דבר תורה לראש השנה

תאריך פרסום: Oct 03, 2011 8:28:16 PM

לשנה טובה תכתבו ותחתמו

בראש השנה אנו מברכים איש את רעהו – "לשנה טובה תכתב ותחתם". ובלשון זו, המתייחסת לכתיבה ולחתימה, אנו גם מתפללים לפני ריבונו של עולם – "וכתבנו בספר החיים", "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך", ועוד. ויש לעיין ולהבין את משמעות העניין – מדוע אנו משתמשים דווקא בלשון כתיבה.

מפורסמת הגמרא במסכת ראש השנה: "אמר רבי כרוספדאי אמר רבי יוחנן: שלשה ספרים נפתחים בראש השנה; אחד של רשעים גמורים, אחד של צדיקים גמורים ואחד של בינונים. צדיקים גמורים נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים. רשעים נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה. בינונים- תלויים ועומדים מראש השנה ועד יום הכיפורים; זכו - נכתבים לחיים, לא זכו - נכתבים למיתה" (ר"ה טז:).

ועדיין יש להבין דבר זה, שהלא דברי הגמרא הם משל – שכן אין בנמצא ספרים גשמיים עשויים דף ונייר שבהם כותב הקב"ה את כל בריותיו; אלא זהו משל, שכוונתו לומר שכל באי עולם נידונים לפני ה' יתברך ביום זה, ונגזר דינם לחיים טובים או חלילה למיתה. מדוע, אם כן, השתמשה הגמרא דווקא במשל הכתיבה בספר? ומדוע נטלנו את המשל הזה דווקא המוזכר בגמרא, והפכנו אותו ליסוד מרכזי בתפילותינו ובברכותינו זה לזה?

נראה שיש לבאר את הדבר לאור דברי המדרש (רות רבה ה,ו):

א"ר יצחק בר מריון... אילו היה ראובן יודע שהקב"ה מכתיב עליו (בראשית ל"ז) "וישמע ראובן ויצילהו מידם" בכתפו היה מוליכו אצל אביו. ואילו היה יודע אהרן שהקב"ה מכתיב עליו (שמות ד') "הנה הוא יוצא לקראתך" בתופים ובמחולות היה יוצא לקראתו. ואלו היה יודע בעז שהקב"ה מכתיב עליו "ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע ותותר" עגלות מפוטמות היה מאכילה. ר' כהן ור' יהושע דסכנין בשם ר' לוי לשעבר היה אדם עושה מצוה והנביא כותבה ועכשיו כשאדם עושה מצוה מי כותבה אליהו כותבה ומלך המשיח והקדוש ב"ה חותם על ידיהם הה"ד (מלאכי ג') "אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו וגו'".

דברי המדרש תמוהים: וכי צדיקים גדולים כמו ראובן, אהרן ובעז היו מושפעים מהשאלה אם יהיה כתוב עליהם כך או כך? אפשר להבין שאדם פשוט יהיה מושפע ממה שמפרסמים עליו בציבור, או מה שכותבים עליו בעיתון... אבל צדיקים גדולים כאלו, לכאורה עושים את האמת בלי להתחשב במה יגידו עליהם.

אלא שלא מדובר כאן רק על פרסום: לא כל דבר נכתב בתורה, אלא רק דבר בעל משמעות לדורי דורות. אילו היה ראובן יודע שדבר זה ייכתב בתורה, היה מבין שלמעשה הקטן שלו יש משמעות הרת גורל לכל תהליך התפתחותו של עם ישראל והעולם כולו, (שהרי אילו היה ראובן מציל את יוסף מיד האחים לא היו ישראל גולים למצרים...), וממילא היה עושה את המעשה יותר בשלימות – לא בגלל מה שיגידו עליו, אלא בגלל שהיה מבין את משמעות המעשה וחשיבותו. כך גם אהרן הרגיש שהוא יוצא לפגוש את אחיו בשמחה. אך אם היה מודע לכך שפגישה זו היא תחילתה של יציאת מצרים, היה נפגש עם משה בשלימות רבה יותר. וכך גם בעז, שנפגש עם רות בשדה והשתדל לגמול עימה חסד, אילו היה יודע שמהקשר בינו לבין רות יצא דוד המלך ולעתיד לבוא אף משיח בן דוד , היה משקיע הרבה יותר באותו מפגש שנראה סתמי.

אם כן, כאשר התורה כותבת משהו, אנו מגלים שלאותו מעשה או אירוע יש משמעות נצחית לדורות. "ועכשיו כשאדם עושה מצוה, מי כותבה? אליהו כותבה ומלך המשיח, והקדוש ב"ה חותם על ידיהם" – היום אין מעשינו נכתבים בתורה, אך הם נכתבים על ידי אליהו הנביא ומלך המשיח, כיוון שהיום המשמעות שיכולה להיות למעשי האדם היא השפעה על תהליך הגאולה של עם ישראל.

כאשר אנחנו מברכים איש את רעהו 'לשנה טובה תכתב ותחתם', אנחנו למעשה מאחלים זה לזה שתהא השנה הבאה עלינו לטובה שנה שתותיר את רישומה בעולם, שנה שתהיה בעלת משמעות. איננו רוצים להעביר עוד שנה סתמית, שנה שבה רק העברנו את הזמן, אלא שנה שבה פעלנו ויצרנו, שנה של עשייה, לימוד והתקדמות, שנה שנזכה שהמעשים שלנו ייכתבו לפני ריבונו של עולם ויקרבו את גאולתם של ישראל במהרה בימינו.

מאחל ומברך שנה טובה, שנכתב ונחתם יחד עם כל ישראל לחיים טובים ולשלום –

הרב אלעזר אהרנסון, רב בית הכנסת

הלכות לחג:

אסור להכין מיום ראשון של ראש השנה ליום השני! לא לבשל מהיום הראשון לשני, ואפילו לא לערוך שולחן או לחתוך סלטים... מותר להתחיל להתכונן לחג השני רק לאחר צאת הכוכבים, בשעה 18:47.

לעומת זאת, מותר להכין מראש השנה לקראת השבת: אפילו מי שלא עשה עירוב תבשילין יכול להכין, מכיוון שמי שהרבנים הראשיים עושים עירוב עבור כל תושבי העיר. בכל זאת לכתחילה צריך כל אחד לעשות עירוב תבשילין בעצמו.

מותר להעביר אש בחג, ומותר לבשל. אבל מותר לבשל רק לצורך החג והשבת, ולא לבשל שלא לצורך. ואסור להדליק אש וכך אסור גם לכבות אש! אם מדליקים אש בגז ורוצים לכבות אותה, ניתן להרתיח מים לצורך החג ולהשאיר אותם כך שיגלשו ויכבו את המים. אך יש לשים לב – לא מרתיחים סתם מים אלא לצורך, ולכן יכין לעצמו תה או קפה במים האלו, או שיבשל בהם ביצה לחג...

הדלקת נרות: מדליקים נרות גם בחג הראשון, גם בחג השני כשחוזרים מבית הכנסת, וגם לפני כניסת שבת. להדלקת הנרות משתמשים בנר מיוחד שדולק כל החג, וממנו מעבירים אש להדלקת הנרות. מי שאין לו נר שדולק כל החג, לא ידליק אש, אלא יעביר אש מהנר הדולק בבית של השכן.

ברכת שהחיינו. מברכים שהחיינו בקידוש גם ביום הראשון וגם ביום השני, אך ביום השני מתכוונים גם לפרי החדש.