שימי, הוא כלב גזעי שהתחיל את דרכו, כמו הרבה כלבים גזעיים, 

בקנייה, נטישה ולמזלו אימוץ לבית טוב בסוף.

כמעט 14 שנה עברו מהיום בו שימי ניצל. שימי - כלב שיצו גזעי קטן , היה זרוק בתעלה בכביש החוף בליל חורף קר וגשום. אישה טובה בשם שרון מצאה אותו שוכב , שבור כולו והצילה את חייו. הווטרינרית שבדקה אותו אבחנה אגן מרוסק , לסת שבורה  וחוסר שליטה בסוגרים. מהשבב עלה כי שמו הוא  גוצ'י וששייך למשפחה ממרכז הארץ . ככל הנראה רכשו אותו בכסף רב כסמל סטטוס או גחמה של רגע וברוע לב נטשו אותו וטרקו את הפלפון פעם אחר פעם, כשהבינו שמדובר בכלב שלהם.

כשהגיע אלי , עדיין צלע קשות והתקשה לשלוט בצרכיו. חשבתי שאקח אותו לאומנה זמנית ואמצא לו בית חם. באותה תקופה כבר היו בביתי שני כלבים ושני חתולים ולא דמיינתי את עצמי עם כלב נוסף ועוד שיצו גזעי שנולד ככל הנראה באיזה בית גידול הנוגד את ערכיי.

על אף הטראומות הגופניות והנפשיות שעבר , שימי הסתדר מהרגע הראשון עם הכלבים, החתולים , התרנגולות ואפילו החולדות שבביתנו. הוא לא הראה פחד ולא תוקפנות, התמסר לקשר אנושי והיה יושב ונועץ בי מבטים חודרים מלאי הבעה. מבלי להתכוון הוא נכנס לליבי ולא יכולתי לדמיין את עצמי מוסרת אותו לבית אחר.

זמן קצר אחרי שאימצנו אותו והמשכנו בתהליך השיקום הנפשי והפיזי שלו , נכנס בני הקטן לאשכול הגנים שבישוב. שימי התלווה אלינו לגן בבקרים  לפני שהמשיך איתי כקולגה בטיפולים  בקליניקה . הגננת של בני שמה לב להשפעה המדהימה שהייתה לשימי על ילדי הגן , במיוחד על ילדים שהתקשו בפרידה מהוריהם וביקשה ששימי יישאר בבקרים בגן . שימי שמח על ההזדמנות הזו כי נהנה מהקשר עם הילדים וכך החל "לעבוד" בבקרים בגן ובצהרים היה חוזר הביתה ורץ בהתלהבות להמשך יומו כקו-תרפיסט בקליניקה. בימי שבת, היה בורח מהבית והיינו מוצאים אותו יושב ומחכה לילדים בשער הגן. שלוש שנים לאחר מכן כשעלה בני לכיתה א' המשיך שימי ללוות את הילדים גם במעבר המשמעותי לבית הספר עד שהחלטנו להפסיק מסורת זו.

כיום שימי בן 14.5 . הוא כבר זקן ולא בריא , הולך בקושי. כבר לא מצליח לקפוץ לחיק המטופלים או ללכת איתם לטיול אבל הוא לא מוותר על הגעה יומית לקליניקה וממשיך להיות חלק משמעותי מהסטינג גם במצבו הנוכחי.

לאורך השנים שימי נגע בנפשם של עשרות רבות של  ילדים , נערים ומבוגרים שהגיעו לטיפול בקליניקה. קצרה היריעה לספר את כל מעלליו ותרומתו העצומה לחיי משפחתי, לחיי ולמטופלים שליווינו יחד .

אסיים במשפט שאמר לי השבוע ילד אשר הגיע לקליניקה עקב חרדות קשות כתוצאה מהמלחמה . הוא ישב על השטיח לצידו של שימי , ליטף אותו בעדינות רבה, פנה אלי ואמר:

" בלילה כשאני לא מצליח להירדם ומפחד שיחזרו לי החלומות הנוראיים , אני מדמיין את שימי שוכב ככה לידי וזה מרגיע אותי "

אח"כ הסתכל  על שימי ולחש לו "בבקשה אל תמות. אני אוהב אותך" .