ערב המגמה השני התקיים שעות ספורות לאחר ערב ההורים הבית ספרי. ערב ההורים מעורר רגשות עזים בקרב התלמידים, ההורים ואפילו המורים. מה יש בו בערב ההורים שמביא אותנו אל הקצה? מדוע חשוב לנו כל כך מה הורינו חושבים או יודעים עלינו? האם להורים חשוב גם כן לדעת מה אנחנו חושבים עליהם?

בערב המגמה עסקנו בפרק מתוך הספר "אמנות האהבה" מאת הפסיכואנליטיקאי, חבר "אסכולת פרנקפורט", אריך פרום. בפרק, ששמו "אהבה בין הורים לילדים", מנתח פרום את הרגש שחש הילד כלפי הוריו ואת זה שחשים ההורים כלפי ילדם. הוא מפריד בין אהבה ילדית, כזו שמבוססת על תלות והזדקקות של הילד, לבין אהבה בוגרת, שמבוססת על עצמאות. כמו שכותב פרום: "את האהבה הילדית מנחה העקרון: 'אני אוהב מכיוון שאני אהוב.' האהבה הבוגרת אומרת: 'אני אהוב מכיוון שאני אוהב.' האהבה הלא-בוגר אומרת: 'אני אוהב אותך מכיוון שאני זקוק לך.' האהבה הבוגרת אומרת: 'אני זקוק לך מכיוון שאני אוהב אותך.'"

לאחר מכן, מבחין פרום בין אהבת האם לאהבה האב (הוא גם מציין כי "אם" ו-"אב" הן קטגוריות אידיאליות ולא קביעה הקשורה בהכרח למין ההורה). אהבתה של האם היא בלתי מותנת, היא ניתנת לילד פשוט מעצם קיומו. אהבת האב היא אהבה מותנת, הילד צריך להרוויח אותה ולהיות ראוי לה. לכל אחד מסוגי האהבות האלו יש יתרונות וחסרונות. יתרונה העיקרי של אהבת האם היא שאיננה תלויה בדבר וכך האדם מרגיש שהוא אהוב ללא תנאי ומפתח תחושת בטחון. מנגד, היא גם בלתי ניתנת לרכישה ולכן אם היא חסרה אז אין שום דבר להשיגה, מה שעלול לגרום לתחושה של חוסר אונים. יתרונה העיקרי של אהבת האב הוא שהיא מעודדת מצוינות, הישגיות ועבודה קשה. מנגד, הרבה פעמים היא נראית בלתי ניתנת להשגה, מה שגורם לתסכול ולתחושה של כשלון.

עם הזמן, האדם הבוגר צריך להפנים את קולות האב והאם ולהפוך אותם למרכיבים שונים של עצמיותו. כשהוא עושה זאת הוא מצליח לאהוב (את האחרים ואת עצמו) בצורה מאוזנת - כזאת שגם מעודדת מצוינות והישגיות וגם נוסכת בטחון שאינו תלוי בדבר.

הקשר בין הטקסט ליום ההורים היה ברור. התלמידים דיברו, בצורות שונות, את החוויות שלהם - התסכולים, הגאווה ובעיקר האהבה שלהם להוריהם ושל הוריהם להם. ביקשתי מהם לכתוב מכתב להורים ובו תובנות חדשות שרכשו בעקבות הטקסט. חלקם עשו זאת, ואת התוצרים נשאיר להם ולהוריהם.