחר כך ה' אומר לו שלא יפחד להילחם עבור הצדק כי הוא יגן עליו והוא ייתן לו שכר עבור זה שלא לקח את הכסף ה'לא נקי' במלחמה.

הארץ אשר אראך: דחיית יישומה של ישיבת הארץ

כפי שראינו לפי חז"ל אברהם נענש על כך שקרא לארץ ישראל 'ארץ כנען' ועל כך שהייתה שנאת חינם בינו לבין לוטראה מאמר 'הארץ אשר אראך' ועקב כך הושהתה הירושה של ארץ ישראל והגשמתה של ההבטחה לגבי הארץ נדחתה בכמה דורות. הארץ אשר אראך: השתרשות הכנעני והפריזי בארץ במקום בני אברהם (בראשית יב א­ו).

ה' מצווה על אברהם ללכת "אל הארץ אשר אראך". כנראה לא נודע לאברהם עדיין לאן פניו מועדות. אבל בכל זאת נאמר: "ויצאו ללכת ארצה כנען". איך ידעו שלכנען הם צריכים ללכת! ומפני מה ההדגשה: "ויצאו ללכת ארצה כנען... ויבואו ארצה כנען"! ולמה נאמר "והכנעני אז בארץ"! ולמה אח"כ "והכנעני והפרזי אז ישב בארץ"!

נוכל להגיד שה' הראה לאברהם בחזון את הארץ אליה הוא צריך להגיע ולכן הלשון: 'אראך' ואזי אברהם ידע לאן עליו להגיע בלי שארץ זו נזכרה בשם כלשהו. ויתכן שה' לא נקב בשמה של הארץ כדי לתת לאברהם את האפשרות לקבוע אותה. ז"א אילו אברהם היה מחשיב אותה כ­ 'ארץ הקודש' או כדומה אולי הוא היה מחיש את השתרשות צאצאיו בה. במקום זה החשיב אברהם את הארץ כ­ 'ארץ כנען' ואכן הארץ המשיכה להיות ארץ כנען: זאת אומרת בגלל שבהתייחסות אברהם: "ויצא ללכת ארצה כנען" כתוצאה קרה גם: "ויבואו ארצה כנען" וגם: "הכנעני אז בארץ". הדבר דומה במקצת לביקורת שנמתחה על משה כי לא מחה נגד הכינוי 'איש מצרי' בו הוצג ע"י בנות יתרו שכאן יש תוצאה שלילית לכך שאברהם מכנה את ארץ הקודש 'ארץ כנען'. וכן לכך שגלות מצרים שגלו בני יעקב הייתה עונש לאברהם על כי יצא מן הארץ אל מצרים בעקבות הרעב.

ועוד סיבה לכך שהשתרשו הגוים ברץ ישראל: אחרי שאברהם חוזר ממצרים ברכוש גדול נוצר ריב בין הרועים שלאברהם לבין אלה של לוט. כתוב: "ולא נשא אותם הארץ לשבת יחדיו" (בראשית יג ו) שלא היה מספיק מקום לשניהם. ובהמשך הפסוק כתוב: "ולא יכלו לשבת יחדיו" שכפי שמפורש הסכסוך הדרדר לשנאת חינם. ואחר כך הגיע הריב להיות לא רק בין הרועים אלא גם בין אברהם ללוט עצמם: "ויאמר אברהם אל נא תהי מריבה ביני ובינך" (שם שם ח). ובגלל שנאת החינם של לוט או עבדיו כתוב מיד אחרי "ויהי ריב" "והכנעני והפרזי אז ישב בארץ" שעקב השנאה גם הפריזי השתרש בנוסף לכנעני שכבר היה בארץ בעת כניסת אברהם שנאמר שם: "והכנעני אז בארץ".

.........................................................................................................

[1]This also explains the words: “and Sarah, in the tent,  HEARD” and several other elements of the story. Note also that Maimonides teaches that all such encounters were visions: perhaps then Manoach and his wife also had a combined vision.

[2] Like Rivka and Yitschak re the revelation about the twins. See also re God saying “will I conceal from Abraham” re Sdom.

[3] Note that Noah’s ark had 8 people.

[4] See also the parallel in [21:11] and [21:25] in the usage of the word ‘odot’ [‘due to’] connecting the expulsion of Hagar and the wells.

[5] When Moses killed the Egyptian who was beating the Jews, we are told that he looked all ways and the sages teach that this means that he examined the future generations to be descended from this tyrant to see if there was justification to allowing him to live, but there was not. If there was redeeming value in future generations for his progeny, he would not have been killed.

Perhaps the same can be said of the people of Sdom (and the generation of the Flood?): they would not have married and had children and so there was no redeeming value in their future to save them in the present.

[6] Alternate possibility: because Abraham insulted the sand of the desert and therefore this was in consequence (?!) to teach us that we should be respectful of all.

[7] The word “na” is idiomatic, and can mean ‘now’, but also ‘please’.

[8]   "Guide" II:41,42.

[9]  Contrary to some popularly-held opinions that the eye emits light which allows it to see, or that seeing an entity does not involve an interaction with it..

[10]  We will not deal here with the mind-body problem explicitly, although this entire section is actually based on it  in some sense.

[11] According to Rambam prophecy is a natural occurrence to a properly developed intellect, but can occur to a particular person only if God wills that that person receive prophecy. He wrote that all those who heard God or angels speaking to them, or ‘saw’ God or angels, were not seeing angels, nor were they seeing actual ‘angels’ just that they were seen in a dream, but rather were experiencing a (divinely induced) dream or vision, in which they ‘heard voices’ or ‘saw angels’.

[12]  The prophet at the time would not be in an ordinary sleep state. Instead he is as fully in control of his mental characteristics as he would be if he were wide awake. He can exert his will, and use his intelligence, exactly as he would  were he awake. The response may be purely mental, but it is exactly that - Man's deepest intention - which interests God. For God to test someone, there is no need to put the person into an actual physical situation. Instead, a complete scenario is constructed and inserted into the person's mental awareness in such a way that it seems perfectly real, yet allows his psyche, intelligence, and will to operate as though he were awake.

             In an ordinary dream , it is the subconscious which constructs the dream-scenarios, and the subconscious which reacts. In the case of a prophetic dream or vision, the dream/vision scenario is directly implanted by God, and it is the entire waking faculties of the subject which controls the reaction.

[13] We wish to make a point here regarding the reliability of commandments received during the visions perceived by the major prophets.

Although the events may have been mental, they were bestowed (implanted) by God, and were in that sense objective. Thus, when Abraham received a command to "Leave your homeland...and go to the Land that I will show you", to circumcise himself and his sons etc., this was the exact intent of the vision, not merely his subjective impression.

   Furthermore, all commandments binding for future generations (e.g. circumcision) are binding because were repeated to the Jewish people as a whole (at Sinai, or etc.) (The precept regarding the sinew  is stated by God in the Torah, not by Jacob as part of the story recorded there.)According to Rambam (III:24):

"The account of the binding (for sacrifice) by Abraham of his son Isaac shows...how (strongly) the prophets believed in the truth of that which came to God by way of inspiration. We shall not think that what the prophets heard or saw in the allegorical figures may at times have included incorrect or doubtful elements.....whatever the prophet perceives in a prophetic vision he considers as correct and not open to doubt...".

[14]   Malbim,  commenting on the dream of King Solomon in which he requests wisdom, states that in one's dreams one's true desires are more apparent than when awake. If this is the case even in ordinary dreams, certainly in the case of a specially divinely instituted vision state it would be the case. 

In the Torah-portion (parsha)"Vayera"

We are told the stories of Avam and Lot (who Avram rescued in the war) welcome guests via great self-sacrifice. Their actions can be interpreted as preparing spiritual energy for their descendants in a very time-transcending manner, specifically helping their descendants in the exodus from Egypt, which the Torah (somewhat unexpectedly) connects in a fundamental way to matza.

Avram runs in haste to Sara and asks her to prepare 'ugot' for the guests (the angels) and soon thereafter Lot makes and serves the same angels 'ugot matzot'. See more explanation here, in the section "Lot matza pesach", and the material below that.   https://sites.google.com/nyu.edu/biblethemes/hagadah

• Yitzchok (Isaac):

• 1. symbolically he re-digs his father's wells, ie re-instituting the past, or maybe his father dug the wells for him! (maybe that's why it wasn;t named for 7 by avram, only later by yitschak?)

  2. 'ekev asher shama'ta lekoli' said to Avraham after akeda of Yizchok, so Yitschok (and Avraham who was still alive then?) recognized the power of 'ekev' when seeing yaakov emerge and hearing the name given to him by those seeing this.

  3. The akeda is a merit for all generations because if  had allowed it to happen, wouldn't be any Jewish People, so every RH/Yom Kippur we can use this zchus.

​.....

• Rivka as archetype of how to be proactive: see https://sites.google.com/nyu.edu/biblethemes/toldos, 

.......

• Yakov builds a sukah as a proactive means of crafting energies which will be useful to his descendants in their sojourn in the desert after the Exodus from Egypt.​: see explanation here: https://sites.google.com/nyu.edu/biblethemes/succos-the-place

 Yir'ah and vayera: roots etc: 

vort of someone on website re chumash using both in same place 

https://he.wiktionary.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%A8%D7%90%D7%94_(%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A9)  קטגוריה:ראה (שורש 

https://he.wiktionary.org/wiki/%D7%A7%D7%98%D7%92%D7%95%D7%A8%D7%99%D7%94:%D7%99%D7%A8%D7%90_(%D7%A9%D7%95%D7%A8%D7%A9)  קטגוריה:ירא (שורש 

https://www.vorts.co.il/?p=17

  http://tora.us.fm/tnk1/kma/qjrim1/yra.html

https://he.wiktionary.org/wiki/%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%94  "re'iyah"

..................

……Avrohom LechLecha…….

Lech lecha = go to a place un-named: the only time this expression is used are two cases, both involving Avraham

 (1 וַיֹּאמֶר ָה אֶל-אַבְרָם, לֶךְ-לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ, אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ.

 וַיֵּצְאוּ, לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן, וַיָּבֹאוּ, אַרְצָה כְּנָעַן.... וְהַכְּנַעֲנִי, אָז בָּאָרֶץ. 

Avraham perceives it as kna'ani, and so it becomes that. 

 (2וְלֶךְ-לְךָ, אֶל-אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה; וְהַעֲלֵהוּ שָׁם, לְעֹלָה, עַל אַחַד הֶהָרִים, אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.

 וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר-אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים.

  ד .. וַיִּשָּׂא אַבְרָהָם אֶת-עֵינָיו וַיַּרְא אֶת-הַמָּקוֹם מֵרָחֹק

.  ה וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם...וַאֲנִי וְהַנַּעַר, נֵלְכָה עַד-כֹּה

.  ט וַיָּבֹאוּ, אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר-לוֹ הָאֱלֹהִים,

יד וַיִּקְרָא אַבְרָהָם שֵׁם-הַמָּקוֹם הַהוּא, ָה יִרְאֶה, אֲשֶׁר יֵאָמֵר הַיּוֹם, בְּהַר ָה יֵרָאֶה

Avraham does not give it a specific designation, leaving it 'the place God mentioned', and so the name reflects this. 

........

 ו וַיִּקַּח אַבְרָהָם אֶת-עֲצֵי הָעֹלָה, וַיָּשֶׂם עַל-יִצְחָק בְּנוֹ, וַיִּקַּח בְּיָדוֹ, אֶת-הָאֵשׁ וְאֶת-הַמַּאֲכֶלֶת; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו.

  ז וַיֹּאמֶר יִצְחָק אֶל-אַבְרָהָם אָבִיו, וַיֹּאמֶר אָבִי, וַיֹּאמֶר, הִנֶּנִּי בְנִי; וַיֹּאמֶר, הִנֵּה הָאֵשׁ וְהָעֵצִים, וְאַיֵּה הַשֶּׂה, לְעֹלָה.  ח וַיֹּאמֶר, אַבְרָהָם, אֱלֹהִים יִרְאֶה-לּוֹ הַשֶּׂה לְעֹלָה, בְּנִי; וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם, יַחְדָּו

 יט וַיָּשָׁב אַבְרָהָם אֶל-נְעָרָיו, וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל-בְּאֵר שָׁבַע

At the end it was not (just?)Avraham and Yitschak who went 'yachdav'.

....

, וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ, אֶל-הַמָּקוֹם

, וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל-בְּאֵר שָׁבַע

……

B’er Sheva

B'er Sheva is 'well seven': the origin of this meaning is given in the story of Yitschak and Avimielch's servants but not the explanation for the "7"; a number of wells are mentioned in the story, but it seems to be less that 7. On the other hand an earlier story tells of Avraham and Avimelech and gives the place a very similar name, B'er Shova: "well oath". But there the number 7 appears prominently.

טו וכל-הבארות, אשר חפרו עבדי אביו, בימי, אברהם אביו--סיתמום פלשתים, וימלאום עפר.......  יח וישב יצחק ויחפור את-בארות המים, אשר חפרו בימי אברהם אביו, ויסתמום פלשתים, אחרי מות אברהם; ויקרא להן, שמות, כשמות, אשר-קרא להן אביו.

 Well #1 יט ויחפרו עבדי-יצחק, בנחל; וימצאו-שם--באר, מים חיים.  כ ויריבו רועי גרר, עם-רועי יצחק לאמור--לנו המים; ויקרא שם-הבאר עשק, כי התעשקו עימו.  כא

 Well #2ויחפרו באר אחרת, ויריבו גם-עליה; ויקרא שמה, שטנה.

 Well #3 כב ויעתק משם, ויחפור באר אחרת, ולא רבו, עליה; ויקרא שמה, רחובות, ויאמר כי-עתה הרחיב יהוה לנו, ופרינו בארץ

.  כג ויעל משם, באר שבע.

  כד ויירא אליו ה, בלילה ההוא, ויאמר, אנוכי אלוהי אברהם אביך; אל-תירא, כי-איתך אנוכי, ובירכתיך והרביתי את-זרעך, בעבור אברהם עבדי.  כה וייבן שם מזבח, ויקרא בשם ה, ויט-שם, אוהלו

Well #4  ; ויכרו-שם עבדי-יצחק, באר.

  כוואבימלך, הלך אליו מגרר; ואחוזת, מריעיהו, ופיכול, שר-צבאו....... לאוישכימו בבוקר, ויישבעו איש לאחיו; וישלחם יצחק, וילכו מאיתו בשלום. 

 Well #5 לב ויהי ביום ההוא, ויבואו עבדי יצחק, ויגידו לו, על-אודות הבאר אשר חפרו; ויאמרו לו, מצאנו מים.  לג ויקרא אותה, שבעה; על-כן שם-העיר באר שבע, עד היום הזה. 

.......

B'er Sheva: is it mentioned without a name before it is given a name?

א וַיַּעַל אַבְרָם מִמִּצְרַיִם הוּא וְאִשְׁתּוֹ וְכָל-אֲשֶׁר-לוֹ, וְלוֹט עִמּוֹ—הַנֶּגְבָּה....  ג וַיֵּלֶךְ, לְמַסָּעָיו, מִנֶּגֶב, וְעַד-בֵּית-אֵל--עַד-הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר-הָיָה שָׁם אָהֳלֹה בַּתְּחִלָּה, בֵּין בֵּית-אֵל, וּבֵין הָעָי

This is a place where Avraham not only stays, and stayed before but he also built a miz'be'ach there, and yet it has no name.

אֶל-מְקוֹם, הַמִּזְבֵּחַ, אֲשֶׁר-עָשָׂה שָׁם, בָּרִאשֹׁנָה; וַיִּקְרָא שָׁם אַבְרָם, בְּשֵׁם ה. ......    

Where was Avraham at the time of this story, before going to Chevron?

 . יא וַיִּבְחַר-לוֹ לוֹט, אֵת כָּל-כִּכַּר הַיַּרְדֵּן, וַיִּסַּע לוֹט, מִקֶּדֶם; וַיִּפָּרְדוּ, אִישׁ מֵעַל אָחִיו.  יבאַבְרָם, יָשַׁב בְּאֶרֶץ-כְּנָעַן.... יח וַיֶּאֱהַל אַבְרָם, וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא--אֲשֶׁר בְּחֶבְרוֹן; וַיִּבֶן-שָׁם מִזְבֵּחַ, לַָה. 

..

Where is this?

 וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי, וַתִּבְרַח מִפָּנֶיהָ.  ז וַיִּמְצָאָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, עַל-עֵין הַמַּיִם--בַּמִּדְבָּר:  עַל-הָעַיִן, בְּדֶרֶךְ שׁוּר….  יגוַתִּקְרָא שֵׁם-ָה הַדֹּבֵר אֵלֶיהָ, אַתָּה אֵל רֳאִי:  כִּי אָמְרָה, הֲגַם הֲלֹם רָאִיתִי--אַחֲרֵי רֹאִי.  יד עַל-כֵּן קָרָא לַבְּאֵר, בְּאֵר לַחַי רֹאִי--הִנֵּה בֵין-קָדֵשׁ, וּבֵין בָּרֶד

...

  Perek 20:  א וַיִּסַּע מִשָּׁם אַבְרָהָם אַרְצָה הַנֶּגֶב, וַיֵּשֶׁב בֵּין-קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר; וַיָּגָר, בִּגְרָר.

…..

Immediately after the story of Hagar and Yishmael בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע, where God helps them find a well, we are told of Avraham and Avimelech and the wells, and the giving of the name B'er Shova. So presumably it took place earlier. Or it was indeed later, but the well had been stolen.

Perek 21:  Yishmael and Hagar are in B'er Sheva desert but have no water. So what happened to the well after which the place is named? Was this the well which had been stolen by Avimelech's servants [ וְהוֹכִחַ אַבְרָהָם, אֶת-אֲבִימֶלֶךְ, עַל-אֹדוֹת בְּאֵר הַמַּיִם, אֲשֶׁר גָּזְלוּ עַבְדֵי אֲבִימֶלֶךְ.  ]? But then God lets her see a well.

When did Avraham dig this well? When did it get the name B'er Sheva.

יד וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם ...וַיְשַׁלְּחֶהָ; וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע, בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע.  טו וַיִּכְלוּ הַמַּיִם, מִן-הַחֵמֶת.. וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת-עֵינֶיהָ, וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם;

.... כא וַיֵּשֶׁב, בְּמִדְבַּר פָּארָן; 

.....

That's why the Avimelech/B'er Shova story starts with "וַיְהִי, בָּעֵת הַהִוא" , it likely took place in relation to the preceding story about Yishmael's birth and the expulsion. If it took place somewhere in the middle of:

" ח וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַיִּגָּמַל; וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל, בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת-יִצְחָק.  ט וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק.  י וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ"

then when Avraham sent out Hagar and Yishmael, it was after the agreement with Avimelech and so there was a well, which is why it was called midbar s'er shova. If the agreement with Avimelech was after the expulsion, it can explain why Avraham complained criticized Avimelech about his servants having stolen the well, Hagar and Yishmael had almost died as a result. And Avraham had assumed there was a well when he expelled Hagar ad Yishmael, he hadn’t known that Avimelech's servants had stolen it.

[Maybe Avimelech's words are echoing Avraham's protestations that he hadn’t known about it, nor did he hear of it.]

[Avraham must have had a reputation, after exiling his oldest son into the desert without water, and then intending to sacrifice the other son.]

...

After the akeda, Avraham lives in B'er Sheva.

וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו אֶל-בְּאֵר שָׁבַע ....וַיֵּשֶׁב אַבְרָהָם, בִּבְאֵר שָׁבַע. 

...

וַיִּסַּע אַבְרָם, הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה

זָרַע .

..

........

FOR OTHER PARSHA

have yishmeal and us both be what we shouldbr/.

Says lo tirah twice re war, bec God is with us so don’t fear, then fear god twice, which enforces the

voweled reading of the letters as in &#39;awe, fear&#39; not &#39;to see&#39;. But in middle is re succos, yovel, hakhel

says &quot;layro’os panai&quot;, which can be both, and again re anan &quot;vayera&quot;. So it has segued from

one meaning to the other. This ties it into same theme, when see god’s presence (vayera) it

induces awe (yirah).

How does one get to see Gods presence?  

MR was anav, gave over in public the reins to Yehoshua, and this lowered ego state brought the

shchinah, anan manifested, and this is lir’os panai which induces yirah, and in that state we need

not be afraid of anything bec God is with us..

……Names of the Holidays (see re Purim etc)…

…….

Yitzchak’s name

 וַיֹּאמֶר לָהּ מַלְאַךְ יְהוָה, הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן, וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל, כִּי-שָׁמַע ה אֶל-עָנְיֵךְ.

Avraham laughs out loud rather than inside, so it is not a hidden laugh, mocking; and first he falls on his face, a sign of submission to God.

  יז וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל-פָּנָיו, וַיִּצְחָק;

In his heart Avraham then thinks:

 וַיֹּאמֶר בְּלִבּוֹ, הַלְּבֶן מֵאָה-שָׁנָה יִוָּלֵד, וְאִם-שָׂרָה, הֲבַת-תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד

 And as result:      וַיֹּאמֶר אֱלֹ ,...., וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ, יִצְחָק

[God is making it clear that the child's destiny is affected by the reaction to the message about his birth.]

......

וְקָרָאתָ אֶת-שְׁמוֹ, יִצְחָק; וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם, לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו.  כ וּלְיִשְׁמָעֵאל, שְׁמַעְתִּיךָ-

God is referring to the meaning of Yishma'el's name, basically giving it a new but related meaning, just as God gave the name Yitschak with clear reference to its meaning.

And the context is 'bris olam', as opposed to with Yishmael, whose bris is not 'leolam'.

………………………………………

One might falsely recall that Yitschak got his name because Sarah laughed, but actually it was from Avraham's laugh.

And God is implying to Avraham that there is a meaning to Yishma'el's name that derives from Avraham's tfilah-request that Yishma'el live.

  יב וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר:  אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן.  יג וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-אַבְרָהָם:  לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד--וַאֲנִי זָקַנְתִּי.  יד הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה, דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה--וּלְשָׂרָה בֵן.  טו וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ. .

God is reassuring Sarah and Avraham that she really can have a child – by revealing that what she thought inside her heart is known to God, and so this is really God speaking, and this God is master of her insides (and can therefore make her able to conceive), that's why God says:  הֲיִפָּלֵא מֵה דָּבָר

Sarah is then afraid, and denies she laughed, so why does God insists that indeed she laughed? Because Avraham was part of that 3-way nevuah-conversation and it was important to reassure him that this was indeed God. Also, this way Avraham will know that Sarah laughed inside, and he can reassure her that he too laughed, and Yitschak was given his name as a result, she shouldn’t think that the name of her son was given because of her laugh (which was perhaps somewhat more disbelieving or self-confidence lacking).

[This is similar to the situation with Moshe Rabbenu: God tells him re Ahron "ve'samach be'libo", so that MR will know when he meets Ahron that the message is from the God of creation, as will Ahron when MR tells him of this; also it is the God who knows the inner working of everyone's heart, and can harden Pharaoh's heart (or make it agree).]

…

 ה וְאַבְרָהָם, בֶּן-מְאַת שָׁנָה, בְּהִוָּלֶד לוֹ, אֵת יִצְחָק בְּנוֹ.  ו וַתֹּאמֶר שָׂרָה--צְחֹק, עָשָׂה לִי אֱלֹהִים:  כָּל-הַשֹּׁמֵעַ, יִצְחַק-לִי.  ז וַתֹּאמֶר, מִי מִלֵּל לְאַבְרָהָם, הֵינִיקָה בָנִים, שָׂרָה:  כִּי-יָלַדְתִּי בֵן, לִזְקֻנָיו.  ח וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד, וַיִּגָּמַל; וַיַּעַשׂ אַבְרָהָם מִשְׁתֶּה גָדוֹל, בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת-יִצְחָק.  ט וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק

In the above, the theme of laughing repeats, and then the same word is used in a different context, with a definitely negative connotation. And then later on in Yitschak's life:

.  ח וַיְהִי, כִּי אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים, וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.

…

Yishma'el's name is not mentioned explicitly, and Sarah doesn’t use his name (nor that of Hagar), but she does use Yitschak's name. And then when speaking of Avraham's feelings it doesn’t state Yishmael's name explicitly, instead saying:

 עַל-הַנַּעַר :

עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ

And then it uses the key word שְׁמַע regarding expelling Hagar and Yishma'el.

.  ט וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת-בֶּן-הָגָר הַמִּצְרִית, אֲשֶׁר-יָלְדָה לְאַבְרָהָם--מְצַחֵק.  י וַתֹּאמֶר, לְאַבְרָהָם, גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ:  כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק.  יא וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ.  יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-אַבְרָהָם, אַל-יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל-הַנַּעַר וְעַל-אֲמָתֶךָ--כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ

......

When told of Yitschak's upcoming birth: Sarah laughs, is then defensive about it, and is afraid. The same three themes repeat with Yitschak: he is afraid (he would be killed by Avimelech), he is defensive (to Avimelech) about his actions, the word צַחֵק appears in a central manner:

 וַיֹּאמֶר, אֲחֹתִי הִוא:  כִּי יָרֵא, לֵאמֹר אִשְׁתִּי, פֶּן-יַהַרְגֻנִי אַנְשֵׁי הַמָּקוֹם עַל-רִבְקָה, כִּי-טוֹבַת מַרְאֶה הִוא.  ח וַיְהִי, כִּי אָרְכוּ-לוֹ שָׁם הַיָּמִים, וַיַּשְׁקֵף אֲבִימֶלֶךְ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים, בְּעַד הַחַלּוֹן; וַיַּרְא, וְהִנֵּה יִצְחָק מְצַחֵק, אֵת, רִבְקָה אִשְׁתּוֹ.  ט וַיִּקְרָא אֲבִימֶלֶךְ לְיִצְחָק, וַיֹּאמֶר אַךְ הִנֵּה אִשְׁתְּךָ הִוא, וְאֵיךְ אָמַרְתָּ, אֲחֹתִי הִוא; וַיֹּאמֶר אֵלָיו, יִצְחָק, כִּי אָמַרְתִּי, פֶּן-אָמוּת עָלֶיהָ. 

יב וַתִּצְחַק שָׂרָה, בְּקִרְבָּהּ לֵאמֹר:  אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה-לִּי עֶדְנָה, וַאדֹנִי זָקֵן.  יג וַיֹּאמֶר יְהוָה, אֶל-אַבְרָהָם:  לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה לֵאמֹר, הַאַף אֻמְנָם אֵלֵד--וַאֲנִי זָקַנְתִּי.  יד הֲיִפָּלֵא מֵיְהוָה, דָּבָר; לַמּוֹעֵד אָשׁוּב אֵלֶיךָ, כָּעֵת חַיָּה--וּלְשָׂרָה בֵן.  טו וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר לֹא צָחַקְתִּי, כִּי יָרֵאָה; וַיֹּאמֶר לֹא, כִּי צָחָקְתְּ. .

We know how Yistchak and Ya'akov received their names, and their meaning, and Yishma'el and Esav, but not Avram – perhaps this is related to the fact that his name is changed, and the name is given meaning.

Yitschak gets the name from God, but as a result of the actions of his parents. Yishmael get the name from the angel and from God, as a result of actions by Hagar, but also perhaps due to Avraham's actions.

We are not told of the naming of the imahot, Sarah, Rivka, Rachel, Leah - but Sarah is given a name when Avraham is.

….

God hints to Yitschak that Ya'akov is his zer'a:

 ד וְהִרְבֵּיתִי אֶת-זַרְעֲךָ, כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְנָתַתִּי לְזַרְעֲךָ, אֵת כָּל-הָאֲרָצֹת הָאֵל; וְהִתְבָּרְכוּ בְזַרְעֲךָ, כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ.  ה עֵקֶב, אֲשֶׁר-שָׁמַע אַבְרָהָם בְּקֹלִי; וַיִּשְׁמֹר, מִשְׁמַרְתִּי, מִצְו‍ֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי.

But there is an interesting othe ruse of the key word:

. וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא, וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים

........................

Why does God chide Sarah, how was she to know they were relaying a divine message? Are there hints in the narrative that would clue us in to their nature, which perhaps Sarah was expected to recognize (eg saying ‘ken ta’aseh ka’asher dibarta’)?

Why would God ask Avraham why Sarah laughed if it was an internal event, how would God expect Avraham to know? How did Sarah know that she had been criticized if it was mentioned only to Avraham?

Does Avraham still seem to treat the visitors as humans, accompanying them etc? Maybe they ARE human, and are being used by God for this purpose…? In Sdom they act a little more like malachim, but they are called malachim not anashim, and there are only two, so maybe there were people sent to be experiencers/reporters, and also then two malachim?

……….

Sarah becomes pregnant only after incident with Avimelech, and their prayers, so it was indeed perhaps exactly a year later that Yitschak was born. So if the messengers meant a year, Avraham and Sarah knew that she would become pregnant in three months, so they were thinking of this at the time of the Avimelech incident.

The promise ‘u’lesarah ben’ is ambiguous, doesn’t necessarily imply from Avraham, but in Vayera God tells Avraham he will have a son and it will be from Sarah. So maybe she will have two sons, one from someone else, and one from Avraham?

So when Avimelekh takes Sarah exactly at the time she is meant to become pregnant, maybe the ambiguity or uncertainty returns, and is part of the reason they davened for avdei avimelekh, so that Sarah’s child not need be from Avimelekh (and then after that she would give birth to a child from Avraham).

Also:  God tells Avraham that sarah laughed because she was old, and didn’t mention that she also laughed because Avraham was old, so maybe it means that Avraham’s age was irrelevant, because he would not be the father! So if Avraham repeated to Sarah what God had said to him, or if she knew on her own by nevuah, then when Avimelekh took her Sarah would think perhaps that the child would not be from Avraham! Or if she told Avraham, then he would think that….

Maybe this is the meaning of shov ashuv elekha, meaning to both Avraham and Sarah…?

….

There is no real a priori need for a return (‘shov ashuv’) in a year, to mark the birth, so why is it said? Maybe it is just the kind of thing that a traveler on an annual trip would say, not necessarily implying an actual return visit? Where else does the expression ‘ko’et chaya’ appear and what does it mean?

…

re my vort re Hagar and the three separate angelic messages: application of “the future unfolding depends on our freewilled responses to situations” So in the context of angels:

 Why Angels Don't Multi-task: Angels are not preprogrammed, their message depends on the response of the human protagonist - and that's the meaning of separate angels for each message.

May we all be blessed with the right responses, and appropriate rewards

…....................................................................................................................................................................................................................................................

האורחים כנסיון לאברהם, ששכרו היה הבטחת הבן    

מוכנות אברהם לאורחים: "והוא יושב פתח האוהל" (יח, א): יש כאן קושי: מצד אחד אברהם מחכה לאורחים בציפיה דרוכה, ומצד שני, כשהם מגיעים אין אוכל מוכן, והם צריכים לחכות עד שישחט בהמה וששרה תאפה עוגות, והכל בחפזון: "וירץ" "מהרי לושי...". מדוע לא הכין אוכל לפני כן? אמנם יש סוגי אוכל שמתקלקלים במהירות ואי אפשר להכינם מראש, אבל היה צריך להכין אוכל כזה שאינו מתקלקל, כדי שלא יצטרכו להמתין.

כנראה, אברהם לא היה רגיל להכין אוכל מראש, מפני שבדרך כלל יכול היה לראות את האורחים עוד כשהם רחוקים ממנו, כשעוד נשאר להם זמן ניכר להגיע אליו, ואז הוא היה מכין אוכל מבעוד מועד. אבל כאן, ה' לא רצה להטריח את אברהם,  ובכדי שלא יספיק לשחוט ולאפות, אלא יכין להם רק מעט לחם ומים ולכן שלח את המלאכים שיגיעו אליו תוך זמן קצר מהרגע שהוא ראה אותם - לכן, כשאברהם ראה את האורחים לראשונה, הם היו "ניצבים עליו" (לא לגמרי בצורה פתאומית, כדי שלא יבין שהם מלאכים).

ואכן, אברהם אמר לאורחיו שיוקח מעט מים, והוא יביא לחם, ולא אמר שישחוט ויאפה, והאורחים אמרו בפירוש: "כן תעשה כאשר דברת". אבל אברהם בכל זאת לא עשה כפי שאמר ולא כפי שבקשוהו אורחיו "כן תעשה כאשר דברת", אלא עשה הרבה יותר - "אומר מעט ועושה הרבה".

הכנסת האורחים של אברהם כגורם לתפילתו על סדום

"וירא וירץ לקראתם" (יח, ב)

אברהם היה עסוק ב"הקבלת פני השכינה", והפסיק בה כדי לעסוק בהכנסת אורחים. מכאן למדו חז"ל: "גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה" (שבת קכז ע"א).

אפשר לומר, שבעצם אברהם לא הפסיק מלהקביל את פני השכינה, שהרי עשיית חסד לבני אדם, שנבראו בצלם אלקים, היא עבודת ה'. מי שרוצה להכניס את השכינה לתוך ביתו, עליו להכניס לביתו אנשים זרים ולטפל בצרכיהם הגשמיים (יחד עם מסר רוחני כלשהו, כפי שנהג אברהם לומר לאורחיו: "ברכו למי שאמר והיה העולם"). בני האדם הם עצמם כלי קיבול לשכינה, בזכות הנשמה האלקית שבתוכם, ולכן הכנסת אורחים היא עצמה הכנסת השכינה.  

אם כן, אברהם לא הפסיק את פגישתו עם ה', אלא דווקא נפגש בדרך זו עם ה' בדרגה גבוהה יותר מדו-שיח בלבד. לאור זה, אפשר שמעשה הכנסת האורחים הוא בעצם חלק מ"וירא אליו ה'", כלומר, שה' נראה אליו בכך שבאו אליו אורחים והוא הכניס אותם (יש להזכיר שזאת היתה הכנסת אורחים בדרגה גבוהה, שכן הוא סבל כאבים תוך כדי זה). וכן אחרי שהלכו האורחים, נאמר "ואברהם עודנו עומד לפני ה'" (יח, כב), כלומר, ע"י עשיית החסד הגדול הזה, הוא יצר התקשרות לה' שהמשיכה גם אחרי סיום מעשה החסד. [הדברים אמורים גם לשיטת הרמב"ם במורה נבוכים (ב, מה), שכל זה היה במחזה הנבואה, שהרי התנהגות אברהם במחזה מגלה את רצונו הפנימי, איך היה מתנהג במציאות ממשית באותן נסיבות].

הבנתו של אברהם שה' רוצה שנשרת את הנבראים בצלמו, כסוג של עבודת ה', הביאה לכך שהיה ראוי ל"התווכח" עם ה' בעניין סדום, כפי שעשה אחרי שהלכו האורחים, כמגן על האנושות מול ה'. לא היה בכך חוסר כבוד לה', שהרי דווקא דאגתו לבני האדם שנבראו בצלם אלקים הראתה עד כמה הוא מכבד את ה'.

המים לאורחים של אברהם

"יוקח נא מעט מים" (בראשית יח, ד)

לשונו של אברהם מעוררת קושי: מדוע הוא איננו מציע להם שהוא עצמו יביא להם מים? לחילופין, היה לו לומר להם 'קחו מים' בלשון ציווי, שכן האורח מרגיש יותר בנוח כאשר 'מצווים עליו' לקחת? ועוד: מדוע אמר 'מעט מים' - וכי אברהם התקמץ במים לאורחיו?!

לפי חז"ל בקשת אברהם לאורחיו הייתה שיסירו את עפר שעל רגליהם, שהיתה העבודה הזרה שלהם. בקשתו זו נבעה ממניע פרטי-אישי של אברהם הנובע מאמונתו, ולא היתה מכוונת אך ורק לטובת אורחיו לפי נקודת המבט שלהם. אברהם לא רצה להיראות כאילו כופה עליהם את אמונתו, שכן הדבר היה מרחיק אותם. לכן הוא ביקש שיקחו 'מעט מים' לנקות את רגליהם, דהיינו שיקחו לפחות את המינימום ההכרחי, ולא הטריח אותם ברחיצה יסודית לצורך זה. 

זאת ועוד: בזה שאמר רק 'מעט', הבינו שלא התכוון לומר שהם מלוכלכים, אלא שביקש זאת לצורך טכסי בלבד, ולכן לא נעלבו מבקשתו לנקות את רגליהם. 

וזאת הסיבה שאמר 'יוקח', ולא הביא להם מים בעצמו: כדי שלא ירגישו כאילו הוא כופה את אמונתו, ולכן אמר 'יוקח נא' לשון הצעה או בקשה. 

ריבוי המאכלים שהביא אברהם לאורחיו

"ואקחה פת לחם... כן תעשה כאשר דברת... מהרי שלוש סאים קמח סולת... ואל הבקר רץ" (בראשית יח, ה-ז)

אברהם מציע לאורחיו לחם ומים, והם עונים לו "כן תעשה כאשר דיברת". אבל לאחר שקיבל את הסכמתם, הוא אומר לשרה להכין עוגות, ורץ להביא בן בקר. נראה כאילו בבת אחת השתנה ערכם של האורחים בעיניו, ולכן הוא מחליט לתת יותר משהציע. עם זאת, מוזר הוא שלא ציית לבקשתם (או לציוויים) של אורחיו שאמרו לו "כן תעשה כאשר דברת", זאת אומרת: לא יותר ממה שאמרת. ייתכן שההסבר טמון בתשובתם המוזרה של המלאכים: "כן תעשה כאשר דברת".

לפי חז"ל, מידתם של צדיקים היא 'אמור מעט ועשה הרבה'. אברהם אמר שיתן לחם ומים, אבל התכוון גם לעוגות ובשר. מאחר שאורחיו היו מלאכים, הם הבינו גם את כוונותיו, ולכן הדגישו שיעשה 'כאשר דיברת' ולא 'כאשר עלה במחשבתך'. אברהם הבין מדבריהם יוצאי הדופן, שאורחיו מבינים גם את כוונותיו ולא רק את דבריו, ומתוך זה הבין שהם אינם אנשים פשוטים אלא אנשים מיוחדים. 

אילו היה חושב שהם אנשים פשוטים, היה מקום שיתחשב בבקשתם ויביא רק לחם ומים. אבל מאחר שהבין שלפניו אנשים מיוחדים, ראה צורך לכבד אותם במיוחד, ולכן הלך להכין מאפה מיוחד ובשר.

הפסקת אורח כנשים אצל שרה

"חדל להיות לשרה אורח כנשים" (בראשית יח, יא)

מדוע צריכה התורה לספר ש"חדל להיות לשרה אורח כנשים" -  הרי די היה לומר שהם זקנים, כדי שנבין מדוע היה כל כך לא צפוי שהם ילדו, שלכן שרה צחקה?

נראה שעצם גילם המתקדם לא היה סיבה שלא ילדו, שהרי אברהם הוליד את ישמעאל כשהוא בן 87, וההבטחה על הולדת ישמעאל ניתנה לאברהם כשהיה בן 75 שנה, והבטחה זו לא גרמה לו לצחוק.

כמו כן, שרה נתנה את הגר לאברהם רק כשהגיעה לגיל 75 - רק אז היא התייאשה מללדת.

אם כן, ההבטחה לאברהם שיוולד לו בן בגיל 99 כששרה בת 90 לא היתה מוזרה כשלעצמה. לכן התורה הוצרכה לספר ש"חדל להיות לשרה אורח כנשים", ולכן לא היה אפשרי בדרך הטבע שיהיו לה ילדים, ובזאת מסבירה לנו התורה מדוע צחקה שרה.

תשובת שרה לתוכחתו של הקב"ה

"ותצחק שרה בקרבה... למה זה צחקה שרה... ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה" (יח, יב-טו)

בפסוקים אלו מתעוררות כמה שאלות: א) במה אשמה שרה בכך שצחקה כששמעה מהאורחים שיוולד לה בן? הרי זו תגובה טבעית כששומעים הבטחה לא-טבעית מאורחים לא מוכרים (מה גם שאפשר להסביר שחשבה לעצמה: "הם ראו את ישמעאל בן 12, וחשבו שהוא בני, ולכן הבטיחו שאלד, ואילו ידעו שאני זקנה ושישמעאל אינו בני, לא היו מבטיחים", ועל כך צחקה בצדק).  ב) מדוע ה' שואל את אברהם 'למה זה צחקה שרה' ואינו שואל את שרה? ג) איך ייתכן ששרה שיקרה לומר שלא צחקה, הרי אסור לשקר, מה גם אם נניח שאמרה כך לה', והרי היא ידע שאי אפשר לרמות את ה'?

למעשה, כבר נאמר לאברהם שיוולד לו בן (לעיל יז, טז-יט). אבל העובדה ששרה צוחקת עכשו מראה שזו הפעם הראשונה שהיא שומעת את הבשורה; הווה אומר שאברהם עוד לא סיפר לה את הדבר. וייתכן שהסיבה שלא סיפר לה היא כי לא האמין לגמרי לבשורה (וזה מקביל למה שרבקה לא סיפרה ליצחק על הנבואה שקיבלה על התאומים שבבטנה, ומה שרחל לא סיפרה ליעקב שלבן מכניס לו את לאה - גם להסתרות אלה היו תוצאות בתולדות עמנו).

זו הסיבה שה' שואל דווקא את אברהם "למה זה צחקה שרה". הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי אברהם, כאומר: 'האם לא האמנת להבטחתי, ולכן לא סיפרת לשרה על כך, ומשום כך זו הפעם הראשונה שהיא שומעת את הדבר ולכן צחקה?'

וכאשר שרה אומרת לה' 'לא צחקתי', היא מנסה להגן על אברהם, בכך שהיא טוענת שלא צחקה מתוך לעג ומחשבה שהדבר בלתי אפשרי, אלא מתוך שמחה, כמו לפי הפירוש 'ויחד' אצל אברהם.

לאור הדברים שאמרנו אפשר לקרוא את הפסוק כך: "ותאמר שרה לא צחקתי כי יראה" - יראה שמא אברהם ייענש על שלא סיפר לה את דבר ה'.

אבל ה' עונה לשרה "לא כי צחקת", כלומר שהיא צחקה בזלזול. וצריך לומר שהיא למדה מאברהם שמותר לשקר מפני השלום, היינו כדי להגן על אדם אחר, ממה שביקש ממנה אברהם: "אמרי נא אחותי את" (יב, יג), כדי להגן על חיי אברהם, אף שהיה בכך שקר.

תוכחת הקב"ה על צחוקה של שרה 

"ויאמר ה' לאברהם למה זה צחקה שרה... היפלא מה' דבר... ותכחש שרה לאמר לא צחקתי" (בראשית יח, יג-טו)

כמה תמיהות מתעוררות בפסוקים אלו: א) מדוע אברהם בכלל אמור לדעת ששרה צחקה, כפי שמשתמע ממה שה' שואל אותו למה צחקה, והרי היא צחקה בשקט, כמו שכתוב: "ותצחק שרה בקרבה" (בראשית יח, יב)? ב) מדוע ה' מוכיח את שרה בטענה "היפלא מה' דבר" (פסוק יד), הלא הבשורה על הולדת הבן לא נאמרה מפי ה' אלא מפי המלאכים, והם היו בדמות אנשים, ואין לצפות משרה להאמין להם? ג) מדוע שרה עונה על שאלת ה', "ותכחש שרה לאמר לא צחקתי" (פסוק טו), והרי היא לא נשאלה, שכן ה' דיבר עם אברהם ולא איתה?

נראה שכל השאלות מוצאות את פתרונן בהנחה שכל זמן שהיו המלאכים אצל אברהם ושרה, הקב"ה היה בקשר נבואי עם שניהם וקישר ביניהם, וכך ידע אברהם על מה שאירע לשרה.

לפי הרמב"ם במורה נבוכים (ב, מה), כל האירוע היה במחזה. והרמב"ם אומר גם לגבי מנוח ואשתו שראו את המלאך במחזה, ושם כנראה היה להם מחזה משותף, כמו שכתוב "ומנוח ואשתו רואים" (שופטים יג, יט-כ). גם כאן לאברהם ושרה היה מעין מחזה משותף (ומהפסוק "ושרה שומעת" אפשר לדייק שרק אברהם ראה).

מאחר והם היו בקשר נבואה כל זמן שהמלאכים היו בביתם, אברהם ידע ששרה צחקה; ולכן היה עליהם לדעת שאלו מלאכי ה' המוסרים את דבר ה', ולכן אסור היה לשרה לצחוק; ולכן שרה שמעה את שאלת ה' שהופנתה לאברהם.

יש ראיות לשיטת הרמב"ם, ממה שנאמר, אחרי שהמלאכים הלכו: "ואברהם עודנו עומד לפני ה'", ומכאן שבכל הזמן שלפני כן, הוא היה בקשר עם הקב"ה.

................................

לעשות צדקה ומשפט: H' tells M"R to write the story in the Torah with all these details of the conversation, since the very purpose of the conversation was to have Avraham teach his descendants charity + judgement, and so we are emant to learn H's message of harity + judgement from the story.

לימוד וויכוח אברהם עם הק"ה (טענות העו"ד היהודי הראשון מול שופט כל הארץ) כקיום "אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמר דרך ה' לעשות צדקה ומשפט..."

אברהם עוד לא ידע את כל דרכי ה', ועדיין לא הבין את סוד 'צדקה ומשפט', ובדברו עם ה' ביקש רק לפי מידת המשפט, כלשונו "השופט כל הארץ לא יעשה משפט", והיות שלא היו די צדיקים בסדום, "הפסיד בויכוח", וחשב שלוט ימות עם כולם , אך ה' פעל לפי מידת הצדקה והציל את לוט ומשפחתו, ולימד בכך את אברהם את 'דרך ה' לעשות צדקה ומשפט',

יותר באריכות: הנהגות צדקה ומשפט של ה':"המכסה אני מאברהם אשר אני עושה... לעשות צדקה ומשפט... אולי יש חמישים צדיקים... השופט כל הארץ לא יעשה משפט" (יח, יז-כה)

שאלות שונות מתעוררות בענין הפיכת סדום וויכוח אברהם עם הקב"ה:

א) מדוע ה' טורח להודיע לאברהם שסדום עומדת להחרב, הרי הוא ידע שכל הטענות הכמעט חוצפניות (חס וחלילה) של אברהם לא ישיגו דבר וסדום תיהרס?

ב) מדוע לא ביקש אברהם להציל את סדום גם אם יהיו פחות מעשרה צדיקים? 

ג) מדוע לא ביקש אברהם להציל את לוט? 

ד) בפסוק "ויזכור אלוקים את אברהם וישלח את לוט מתוך ההפכה בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט" (יט, כט) לא נאמר 'ויזכור אלוקים את לוט', אלא "את אברהם", מפני שלוט ניצל בזכות אברהם. מדוע לא ניצל בזכות עצמו?

ה) מפני מה אומר הפסוק 'הערים אשר ישב בהן לוט', הרי זה ברור מכל הסיפור?

נראה שהתשובה טמונה בדברי ה', שהוא מודיע על הפיכת סדום לאברהם בגלל: "...למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמר דרך ה' לעשות צדקה ומשפט..." (יח, יט). 

המצוות של "שופטים ושוטרים תתן לך בכל בשערך", "לא תטה משפט" וכדומה, מורות על חיוב של הכלל והפרט בכל חברה לחיות על פי משפט, ולא באנדלרמוסיה ואי סדר. חיוב זה חל גם על בני נח. זהו "משפט".

רמב"ם, הלכות דעות, פ"ו, ה"א, אומר שאסור לאדם להתגורר במקום של רשעות, אם אינו יכול להשפיע על הסביבה לטובה. מטעם זה, במקום שהחברה מושחתת עד כדי כך שה' מחליט להשחית אותה, גם הטובים שבה יספו, מאחר שלא השפיעו לטובה על סביבתם, ואף לא עזבו את המקום כשראו שאינם משפיעים לטובה. 

זוהי מידת המשפט. אבל בגלל מידת הצדקה, ה' מוציא את הצדיק מתוך מקום הרשע בעוד מועד. דוגמה לכך היא נח. נח ניצל על אף שהוא לא הצליח להשפיע לטוב על החברה ולא נפרד מהם, ואף היסס לעלות לתיבה, כדברי רש"י על בראשית ז, ז (אולי עשה כך כדי להציל אחרים, ואולי משום שלא רצה לעזוב את ביתו). על נח נאמר 'איש צדיק'; וה' פעל במידה כנגד מידה, ולכן נח ומשפחתו נידונו במידת הצדקה ולא רק במידת המשפט, ובזכות זה הם ניצלו. אצל נח היו שיקולים נוספים לזכותו: הוא לא הושפע מהחברה בה גר, כפי שהפסוק מעיד שהיה צדיק; ועוד, שלא היה לו לאן ללכת, שהרי כל העולם היה מושחת.

כאמור, אם יש צדיק בודד בין רשעים, ואינו מצליח להשפיע עליהם לטובה, הוא חייב לעזוב את המקום. אבל אם יש חברה קטנה של צדיקים בין הרשעים, מותר להם להישאר גם אם אינם משפיעים על הרשעים, מפני שהם מחזקים זה את זה. הגודל המינימלי של חברת צדיקים קטנה כזאת הוא עשרה צדיקים. לכן, אם  ה' מחליט להשמיד מקום של רשעים, ויש בה קבוצת צדיקים, הם לא יענשו יחד עם כל הרשעים. לעומת זאת, אם יש צדיק בודד יספה יחד עם הרשעים מאחר ולא עזב את המקום. ושוב, כך הוא רק לפי מידת ה"משפט", אבל לפי מידת "צדקה", הצדיק יינצל.

ה' רצה ללמד את אברהם את מידת 'צדקה ומשפט', ולכן כשהחליט להפוך את סדום, אמר על כך לאברהם. אברהם עוד לא ידע את כל דרכי ה', ועדיין לא הבין את סוד 'צדקה ומשפט', ובדברו עם ה' ביקש רק לפי מידת המשפט, כלשונו "השופט כל הארץ לא יעשה משפט", והיות שלא היו די צדיקים בסדום, "הפסיד בויכוח". הוא חשב שלוט ימות עם כולם מאחר ולא עזב את מקום הרשע, ואמנם כך הוא לפי מידת "משפט", ולכן לא ביקש להצילו, וגם לא ביקש על פחות מעשרה צדיקים. אך ה' פעל לפי מידת הצדקה והציל את לוט ומשפחתו, ולימד בכך את אברהם את 'דרך ה' לעשות צדקה ומשפט'. ולכן כתוב "ויזכור אלוקים את אברהם וישלח את לוט" - שלוט ניצל בזכות אברהם, היינו שבזכות אברהם, לוט נידון במידת ה"צדקה".

וזו הסיבה שהפסוק מוסיף את המילים: "אשר ישב בהן לוט" - שלמרות שישב בהן ולא עזב אותן כפי שהיה צריך לעשות, הציל אותו ה' בזכות אברהם: "למען אשר יצווה את בניו... צדקה ומשפט".

תפילת אברהם על סדום - פניה למידותיו של ה'. 

מן הראוי שמי שפונה להקב"ה, יפתח בהזכרת שמו. כך נהג אברהם בעבר: "ה' אלוקים מה תתן לי ואנכי הולך ערירי..." (לעיל טו, ב) [אמנם כשאדם הראשון דיבר אל הקב"ה (לעיל ג, ט) הוא לא פתח בהזכרת שם ה', אבל שם זאת היתה מענה לשאלת ה']. אם כן, מדוע כאן לא נהג כך אברהם, אלא אומר מיד: 'האף תספה...' ללא שום הקדמה?

אפשר להסביר שאברהם לא רצה להתווכח עם ה' בצורה ישירה, שהרי זו חוצפה, ולכן לא השתמש בשם ה' אלא פנה בדרך עקיפה למידותיו של ה'. 

אחד מכינויי הקב"ה הוא 'מקום'. כמו כן, אחת משלוש עשרה המידות היא 'ארך אפיים'. 

כשאברהם אומר "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע" (יח, כג), הוא פונה למידת 'חרון האף', ומבקש במקומה את מידת 'ארך אפיים'. לאחר מכן הוא אומר 'האף תספה ולא תשא למקום', ובכך הוא פונה למידת ה' שהוא ה'מקום', שמציאות העולם תלויה במציאות ה' בו (ומידת ה'מקום' נותנת מציאות ל'מקום' בארץ, ובמקרה שלנו המקום הוא סדום). 

תפילת אברהם על סדום - על הצדיקים או על הרשעים?

"הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע... הַאַף תִּסְפֶּה וְלֹא תִשָּׂא לַמָּקוֹם... חָלִלָה לְּךָ מֵעֲשֹׂת כַּדָּבָר הַזֶּה לְהָמִית צַדִּיק עִם רָשָׁע... הֲשֹׁפֵט כָּל הָאָרֶץ לֹא יַעֲשֶׂה מִשְׁפָּט... וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם" (יח, כג-כו)

בתפילת אברהם על סדום סדר הטיעונים הוא מוזר. בתחילה מבקש אברהם מה' שגם אם יהפוך את סדום לא יהרוג את הצדיקים: "האף תספה צדיק עם רשע" (בראשית יח, כג). אחר כך הוא מבקש שיציל את כל סדום עבור הצדיקים: "האף תספה ולא תשא למקום" (שם כד). ואח"כ לכאורה הוא חוזר לבקשתו הראשונה - הצלת הצדיקים בלבד: "חלילה... להמית צדיק עם רשע" (שם כה). אם אברהם ביקש להציל את סדום כולה למה חזר לבקשה פחות תקיפה? 

לכאורה ה' עונה בחיוב על בקשתו האמצעית, להציל את כל סדום בתנאים מסוימים: "ונשאתי לכל המקום בעבורם" (שם כו). מפני מה ה' מתייחס לבקשה האמצעית ולא לאחרונה?

אפשר להסביר את המהלך הזה בשתי דרכים:

(א) אברהם לא ביקש רק על אנשי סדום אלא גם על המקום עצמו. הרי סדום עצמה נשרפה כליל. המקום עצמו הושמד, ב'עוון העיר', ולא רק האנשים. כך עולה מהפסוקים: "כי משחיתים אנחנו את המקום הזה... וישלחנו ה' לשחתה... כי משחית ה' את העיר" (בראשית יט, יג-יד);  "ויאיצו המלאכים בלוט לאמור קום... פן תספה בעוון העיר" (שם טו); "וה' המטיר על סדום ועל עמורה גפרית ואש... ויהפוך את הערים... ואת כל יושבי הערים וצמח האדמה" (שם כד-כה). אם כן, הגזירה היתה על העיר עצמה, כולל הצמחים; על ה'מקום' ולא רק על האנשים.

[גם במבול נפגעה הארץ עצמה, לפי פירוש שני ברש"י, בראשית ו, יג; והברית שכרת ה' לאחר המבול נכרתה גם עם הארץ: "את קשתי נתתי בענן והיתה לאות ברית ביני ובין הארץ" (שם ט, יג)].

נראה שאברהם מבקש מה' שני דברים: א) שלא ישמיד את הצדיקים, "האף תספה צדיק עם רשע". ב) שבזכות הצדיקים, לא ישמיד את המקום: "האף תספה ולא תשא למקום למען חמישים הצדיקים אשר בקרבה". ודברי אברהם לאחר מכן אינם בקשה נפרדת אלא סיכום שתי הבקשות הקודמות: "חלילה... להמית צדיק עם רשע..." - ביחס לאנשים, ו"השופט כל הארץ לא יעשה משפט" - ביחס לארץ עצמה (כולל צמח האדמה והחיות).

בתשובת ה' הוא מקבל את הבקשה השנייה: "ונשאתי לכל המקום בעבורם", ובכך מובן בקל וחומר שהוא מקבל את הבקשה הראשונה, להציל את הצדיקים.

(ב) גם בהתחלה אברהם מבקש להציל את כל העיר, וכשאמר "האף תספה צדיק עם רשע", כוונתו היא: אתה קושר את גורל כל העיר כאחד, שכולם ימותו; ואיך אתה יכול להרוג את הצדיקים עם הרשעים? אם קושרים את גורלם של הצדיקים והרשעים יחד, יותר נכון להציל את כל העיר, כולל הרשעים, בעבור הצדיקים שבה, ולא שתושמד כולה בגלל הרשעים.

גם בהמשך, באומרו "חלילה לך להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע", אברהם מתכוון לומר כך: 'חלילה לך להמית צדיק עם רשע, (אלא) והיה כצדיק (=מה שמגיע לצדיק) כרשע (=יהיה גם לרשע)'.

טענתו של אברהם שה' "שופט כל הארץ"

"השופט כל הארץ לא יעשה משפט" (בראשית יח, כה)

מדוע השתמש אברהם בביטוי מיוחד זה, שה' הוא "שופט כל הארץ"?

אפשר להסביר זאת בשתי דרכים:

א) הדין הוא, שאם כל חברי הסנהדרין סוברים שהנידון חייב מיתה, "פוטרים אותו" (סנהדרין יז ע"א). זוהי טענת אברהם: היות שאתה 'שופט כל הארץ", כלומר אתה דן את כל העיר סדום לכלייה, ואינך מוצא אפילו צדיק אחד בסדום, הרי אתה כמו בית דין שאינו מוצא שום צד זכות אצל הנידון, ולכן התוצאה צריכה להיות: "לא יעשה משפט", כלומר שאין להעניש את סדום.

בזה אפשר להסביר את הפסוק "ויזכר אלוקים את אברהם וישלח את לוט" (להלן, יט, כט) - ה' זוכר את טענתו של אברהם,  ולכן הוא מציל את לוט בתור זכאי אחד, וזה מצדיק את פסק הדין של כלייה לסדום. ומאחר שהצלה זו בעצם גורמת כלייה לסדום, היא צעד של מידת הדין; ולכן נזכר שם השם 'אלוקים', מדת הדין.

כל זה הוסבר ע"י החלת הדין שאם כל חברי הסנהדרין סוברים שהנידון חייב מיתה, "פוטרים אותו", במובן קצת שונה - שצריך שבנידון עצמו יהיה צד לזכות.

אפשר להחיל כאן את הדין הנ"ל כפשוטו (שצריך דיין אחד שילמד זכות), וליישב על פי זה את הקושי, שבפסוק יז, ה' אומר "המכסה אני מאברהם אשר אני עושה", משמע שכבר החליט להפוך את סדום; ואילו בפסוק כא, אומר ה' לאברהם "ארדה נא ואראה" וכו', משמע שעדיין לא החליט? יתכן שנערך דיון בבית דין של מעלה על כך, אלא שכולם פסקו שסדום חייב כלייה, ולא נמצאו סנגורים שיגנו על סדום ועמורה;  ולכן ה' פנה לאברהם כדי שיסנגר עליהם, וזה יאפשר לכלותם.

ב) אברהם רומז להבטחת ה' לאחר המבול: "לא אוסיף עוד להכות את כל חי" (בראשית ח, כא). אברהם טוען, שלאור הבטחה זו, אם הוא ישחית חברה שלמה, "השופט כל הארץ", הוא אינו עושה משפט - "לא יעשה משפט".

עיתוי ההחלטה על השחתת סדום

'ארדה נא ואראה... ויפנו משם האנשים... האף תספה צדיק עם רשע' (בראשית יח, כא-כג)

שתי שאלות מתעוררות בפסוקים אלו: א) מהפסוק 'ארדה נא ואראה' משמע שעוד לא נפלה ההחלטה להחריב את סדום; ואילו מדברי אברהם "האף תספה צדיק עם רשע" משתמע שההחלטה נפלה כבר. ב) הפסוק "ויפנו משם האנשים וילכו סדומה..." היה צריך להיות מיד לאחר הפסוק "ויקומו משם האנשים וישקיפו על פני סדום" (פסוק טז), כיון ששניהם מדברים על הליכת המלאכים מאוהלו של אברהם לסדום. 

ייתכן שיש נקודת מעבר אחרי פסוק כא, כלומר, אחרי שה' אמר 'ארדה נא ואראה', אכן ירד ה' וראה, והחליט להשחית את סדום. לכן רק אז נשלחו המלאכים לסדום, ולכן רק אז בא פסוק כב. אברהם יודע על ההחלטה, כי "ואברהם עודנו עומד לפני ה'" (פסוק כב), ולכן הוא מתפלל על החלטה זו.

הצלת סדום ע"י עשרה צדיקים

"אולי ימצאון שם עשרה" (בראשית יח, לב)

הבקשה האחרונה של אברהם היא על עשרה צדיקים, שהם "עדה" (סנהדרין ב ע"א). משמע, שהוא מסכים שאם יש פחות מעשרה צדיקים בעיר, ראוי להשחית את כל העיר, כולל את מעט הצדיקים שבה.

מניין ידע אברהם שעבור פחות מעשרה צדיקים ה' לא יציל את כל העיר, ואולי גם לא את הצדיקים עצמם?

יתכן שאברהם ידע זאת מנח. ה' הביא את המבול בדורו של נח, למרות שהיו נח ואשתו, ושלושת בניו ונשותיהם - סך הכל שמונה אנשים. ה' השהה את המבול עד למותו של מתושלח, מפני שכל זמן שהיה בחיים, הוא ואשתו הצטרפו לשמונת בני משפחת נח, להציל את העולם. אבל אחרי שמת מתושלח, והיו רק תשעה, מספר זה לא הספיק להציל את כל הרשעים של אותה תקופה. ומכאן למד אברהם שפחות מעשרה צדיקים אינם יכולים להציל.

מעניין הוא שמספר האנשים שרצו המלאכים להציל מסדום הוא עשרה:

* לוט ואשתו (2)

* 'שתי בנות אשר לא ידעו איש' (להלן יט, ח) (2)

* 'חתניו לוקחי בנותיו' (להלן יט, יד) - לפחות שתי בנות נוספות עם בעליהן (4)

* בדברי המלאכים נזכרו גם בנים של לוט: 'עוד מי לך פה חתן ובניך ובנותיך...' (להלן יט, יב). אפשר ש"בניך" הם בניו ממש, או בני בנותיו כפי שפירש רש"י; כך או כך, יש עוד שנים (2)

סך כל המועמדים להצלה: עשרה אנשים.

אולי אם היו כולם מאמינים למלאכים, היה ה' מוצא בהם את עשרת הצדיקים שחיפש, והיה מציל את סדום בעבורם כפי שאמר לאברהם. אבל הם לא האמינו, ורק חלקם היו ראויים, ולכן העיר נהפכה ורק הם ניצלו.

מעשה בנות לוט

"ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ" (בראשית יט, לא)

החשש של בנות לוט הוא תמוה: הרי צוער לא נהפכה, ואף על פי שלוט עזב את צוער עם בנותיו, הרי הן ראו שהיו אנשים בצוער? ואמנם לוט פחד שגם צוער תיהפך, אבל היו צריכות לחפש חתן בצוער בינתיים, ולא לנקוט בצעד מרחיק לכת כל כך של שכיב  עם אביהן.

נראה שהסיבה שבנות לוט לא ראו את אנשי צוער כאופציה לנישואין, היא, שצוער דמתה לסדום ולעמורה בכך שהגברים שם התעניינו רק במשכב זכר.

על חטא זה שבסדום אנחנו למדים מכמה פסוקים בפרשה. 

אנשי סדום  הפצירו בלוט: "הוציאם אלינו ונדעה אתם" (בראשית יט, ה), כלומר, במשכב זכר (כפי שפירש  רש"י שם). ולכן הפסוק שם מדגיש "אנשי סדום נסבו על הבית מנער ועד זקן כל העם מקצה" - המלים "מנער ועד זקן", שהן לכאורה מיותרות, באות להדגיש שמדובר בזכרים דווקא. הדבר גם נרמז מ"טרם ישכבו". זאת גם הסיבה שאנשי סדום אינם מוכנים לקבל את בנות לוט במקום האורחים.

בכך מוסבר גם כפל הלשון "חתניו לוקחי בנתיו" (יט, יד) - הפסוק בא להדגיש שחתניו לא היו כאנשי סדום האחרים, שהיו רודפים משכב זכר, ואילו "חתניו" היו "לוקחי בנותיו" - אותן בנות שאנשי סדום לא רצו.

אם כן, בנות לוט ידעו שיש עוד אנשים בצוער, אלא לא ראו אותם כחתנים אפשריים, מפני שראו שאנשי צוער, כמו אנשי סדום, אינם מתעניינים אלא במשכב זכר. הבנתן זו רמוזה במה שאמרו: "ואיש אין בארץ לבוא עלינו כדרך כל הארץ". 

תכונה זו של תושבי סדום ועמורה יכולה לתת תשובה גם לשאלה אחרת: כיצד ה' השחית עיר - או ארץ - שלמה?! אמנם בדור הזה כולם היו רשעים, אבל ייתכן שיהיו להם בעתיד צאצאים כלשהם שראויים לחיות? כך נאמר בבא קמא קיט ע"א לגבי מוסר, שאסור לאבד את ממונו, שמא יהיה לו זרע כשר שייהנה מממונו. וכך אומר רש"י שמות ב, יב, שמשה הרג את המצרי רק אחרי שראה ברוה"ק שאין עתיד לצאת ממנו זרע כשר. 

התשובה היא, שכיון שאנשי סדום התעניינו רק במשכב זכר, נמצא שתוך זמן מסוים לא יישארו תושבים בעיר, שהרי לא ייוולדו להם ילדים. על כן יכול היה הקב"ה להרוג אותם בלי לפגוע בצאצאים עתידיים אפשריים.

[אולי זו גם הסיבה שה' הרג את כל האנושות בזמן המבול (חוץ ממשפחת נח) ולא התחשב בזרע צדיקים אפשרי - שהרי אז "השחית כל בשר את דרכו על הארץ", כלומר, עסקו במשכב זכור]. 

אפשר שהיתה עוד סיבה לכך שבנות לוט שכבו עם אביהן: כל בני משפחת אברהם נשאו נשים מתוך משפחתם - אברהם לקח לאשה את בת אחיו; יצחק לקח את הבת של בן הדוד שלו, בתואל; יעקב לקח לאשה את בנות דודו לבן. כנראה, הולדת בנים מתוך המשפחה היה דבר חשוב מאד. ללוט לא הייתה בת אח להתחתן איתה, ולבנות לוט לא היה דוד לחתן אותן. אולי בגלל זה הן הרשו לעצמן להרות מאביהן.

................אבימלך.................

אמירת אברהם ששרה היא אחותו

"אחותי היא" (בראשית כ, ב)

אבימלך האמין לאברהם במה שאמר ששרה היא אחותו, מפני שאברהם נסע עם ישמעאל והגר, והיה אפשר לחשוב שהגר היא אשתו, וששרה היא אחותו. זאת ועוד: יש להניח, שמאחר שאברהם היה דוד של שרה, היו דומים במראה פניהם, וזה הביא את אבימלך להאמין שהיו אח ואחות.

לא היה באמירתו של אברהם שקר גמור, מפני שבימים ההם האשה האהובה, שלא היו לה ילדים, נחשבה כ"אחות" - בעלת מעלה יותר גבוהה מאישה שתפקידה רק להוליד ילדים.

השיקול שהביא את אברהם לומר "אחותי היא" היה, שממה נפשך: אם יבואו לקחת את שרה בלי כפייה, היא יכולה לסרב, ואז ישאלו את "אחיה", שהרי בימים ההם במקומות ההם, אחרי מות האב, היה האח ה"סוכן" של אחותו; והיה הוא דוחה את ההצעה. ואם יבואו לחטוף אותה בכוח, הרי אילו ידעו שהוא בעלה, היו הורגים אותו.

אבימלך חטא בכך שהוא חטף את שרה, ואילו היה אדם הגון, היה שואל את "אחיה" של האשה ולא חוטף אותה, ואזי היה חוסך מעצמו את העונש.

חלומו של אבימלך 

"ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה" (בראשית כ, ג)

אבימלך בוודאי תיכנן לבוא על שרה עוד לפני שיישן, וכדי למנוע זאת, ה' הביא עליו שינה לפני שנגע בשרה, ואז בא אליו בחלום והזהיר אותו שלא לנגוע בה.

זאת כוונת הפסוק: "ואחשוך גם אנוכי אותך מחטוא לי, על כן לא נתתיך לנגוע אליה".

ההקשר של תפילת אברהם על אבימלך

"הגוי גם צדיק תהרוג" (כ, ד)

לשונו של אבימלך דומה ללשונו של אברהם בתפילתו על סדום: "האף תספה צדיק עם רשע" (לעיל יח, כג).

נראה שהקב"ה אכן נתלה בדמיון הלשון, ועל כן הוא אומר שאברהם "יתפלל בעדך וחיה" (פסוק ז) - כלומר, אברהם  כבר השתמש בטענה זו בתפילתו, והוא יתפלל גם בעדך עם טענה זו.

בכל זאת, אברהם עשה חסד מיוחד בזה שהתפלל על אבימלך, כאמור בפסוק יז. היה לו יותר קל להתפלל עבור אנשי סדום, שהרי לא פגעו בו אישית. העובדה שאברהם מסוגל להתפלל עבור אבימלך ועבור עמו למרות שפגעו בו, מוכיחה שהוא "יצוה את בניו... ושמרו לעשות צדקה ומשפט" (לעיל יח, יט).

בשכר זה, פתח ה' את רחמה של שרה, כאמור בהמשך הפסוק שם: "למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו", וכפי שהתורה אומרת להלן כא, א, מיד אחרי הפסוק על תפילת אברהם עבור אבימלך. 

הצורך בתפילת אברהם על אבימלך

"ויתפלל בעדך וחיה" (כ, ז)

יש סתירה בדברי ה' לאבימלך. מצד אחד הוא אומר "וְאִם אֵינְךָ מֵשִׁיב דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ", משמע שאם יחזיר את שרה הוא לא ימות. מצד שני הוא אומר: "וְעַתָּה הָשֵׁב אֵשֶׁת הָאִישׁ כִּי נָבִיא הוּא וְיִתְפַּלֵּל בַּעַדְךָ וֶחְיֵה", משמע שגם אם יחזיר אותה, יצטרך אברהם להתפלל עבורו בכדי שיחיה. 

אפשר להסביר, שכוונת ה' היא שאם יחזיר אותה, אמנם הוא עצמו לא ימות, אבל הרי ה' סגר "בעד כל רחם לבית אבימלך" (פסוק יח), ואם כן, כל ביתו ימות תוך דור אחד. על כך הוא צריך שאברהם יתפלל עבורם.

קריאת אבימלך לעבדיו

"וישכם אבימלך בבוקר ויקרא לכל עבדיו" (כ, ח)

מדוע אבימלך קרא לכל עבדיו?

נראה שאבימלך רצה לוודא שהחלום היה מה', ולצורך זה הוא קיבץ את כל עבדיו. בזמן שלקח לכולם לבוא - זמן לא קצר - התפשטה השמועה שלא נולד באותו לילה אף ילד, ומכך הבין אבימלך שהחלום היה אמיתי. 

כאשר הגיעו אליו כל עבדיו, הוא דיבר אליהם והסביר "את כל הדברים האלה", כלומר, שכל עמו ייעלם אם אברהם לא יתפלל עבורם, ואם יעשה כך, יתרפאו; ולכן "וייראו האנשים מאד".

התנצלות אברהם בפני אבימלך

"מה ראית כי עשית את הדבר הזה... כי אמרתי רק אין יראת אלקים במקום הזה" (כ, י-יא)

אבימלך מתלונן על כך שאברהם אמר לו ששרה היא אחותו. הוא טוען, שאילו היה אומר לו את האמת, ששרה היא אשתו, לא היה לוקח אותה; ואברהם מתנצל על כך. 

לעומת זאת, בפרשת לקיחת פרעה את שרי, פרעה טוען אותה טענה כלפי אברהם: "למה לא הגדת לי כי אשתך היא" (יב, יח), ושם אברהם אינו מתנצל בפניו. מה טעם ההבדל בין המלכים?

נראה שלגבי פרעה, לכולם היה ברור שאילו אמר אברהם את האמת, פרעה היה הורג אותו (כנראה, במצרים באותו זמן, כבוד המלך דרש שלא יקח אשה בזמן שבעלה חי, אלא ה'כבוד' דורש שיהרוג קודם את הבעל - 'הרצחת וגם ירשת' כדבר חוקי). פרעה אומר את דבריו בצביעות, כאשר ברור לכל השומעים ולפרעה עצמו שזה שקר. פרעה עצמו אינו מצפה מאברהם שיאמין לו שאילו ידע שאברהם הוא בעלה לא היה לוקח אותה, ולכן הוא אינו מחכה לתשובתו של אברהם אלא אומר לו מיד "ועתה הנה אשתך קח ולך". 

לעומת זאת, אצל אבימלך, ה' אמר לו בחלום "ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת" (כ, ו). כוונתו של ה' היא שבפועל לא התכוון לחטוא, כיון שחשב שהיא אחותו של אברהם; אבל אבימלך הבין מדברי ה' גם שה' יודע שאילו ידע שהיא אשתו, לא היה לוקח אותה. לכן הוא מתלונן כלפי אברהם ודורש ממנו התנצלות, כי הוא חש כצד הצודק, שלא כמו פרעה. עד כדי כך הוא חש צודק, עד שלא השיב את שרה מיד בבוקר, גם אחרי החלום, אלא הוא חיכה עד אחרי שאברהם יתנצל לפניו.

אפשר להסביר את התנצלותו של אברהם, ש"אין יראת אלקים במקום הזה", בשתי דרכים: 

א) אבימלך לא הבין נכון את דברי ה'. ה' התכוון רק שבפועל לא התכוון לחטוא, ולא התכוון לומר שאבימלך לא היה הורג את אברהם. באמת גם אבימלך, כמו פרעה, היה הורג את אברהם אילו ידע ששרה היא אשתו. חיזוק להערכה זאת יש בעובדה שהוא הציץ בחלון ביתו של יצחק לראות אישה במצב לא צנוע (להלן כו, ח; בהנחה שזה אותו אבימלך). זאת ועוד: ברור ששרה התנגדה כשאבימלך לקח אותה (שהרי היא ידעה שהיא אסורה לו), ובכל זאת הוא לקח את שרה בכוח. אברהם מסביר את הערכתו זאת בכך ש"אין יראת אלקים במקום הזה" - דבר שהוא למד מן העובדה ששאלו אותו על אשתו, כפי שרש"י מסביר.

ב) אכן אבימלך הבין נכון את דברי ה', ואברהם ידע על החלום משום שהיה נביא. התנצלותו כלפי אבימלך היא זאת: לא חשדתי בך שהיית הורג אותי (וייתכן שזה אמת, שמראש לא חשד בו; או שאברהם באמת חשד בו בתחילה בטעות, ובא עכשו להצדיק את התנהגותו מצד אחר), אבל פחדתי שמישהו אחר יהרוג אותי כדי לקחת את שרה, כיון שאין יראת אלקים במקום הזה, כלומר בין בני המקום בכלל.

הבדל זה בין פרעה לאבימלך, שפרעה ידע שהוא לא צדק ואילו אבימלך חשב שהוא צודק, מסביר הבדל נוסף שאנו מוצאים ביניהם: אבימלך לא נתרפא מיד כשהחזיר את שרה, אלא הוא נזקק לתפילתו של אברהם בעבורו (פסוק יז), ואילו פרעה נתרפא בלי תפלתו של אברהם.

הסיבה לכך היא, שאבימלך טען שהוא צדק, ואדרבה, הוא האשים את אברהם כאילו אברהם הוא שהכשיל אותו; וכדי להראות לאבימלך שאברהם הוא צדיק ושאבימלך חטא בהאשימו אותו, דרש ממנו ה' לשלוח מתנות לאברהם ולבקש ממנו שיתפלל עבורו, ורק אז נתרפא.

הברית עם אבימלך 

"ועתה השבעה לי באלוקים הנה אם תשקור לי ולניני ולנכדי כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי" (כא, כג)

פרשת הברית בין אברהם לאבימלך מעוררת מספר שאלות.

א) מדוע אבימלך חושד באברהם ש"ישקור" לו?

ב) מדוע התורה מפרידה בין שתי הפרשיות של אברהם ואבימלך, פרשת לקיחת שרה ופרשת הברית, על ידי סיפור גרוש הגר וישמעאל? 

ג) מדוע דווקא עכשו מוכיח אברהם את אבימלך על  הבאר?

נראה שאבימלך בא למתוח ביקורת מרומזת על אברהם, שלמרות ש"אלקים עמך בכל אשר האתה עושה" (פסוק כב), הרי הוא שיקר לו כשאמר ששרה היא אחותו; ולכן הוא מבקש ממנו שיישבע לו שלא ישקר לו עוד ולא ישקר לבניו וכו'. 

עוד ביקורת מרומזת שיש לו אברהם היא על גירוש הגר וישמעאל, כאילו זה מראה על יחס גרוע לנשותיו;  ולכן הוא בא אל אברהם דווקא אחרי מעשה זה של הגירוש, כדי לרמוז על כך (ולכן נאמר "ויהי בעת ההיא" [כא, כב], מפני ששיחת אברהם ואמיבלך נוגעת לגירוש הגר וישמעאל שנזכר מיד לפני כן). מטרתו היא להצדיק את מעשיו בלקיחת שרה, כטוען: הנה אברהם גירש את אשתו ואת בנו, ויש להניח שגם יחסו לאשתו האחרת, שרה, היה לקוי, ואבימלך צדק בכך שלקח אותה. ולכך הוא רומז בדבריו 'כחסד אשר עשיתי עמך', כאילו אומר: ראה איזה צדיק אני. 

אבל אברהם משיב לאבימלך על ביקורתו, כמו שכתוב 'והוכיח אברהם את אבימלך' (פסוק כה). אברהם אומר לו שהוא צבוע; הוא אינו בעל 'חסד' אלא גזלן, שהרי עבדיו גזלו מאברהם את הבאר שחפר.

טענת אברהם בעניין הבאר שגזלו כוללת גם תשובה עניינית לביקורתו של אבימלך: אבימלך מבקר את אברהם על כך ששלח את אשתו ואת בנו למדבר בלי מים בכמות מספקת. אברהם עונה לו, שלא היה צריך לתת לה הרבה מים, שהרי היתה באר מים לשרותה, אלא שעבדי אבימלך גזלו אותה (ואברהם לא ידע אז על כך) ובכך מנעו ממנה את האפשרות לשתות ממי הבאר. ודברי אבימלך "לא ידעתי מי עשה את הדבר הזה" (כא, כו) משקפים את דברי אברהם שלא ידע על הגזילה כששלח את הגר ואת ישמעאל.

[מענין שהתורה משתמשת במילה "אודות" לגבי אבימלך כמו לגבי גרוש ישמעאל: "והוכיח אברהם את אבימלך על אודות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך" (פסוק כד); "וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו" (כא, יא).]

סיפור לידת בני נחור

"הנה ילדה מלכה גם היא בנים לנחור אחיך" (כב, כ-כד)

בין סיפור העקידה וסיפור מות שרה מופיעים כמה פסוקים שלכאורה אינם שייכים לעניין, שהרי הם מספרים על קורות משפחת אברהם בחרן.

רש"י מסביר שהקשר לעקידה הוא שאחרי העקידה אברהם רצה שיצחק יתחתן ויוליד בנים, מפני שהתעוררה בו המחשבה "אילו היה בני שחוט, כבר היה הולך בלא בנים". יש להוסיף, שהוא דאג לזרעו של יצחק מפני שהבטיח לו ה' זה עתה: "והרבה ארבה את זרעך". לכן התורה מספרת שנולדה בת במשפחת נחור אחיו של אברהם, והיא ראויה ליצחק.

אבל מדוע הגיעה הבשורה דווקא עכשיו, ומדוע לא שלח אברהם את יצחק עוד לפני כן? אפשר שהכל קשור למותו של תרח אבי אברהם. 

מתי מת תרח? נעשה חשבון על פי הפסוקים: לעיל יא, לב נאמר: "ויהיו ימי תרח חמש שנים ומאתים שנה". בן כמה היה בנו אברהם כשמת תרח? מהפסוק "ויחי תרח שבעים שנה ויולד את אברם" (יא, כו) יוצא שכשתרח מת בגיל 205 היה אברהם בן 135. אברהם היה בן 100 כשנולד יצחק. העקידה היתה כשיצחק היה בן 37, כפי שמוכיח רש"י לקמן כה, כ, מסמיכות מיתת שרה (שהיתה בת 90 כשנולד יצחק, ומתה בגיל 127) לעקידה. אם כן, אברהם היה בן 137 בעקידה, והיה זה שנתיים לאחר מות תרח. זאת אומרת שתרח מת שנתיים לפני הזמן של עקידת יצחק.

באותם ימים, מידע עבר ממקום למקום באיטיות, ולכן השמועה על מות אביו הגיעה אל אברהם רק אחרי העקידה. מסתבר שאגב שמועה זו, הגיע אליו גם המידע על לידת הבנים במשפחתו. הדבר רמוז בלשון "ילדה מלכה גם היא" - מפני שבשורה זו היתה אגב ידיעה אחרת שהגיעה לאברהם.

כנראה, אברהם רצה שיצחק ישא דוקא אשה ממשפחתו, אבל לא רצה שיצחק יסע לחרן כל עוד אביו תרח, שעבד עבודה זרה, היה בחיים והיה עלול להשפיע עליו, כמו שמסיבה זו אברהם עצמו עזב את אביו.

ומדוע אין התורה מזכירה את הידיעה על מותו של תרח? הסיבה היא כדי לא לתת פתח לביקורת על אברהם שעזב את אביו בחייו ולא כיבד אותו, כמו שהסבירו חז"ל שלכן נכתב "וימת תרח בחרן" (לעיל יא, לב) לפני עליית אברהם לא"י, אף שהוא מת שנים רבות אחר כך (רש"י שם).

חיי שרה

הקשר בין מות שרה לעקידת יצחק 

"ותמת שרה" (כג, ב)

ידועים דברי חז"ל (תנחומא וירא אות כג, ובקיצור בבראשית רבה פרשה נח, ה) המובאים ברש"י כאן, שנשמתה של שרה פרחה ממנה כשאמר לה השטן שיצחק נעקד. וכל המפרשים שואלים, מדוע פרחה נשמתה, הרי באמת לא נפגע יצחק בכלל מהעקדה? ואמנם המדרש אומר שלא הספיק השטן לספר את הסוף, שיצחק ניצל, אבל הרי הוא סיפר לה רק שהוא נעקד, ולא אמר לה שנשחט, ומה יש לה להתרגש מזה כל כך?

אפשר לפרש, שה' ציווה על אברהם להעלות את יצחק לעולה, כדי לכפר על כך ששרה לא האמינה להבטחת ה' שהיא תלד בן לזקנתה. שרה שמעה מהשטן על העקידה בשעת מעשה, עוד לפני שקרא המלאך לאברהם "אל תשלח ידך אל הנער" (כב, יב), והיא מסרה את נשמתה כדי למנוע את מות יצחק.

עוד אפשר לפרש על פי פרקי דר' אליעזר (פרק לא) שאומר שכשיצחק נעקד, יצאה נשמתו, ואח"כ חזר לחיים (כמו הסיפור המקביל בהפטרת פ' וירא, על הילד שנפטר והחייה אותו אלישע) - השטן סיפר לה שיצאה נשמתו, ומרוב צער היא מתה, לפני שהספיק השטן לספר שנשמתו חזרה. ייתכן שצער זה מביע התנגדות למעשהו של אברהם; ואפשר להסביר זאת לפי מה שאמרנו לעיל כב, ב, שה' לא ציווה על אברהם לעקוד את יצחק אלא רק ביקש ממנו, ושרה חשבה שכיוון שאין זה ציווי, לא היה צריך לעקוד את יצחק.

[על דרך הצחות אפשר להסביר בזה את דברי הגמרא (ראש השנה טז ע"ב) שתוקעים בשופר פעמיים כדי לבלבל את השטן: זו נקמה לשטן על שבלבל את שרה וגרם בכוונה למותה בגלל העקידה, שלזכרה אנחנו תוקעים בשופר; וכמו ששרה בכתה ביללות, כך אנו תוקעים בשופר ביללות, לבקש להיכתב בספר החיים, בניגוד למה שעשה השטן לשרה].

הקשר בין יצחק אבינו לארץ ישראל

"השמר לך פן תשיב את בני שמה" (כד, ו)

אברהם מתנגד נחרצות לכך שאליעזר יקח את יצחק לחרן גם לצורך שידוך עם בת משפחתו.

כמו כן, ה' מזהיר את יצחק: "אל תרד מצרימה" (כו, ב), ומפרש רש"י: "שאתה עולה תמימה ואין חו"ל כדאי לך".

במה טמונה החשיבות שיצחק לא יצא מא"י? והלא גם אברהם וגם יעקב יצאו מא"י למצרים בגלל הרעב.

נראה שהיה חשוב שיצחק יבצע קניין על א"י בעצם העובדה שלא יעזוב אותה אף פעם בחייו, בתור קניין "חזקה".

כל האבות נדדו מחו"ל לא"י וחזרה לחו"ל. עד לכניסת בנ"י לארץ אחרי יציאת מצרים לא היה דור אחד שנולד וחי כל חייו בארץ חוץ מיצחק. כלפי העמים היה חשוב שיצחק יישאר בא"י, כדי  להראות את הקשר הנצחי של העם היהודי לא"י, וכדי להפעיל את ההבטחה "לזרעך אתן את הארץ". הבטחה זו נאמרה לאברהם וכוונה ליצחק, שעליו נאמר "כי ביצחק ייקרא לך זרע" (כא, יב), משמע, שהירושה תתבצע ע"י יצחק.

ובגלל זה אברהם התעקש שיצחק לא יצא מא"י, ובמיוחד לא לחרן, שהרי כשהיה אברהם בחרן, ה' ציווה עליו "לך לך מארצך", וחזרת יצחק לשם תיתפס כהפקרת הזיקה לא"י.

לאחר שיצחק חי כל חייו בארץ ישראל, נוצר קשר בל-יינתק בינו לבין הארץ, ולכן יעקב היה יכול לצאת מן ארץ, גם לאורך זמן, משום שיציאה זאת נחשבת יציאה ארעית.

[ומכאן לקח לימינו: יותר מבכל תקופה בעבר, העמים כופרים בזכותנו על הארץ; בעבר החריבו אויבינו את מקדשנו, אבל עכשו הן טוענים שמעולם לא היה קיים. לכן חשוב במיוחד שנגור בארץ, כדי לאשר מחדש את ברית ה' עמנו לתת לנו את הארץ].

קשר מיוחד היה גם בין יצחק לירושלים: הוא נעקד על הר המוריה בירושלים; וההבטחה הראשונה על לידת יצחק (טו, ד) ניתנה מיד אחרי שמלכי צדק מלך ירושלם בירך את אברהם (יד, יט).

מעלתה של רבקה בצמיחתה במשפחת רמאים

"כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני" (כד, ד)

מדוע הקפיד אברהם שכלתו של יצחק תבוא מחרן? הרי בתואל ולבן היו רשעים, ולכאורה היה עדיף שיקח אשתו מבנות ענר, אשכול וממרא שהיו צדיקים (כפי שכותב רש"י כד, ח, שאליעזר היו לוקח מבנותיהם אם לא היה מוצא אשה שתסכים לבוא עמו מחרן).

נראה שאברהם רצה שתהיה זו דווקא אשה צדיקה ממשפחה של רשעים, מפני שרק אשה כזאת תדע להתנהג עם רשעים ברמאות, "לנצח אותם במשחק שלהם" (זאת בנוסף על עצם העובדה שמי שצדיק למרות שהוא נמצא בסביבה של רשעים, הוא יותר גדול - לפחות מבחינות מסוימות -  מצדיק שנמצא בסביבה של צדיקים, שכן הוא היה צריך להתאמץ יותר להשיג את מדרגתו).

תכונה זאת נדרשה מרבקה כשיצחק רצה לברך את עשיו. היא הצליחה ע"י תחבולותיה להעביר את הברכה ליעקב, שהיה זכאי לה באמת.

רבקה רצתה שיעקב יקבל גם הוא את התכונה הזאת, ולכן שלחה אותו לחרן, כדי שילמד שם את תחבולות הרמאים, והוא אכן למד אותן והשתמש בהן נגד לבן בענין המקלות והצאן ובענין בריחתו מלבן.

המלאך שסייע לאליעזר

"הוא ישלח מלאכו לפניך" (כד, ז)

איפה אנחנו מוצאים מלאך שעזר לאליעזר במציאת אשה ליצחק? חז"ל אומרים שמלאך הרג את בתואל מפני שלא הסכים שרבקה תלך עם אליעזר (רש"י  כד, נה), ונראה שהם מסתמכים על הפסוק "הוא ישלח מלאכו". אבל בפשט הפסוקים לא מצאנו מלאך שעזר לאליעזר.

נראה ש"המלאך" כאן הוא במובן של רצון ה', כלומר, שאברהם הבטיח לאליעזר שה' יסייע לו. ועל סמך הבטחה זו, התפלל אליעזר על הבאר "הקרה נא לפני היום" וגו' (כד, יב) - הוא התפלל לה' שיתן לו את הסיוע שהובטח לו. אברהם לא אמר לו בדיוק איך ה' יסייע לו, ואת זה הוא השאיר לאליעזר, לבחור איזה סיוע לבקש מה'. 

אבל לולא הבטחת אברהם, לא היה לו לבקש סיוע מה', אלא היה צריך לבחור אשה בדרך הטבע.

מהלך זה רמוז בשמו של "אליעזר", שמשמעותו עזרה מה'.

לבן ועבודה זרה 

"בוא ברוך ה' למה תעמד בחוץ ואנכי פניתי הבית" (כד, לא)

לבן מזמין את אליעזר להיכנס אליו הביתה, ואומר "ואנכי פניתי הבית".  רש"י מפרש שבזה הוא מתכוון להרגיע את אליעזר, שאין עבודה זרה בבית. 

אפשר להסביר זאת בשתי צורות:

א) רבקה סיפרה למשפחתה שהיא שמעה כשאליעזר אומר "אדוני אברהם" (פסוק כז), ולבן ידע שאברהם מתנגד לעבודה זרה, וכדי להחניף לאליעזר, אמר לו שהוא התאים את הבית לאמונתו.

ב) כפי שהפסוק מדגיש, "ויהי כראות את הנזם" (פסוק ל), כלומר ראיית הנזם על רבקה השפיעה עליו. ייתכן שאצלם, הנזם נחשב לע"ז, כמו שכתוב: "ויתנו אל יעקב את כל אלהי הנכר אשר בידם ואת הנזמים אשר באזניהם" (לה, ד), אבל זה היה ע"ז שונה מזו שמשפחת בתואל עבדה, ולבן היה מוכן להחליף ע"ז זו באחרת מטעמי נוחיות, ופינה את הבית מהע"ז שלו כדי להכניס את הנזמים (לפי פירוש זה צריך לומר שרבקה לא סיפרה לו שהוא עבד אברהם, ולכן חשב לבן שהוא עובד ע"ז).

טעם הסכמת לבן ובתואל

"מה' יצא הדבר לא נוכל דבר אליך רע או טוב" (כד, נ)

איך לבן ובתואל יודעים שאליעזר באמת ביקש מה' סימן, ושהסימן התאמת? אולי הוא משקר?

נראה שבאמת לא האמינו לו, אלא שבגלל הכסף שנתן להם, הסכימו לתת את רבקה, ומה שאמרו "מה' יצא הדבר" היה בשקר.

.........................