לפני כשנתיים חיפשתי לאמץ כלב שיתאים לעבודה טיפולית. כלב שיהיה לי ולו כיף ללכת לכל מקום ושיהיה נעים איתו גם ככלב משפחה וככלב טיפולי. חברה מצאה את ג'וחא בכלביה באשקלון ושלחה לי תמונה שלו. היא אמרה שהוא הכלב בשבילי ושאני חייבת לאמץ אותו, לא יכולתי לסרב.

את ג'וחא אימצתי בגיל שנה, אחרי שמצאו אותו משוטט ברחוב. הוא הגיע אלי מפוחד, עם פרווה מגולחת ושפם גזור. כשאספתי אותו היה נדמה שזו הפעם הראשונה שהוא עולה לאוטו, הוא רעד מפחד, נצמד לביתי בת הפחות משנה וליקק לי את היד כל הדרך. כבר אז ידעתי שמצאתי את השותף הנכון עבורי.

לקח לג'וחא זמן להתרגל לחיים בבית שלנו. היה מלא בחרדות, פחד מכל רעש או כל דבר לא מוכר. אפשר להגיד שעד היום הוא כלב זהיר וחרדתי אך הקשר בינינו אפשר לי להיות עבורו דמות בטוחה. כשהוא פוגש אנשים חדשים הוא רוצה ליצור קשר אבל הוא גם מפחד ולכן מתגונן מפניהם. הקסם הוא כשג'וחא מרגיש שהוא יכול לשמוח אז הוא נהנה מליטופים, מתשומת לב וממשחקים.

ג'וחא ואני עובדים יחד שנה וחצי עם ילדים ונוער במסגרות שונות. בהדרכות הורים או טיפולים זוגיים ומשפחתיים הוא יושב לידי בחדר והנוכחות שלו ממש מורגשת. החוסר שלמות שלו- הפרווה המדובללת, השיניים העקומות והחרדות, הם אלו שעוזרים לאחרים להזדהות עם חלקים בו, לזהות את אותם חלקים בתוכם ולייצר חיבור אמיתי ומשמעותי.

היום, כתושבת קו העימות בגבול הצפוני, אני פוגשת ילדים רבים עם פחדים וחרדות. ג'וחא עם הרגישות והחום שהוא מקרין מצליח להגיע אליהם ולעזור להם להתמודד עם הפחדים, מה שהופך אותו לשותף ייחודי וחשוב בעבודה שלנו.