אודות בית הכנסת שיכון ותיקים בחולון

תחילתו של שיכון ותיקים ("נווה רמז" כיום) בשלושה רחובות: סירקין, סירני ובורוכוב, כשגבולו הצפוני רח' החי"ל והדרומי רח' העליה השנייה. כל סביבתו של השיכון הייתה חולות. השיכון החל להתפתח משנת 1946- אז החלו להגיע לחולון משפחות של ניצולי שואה, שלרוב רכשו דירת חדר אחד, תמורת 100 לירות. התושבים,היו רובם מסורתיים, וכשרצו להתפלל בחגים או ביום כיפור, נאלצו לכתת את רגליהם בחולות, כדי להגיע לבית הכנסת הגדול של העיר.

בסוף שנות החמישים ותחילת שנות הששים, החלה בניה מסיבית בשכונה לכל הכיוונים, עד לגבולותיה הנוכחיים. עם גדילת האוכלוסייה גברה גם הדרישה למקום תפילה והתושבים פנו לעירייה שנתנה להם מגרש ברחוב הופיין פינת ויצמן כדי שיקימו שם בית הכנסת. היזמים ובראשם מר זלצ'ובר שהיה נגר במקצועו, קנו בכסף שנתרם ע"י התושבים צריף עץ מפורק ובעזרת התושבים ובראשם ה"ה טסלר וקפהזידר (שבנו משה מתפלל בבית הכנסת כיום) הקימו את הצריף, כיסו את הגג ביריעות אספלט, בנו ארון עץ בעל שתי דלתות שישמש כארון קודש, שולחן לקריאת התורה ועמוד לשליח הציבור. את יתר הריהוט, כמו כסאות, הביאו התושבים מביתם. יש לציין שכבר אז שותפו הילדים בעשייה.

מר זלצ'ובר שהיה בקשרי ידידות עם מר חיים לאור, מזכירו של יו"ר הכנסת הראשונה יוסף שפרינצק , נסע לירושלים וקבל ממנו כתרומה ספר תורה- אחד מספרי התורה שהובאו לארץ מבתי כנסת שנחרבו בשואה ובטקס מסורתי הוכנס לבית הכנסת.

בהנהלת בית הכנסת אז היו חברים ה"ה זלצ'ובר , טסלר , קפהזידר , קפלן ועוד שנים ששמם לא זכור (נשמח אם מישהו יוכל לעדכן אןתנו בעניין) ואח"כ הצטרף להנהלה גם מר שכטר, שעבר לגור בדירה ליד העירייה.

עם השנים האוכלוסייה גדלה ובית הכנסת היה קטן מהכיל את כל המתפללים ולכן הוחלט לפנות לעירייה ולמועצה הדתית בחולון, שהוקמה באותה התקופה, שבראשה עמד מר יוסף סליטרניק, שגר בסביבה והיה ממתפללי בית הכנסת בחגים. הבקשה נענתה בחיוב והוקצה לביה"כ המגרש במיקום הנוכחי. לצורך קבלת ממון לבניית בית הכנסת, פנו שוב למר חיים ליאור, שיצר את הקשר עם משפחת צורפיין בקנדה. מר צורפיין הגיע במיוחד ארצה, לראות את המקום, להתרשם ולפגוש את היזמים והסכים לתרום את התקציב שנדרש לבניית בית הכנסת. בתמורה הובטח לו להקדיש את בית הכנסת על שמו ושם משפחתו. לאחר שהוקם הבניין הועברה כל תכולת בית הכנסת הישן לבניין החדש.

טקס פתיחת וחנוכת בית הכנסת היה מפואר וברוב עם. אורחי הכבוד היו מר צורפיין, ראש העיר מר איילון, שקיבל מקום של כבוד בבית הכנסת ונהיה ממתפלליו הקבועים, מר חיים לאור , ויו"ר המועצה הדתית מר סליטרניק. בטקס הפתיחה הוכנסו לבית הכנסת בתהלוכה מסורתית, בשמחה, בריקודים ובסעודה גם 2 ספרי תורה שנתרמו ע"י המועצה הדתית וספר תורה שלישי שתרם מר זלצ'ובר.

בבחירות הראשונות להנהלת בית הכנסת נבחר מר סליטרניק ליו"ר והוא שמש בתפקידו בכל ההנהלות עד לפטירתו. ההנהלה יזמה את בניית ארון הקודש בבית הכנסת וגייסה לשם כך את תרומות המתפללים. שמות התורמים שמימנו את חלק הארי בתקציב ההקמה, הונצחו בשלטים לצידי הארון. מקומות הישיבה מומנו ע"י המתפללים, שרכשו אותם בכספם כקניין עולם. גם העמוד, המנורות והנברשות נתרמו ע"י המתפללים שהונצחו בשלטים. את חלונות הויטראז' תרם הנדבן מר בודה ז"ל, שהמשיך לתרום לבית הכנסת, עד ליום מותו ואף הוסיף בצוואתו. לאחר דיונים רבים את האריות על ארון הקודש תרם הקצב מר שלמה (לא הצלחתנו לגלות את שם משפחתו).

מר שכטר, יוצא העיירה הרצא ברומניה, יצר קשר עם שארית פליטי העיירה וצאצאיהם ששרדו לאחר השואה, והקימו קיר זיכרון משיש, עליו חרוטים שמות הנספים הקדושים לזכרון עולם.

הסמכות התורנית הראשונה בבית הכנסת הייתה השוחט (גם את שמו לא הצלחנו לגלות) שהיה גם מוהל ומגעיל כלים בערב פסח. הרב הראשון בבית הכנסת היה הרב נתן נטע לנדמן, תושב חיפה, שבעזרת ההנהלה עבר לגור בחולון ברח' מניה שוחט.

נושאי תפקידים נוספים : מר שכטר היה החזן שהקים מקהלת ילדים שליוותה אותו בתפילתו וגם השוחט שמש כחזן. שניהם היו גם בעלי הקריאה. מר ריינר, יהודי דתי ותלמיד חכם, העביר שיעורי תורה.

יותר מאוחר שמש גם מר לנדאו כבעל קריאה, הייתה לו חנות לצרכי גלנטריה ותשמישי קדושה ברחוב סירני והוא סיפק תשמישי קדושה לבית הכנסת.

אחרי פטירתו של מר סליטרניק, נבחרה הנהלה חדשה שמנתה שבעה חברים וכיו"ר נתמנה מר מוזס.

אני (דב קרמר) הגעתי לחולון בשנת 1994 וקבעתי את מקום תפילתי בבית הכנסת האשכנזי שהיה היחידי בסביבה. בליל שבת היה בית הכנסת מלא מתפללים מפה לפה ובקושי מצאתי מקום ישיבה. בשבת היו מתפללים בשני מניינים בזה לאחר זה. החזן ובעל הקריאה היה אז כמו היום, יוסי רייז ולימים הנוראים, שכרו חזן מבחוץ לתפילת מוסף. באותה תקופה ניהל את בית הכנסת ביד רמה מר שמואל קרשין, עד לבחירות שהתקיימו במחצית עשור זה ואז בחרה בו האסיפה הכללית כנשיא כבוד לכל אורך ימיו.

בשנים האחרונות שלפני הבחירות הנ"ל, בגלל הזדקנות האוכלוסייה ונטישת הצעירים האשכנזים את חולון, התמעט מספר המתפללים ושני המניינים בשבת אוחדו למניין אחד. עם זאת, לאחר הבחירות, התמנתה הנהלה חדשה ורב חדש לביה"כ ומצב בי"כ השתפר לעין ערוך הן ברוחניות והן בגשמיות. ביה"כ עבר שיפוץ נרחב, הכסאות רופדו, נרכשו סידורים וספרים רבים, חודשו התפילות בימות החול, ובביה"כ יש שיעורי תורה, פעילויות קהילתיות ופעילויות לילדים על בסיס קבוע. כמו כן הצטרפו לביה"כ מתפללים ספרדים רבים שהסכימו, לשמר את צביונו הציוני הלאומי ואת נוסח התפילה האשכנזי.

ה' יברך אותנו שהמצב יימשך כך עד בואו של משיח צדקנו במהרה.

תודה רבה לדב קרמר שערך ראיון עם מר צבי בן פורת, בנו של מר יוסף זלצ'ובר כדי להביא בפניכם את סיפורו של בית הכנסת.

אם יש ברשותכם מידע נוסף אנא צרו קשר עם ניר במייל biuforums@gmail.com