מוגלי, את מרגישה אהובה?

כל ערב שאלתי אותך לפני השינה ואת עם העין האחת שחודרת לכל החלקים בגוף הסתכלת וליקקת. לא הבנתי לפעמים אם את מלקקת אותי או אותך. כאשר האחיות שלך (מונה ומאשה) התנפלו על האוכל, את המשכת להתחפר מתחת לשמיכה צמוד אלי. לא מיהרת לצאת לעולם ואוכל אף פעם לא עניין אותך. אבל אין ברירה אני יוצאת לעבודה ואת לא תרצי להיות דקה אחת לבד בבית.

טיול בוקר - את בלי רצועה ואני מאחרת. את מסניפה את העולם, כותבת דוקטורט על כל צמח ואני שואלת אולי נתקדם?, אנחנו מאחרות, אבל לא נורא, תסניפי. איך זה יכול להיות שמעולם לא כעסתי עליך (ואיך לומר על האחיות שלך יש לי כעסים..). היינו אחד, את הרגשת אותי באופן מלא ככה פשוט ואני למדתי להרגיש כל תחושה ונים אצלך.

נכנסות לקליניקה. 

מטופל חדש: מה היא יודעת לעשות? לשבת/ארצה/לתת יד?

אני: אהה לא. חושבת בליבי שהיא יודעת להיכנס ללב חזק ולתת אהבה אינסופית למי שאוהב אותה ועוזר לה להרגיש בטוחה. חושבת שאם הוא ישקיע בה הוא יזכה לצרחות התרגשות כשהוא מגיע באופן שיגרום לו להרגיש הכי מיוחד בעולם.

מטופל: מה, לא לימדת אותה כלום?

אני: לימדתי אותה המון והיא מלמדת אותי. לאט לאט תכירו. היא לא סומכת בקלות ולא עושה דברים שמישהו שהיא עדיין לא ממש מכירה אומר לה לעשות.

מטופל: אפשר לקחת אותה עם רצועה?

אני: היא לא אוהבת את זה.

מטופל: אז מה היא יודעת לעשות?

אני חושבת על זה שאת יודעת לחבר את החלקים הכי עמוקים בנפש ואומרת: היא יודעת להרגיש אותך, לזהות אם אתה צריך שיתקרבו או יתנו לך מרחב, להתקרב לאט לאט בקצב שמתאים לך.

מוגלי לבנתיים נותנת לו את המבט עמוק לתוכו...והתהליך מתחיל.

מוגלי נמצאה כאשר היתה בת מספר חודשים, על -ידי בן זוגי בכביש החוף. לבד, בלי אמא ובלי אחים. בשנים הראשונות אמרתי לעצמי, אין מצב לטפל איתה! כלבה חרדתית, לוקח לה זמן רב ליצור קשר ולתת אמון, משדרת פגיעות (עם עין אחת) אבל מצד שני גם פראית ובעלת נוכחות שקטה ועוצמתית. כמה טעיתי! מוגלי טיפלה יחד איתי בשירות הפסיכולוגי של עיריית תל-אביב, במקלטי הצלה ובקליניקה וכל הזמן בדקתי מה היא מרוויחה מהטיפולים. במקביל למטופלים רבים, גם היא למדה לסמוך, לתת אמון, להשתחרר ולשחק. בזכותה הגישה ההדדית התחברה אצלי בלב ויצאה לעולם. במשך עשור, היא היתה חברת סגל בכירה בתוכנית לטיפול רגשי בנוכחות בעלי-חיים, המכללה האקדמית אורנים. 

אהבת חיי, תודה לך על הכל ותודה בשם כל כך הרבה מטופלים וסטודנטיות שנכנסת להן עמוק ללב.