לכבוד חג הפסח, וברוח "המשתה" של אפלטון, התכנסו תלמידי כיתה י'א למשתה חגיגי. כל אחד הביא משהו קטן לאכול או לשתות, מצאנו מקום נעים לשבת בו, והכרזנו על הנושא: חירות!
בשביל למקד את הדיון ולעורר את המחשבה, התחלנו בקריאה על פי תור ב"הגדה" המיוחדת שהוכנה לכבוד המאורע. ההגדה מקבצת מספר טקסטים פילוסופיים, פסיכולוגיים וספרותיים בנושא חירות - כשכל אחד מהם מציג אספקט אחר של החירות ושל מגבולתיה.
הקריאה בטקסטים עוררה שאלות, וויכוחים, אי הסכמות ותובנות חדשות. חשבנו לעצמנו מה זה אומר להיות "גמל" או "אריה" ומי מהם בעצם יותר חופשי? האם כל אחד עובר בהכרח את כל גלגולי הרוח? האם הם מאפיינים שלבים שונים בחיים או שהם לא תלויי גיל? ומדוע האריה לא יכול לברוא את העולם? בשביל מה אנחנו זקוקים לתכונות של הילד?
אחרי זה קראנו, והסכמנו בסה"כ, על הצורך בחירות הביטוי והמחשבה, אך היה יותר מורכב להסכים עם הטענה של פרום - האם אנחנו חוששים מהחופש? האם בעצם אנחנו לא כל כך רוצים להיות חופשיים?
לבסוף דיברנו על אי-ציות כסממן וכתנאי לחופש. דיברנו על אי-ציות של תלמידים בביה"ס ועל האופן שבו ביה"ס מתמודד עם סוגים שונים של אי-ציות. בין היתר, דיברנו על ה"סובלנות הדכאנית", מונח שטבע הרברט מרקוזה, שגורס כי ע"י הכלת מופעים שונים של אי-ציות, החברה מצליחה למנוע התנגדויות רציניות שעלולות לערער על סמכותה. גם על כך חשבנו בהיבט של ביה"ס.
המפגש היה מהנה ומעורר והדיון המשיך גם בדרכנו הביתה, כי ברגע שמתחילים להתפלסף כבר קשה להפסיק.