דבר תורה לפרשת שופטים

תאריך פרסום: Sep 02, 2011 12:41:4 PM

"אל הכהנים הלוויים ואל השופט"

במערכת דמוקרטית אנו רגילים לדבר על 'הפרדת רשויות' – לא ייתכן שתהיה שליטה של הרשות המחוקקת על השופטת, או מעורבות של הרשות המבצעת בהחלטות הרשות המחוקקת וכדומה, שכן דווקא ההפרדה המוחלטת דרושה על מנת ליצור איזון בין הרשויות השונות, כך שלא יווצר מצב שבו רשות אחת שולטת במדינה ביד חזקה ומרכזת בידי עצמה את כל הסמכויות, ובכך עוקרת למעשה את שלטון העם מלהתקיים.

עירוב רשויות משונה אנו מוצאים בפרשת השבוע בתוך הרשות השופטת: "כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט... וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט" (דברים יז, ח-ט). יש לעיין בפסוק – לכאורה מה עניין הכהנים הלוויים לכאן? הלא הסנהדרין הגדולה היא הרשות השופטת, והיא גם המפרשת את חוקי התורה, ואליה צריך לבוא – אל השופט אשר יהיה בימים ההם, ולכאורה לא אל הכהנים.

אם נעיין היטב בפשט הפסוק, נוכל לגלות שהפסוק עצמו יוצר באופן ייחודי ומובנה את העירוב הזה בין מעמד הכהונה ובין בית הדין והרשות השופטת. לשם כך נעיין שוב בפסוק כולו:

"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט, בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ, וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט".

הפסוק מציין מספר תחומים שבהם ניתן וראוי לפנות לרשויות המוסמכות. חלק מההגדרות הן כלליות ונוגעות לדיני ממונות ועניינים שבין התובע לנתבע – בין דין לדין, דברי ריבות בשעריך; אך בתוך רשימה זו מופיעים גם דברים ש"בין דם לדם", "ובין נגע לנגע", ויש להבין מה פשרם.

נראה שפסוק זה נכתב בהתאמה, בתקבולת פנימית הלוקחת שני עניינים ומרכיבה אותם זה בתוך זה כתאומים סיאמיים (יש לציין כי דרך זו לפרשנות פסוקים מופיעה במקומות נוספים בתנ"ך, ומופיעה כבר בספרי הקדמונים כפירוש לפסוקים שונים). לצורך הבנת פרשנות זו לפסוק, כדאי להציג באופן ויזואלי את חלוקתו הפנימית לנושאים כך:

"כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט,

בֵּין דָּם לְדָם בֵּין דִּין לְדִין

וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ,

וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר ה' אֱלֹקֶיךָ בּוֹ.

וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם

וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט".

ניתן לראות שלמעשה אנו עוסקים כאן בשתי רשויות שופטות – רשות הכהונה ורשות בית הדין הגדול ("השופט אשר יהיה בימים ההם"). יש לקרוא את הפסוק בהתאמה: הכהנים שופטים בעניינים הקשורים לטומאה וטהרה – דמים ונגעים (לגבי נגעי הצרעת ברור בפשט הכתובים בספר ויקרא שרק לכהנים ישנה סמכות לשפוט ולהכריע איזה נגע טמא ואיזהו טהור), ואילו השופט עוסק בדינים ובדברי ריבות. כמובן, בכל מקרה של ספק ומחלוקת, יש לפנות אל הערכאה העליונה, היושבת בבית המקדש בירושלים – הסנהדרין הגדולה וגם הכהן הגדול.

אם כן, לפנינו שתי רשויות שופטות, שניתן להתוות באופן כללי את חלוקת התחומים ביניהן. מדוע איפוא הפסוק מערב אותן זו בזו עד שקשה לחשוף את הגופים השונים המעורבים כאן?

ללמדנו, שלמרות שישנם תחומים הקשורים יותר לרוחניות, כדיני טומאה וטהרה, בהם באופן מובהק שופטים הכהנים, כפי שתפקידם מוצג בספר מלאכי "כִּי שִׂפְתֵי כֹהֵן יִשְׁמְרוּ דַעַת וְתוֹרָה יְבַקְשׁוּ מִפִּיהוּ כִּי מַלְאַךְ ה' צְבָאוֹת הוּא", אף על פי כן גם בית הדין הגדול אינו סמכות ניהולית חילונית כביכול שתפקידה לסדר את ניהול החברה התקין בנושאים שבין אדם לחבירו, אלא אף 'דברי ריבות בשעריך' הם חלק מהתגלות דבר ה' בעולם, כל ויכוח שבין אדם לחבירו וכל דיון ממוני הוא מקצוע בתורה, ואיננו מנותק ממנה. בית הדין עוסק בגילוי דבר ה' בעולם, ולא רק בתיקון הסדר החברתי.

ומתוך הבנה זו אנו שבים ומתפללים – "השיבה שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחילה", שנזכה במהרה לראות רשויות שופטות שהופעת דבר ה' בעולם היא זו שעומדת לנגד עיניהן.

מאחל ומברך שבת שלום, בברכה שנזכה לגילוי דבר ה' בעולם – הרב אלעזר אהרנסון, רב בית הכנסת

תחזית שבועית:

זמני תפילות בבית הכנסת באמצע השבוע הקרוב: סליחות בשעה 5:00, תפילת שחרית כרגיל בשעה 6:05 [קרבנות], מנחה בשעה 18:45 [אשרי], ערבית בשעה 19:20. נא לדייק! בין מנחה לערבית יתקיים שיעור קצר.

כולם מוזמנים לאמירת סליחות נוסח עדות המזרח, בשעה 5:00 בבוקר. בן אדם, מה לך נרדם, קום קרא בתחנונים...

ביום ראשון בערב – השיעור השבועי. מייד אחרי ערבית נתכנס ללימוד נושאים אקטואליים בהלכה. והפעם: גלעד שליט ומצוות פדיון שבויים – האם על פי התורה מותר לשחרר מאות מחבלים רוצחים כדי להשיב את גלעד שליט הביתה?

העלון מוקדש לזכרו של מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, שביום שישי ג' אלול חל יום פטירתו. הרב קוק זצ"ל היה הרב הראשי הראשון לארץ ישראל, תלמיד חכם, צדיק מופלא וגאון עצום שהיה בקיא בכל חדרי התורה, בגמרא ובהלכה, בקבלה ובנסתר. הרב קוק כתב עשרות ספרים, וכתבי יד רבים שלו עדיין לא פורסמו! אחד החידושים היסודיים של הרב קוק זצ"ל, הוא ההבנה שאנחנו חיים בדור של גאולה – עם ישראל שב לארצו אחרי אלפיים שנות גלות, הקים בה מדינה יהודית, והפריח את השממה שבה הייתה נתונה ארץ ישראל במשך כל שנות הגלות. מתוך הבנה זו, שאנחנו חיים בתקופה של גאולה, למד הרב קוק חידושים רבים נוספים בנושא לימוד התורה, עבודת ה', והיחס לאירועים שונים בדורנו. הרב קוק הוא גדול ההוגים בציונות הדתית עד היום הזה.

מזל טוב למשפחת שרם להכנסת ספר התורה ברוב פאר והדר. "שישו ושמחו בשמחת תורה, ותנו כבוד לתורה". יהי רצון שנזכה להכניס עוד ספרי תורה רבים, גם בבית הכנסת שלנו.

פינת ההלכה

לאחר תפילת שחרית בבית הכנסת יש שיעור הלכה של חמש דקות. בפינה זו נביא בע"ה דברי הלכה מתוך הדברים שנלמדו בשיעור.

והפעם – דיני הקדיש:

צריך לכוון בשמיעת הקדיש ובאמירתו. השולחן ערוך כותב (אורח חיים סימן נו) "יש לכוון בעניית הקדיש". הכוונה היא שכאשר אדם עונה אמן על הקדיש, עליו לכוון ולהבין על מה הוא עונה אמן. כמובן, גם אומר הקדיש צריך לדעת מה הוא אומר. ולכל הפחות, גם אם קשה לו לכוון בכל מילה, ידע מהי משמעות הקדיש. וכתב רבנו יעקב בן אשר בעל הטורים, שנוסח הקדיש 'יתגדל ויתקדש' רומז ללשון הפסוק ביחזקאל לח – "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי וְנוֹדַעְתִּי לְעֵינֵי גּוֹיִם רַבִּים וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי ה' ". במקור הפסוק נאמר לגבי מלחמת גוג ומגוג באחרית הימים, שאז יתגדל שמו של הקב"ה, כמו שנאמר "ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד". אם כן, עיקר הקדיש עוסק בתפילה על הגאולה השלמה שרק כאשר היא תבוא, יתגדל ויתקדש שמו של הקב"ה בעולם בשלמות. ובכך עוסק כל החלק הראשון של הקדיש, המכונה 'חצי קדיש', שאומרים אותו אחרי קריאת התורה, אחרי תחנון וכדומה.

בנוסף לחלק עיקרי זה, ישנם ארבעה סוגים של קדישים שנאמרים בהזדמנויות שונות:

א. קדיש יהא שלמא, הנקרא גם קדיש יתום – קדיש זה נאמר על ידי האבלים, ומעבר לתפילה על הגאולה השלמה, מוסיפים כאן בקשות על העולם הזה שלפני הגאולה השלמה. בעיקר מבקשים על שלום ועל חיים טובים לנו ולכל ישראל, והספרדים מוסיפים בקשות גם ל"חיים ושבע וישועה ונחמה וסליחה וכפרה ורווח והצלה".

ב. קדיש על ישראל, הנקרא גם קדיש דרבנן – קדיש זה נאמר אחרי לימוד תורה, וכולל בתוכו את קדיש יהא שלמא, עם תוספת תפילה לשלומם והצלחתם של תלמידי החכמים וכל מי שעוסק בלימוד תורה.

ג. קדיש תתקבל, הנקרא גם קדיש שלם – קדיש זה נאמר בכל תפילה לאחר תפילת העמידה [במנחה וערבית מיד אחר תפילת העמידה, ובשחרית לאחר אשרי ובא לציון], וכן נאמר קדיש זה לאחר סליחות וכדומה. קדיש זה כולל בתוכו את קדיש יהא שלמא, עם תוספת תפילה שתפילתנו תתקבל ברצון.

ד. קדיש הגדול, שנאמר בלוויית המת וגם להבדיל בסיום מסכת. קדיש זה שונה בפתיחתו, והוא פותח כך: יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּה בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאַתְחַדְּתָא וּלְאַחְיָא מַתַיָא וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכָלַה בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרָהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵה וִיקָרֵה. קדיש זה בעצם מרחיב את התפילה על הגאולה השלמה, ומזכיר גם את תחיית המתים, בנין ירושלים ובית המקדש, וחידוש העבודה בבית המקדש.

אין לדבר בזמן הקדיש. כך כותב המשנה ברורה (סימן נו ס"ק א): "וכל שכן שצריך ליזהר מאד ומאד שלא להשיח באמצע קדיש או קדושה". ומביא המשנה ברורה שלשה סיפורים על כך: הסיפור הראשון מקורו בתוספתא מסכת דרך ארץ, שם מסופר על ר' חמא (אחד האמוראים) שפגש את אליהו הנביא מושך אלפי גמלים. שאל אותו ר' חמא – כל הגמלים הללו, למה לך? ענה לו אליהו – גמלים אלו נושאים אף וחמה לשלם למי שמדבר בקדיש. סיפור שני מובא בשם ספר חסידים: מעשה בחסיד אחד שראה לחסיד אחר במותו ופניו מוריקות. אמר לו: למה פניך מוריקות? אמר לו:מפני שהייתי מדבר בשעה שהש"ץ היה אומר ויכולו, וברכת מגן אבות, וביתגדל. וסיפור שלישי מופיע בספר מטה משה, בשם מדרש, שחכם אחד נראה לתלמידו בחלום, וראה התלמיד שהיה לו כתם במצחו. אמר לו: מפני מה אירע לך כך? אמר לו: מפני שלא הייתי נזהר מלדבר כשהחזן היה אומר קדיש.

וכל הסיפורים האלו אין מטרתם להפחיד אותנו, אלא להמחיש לנו עד כמה גדולה החשיבות שלא לדבר בזמן הקדיש.

ויש מקילים לדבר בזמן הקדיש דברים שהם צורך התפילה. כגון – הגבאי אומר למישהו לפתוח את הארון לאחר הקדיש, וכדומה. ובוודאי רצוי להחמיר ולא לדבר בקדיש כלל.

מדוע נאמר הקדיש בארמית? שני טעמים נאמרו לכך בראשונים: האחד, כדי שיבינו את הקדיש עמי הארץ שבבבל, שהיו רגילים לדבר רק ארמית, ולא הבינו עברית. טעם זה אינו מספיק, שכן לפי זה היום היה עדיף לתרגם את הקדיש לעברית כדי שכולם יבינו... הטעם השני שנאמר הוא שלא יתקנאו בנו המלאכים, על כך שאנחנו אומרים שבח גדול כל כך לקדוש ברוך הוא. לכן אנחנו אומרים את הקדיש בארמית, כך שמלאכי השרת לא יבינו את דברינו, שכן הם אינם מבינים ארמית.

אלא שגם טעם זה אינו מובן: ראשית, כיצד ייתכן שמלאכי השרת אינם מבינים ארמית? הרי חז"ל אומרים שמלאכי השרת יודעים אפילו מחשבות שבליבו של האדם, ובוודאי מבינים מה הוא אומר... ועוד יש לשאול, וכי קנאה ותחרות יש בליבם של המלאכים? הרי כל כולם לא נבראו אלא לעשות רצון קונם, ואין להם כלל יצר הרע! ומה שייך לומר שהם יקנאו בנו על השבח שאנו משבחים את הקדוש ברוך הוא?

ניתן לבאר את הדברים על פי דברי הזהר הקדוש על פרשת תרומה (דף קכט) – נביא את דברי הזהר הקדוש בתרגום לעברית ועם הערות בסוגריים:

"בוא וראה, הקדושה הזו [=הקדיש] אינה כשאר קדושות שאנו משלשים [מעלת הקדיש גדולה יותר מכל קדושה שאנו אומרים ומשלשים שלש פעמים 'קדוש קדוש קדוש']. אבל קדושה זו [=הקדיש] היא עולה בכל, למעלה ולמטה, ובכל צדדי האמונה, ושוברת מנעולים וחותמות של ברזל וקליפות רעות, וגורמת שיתעלה כבוד הקדוש ברוך הוא על הכל. ואנו צריכים לומר אותה בלשון של הסטרא אחרא, ולענות בקול גדול, אמן יהא שמיה רבא וכו', כדי שיישבר כוח הסטרא אחרא, ויתעלה הקדוש ברוך הוא בכבודו על הכל".

אומר הזהר הקדוש, שתפילת הקדיש צריכה להאמר דווקא בארמית שהיא הלשון של סטרא אחרא. 'סטרא אחרא' פירושו כל כוח הרע בעולם, שקשור לכל הסתר פניו של הקב"ה, יצר הרע, כשלונות, מוות, וכו'. עברית היא לשון הקדש, לשון שיש בה קדושה עצמית ובה נברא העולם. לעומתה ארמית היא לשון של גלות, לשון שעם ישראל נפגש איתה בתקופה של חיסרון ושל הסתר פנים של הקב"ה. לכן, דווקא בגלל שהקדיש הוא תפילה על כך שהקב"ה יתגדל ויתקדש בעולמות כולם, ונגיע כולנו לגאולה שלמה שבה יהיה ה' אחד ושמו אחד, לכן הקדיש הוא בעצם כוח מרכזי במלחמה שלנו נגד הסטרא אחרא, נגד היצר הרע, נגד כל כוח הרע בעולם. ודווקא בגלל זה הקדיש צריך להאמר בארמית שהיא השפה שקשורה לעולם החולין והגלות, ולהלחם עם העולם הזה בשפה שלו...

הסבר זה קשור למה שאמרו הראשונים על המלאכים: המלאכים כמובן אינם מקנאים בנו. כאשר חז"ל אומרים שהמלאכים אינם מדברים ארמית, אין הכוונה שהם לא מסוגלים להבין מה אנחנו מדברים, אלא זה בא לרמוז שלמלאכים אין שום קשר להתמודדות מול הסטרא אחרא, שהרי המלאכים אין להם יצר הרע ואין להם כוח רע כלל – כולם עושים רצון ה' ואין להם בחירה חופשית לעשות דבר אחר. לכן אמרו חז"ל שהמלאכים כביכול לא מדברים ארמית, כי אין להם שייכות לשפה הזו.

מעלת האדם היא למעלה ממעלת המלאכים, בכך שלאדם יש בחירה חופשית והוא יכול לבחור בטוב ולא ברע מכוח רצונו – ובכך לתקן את העולם כולו.