סיפורים מהקופסה ושנה חדשה

Post date: Sep 7, 2018 9:40:58 AM

ביום חמישי בערב נסענו לבארבי, היה 30 שנה לאלבום סיפורים מהקופסה.

הגענו לשם בשעה שמונה ועשרים בערב, עשר דקות לפני פתיחת דלתות. אמרו לי שאני מגזימה, מגיעה מוקדם ואין צורך..

אני שנים נוסעת להופעות, בשנים האחרונות הרבה פחות, מבחינות כלכליות לוגיסטיות וגם שגרתיות. אבל תמיד שאני נוסעת להופעה אז אני תמיד מגיעה מוקדם תופסת מקום טוב לא תמיד באמצע אבל מקדימה. שמים את התיקים מתחת לבמה (מהתקופה שנוסעים בתחבורה ציבורית ובטרמפים להופעות) מתישבים ומחכים. ככה זה היה תמיד. הרבה אנשים הכרתי במהלך כל אותן הופעות, כאלה ממש כמוני שמתישבים מתחת לבמה ומחכים. זה חלק מהעניין.

בשנים האחרונות, לי קצת קשה לעמוד מקדימה, העיפות של השגרה היומיומית, ההורות וההתרגשות שמלווה לכל הופעה, אני מתעייפת מאוד מהר ואני צריכה להשען על משהו כדי להחזיק מעמד.. שלא נדבר על לקפוץ ולרקוד בהופעה.

כשנכנסים לבארבי יש במה מוגבהת כזאת מצד שמאל. יש שם מעקה כזה שתוחם את קומת הביינים זה המקום האהוב עלי בשנים האחרונות כשאני שם. אפשר לשבת על הרצפה כמו מדרגה לעמוד קרוב למעקה לנוח לפני תחילת ההופעה, יש שם זוית ראייה טובה מאוד, את היכולת להישען כשמתעייפים ולקפוץ ולרקוד כמו שאני אוהבת. פתרון מושלם מבחינתי אני חוזרת לכמה שעות לגיל 18, האווירה, המוזיקה ובמיוחד הקפיצות מחזירות אותי תמיד לתקופה שהייתי הולכת לכל הופעה אפשרית של ברי או של פורטיס ביחד ולחוד. את הכאבים והשרירים התפוסים מתחילים להרגיש שעתיים אחרי ההופעה, זה מחליף את הסימנים הכחולים שהיו מופיעים יום אחרי ההופעה כאשר הייתי עומדת קרוב לבמה.

התישבתי שם וחיכיתי לרגע שבו חבורת המופלאים עולה על הבמה ועוד רגע יתחיל הקסם.

על הבמה עלו כמעט כל חברי ההרכב המקורי: יובל שפריר, גיל סמנטה וכמובן פורטיס.

ההופעה נפתחה עם השיר האהוב עלי באלבום בין החדרים.

אחרי עוד איזה שיר או שניים פורטיס ביקש שקט. כמו שהוא נוהג לבקש בהופעות והתחיל לדבר על האלבום על העשייה שלו על ההתעקשות של סמנטה להקליט את השירים שוב ושוב ושוב למרות שפורטיס חשב שלא צריך. עכשיו, זה נשמע כמו עוד סיפור היתולי או עוד מידע של פרט טריוויה משעשע כזה או אחר ששומעים בהופעות.

אחרי שפורטיס דיבר על מי שהיה איתו אז על הבמה ועומד איתו גם היום אחרי 30 שנה על הבמה. הוא בחר להתיחס לאלו שלא הצליחו להגיע לחגיגות 30 שנה לסיפורים. אני לא כל כך יודעת איך לתאר במילים את כל מה שנאמר שם. גיליתי שעומרי צילם את הקטע המלא אז בואו תקשיבו.

השיר שהם בחרו לנגן אחרי הדברים שלו נקרא באוויר. הוא מתחיל במילים :

החיים הם הפתעה

כמו משחק עם בקוביה.

השילוב של מה שנאמר והשיר הזה השאיר אותי ואולי עוד אנשים בבארבי די בהלם, נראה לי ששומעים אותי אפילו אומרת מה? כאילו מסרבת להאמין. החיבור של השיר לדברים היה פשוט מתבקש למרות שהשיר מדבר על מישהו שמכור לסמים. ואז פשוט הבנתי שהחיים חזקים מהכל וזאת הסיטואציה שהכי המחישה לי את המשפט הזה.

אני קודם כל רוצה לכתוב כאן ולומר גם לרמי וגם לגיא שזה באמת לא מובן מאליו כל מה שהתרחש בהופעה. ועצם העובדה שההופעה התקיימה כמתוכנן, ההערכה שלי לפורטיס שגם ככה הייתה עצומה רק גדלה. ואני מתארת לעצמי את הכוחות ששאבתם גם מהקהל וגם מהלהקה היו עצומים ואין לי מספיק מילים להודות לכם על כך. ואני שמחה שזכיתי לקחת חלק בהופעה הזאת ואולי באמת רק אולי חלק בטרפיה.

ההופעה הייתה ממלאת. היא הייתה אנרגטית עם המון תופים וגיטרות היה בה הכל. מוזיקה טובה, חברים שלא ראיתי שנים! וזאת הייתה הדרך הנכונה לסגור שנה ולפתוח חדשה.

כל מה שקרה שם גרם לי להבין שאני לא רוצה לסכם שנה. אין בשביל מה. הרי מה שקרה קרה. היו רגעים טובים יותר טובים פחות, צחקתי ובכיתי, אכלתי וישנתי. זה לא משנה מה היה.

אני רוצה לכתוב על השנה החדשה, על מה שיהיה על מה שנעשה על מה שנאמר על איך שניהיה. כי החיים הם באמת הפתעה וכל יום הוא הזדמנות להתחלה חדשה, לניסיון נוסף להשיג את המטרה. אף אחד לא יודע מה יקרה מחר. אף אחד לא יודע באמת מה קורה במוחו של אדם או על מה הוא חושב.יש לנו תקופת חיים אחת.

צריך פשוט לחיות. להגשים חלומות. לדבר. לא לשמור בבטן. לקום ולעשות. לא לחכות. לתכנן תוכניות ולבצע אותן. לא לשמור במגירה. להעז. לקחת בחשבון שיהיו גם כשלונות. לא לוותר. לנסות שוב. להצליח. גם הצלחות קטנות נחשבות להצלחות. לא להכנע לתכתיבי החברה. להיות עצמכם. לקום עם חיוך. לא לפספס הזדמנויות. לחשוב חיובי. להגיד כן! מה אכפת לכם? הרי לא כבר יש לכם. לדעת להגיד כן אבל לא לוותר על העקרונות שלכם. לקחת אחריות. תתבטלו. תנוחו. תשנו. תשחקו. לא רק עם הילידים. בשבילכם. זה כיף. תציירו. תתמכרו לסדרה טובה. תקראו ספר.

תאהבו. את עצמכם קודם כל. את המשפחה. את הסביבה. את האנשים הזרים. תמיד תגידו מילה טובה. תחיכו. תדברו בנימוס. תקשיבו. לא רק לעצמכם. גם לאחרים. גם לסביבה. תקשיבו לציפורים. לשיחות חולין. תקשיבו לשקט. לפעמים הוא מרעיש.

תנצלו כל יום בשנה החדשה כמה שאפשר, כי שוב אי אפשר לדעת מה יקרה מחר. ולזמן יש נטייה מעצבנת כזאת פשוט לעבור ומהר, הוא אף פעם לא עוצר ובטח שלא חוזר.

בחיים יש שגרה זה נכון, ומחוייביות והתחייביות, עבודה, ילדים וחשבונות. אבל אם נצליח בין שגרה לשגרה גם קצת לחיות, אז השנה הקרובה תהיה מוצלחת מאוד. והכל עניין של רצון, סדרי עדיפיות ואימון כן זה דורש אימון החיים האלה.

שהשנה הקרובה תהיה טובה. אם אפשר שלא תעבור כל כך מהר, כדי שנוכל קצת לעצור להסתכל סביב ולהתפעל מכל מה שעשינו ומכל מה שנעשה.

שנה של הצלחות והשגת מטרות שנה של פרנסה טובה ופחות עצב, ריבים ודאגות. שנה של בריאות.