CBT ידוע כטיפול קצר מועד וממוקד מטרה. בדרך כלל, בתוך 10 עד 12 מפגשים הילד כבר אוחז בארגז כלים משמעותי. לעיתים רואים שיפור בביטחון העצמי כבר אחרי המפגשים הראשונים, ברגע שהילד מבין מה קורה לו בגוף ומפסיק להרגיש חסר יכולת.

אחד העקרונות המרכזיים ב-CBT הוא "מניעת נסיגה" (Relapse Prevention). אנו לא רק "מכבים שריפה" נקודתית, אלא מלמדים את הילד להפוך ל"מטפל של עצמו". בסיום התהליך, לילד יהיה "ארגז כלים" כתוב ומתורגל. אם בעתיד הוא ירגיש שהלחץ חוזר (למשל לפני הבגרות הראשונה), הוא כבר ידע לזהות את הסימנים המוקדמים ולשלוף את הטכניקות שעזרו לו בעבר. לעיתים נדרש "מפגש רענון" אחד או שניים, אך הבסיס כבר קיים בתוכו. 

ממש לא. המטרה ב-CBT היא לא "ללמוד יותר", אלא "ללמוד חכם" ולנקות את הרעש המחשבתי שמפריע לידע לצאת. לעיתים קרובות, הטיפול דווקא מפחית את שעות הלמידה האובססיביות (למידת יתר) ומלמד את הילד איך לנוח ולהגיע למבחן כשהוא טעון באנרגיה ולא מותש. 

ההורים הם שותפים קריטיים. בטיפול אלמד אתכם איך לשנות את הדיאלוג סביב ציונים בבית, איך להגיב כשהילד בלחץ מבלי להגביר אותו ("אל תדאג, יהיה בסדר" לפעמים רק מלחיץ יותר), ואיך לסייע לו לתרגל את טכניקות ההרגעה בזמן אמת. 

בהחלט. הכלים שהילד רוכש ב-CBT הם מיומנויות לחיים (Life Skills). ברגע שהוא לומד איך לנהל חרדה במבחן בחשבון בכיתה ח', הוא יוכל ליישם את אותה טכניקה בדיוק בטסט בנהיגה, בבחינת הפסיכומטרי ואפילו בראיונות עבודה בעתיד 

זהו אחד החששות הנפוצים ביותר. ההבדל המרכזי הוא הפער: אם הילד יודע את החומר מצוין בבית, מסביר לכם אותו בביטחון, אבל בטופס המבחן הציון נמוך משמעותית – מדובר בחרדה. בנוסף, חרדת בחינות מלווה בתסמינים פיזיים (כאבי בטן, בכי, קשיי שינה לפני מבחן) שאינם קיימים אצל ילד שפשוט לא למד. 

זהו למעשה אחד המאפיינים הקלאסיים של חרדת בחינות. אצל ילדים הישגיים, החרדה לא נובעת מחוסר ידע, אלא מהפחד ש"ציון פחות ממושלם" יערער את הזהות שלהם כ"תלמידים טובים". בטיפול אנו עובדים על שחרור הפרפקציוניזם הנוקשה ומלמדים את הילד כי מותר לטעות וכי ערכו העצמי אינו נמדד רק דרך הציונים. באופן פרדוקסלי, כשהלחץ להיות מושלם יורד – הביצועים במבחן דווקא משתפרים.