שבוע שכזה

Post date: May 11, 2016 4:19:05 PM

היום מסתיים לו שבוע מאוד משמעותי במדינת ישראל, שבוע שהתחיל ביום השואה, המשיך בביקור החיילת האמיצה בסיס תל נוף ומסתיים היום בחגיגות 68 שנות עצמאות.

כשיש ילדים, השבוע הזה שעיצב את העם היהודי ואת מדינת ישראל מרגיש אחרת לגמרי. כואב יותר, מוחשי יותר ועצוב הרבה יותר.

איך מספרים לילדים על השואה? על הזוועות והתופת שהתרחשה שם? על הילדים בשואה? אני מסתכלת על הילדה הפרטית שלי ולא מסוגלת למצוא את המילים מה להגיד. הפעם ויתרתי היא קטנה מידי כשיגיע הזמן אני אתמודד.

רק ביום השואה עצמו הסברתי לה בבוקר שתיהיה צפירה ואין שום צורך להיבהל ושהיא בגן עם כל החברים.

ביום שבת נסענו לבקר את דודה נעם האמיצה בבסיס חיל האוויר בתל נוף שם היא משרתת.

גם אני ובן זוגי שירתנו שם, ככה נפגשנו בעצם.. הרגיש לי מוזר להגיע לתל נוף ולהיות בצד של המבקרים. ביקור שליווה את כולנו בהתרגשות. הבאנו את אדר לתל נוף!

דרך הגישה לבסיס ארוכה יחסית, האמת שלא זכרתי אותה כזאת ארוכה, נסענו לאט הראנו לאדר את סמלי הטייסות שבדרך, את הדת"קים, את מגדלי השמירה וניפנפנו לחיילים. בדרך אמרתי לאדר, בטח גם את תשרתי פה. אבל את תיהיי טייסת. האמת, שהיא לא חייבת להיות..

אתמול בערב, קצת לפני הצפירה, חשבתי איך להסביר לה את משמעות הצפירה ויום הזיכרון. לא רציתי להעלות את המושג מוות כי הוא רחב מידי וקשה להבנה אפילו לי. על יום העצמאות היא למדה בגן אפילו ערכו מסיבת עצמאות יום הולדת למדינה ולדגל ישראל! ניצלתי את הידע הזה, הסברתי לה שלפני שחוגגים יום הולדת למדינה ומסיבת עצמאות כמו שהם חגגו בגן, יש יום זיכרון, זה יום שבו זוכרים את כל התושבים של המדינה מתחילתה. יום הזיכרון נפתח בצפירה. וכמובן שאין לה מה לפחד. האמת, ההסבר הזה הפתיע אפילו אותי וזכיתי ממנה להבנה ולשיתוף פעולה. כמובן שבזמן הצפירה החזקתי לה את היד, ולחשתי לענייה המפוחדות והמבולבלות שאנחנו כאן לידה ושלא תפחד.

היום יצא לי לחשוב על השבוע הזה המטורף. הצחיק אותי לחשוב שאמרתי לאדר את תיהיי טייסת.

נזכרתי בנאום שנאמתי פעם בבסיס חיל האוויר בשדה דב, בטקס חיילים מצטיינים של חיל האוויר. נאום שמתאים לשבוע הזה ולאוירה בו, נאום שמתאים למדינה משוגעת כמו שלנו, נאום שיכולים להבין רק מי שחיים פה.

לפני הנאום אני אסיים בחגיגות העצמאות שיתחילו תכף בטקס הדלקת המשואות. אני רוצה לאחל למדינה שלי קצת סבלנות וסובלנות, אהבת וקבלת השונה, קצת אורח רוח והתנהלות נכונה יותר ממקבלי ההחלטות שלנו. רגע לפני הכרעה וקבלת ההחלטות תעצרו רגע ותחשבו מה אם זאת האמא שלכם או הסבא שלכם? חלילה המחלה שלכם, או אולי המשכורת שלכם? ואפילו הדירה שלכם.

אני חושבת שכל אחד רוצה לחיות בשלום , לגדל משפחה ולהתפתח. אני יודעת שאני רוצה.