דבר תורה לפרשת חוקת- הרב אלעזר אהרונסון

דבר תורה לשולחן השבת:

דבר אל הסלע

יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָכֵן לֹא תָבִיאוּ אֶת הַקָּהָל הַזֶּה אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם". התורה לא מבארת מה היה בעצם חוסר האמונה, או חוסר קידוש ה', שגרם לעונש חמור זה, וממילא נאמרו על כך פירושים רבים. עד כדי כך רבו הפירושים, שהיה מי שטען על דרך ההלצה, שעונשו הגדול ביותר של משה רבנו בחטא מי מריבה, היה שהתורה לא פירשה בדיוק מה היה חטאו, וכך כל אחד מהמפרשים תולה בו חטא אחר, ונמצא שמשה רבנו נאשם בכל החטאים כולם...

נראה שהדרך בה אנו צריכים לגשת לפרשה כזו היא לראות את הפירושים השונים בסקירה אחת, ולנסות למצוא את השרש של כל החטאים הללו – חסרון רוחני שרשי אחד, שממנו יכולים להיות נובעים כל החטאים השונים. כך ניתן לומר על כל הפירושים "אלו ואלו דברי אלקים חיים", שכן כולם מבטאים שרש אחד.

כיצד ניתן לעמוד על השרש הפנימי של החטאים השונים המופיעים בחז"ל כביאורים לחטאו של משה רבנו? הבסיס להבנת חטאו של משה רבנו הוא הבנת עונשו: העונשים בתורה אינם שרירותיים, כדי להרתיע ולנקום בחוטא; עונש שבא מאת ה' יש בו ןמשמעות פנימית, והוא למעשה כעין תוצאה ישירה של החטא. כך למשל כאן, משה נענש לא להכנס לארץ, לא סתם כדי להכאיב לו ולמנוע ממנו דבר שחפץ בו, אלא כתוצאה של החטא – החטא חשף את העובדה שמשה רבנו פשוט לא מתאים להכנס לארץ...

במדבר הנהיג הקב"ה את עם ישראל בהנהגה ניסית – עם ישראל ספון בתוך ענני הכבוד, מקבל בכל יום לחם מן השמים, לומד תורה מן השמים, מובל על ידי עמוד האש ועמוד הענן, וכו'. ההנהגה הניסית הזו לא נובעת דווקא מתוך מדרגתו הגבוהה במיוחד של עם ישראל, אלא מתוך החולשה שלו – ללא הניסים עם ישראל איננו מסוגל להתמודד עם המציאות, ברגע שייפלט מתחת כנפי הענן הוא עלול מצד אחד לחטוא בבנות מואב או בעבודה זרה או בכפירה או בתלונות 'ניתנה ראש ונשובה מצרימה', ומצד שני הוא עלול להפגע על ידי הנחשים והעקרבים או על ידי עמלק ושאר שונאים האורבים לו. לכן במדבר מנהיג הקב"ה את עם ישראל 'מלמעלה למטה' – הכל באופן ניסי, הכל יורד מוכן מאת הקב"ה אל עם ישראל. משה רבנו מתאים להנהגת המדבר – הוא עצמו מנהיג עוצמתי, בעל רוח נבואה שאין דומה לה, "ולא קם עוד כמשה אשר ידעו ה' פנים אל פנים". דמות עוצמתית כזו מתאימה להוביל עם שאינו מסוגל להוביל בעצמו, וצריך שיסחפו אותו ויובילו אותו אל חוף מבטחים.

בארץ ישראל עתידה להשתנות ההנהגה. כאן עם ישראל יצטרך להתחיל לעמוד בזכות עצמו – גם מבחינה מדינית חומרית, לנהל מערכת חיים לאומית מסודרת בדרך הטבע; וגם מבחינה רוחנית – להסתדר בלי ניסים ובלי החסד האלוקי העליון שמתגלה עליהם במדבר. למדרגה כזו מתאים יותר מנהיג אחר, מנהיג שבאופן טבעי לא יהיה ריכוזי וכריזמטי, שסוחף אחריו את כל העם, אלא מנהיג שיהיה מסוגל להצמיח את הכוחות הטבעיים הקיימים בתוך עם ישראל, מנהיג שיוכל 'ללכת כנגד רוחו של כל אחד ואחד', ולרומם אותו מתוך מדרגתו ולפי עניינו, כפי שמבאר רש"י את אישיותו של יהושע (ראה רש"י לבמדבר כז, יח).

לכן כאן, כאשר עם ישראל עומד כבר להכנס לארץ, אומר הקב"ה למשה לדבר אל הסלע ולא להכות בו: ההנהגה המתאימה לארץ ישראל היא הנהגה של דיבורים, לרומם אפילו את הסלע לעשות את רצון הבורא. בספר שמות (יז, א-ז) אומר ה' למשה להכות את הסלע, על פי ההנהגה 'מלמעלה למטה', אשר בה מנהיג משה גם את עם ישראל, אולם כעת הפנייה אל הסלע צריכה אף היא להשתנות. שינוי זה הוא שגרם גם לכעס של משה רבנו – פתאום הוא מגלה שהוא מדבר אל העם וזה כבר לא מספיק; העוצמה של מנהיג אדיר, של 'איש האלהים', אין בה מענה לצרכים החדשים של הנהגת עם ישראל. וחוסר היכולת של משה לתת מענה לדור הנכנסים לארץ מתפרץ ככעס – 'שמעו נא המורים', המורים את מוריהם – הרי יש כאן היררכיה ברורה של מורה ותלמידים, של מנהיג וצאן, וכיצד אתם מתמרדים ומבקשים 'להורות את מוריכם'?

בעומק הפרשה אנו מגלים, אם כן, שחטאו של משה רבנו חושף בפנינו מדרגה חדשה של ארץ ישראל. הכניסה לארץ אינה רק קיום השבועה שנשבע הקב"ה לאבותינו, אלא הנהגה שונה של עם ישראל – כל עבודת ה' של היחיד, כל דרכי ההנהגה של הציבור, כל היחס בין מורים לתלמידים ובין בנים להוריהם, כל הגישה למערכות החיים השונות – הכל הולך ומשתנה, ומקבל מאורה ואווירה של ארץ ישראל – "נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה", זו ארץ ישראל (ראה כתובות קיא ע"א).

מאחל ומברך שבת שלום, בברכה שנזכה להנהגה רוחנית ראויה – הרב אלעזר אהרנסון, רב בית הכנסת

תחזית שבועית:

השבת אנחנו מציינים את א' דראש חדש תמוז. ראש חדש תמוז השנה הוא יומיים – שבת הוא ל' בסיוון, ויום ראשון יהיה א' בתמוז, הוא היום השני של ראש חדש.

תפילות השבת: בכל התפילות מוסיפים 'יעלה ויבוא'. בשחרית מיד לאחר חזרת הש"ץ מוסיפים הלל בדילוג – אשכנזים נוהגים לברך על הלל זה, וספרדים נוהגים שלא לברך. לאחר ההלל אומר החזן קדיש תתקבל, ולאחר מכן שיר של יום וברכי נפשי. מוציאים שני ספרי תורה – בראשון קוראים את פרשת השבוע, ובשני מפטיר על קרבן ראש חדש. ההפטרה מיוחדת לשבת ראש חדש. לא אומרים אב הרחמים. במוסף אומרים את ברכת 'אתה יצרת' במקום ברכת 'תיכנת שבת'. אין אומרים בשבת במנחה 'צדקתך צדק'.

ביום ראשון: ב' דראש חדש תמוז. לאחר חזרת הש"ץ אומרים הלל בדילוג [שוב – אשכנזים מברכים וספרדים אינם מברכים]. קדיש תתקבל, שיר של יום וברכי נפשי. לקריאת התורה עולים ארבעה קרואים בפרשת ראש חדש. אשרי ובא לציון, מחזירים את ספר התורה, חצי קדיש. חולצים את התפילין ומתפללים מוסף של ראש חדש.