לקראת סיכום נושא ההתבוננות, בו אנו עוסקים מתחילת השנה, הסיפור "פונס הזכרן" סיפק לנו הצצה לסוג אחר ומשונה של התבוננות. פונס, שזוכר הכל לפרטי פרטים, לא מסוגל לבצע הכללות. עבורו, כל דבר, בכל רגע, הוא חד פעמי, ייחודי ובלתי ניתן להכללה. מצד אחד, אין ספק שזהו סוג של "כוח על" שמאפשר לו לבצע דברים יוצאי דופן ומרשימים (למשל, ללמוד קטעים שלמים בשפה שאינו מכיר) ומנגד, כמו שנאמר בסיפור, הוא לא חושב. החשיבה האנושית מבוססת על הכללות. רק באמצעות הכללות אנו יכולים לנסח נוסחאות מדעיות, אבל גם להמנע מלבדוק עד כמה חמה כל אש שנקרית בדרכנו. אפלטון הפך את המושגים הכוללים הללו לאידאות בעוד שדווקא הרקליטוס התייחס יותר למקרים הפרטיים ולהשתנות. אל מול האידאות האפלטוניות מציג בורחס את אינספור הפרטים של פונס ומשאיר אותנו אם השאלה - איזו מן ההגזמות הללו יותר אנושית?