אושר

Post date: Apr 9, 2017 3:41:14 PM

שבוע שעבר, באחד הימים שאספתי את אדר מהגן, היא שאלה אותי שאלה שלא שאלו אותי מאז שאחותי הקטנה הייתה בת שש.

את השורה הזאת כתבתי בתאריך ה- 3.4.17, לקח לי שבוע לחזור לפוסט הזה. היה לי שבוע די עמוס.

נזכרתי בזה בין שתיים לארבע לפנות בוקר, שלא ממש ישנתי בין ילדה מחלימה אחת לבין ילדה בת שלושה חודשים שנייה. ניצלתי את ים המחשבות שלי ואת חוסר היכולת שלי להירדם כדי לשחזר את הסיטואציה: אני ואדר יוצאות מהגן, שי בסלקל ואני דוחפת את העגלה, אדר נותנת לי יד מצד ימין שלי. ואז הבנתי היא לא שאלה שאלה היא קבעה עובדה!

לפני 15 שנה שאחותי הקטנה הייתה בת שש, היא שאלה אותי למה אני הולכת ככה? ואז היא חיקתה את ההליכה שלי.( אני יודעת שאני הולכת שונה אני לא יודעת לחקות הליכה רגילה או להסביר את ההליכה שלי. מי שמכיר אותי וראה אותי הולכת יודע מי שלא שידמיין משהו מעט שונה אני מניחה) שאלתי אותה איך אני אמורה ללכת? אז היא הראתה לי והלכה רגיל. הסברתי לה שאני לא יכולה ללכת רגילוהיא בתגובה התנדבה ללמד אותי והראתה לי מה אני אמורה לעשות עם הרגליים כדי ללכת רגיל, ממש התעקשה איתי על הצעדים והלכה לאט והדגימה כדי שאלמד. כשהסברתי שזה קצת קשה לי וככה נולדתי אז היא עודדה אותי לעשות כמיטב יכולתי.

ההבדל הוא מעבר להבדל הגילאים בינהן שלוש ושש. אדר קבעה עובדה! אמא, את הולכת ככה נכון? את לא הולכת כמוני וכמו אבא. איך אני הולכת שאלתי אותה, היא הדגימה לי. ואיך את ואבא הולכים? היא הראתה לי. אני הולכת כמו אבא שלי. ואת לא הולכת כמונו. נכון, אמרתי לה.

אחרי שנזכרתי שוב בסיטואציה לא הייתה מאושרת ממני. בהתחלה שחשבתי על זה קצת נלחצתי כי חשבתי שהיא קטנה מידי כדי להבין או יותר נכון קיוויתי שיש לי עוד כמה שנים עד שהנושא הזה יעלה ושאני אצטרך להתמודד איתו. למרות שאני בטוחה שזאת הפעם הראשונה אבל לא האחרונה. אבל אדר קבעה עובדה. זה אומר בשבילה ובשבילי שהיא מקבלת את המצב כמו שהוא, אותי כמו שאני (ואני דאגתי שהיא תתביש בי.. היא תתביש אבל לא בטוח שמהסיבה הזאת:) ) מה שאומר, אני מקווה, שקל לה יותר לקבל אנשים כמו שהם. וזה עשה אותי מאושרת. כי כמו כולם היא לא חייבת להסכים עם כולם, או להיות חברה של כולם, אבל כן לדעת ולהבין שיש אנשים ששונים ממנה וזה בסדר גמור. זה גרם לי לאושר אמיתי כי ההבנה הזאת בעניי כאשר מקבלים את השונה ממך, אם בתא המשפחתי, אם במראה, אם באמונה, אז הכל יותר פשוט. מדברים לאנשים בגובה העניים מתיחסים בכבוד, לא בהתנשאות, רחמים או כל דרך אחרת. זה מה שאני רוצה שהיא תיהיה, מקווה שהיא תיהיה , אמיתית וכנה ותמיד תכבד ותקבל את כולם. כי כולם שווים.

האירוע הזה יחד עם חג הפסח, האביב החירות, שכל אחד יאמץ את ההגדרה שמתאימה לו, הביאו אותי לחשוב על אושרי בחיים ושאלתי את עצמי ועוד אנשים שקרובים אלי, האם הם מאושרים? ושמחתי לגלות שגם הם וגם אני בגדול מאושרים. ולא, אני לא מאמינה בתשובה חד משמעית של כן או לא, כי לכולנו יש את הימים הפחות טובים שלנו בלשון המעטה.. הרי אי אפשר להיות תמיד מאושרת, הרי גם זה לא אמיתי, מי שיגיד לכם שאצלו הכל מצויין תמיד וכל הזמן בעניי משקר, מילא לכם, אבל למה לעצמו?

אני מאמינה שאושר אמיתי נובע מהקבלה המוחלטת שלי עם עצמי, של כמו שעשיתי, של כל מה שאני עושה ואעשה בחיים. אם היה צריך לחיות אותם שוב הייתי עושה את אותו הדבר בדיוק. כי הרי כל מי שאני היום זה בזכות כל מה שעשיתי ועברתי וכל מה שיקרה בעתיד וההתמודדות שלי עם אותם המצבים. אני מקבלת את זה שאני אולי לא הכי מושלמת ויש דברים בחיי שעשיתיואני בטוח עוד אעשה , שלא כולם יסכימו עם מעשיי והחלטותי. היכולת לקבל ולהבין את הטעיות וללמוד מהן עושה אותי מאושרת לא מה יגידו עלי.. או מי לא מסכים איתי ולמה..לקבל את השוני ושתיהיה בי היכולת לסלוח לאו דווקא לשכוח, שכחה יכולה לגרום לי לחזור על טעיות הסליחה תקדם אותי הלאה, זה האושר שלי והאושר הזה זאת עבודה קשה וזה כל הזמן ובלי הפסקה. אני עובדת קשה עם עצמי בעיקר אבל גם עם הסביבה שלי. ואני רואה ניצנים של הצלחות ונצחונות קטנים שלי וסביבתי. מגיע לי להיות מאושרת אני חושבת שלכולם מגיע.

אני חוזרת רגע לשאלת הלמה של אחותי. אין לי תשובה ללמה לא הייתה לי אז ואני לא יודעת מה אני אגיד לאדר ולשי כשהן ישאלו למה. ככה. ככה נולדתי. כמובן שיש את התשובה למה קרה מה הוביל לתוצאה הסופית של היום אבל תשובה ללמה? אני לא יודעת למה, למה דווקא אני נולדתי כך? אין לי תשובות אני לא חושבת שלמישהו יש, והאמת שזה לא משנה, אני פה! כדאי שאני אעשה את מה שעושים כולם ומה שעשיתי עד עכשיו חייתי.

יש מקרים כמו זה ועוד כמה בחיים שלי שהלמה שלהם הוא לא מה שחשוב זה לא משנה למה, משנה האושר התועלת שזה מביא, מה שזה גורם לי להרגיש. אם זה טוב לי הלמה לא רלוונטי. כל מה שגורם לאושר אני שומרת עליו בשתי ידיים ואני לא מוותרת. אני מאמינה בלשתף ולומר את מה שמרגישים ולהתקדם משם. זה שווה את האושר עם כל המסביב אפשר להתמודד.

אני אסיים ואומר תנצלו את החג, החופש, האביב, והמשפחה לשאול את עצמכם האם אתם מאושרים ולהסתכל פנימה, אחורה, לצדדים וגם קדימה, אם התשובה היא בגדול כן. תשמרו על זה תעבדו קשה תצליחו, תכשלו, תשתפו, תשמרו דברים לעצמכם, תעשו הכל כדי להשאר מאושרים, אם אתם רוצים לעשות שינוי בחיים גם הקטן ביותר זה הזמן. האושר שווה את זה .

חג שמח אביבי ומאושר