זואי היא כלבה כנענית מעורבת שאימצנו לפני כשמונה שנים מחווית הכלבים (מקום המציל כלבים מהסגרים, מהרחוב ומעמותות. הכלב עובר שם תהליך אילוף ומוצע לאימוץ לאחריו). משיקולי בריאות אישיים לי היה חשוב שהכלב שנאמץ לא ימשוך אותי בהליכה ולכן בחרתי באפשרות האימוץ הזו.

את הסיפור של זואי אף אחד לא יודע. אנחנו יודעים שהיא נמצאה בדרום הארץ אחרי מבצע "צוק איתן" ושלא היה לה שבב כך שלא יודעים אם חיה ברחוב או בבית לפני.

לזואי יש אופי מאוד נוח מצד אחד ומאוד לא מרצה או מפוחד מהצד השני. היא ידידותית לאנשים בגילאים שונים, למרבית הכלבים ולחתולים שחיים אצלנו בבית (גם אם הגיעו אחריה).

האופי הנוח של זואי איפשר לנו לעבוד ביחד עם אוכלוסיות מגוונות: ילדים בבתי ספר רגילים, בתי ספר של חינוך מיוחד וקשישים. לכל אוכלוסייה יש את הטמפרמנט האופייני לה והיה לזואי מאוד קל להסתדר עם המגוון הזה. העובדה שהיא אינה מרצה ויודעת לסמן לי כשמשהו לא מתאים לה, עזרה לנו לשמור על הגבולות שלה כמו: עד כמה חזק מחבקים, איפה נעים ואיפה לא נעים שנוגעים בה וכמה חיבה היא מוכנה לתת היום.כך יש לי ולמטופל את האפשרות להיות קשובים לה ולצרכים שלה.

מטופלים עסוקים בזה שהסיפור של זואי לא ידוע. הם שואלים אם היו לה גורים?, מה הגזע שלה?, מי ההורים שלה?. אנחנו לא יודעים אבל אני תמיד אומרת שהיום אנחנו המשפחה שלה ויחד אפשר לחשוב מה יכול להיות העבר של זואי.

דווקא חוסר הידיעה מאפשר למטופלים להשליך מעולמם הפנימי, לפתוח מקום לעולם דימיון עשיר דרכו אפשר לדבר את החוויות של המטופל.