פלפלים אדומים חריפים!
Post date: Sep 11, 2012 1:52:02 PM
אני אנסה הפעם להיות מסודרת.
שמי מורן, בת 29 ויש לי C.P קל ובעברית שיתוק מוחין. שזה מתבטא במקרה שלי בהליכה עקומה מעט, שיווי משקל לא מוצלח ופזילה מתחלפת (מה שאגב הופך את הראיה שלי למרחבית). בזמן הלידה המוקדמת שלי נגרם נזק למוח שפגע בעיקר בגפיים תחתונות כל זה בגלל חוסר חמצן שהגיע למוח.
אני בת בכורה, אז כל מה שעשיתי היה ראשוני להורים שלי. איבחון ה- C.P לדבריהם לקח קצת זמן, משהו כמו שנה נניח, עברתי ניתוחים טיפולים , פיזיוטרפיה ושחיתי בברכת "אילן" מגיל 3 עד כתה י"ב.
מעבר לזה גדלתי במסגרות רגילות לחלוטין גנים ובתי ספר רגילים, הייתי חניכה בתנועת בני המושבים, טיילתי בארץ, עשיתי שנת שירות, שירות צבאי מלא וכמעט שנה בקבע.
אני מקדימה ומספרת על חיי כדי שתבינו שהנכות לא הייתה חלק משמעותי בחיי. נכון היו דברים שלא עשיתי: ויתרתי על טיול התרמילאים של אחרי הצבא, אני מעולם לא הייתי ולא אהיה מלצרית, בתנועה תמיד הדרכתי שכבות גיל צעירות כי מסלולי הטיול היו פשוטים יותר, מלאתי יותר תפקידי מנהלה במחנות ובמפעלים השונים, בצבא היו לי פטורים משמרות ותורנויות אבל, לא ויתרתי לעצמי ככה אני רגילה לחיות עם המגבלה שלי.
*****************************************
יום אחד בתחילת התואר הראשון שלי, קיבלתי מכתב מביטוח לאומי על חוב שלא שולם. כשהייתי אחרי שנת השירות שלי היה לי בערך חודש עד לגיוס ולכן נוצר חוב שתפח עם הזמן.
כמובן שניגשתי לסניף הביטוח הלאומי הקרוב למקום מגורי כדי להסדיר את החוב. לפקיד הקבלה שטיפל בנו קראו בועז, הוא נראה בחור גדול ומעט מאיים וקשוח. אחרי שהחוב שולם, פנה אלי בועז ואמר לי שאפילו אם אני עובדת יום בחודש על אף שאני סטודנטית, זה כבר משלם לי ביטוח לאומי.
את יכולה אפילו למלצר, הוא אמר.
אבא שלי היה איתי ואמר לבועז שלמלצר אני לא יכולה. מורן היא ילדת C.P .
אז למה אתם לא מטופלים בביטוח לאומי? למה אין לך אחוזי נכות שאל בועז.
אבא שלי הסביר לו שכשהייתי בערך בת 5 הם ניגשו איתי בזמנו לבקש ניידות או עזרה ברכב או משהו בסגנון הזה, בוועדה הרפואית אז שאלו אותי אם אני יודעת להתלבש לבד עניתי שכן, אם אני יודעת לאכול לבד גם כאן התשובה שלי הייתה חיובית, לכן חברי הוועדה הסתכלו על ההורים שלי כאילו הם משוגעים ושלחו אותם הביתה. אגב, עד היום תודה לאל אני מתלבשת לבד ואוכלת לבד.
בועז, שכבר לא נראה פקיד ביטוח לאומי קשוח ומאיים, נתן לנו טפסים למלא והתחלנו את התהליך של הגשת הבקשה לניידות ונכות כללית, המוסד לביטוח לאומי הכיר בי כנכה עם תעודות והתחלתי לקבל את ההטבות המגיעות לי.
פרט לתו חניה לרכב נכה לא באמת התעמקתי בזכיות שלי, לא ביררתי איפה יש לי הנחות לא נפנפתי בנכות שלי ולא ניצלתי את הזכיות שלי. המשכתי לחיות את חיי כרגיל עם תעודת נכה בארנק.
**********************************************
בדצמבר או בינואר האחרון הודיעו חברי להקת רד הוט צ'ילי פפרס שהם מגיעים לארץ ב-10.9.
11 שנה לפני הייתי אמורה לעבוד באותו יום ההופעה ואז להשאר לראות הופעה חינם.
ההתרגשות הייתה גדולה מאוד כי זאת הלהקה היחידה שתמיד אמרתי שאם הם יגיעו לארץ אני גם אלך ואני אשקיע כדי לראות אותם. יחד עם ההתרגשות הגיעו החששות והתהיות של האם באמת ללכת, כמה יעלה כרטיס, איפה אני אעמוד, איך אני אגיע לשם, כמה זמן אני צריכה לעמוד שם, האם לא ידחפו אותי/יקפצו עלי/ יפילו אותי הרי זאת לא בעיה אם שיווי משקל ברצפה זה אפילו קל. ואם אני רוצה לשבת בהופעה או לפניה אז האפשרות היחידה שהייתה לנגד עניי זה כרטיס V.I.P שלפי הפרסומים עלה 1200 שח ואני צריכה שניים כאלו מה שהתקציב שלי מאוד רחוק ממנו.
אז התחלתי בשכנועים עצמיים, הם בטוח שוב יבטלו, אני לא אוכל לקחת חופש, זוגי הסטודנט בטח יהיה לו איזה מבחן, אני בטח לא אראה כלום ואעמוד ממש רחוק ולא שווה להשקיע , איפה אני אחנה את האוטו וכו' .
אחרי שסיימתי לשכנע את עצמי שלא כדאי לא הייתי בטוחה בשכנועים של עצמי.
זאת הלהקה מחו"ל שאת באמת הכי אוהבת, את מתייחסת אליהם כמו אל אמנים ישראלים שאת אוהבת, קונה דיסקים , לומדת בעל פה את המילים, מה תספרי לנכדים שלך? מי יודע מתי הם שוב יגיעו? מה כבר יכול לקרות מקסימום תהני!
ב- 15.5 נפלה ההחלטה ללכת להופעה ולהזמין כרטיסים. נחושה בדעתי פניתי לזוגי הודעתי לו על המשימה, לטיפולך המסור, רק לפני התשלום תעדכן אותי. ועד ספטמבר יש זמן.
וכך היה.
ב- 22.5 יום עבודה שיגרתי משהו עבורי, זוגי מרים טלפון, תקשיבי ראיתי באתר של הקסטל שיש מתחם לנכים על כסא גלגלים ומלווים.
אני לא נכה על כסא גלגלים.
נכון, עונה הזוג מעברו השני של הקו, אז שלחתי למשרד של שוקי וייס מייל והסברתי להם שאת נכה עם תעודות והכל אבל לא על כסא גלגלים והם היו ממש נחמדים החזירו לי תשובה שהם מבינים את המצב ומאשרים לנו שני כרטיסים בישיבה במתחם הנכים שזה מתחת למתחם ה- V.I.P במחיר של 350 שח לכרטיס. להזמין?
לא ידעתי אם לכעוס עליו או לא, ברור שלא אז אמרתי כן. ברור שלהזמין ואחרי שקיבלתי את ההודעה עם המספר אישור ביקשתי יומיים חופש מהעבודה.
כשחזרתי הביתה, בווליום לא אנושי באוטו עם שירי הרד הוט וחיוך דבילי על פני. הסביר לי הזוג שהוא לא התייעץ איתי לפני כי הוא פחד שאני אתנגד ובתור מי שהיה בהופעה אחת או שתיים כזאת גדולה הוא פשוט דאג לי שאני לא אוכל לעמוד הרבה זמן, אתעייף ולא אהנה מההופעה.
אין מה לעשות הוא צודק ומכיר אותי אני לא רגילה להשתמש בזה והפעם זה מקרה מיוחד אז עצרתי את עצמי מלכעוס ונהנתי להיות הבעלים של זוג כרטיסים להופעה שהכי רציתי להיות בה.
************************************************************
יום ראשון האחרון יום לפני ההופעה המדוברת, ההתרגשות היא מעורבת כי אנחנו כבר בתור בקסטל, הפלפלים עדיין לא נחתו אז יש חשש קטן... הכרטיסים בידנו.
ובתוך המעטפה אנחנו מגלים שיש לנו גם כרטיס חניה במתחם ה- V.I.P ואני לפני ארבעה חודשים לא ידעתי מה לעשות עם האוטו שלי... בארבע וחצי הם נחתו זהו הם כאן, אפשר להוריד כוננות על פי כתבה ב- YNET התו הראשון צריך להתנגן מחר בשעה 20:50 אם לא יהיו עיכובים מיותרים.
יום שני הגיע!
יצאנו ברבע לחמש מראשון לציון, אספנו את גיסתי, מצויידים בכריכים, מים במבה ואפילו Mַ&M.
הגענו בערך בשש לחניה, מהר יחסית תודות לניווט של גיסתי שמכירה את האיזור טוב מאוד.
וכאן קצת חששתי שלא ירשו לי להיכנס שיחזירו אותי, שלא יאמינו לי וכדומה.
אנחנו עוברים כניסה אחת, עוברים כניסה שניה, בכניסה השלישית המאבטח אמר לנו שקיבל הוראה להכניס רק אנשים עם כסא גלגלים ומלווים, קצת חששתי אבל האחראית אישרה לנו להכנס. שש וחצי כבר התישבנו בכסאות אחרי שהיינו בשירותים שאגב מיועדים לנכים בלבד! וחיכינו.
בתשע בערב עלו המופלאים אל הבמה! מה זה עשר דקות איחור אחרי 11 שנות המתנה אני אומרת?
ואיזה הופעה זאת הייתה!
אומנם היינו קצת רחוקים, תודה על המסכים ראינו יחסית הרבה ומידי פעם שהתאמצתי ראיתי אותם באמת.
הם עלו בלי חולצות :) והתחילו להקפיץ פארק שלם.
האמת היה שמח ברמפה, לפני שהתחילה ההופעה האמיתית חילקנו במבות, בייגלה, שוקולד, עוגיות, שמרנו מקומות.
זה מאוד מעניין להיות במקום כזה לראות איך כל אחד עם המגבלות שלו נהנה וגם בשער מספר 2, ברמפה כשהרד הוט נותנים בראש, גם פה מקבלים אותם באהבה אפילו יותר גדולה!
טוב, אז אני לא מצטערת לשנייה על כל החוויה הזאת, הם תקשרו עם הקהל, אם כי פליי יותר מאנטוני, הם עלו עם אנרגיות מטורפות, כמעט ולא התבלבלו במילים, שרו את השירים שאני אוהבת, הוידאו ארט היה מדהים והאמת שבקושי הצלחתי להרדם אחרי ההופעה הזאת, עדיין אין לי מספיק מילים כדי לתאר אותה הייתה הרגשה מדהימה באוויר.
לסיום, מדהים מי שהגיע עד לכאן.
אני רוצה להודות לשוקי וייס ולעובדי המשרד שלו שהפכו חלום למציאות, והקלו עלי הרבה מאוד וגרמו לי להנות הרבה יותר ממה שהייתי נהנת אם בכלל בזכות ההבנה שלהם את מצבי. האירגון היה מדהים עלו על הרמפה רק מי שהורשה לכך, כל מי שהסתיר קרוב לרמפה, דאגו שירד, ההרגשה הייתה שיש מי שדואג זה באמת לא מובן מאליו.
וכמובן זוגי היקר שמוכן לקבל אותי כמו שאני תודה על חופשה מדהימה שאנחנו מנצלים את סופה כרגע אוהבת אותך הכי בעולם אתה עושה אותי באמת מאושרת.