את המוח אפשר פשוט לכנות המקבילה הפיסית של ההכרה. באמצעותו מתקיים הקשר בין הנשמה והאינטלקט לבין הגוף.מכוח תכונותיו של המוח, אירועים שמקורם אינו פיסי מקבלים תוקף פיסי ומכאן שפועל פה אפקט מובהק של סינון ומיקוד.מעשית, אתם בהחלט יוצרים את המראה שהמציאות לובשת באמצעות האמונות המודעות שלכם.האמונות הללו פועלות כסוכנים המסננים ומכוונים, המפרידים בין אירועים מסתברים שאינם פיסיים לבין אחרים, ומביאים אותם לכלל ממשות תלת ממדית.
גם אירועים מסתברים אחרים יכולים להפוך לכאלה שנחווים פיסית.האמונות בקשר לעצמך יוצרות את הדימוי העצמי שלך, ומגדירות את מה שאתה תופס כאפשרי או בלתי אפשרי לגביך.אתה תבחר אפוא מתוך אותם אירועים לא פיסיים מסתברים רק את אלה שאתה מרגיש שיתאימו לך.
במרקם העשיר של הווייתך ישנו, בגלל המבנה הפסיכולוגי והנפשי שלך, מגוון אין סופי של מה שאתה עשוי לכנות עצמיים מסתברים.במציאות זו או אחרת יבואו כולם לידי ביטוי.אבל בקיומך הנוכחי אתה תממש רק את אותן תכונות נפש שאתה מאמין שיש לך.כך שהאישיות אינה יכולה להיות מוגדרת ככזאת וכזאת.
ההרכב הפיסי של הגוף מושפע מאמונותיך, ולכן כל הנתונים החושיים שלו ישקפו בנאמנות את האמונות המכוונות את פעולתו.במובנים מסוימים, היפנוט הוא פשוט תרגיל בשינוי אמונות, המראה בבירור שההתנסות החושית מושפעת מן הציפיות.
ה"אתה" שאתה מאמין כעת שהוא אתה מייצג את הופעתו של מצב אחד בלבד מן המצבים המסתברים של הווייתך, בעולם ההתנסות הפיסית.אותו מצב, או שלב, מכוון את החיים הגשמיים ו"ממסגר" ומגדיר את כל הנתונים החושיים.כאשר משתנים הרעיונות שלך לגבי עצמך, משתנית גם ההתנסות שלך.
גם בהתנסות האינטימית של הגוף חלות תמורות.אתה עשוי לומר שאתה אתה, אבל איזה אתה אתה? במובן האישי ביותר, כל אדם יוצר את עולמו.הציוד הביולוגי של הברואים בני טבעכם מכוון די הצורך את התנסותכם כמאסה של אנשים, כך שמושגת תמימות דעים, אבל רק בתחומים כלליים מסוימים.
החוויה הפרטית המקיפה שאתה מרגיש יוצרת את עולמך, נקודה.אבל באיזה עולם אתה חי? כי אם תשנה את אמונותיך ובכך גם את תחושותיך הפרטיות בקשר למציאות, אז גם אותו עולם, האחד והיחיד, ישתנה.אתה מתנסה כל הזמן בשינוי אמונותיך, ובעקבות זאת בשינוי האופן שבו אתה תופס את העולם.דומה שאינך עוד האדם שהיית.אתה בהחלט צודק - אתה אינך האדם שהיית, ועולמך אכן השתנה, ולא רק סמלית.
לעתים אתה מידרדר למצבים שבהם, אם אפשר לומר כך, אתה ממש עוצר את תנועת התודעה שלך, וחווה את החיים באופן חלקי ביותר.דומה שאינך חווה את עצמך ישירות במקרים כאלה, ושבתוך מה שלדעתך הוא מצב של ערנות אתה פועל באופן הכי מכאני, עושה דברים מכוח ההרגל ומודע פחות לגירויים חושיים.
האמונות שלך בדרך כלל מאבדות אז מחדותן, ההנחיות שאתה מכתיב לגופך אינן ברורות, והעולם נראה מטושטש.זהו לעתים קרובות זמנה של פעילות לא מודעת עמוקה, זמן שבו תכונות מסתברות חדשות, שהיו רדומות, ממתינות לשעת כושר כדי להופיע.
במושגים שלכם, המבנה העצבי של הגוף מנוצל, באמצעות עוצמות רצון מסוימות או אמונות מודעות, להבאתם של אירועים מסתברים לידי מימוש.
לאמונות האלה יש בבירור מציאות אחרת נוסף על זו המוכרת לך.הן מושכות אירועים מסוימים ונותנות קיום להם ולא לאחרים.לכן, הן קובעות את כניסתם של אותם אירועים שתחווה מתוך המגוון האין סופי של אירועים מסתברים.אתה כנראה במרכז העולם שלך, כי בעיניך - עולמך מתחיל בנקודת ההצטלבות שבה הנשמה והתודעה הפיסית נפגשות.
באופן שטחי, תחושת ה"אני" שיש לך היא תוצאה של הופעה תמידית של זהויות מסתברות, שהמערכת הפיסית של הגוף מקנה להן רצף מתמשך באמצעות מרווחי הזמן המובנים בין התגובות העצביות.אתה זוכר רק את אותו חלק של הזהות שלך שאפשר להכירו פיסית - את אותם החלקים שנשאבו אל תוך דפוסים גשמיים (בליווי תנועות ידיים וברוב עוצמה) זו התוצאה של ההתנהגות הממקדת ועם זאת המגבילה של המוח הפיסי, שכן שרידה במציאות שלכם תלויה במהירות התגובה.פעילותם של דפוסי העצבים גורמת לפיכך אשליה של הווה, שבו התודעה שלכם נראית ממוקדת וערנית.
במובנים מסוימים אירועי "עתיד" קיימים עכשיו, אבל המהירות שלהם גבוהה מדי.הם מדלגים מעבר לקצות העצבים מהר מדי, ופיסית עדיין אינך יכול לתפוס או לחוות אותם.
לדחפים יש מציאות שונה מאוד מזו שפיסיקאים או ביולוגים מניחים.בעוד אתה חושב עכשיו, ה"עבר" ממשיך להתרחש.מה שנגרר ל"הווה" מוסיף לדלג בין ההצטלבויות של תאי העצבים, אך שוב אינו נרשם פיסית.אירועי העבר נמשכים.בתבנית הגשמית שלך אינך חווה במודע אלא חלקי אירועים, אבל התבנית עצמה רושמת אותם.
בדרך כזאת משמרים התאים את זיכרונם, גם אם אתה אינך מבחין בכך, והגוף מכיר במה שמכונה אירועים עתידיים, גם אם בדרך כלל אינך חש אותם במודע.גם ברמות אחרות של פעילות נפשית עומד לרשותך ידע כזה, אבל אך ורק כאשר אתה מנתק את ההתנסות שלך מן המבנה העצבי המותנה בזמן - ואת זה אתה יכול לעשות על ידי שינויי תודעה מגוונים, שאותם לעתים קרובות אתה מאמץ די ספונטנית.
מצבים רבים כאלה יכולים לספק לך חוויה בלתי אמצעית של התנסות בטבעה של המציאות הלא גשמית, חוויה החשובה בהרבה מכל השאלות המודעות הרגילות.איזה אתה? איזה עולם? אתה יכול במידה מסוימת לגלות בעצמך את ה"אניים" המסתברים האחרים שהם חלק מהווייתך.
אירועי עתיד, בכל אופן, הם גם תוצאה של בחירות שאתה עושה.אתה בורר אותם מבין אירועים מסתברים.לעומתם, יש מקרים רבים שבהם יש לך מעורבות כלשהי, החולפים על פניך במהירות שהינה רבה מדי בשביל המבנה העצבי שלך.מקרים כאלה אינם חלק מן ההווה שלך.
הם מייצגים את ההתנסות שלך ברמות שאינן פיסיות.ידידי היקר רובורט הדגים זאת בספרו "החניכה של נשמת-על 7".אתה תופס אירוע מסוים כהווה.אמונותיך מאפשרות לו כניסה דרך ההצטלבויות של תאי
העצבים, ומושכות או שואבות אותו.ואז, נראה כאילו הוא הפך לעבר.אבל אתה היית מכוונן פיסית רק לחלק מן האירוע; אותו אירוע עבר ממשיך להתקיים ויש לו "עתיד" משל עצמו, שאתה עשוי לקלוט או לא, בהתאם לפעולה הסתברותית אחת מתוך רבות שאתה תבחר למשוך לתוך חוויות הממשות הבאות שלך.
לעבר יש אפוא עבר, הווה, ועתיד משל עצמו.מתוך אירוע עבר נתון אתה תממש רק עתיד מיוחד כלשהו, אבל האירוע עצמו נמשך, והוא בעל ממדים משל עצמו וליתר דיוק רב ממדים, כמוך.
אתה יכול, למשל, לטבול בתוך זיכרון תאי.בהשתמשך בזיכרון, אתה עוקב אחורנית רק אחרי רצף מוכר אחד של אירועים זכורים. אבל בעברך ישנם מרכיבים לא צפויים ממש כפי שנראה כעת שיש בעתיד שלך.בעברך, ממש כמו בעתידך, ישנה יצירתיות המצפה לך, אך כדי לממש התנסויות כאלה אתה חייב ללמוד לשנות את אמונותיך, ובמידה מסוימת להימלט מן הסוג המסוים של התמקדות מודעת מוגבלת שבה אתה משתמש מתוך הרגל.
המבנה הפיסי עצמו מכיל בתוכו את התנאים המוקדמים הנחוצים לצורך מה שאתם תכנו התפתחות של התודעה - ובגבולות מסוימים אפילו לצורך אירגון ההתנסות בדרכים שעשויות להיראות לכם זרות לגמרי עכשיו.
מידע חושי יכול להיות מאורגן באופנים שונים.קיימים שבילים ומנגנונים שמאפשרים לכם לראות צליל, או לשמוע צבע, גם אם אין זה בדיוק ממנהגכם בזמן הזה.
כאשר ריח או מראה מן ה"עבר", למשל, נתפסים לפתע במלוא החיוניות של ההווה, מתחולל במובנים מסוימים דילוג על מרווחי זמן, אם כי אתה אולי תאמר שהריח או המראה הללו כבר הופיעו בעבר.בתנאים כלשהם זיכרון עשוי פתאום להיות ממשי יותר מן האירוע של רגע ההווה, כשהוא פורץ
לתוך ההתנסות הנוכחית שלך באותו תוקף שבו נחווה בראשונה.הוא עשוי אפילו להאפיל על המתרחש באותו רגע.
זה לא יכול היה לקרות אילו במבנה הפיסי שלך לא היו מנגנונים מולדים המאפשרים זאת, או אילו לא היה אפשר לדלג באופן אחר על המרווחים הקבועים בין ההצטלבויות של תאי העצבים.באותה דרך, התנסות עתידית יכולה גם כן להיקלט פיסית בהווה שלך.לפנים מהתודעה הרגילה שלך, האורגניזם הפיסי יכול להגיב, ללא ידיעתך, על אירועים עתידיים, כשם שהוא יכול להגיב על אירועי עבר. במקרים כאלה ,
לאירוע שמקורו לא פיסי יש עוצמה מספקת כדי לפרוץ דפוסים עצביים רגילים.
כאשר אתה מודע לאירוע עתידי כזה, אתה נאלץ להגיב עליו כישות מודעת.בכל אופן המבנה הגשמי שלך מגיב, אם אתה מודע לסיבות ההתנהגות הזאת ואם לאו.המאורע העתידי עשוי להתרחש ברצף זמן משל עצמו, ואתה תזהה אותו באמצעות הזיכרון, ובמקרה זה ישתנו תגובותיך באותו הווה עתידי , בגלל מה שנראה כזיכרון מן העבר.
אבל לפי המושגים שלכם, אותו אירוע עשוי שלא להתרחש כלל, כי הוא עשוי לעלות מתוך עבר מסתבר, שהיה פעם הווה שלך אבל אתה סטית ממנו.זו אחת הסיבות לכך שדברים הנחזים מראש, לעתים קרובות אינם מתגשמים לכאורה.בכל נקודה יש לך חופש בחירה, ואתה חופשי לשנות, בהתאם לאמונותיך, את ההתנסות שלך.
אמונותיך קובעות את הציר שעליו תיסוב ההתנסות הנוכחית שלך.
לפי מושגיכם, אירועים מסתברים נראים מתקבלים יותר על הדעת כאשר חושבים עליהם כעל אירועי עתיד רדומים.
העובדה היא שיש אירועי עבר מסתברים ש"עדיין יכולים להתרחש" בתוך ההתנסות האישית הקודמת שלכם.אירוע חדש יכול להיוולד, פשוטו כמשמעו, בעבר - "כעת ".
בקנה מידה גדול, לעתים נדירות מתרחש הדבר באופן שאתם יכולים לתפוס אותו - וכדאי שתדגיש את המשפט הזה.
ועם זאת, אמונה חדשה שאדם מאמץ בהווה יכולה לשנות השתלשלות דברים בעבר, ברמה העצבית.עליכם להבין, שהזמן באופן בסיסי הוא סימולטני.האמונות הנוכחיות שלכם יכולות בהחלט להביא לידי תמורות בעבר. במקרים מסוימים של החלמה, כמו בהיעלמות ספונטנית של סרטן, או של כל מחלה אחרת, מתחוללים שינויים מסוימים המשפיעים על הזיכרון התאי, על קודים גנטיים, או על דפוסים
עצביים.
אנסה להסביר זאת בדרך פשוטה: במקרים כאלה ישנה הגעה אל תוך מבנים ביולוגיים עמוקים כפי שהם היו קיימים בזמן כלשהו; בנקודה ההיא ההסתברויות משתנות, ואותו מצב נמחק מן ההווה שלכם - אבל גם מעברכם.
אימוץ של אמונה בקשר לבריאות טובה, או העצמתה של אמונה כזאת, יכולים בהחלט "להפנות לאחור" מחלה ולבטל אותה, אבל למעשה זו תנועה לאחור במושגים של זמן.מבחינת התאים, מוכנסים
בנסיבות האלה זיכרונות חדשים במקום אלה הישנים.תראפיה מסוג זה מתרחשת לעתים קרובות ספונטנית, כאשר אנשים מסלקים מעצמם מחלות שאפילו אינם יודעים שלקו בהן.
הידע הנלמד אינו מועבר רק מרקמה חיה אחת לרקמה חיה אחרת - זאת גילו הביולוגים שלכם - אלא מועבר גם דרך המציאות הגשמית הנוכחית של הגוף, לפעמים תוך כדי שינוי גמור של המסרים הנשלחים אל תאי עבר, שלפי מושגיכם כבר אינם קיימים.
בדרך דומה למדי, אמונה חזקה ביכולת מסוימת המוחדרת בהווה תגיע אל תוך העבר ותגרום לאותם שינויים שהיו צריכים להתחולל שם אז , כדי שהיכולת הזאת תוכל להופיע עכשיו.
זו הסיבה לתוצאות ניסויים מסוימים הנערכים במקומות שבהם ישנה למידה מואצת.באותם ניסויים משכנעים אדם בהווה, על ידי היפנוט או בדרך אחרת, שהוא למשל צייר גדול, או בלשן.אמונת ההווה מפעילה יכולות "רדומות" בתוך אותו אדם (נראה שסת מתייחס ל"גילגול נשמות מלאכותי" כפי שמתרגלים אותו הסובייטים.ראו הספר "Psychic Discoveries Behind the Iron Curtain", מאת שילה אוסטראנדר ולין שרדר- הוצאת Bantam )
המבנה הביולוגי כפי שהיה קיים בעבר פתוח אפוא להשפעה.התנסות שלא הייתה בו בעבר, לפי מושגיכם, נבנית בתוך האורגניזם. זהו סוג של תיכנות מחדש.אין זה אפשרי כמובן שתבחנו עכשיו את המבנה התאי כפי שהוא קיים בהווה, ובה בעת כפי שהוא היה קיים בעבר.מבחינה מדעית, אתם יכולים לחקור רק את אותן השפעות המופיעות בהווה שלכם.כאשר אתם משנים את אמונותיכם היום, אתם גם מתכנתים מחדש את העבר שלכם.ההווה, עד כמה שזה נוגע לכם, הוא נקודת המיקוד, הכוח והפעולה שלכם, ומאותה נקודה של רצון ובחירה אתם יוצרים גם את עתידכם וגם את עברכם. בהכירכם בכך, אתם תבינו שאינכם נתונים לחסדיו של עבר שאין לכם שליטה עליו.
בעוד אמונותיך המודעות בהווה מכתיבות את ההתנסות הנוכחית שלך, ובעוד חושיך קולטים את גופך הפיסי כמגובש ומוצק רק בהווה, היסודות שתחתיהם, אותם היסודות המשתנים ללא הרף הן של גופך והן של תודעתך, הם חופשיים בזמן, יחסית.הם קיימים ברב ממדיות שהתודעה המבוססת על ההיגיון עדיין אינה מצוידת בכלים להתמודד איתה.
הדברים האלה לא נועדו להמעיט מן התפקיד או מן היכולות הטבעיות של המודעות הנבונה, כי כוחותיה מאפשרים לכל אחד מכם למקד את ההתנסות בדרך מסוימת, ולכוון אנרגיה בתשומת לב תכליתית רבה.לפי מושגיכם, פעולה זו היא חלק מתהליך ההשתנות האוטומטית של טבעה של התודעה ההגיונית - תודעה שלדעתכם נמצאת במצב של התפתחות הדרגתית.
התודעה שלך אינה דבר הנמצא בבעלותך.האינדיווידואליות שלך אינה דבר שיש לו גבולות.אם אתה שואל, "מה הייחודיות שלי?", או "איזה 'אני' אני?", אז אוטומטית אתה חושב על עצמך כעל ישות פסיכולוגית בעלת גבולות ברורים שיש להגן עליהם בכל מחיר.אתה עשוי לומר, "אני נולדתי בבית ברחוב מסוים בעיר מסוימת, ושום אמונה נוכחית מנוגדת לא תשנה את העובדה הזאת".אבל אם אפשר לשנות בהווה ולו אירוע עבר אחד בתוך המבנה העצבי שלך, אז באופן בסיסי שום אירוע אינו מוגן מפני שינוי כזה.
בהתנסות המעשית שלך שולחנות נשארים שולחנות, אף על פי שהפיסיקאים יודעים היטב כי מה שנראה פיסי הוא במובנים מסוימים אשליה.ברמת ההתנסות שלך מתקבלים רשמים רבים ונעשה בהם שימוש מעשי, כשם שנעשה שימוש בשולחנות המוצקים שלך.אתה אינך תופס את האטומים והמולקולות המרכיבים אותם; כך שבאותה דרך, אבל באופן ביטוי אחר, אירועים נראים "מוצקים" כמו שולחנות.
עם זאת, ברמות אחרות - מוצקותם המדומה של אירועים אף היא מתפרקת.איזה אתה? איזה עולם? אמונת הווה פתאומית בקשר למחלה תחזור ממש אחורנית אל תוך העבר ותשפיע על האורגניזם, בהחדירה לתוך התנסות העבר של התאים את ראשיתם של אותם אירועים ביולוגיים שעתידים להיראות כאילו הם הם שמולידים את המחלה בהווה.
במוקד הנוכחי של התנסותך מכוונת אפוא ההכרה המודעת שלך את ההתנסות באירועים עצביים עמוקים לא רק בהווה, אלא גם בעתיד ובעבר.
את הזיכרון התאי אפשר לשנות בכל רגע.אמונות הווה יכולות להחדיר זיכרון חדש לתוך העבר, פסיכולוגית ופיסית.העתיד בשום אופן אינו קבוע מראש, ברמות הבסיסיות.אין זה אומר שלא יכולים לחזות אותו לפעמים, שכן למעשה לא פעם אתה תבחר בסוגים מסוימים של הסתברויות שאפשר לצפותן "מראש ".
צפייה מראש כזאת יכולה כמובן להשפיע על ההסתברויות ולהעצים אמונות הווה.מרבים להתחבט בשאלה אם לספר לחולה סופני שימיו ספורים.הדעות על כך חלוקות.במקרים מסוימים נבואה כזאת יכולה להפוך את המוות לעובדה - בעוד נבואה הפוכה מסוגלת להביא לחידוש אמונתו של החולה ביכולתו לחיות.
אבל, שום אדם לא ימות פשוט משום שרופא אומר לו שהוא עומד למות.אף אחד אינו נתון עד כדי כך לחסדי אמונותיו של אדם אחר.כל אדם, באופן כללי, יודע מה מטרותיו ותוכניותיו, ומתי יבוא עליו מותו.אבל אפילו החלטות כאלה אפשר לשנות בכל רגע ב"עכשיו" שלכם - הגוף כולו מסוגל להתחדש
בדרך שאין לחזותה מראש על סמך הידע הרפואי הרגיל.
אתה קובע את התנסויותיך מנקודת המוקד של ההווה שלך, שבה האמונות שלך נפגשות ישירות עם הגוף והעולם הפיסי מצד אחד, ועם העולם הבלתי נראה שממנו אתה שואב את האנרגיה והכוח שלך מצד שני.הדבר נכון לגבי אנשים, חברות, גזעים ועמים ולגבי פעילויות חברתיות, ביולוגיות ונפשיות.
בהתנסות היומיומית, נסה להתרכז זמן מה ביכולות הנראות משניות, כאלה שלדעתך הן רדומות.אם תעשה זאת בעקביות, ותשתמש בדמיון וברצון שלך, היכולות האלה ייעשו חשובות בהווה שלך.האמונות הנוכחיות יתכנתו מחדש וישנו התנסויות מן העבר.זה לא שאירועי עבר שלא נתפסו במודע ושנשכחו פשוט יורכבו בדרך חדשה ויאורגנו תחת כותרת חדשה, אלא שבאותו עבר (שאינו מוחשי עכשיו(, כל התגובה הגופנית על מה שנראה כאירועי עבר תשתנה.
הרצון או האמונה שלך ממש ילכו אחורנית בתוך הזמן, וילמדו את העצבים תכסיסים חדשים.התארגנויות מחודשות מוגדרות וברורות באותו עבר יופיעו בהווה שלך , ויאפשרו לך להתנהג באופנים חדשים לגמרי.
התנהגות נלמדת משנה אפוא לא רק התנהגויות בהווה ובעתיד, אלא גם בעבר.הכוח שלך כתודעה נבונה הממוקדת בהווה מספק לך הזדמנויות ליצירתיות שרק במעורפל אתה לומד להבין.אחרי שתלמד, אתה אוטומטית תתחיל להעריך את הטבע הרב ממדי לא רק של הברואים בצלם, אלא גם של ברואים אחרים. הרגע כפי שאתה חושב עליו הוא המסגרת היצירתית שדרכה אתה, העצמי שאינו פיסי, יוצר ללא הרף מציאות גשמית; ודרך הצוהר הזה לקיום הארצי אתה יוצר גם את עתידה וגם את עברה של המציאות הגשמית הזאת.
במושגים פיסיים טהורים, מה שאתה חושב עליו כעל התודעה של העצמי נובע מפסגה מסוימת של עוצמה שהושגה על ידי התבנית התודעתית של האטומים והמולקולות, התאים והאיברים המרכיבים את הגוף.
העצמי המיוחד בעל הזיקה הפיסית שאותו אתה מכיר מקיים את המציאות שלו בהקשר הזה, אבל אפילו במושגים פיסיים המציאות שלו היא יותר ממה שיציג כל ניתוח של הסך הכל שלה.הוא מכוון את הפעילות של הגוף, ובמובן הזה תלוי בפעילות העצבית.
לעומת זאת, המבנה הנפשי של התודעה שמארגן את אותה תבנית גופנית אינו תלוי בפעילות העצבית, וכך האתה שאתה חווה הוא רק חלק מאותה זהות גדולה יותר.
בשלבים מסוימים בשינה נגרם קצר במבנים העצביים שלך, ואתה קולט התנסויות רב ממדיות שאותן אתה מנסה לתרגם, כמיטב יכולתך, לגירוי שאפשר להטמיעו פיסית - ובכך אתה הופך לעתים את ההתנסויות האלה לדימויים סמליים הניתנים להבנה, ובמידה מסוימת לכאלה שהמבנה הגופני שלך יכול להגיב עליהם.
פעמים רבות, למשל, משמשות קונסטרוקציות כאלה דפוסים ויזואליים פנימיים.מבחינה חזותית יש לעתים קרובות דמיון בינן לבין המבנה הארכיטקטוני הפנימי של התאים, ושל הפלנטות.מכאן שדימויי החלום שלך מגובשים ברמה הביולוגית.ההתנסויות שבבסיסם מביאות אותך במגע עם החלקים העמוקים ביותר של המציאות הלא פיסית שלך, והתת מודע הוא שמתרגם אותם למענך לדימויים ולצורות שאפשר לזהותם.
באותה דרך, התת מודע שלך גם משנה למענך, מתוך מבוך של מציאות שלולא כן לא הייתה ניתנת למיון ולהבדלה, שדות של הפעלה, והופך אותם לעצמים ולאירועים הניתנים לזיהוי בחיי היום יום שלך.
אתה מושרש עתה בטבעך, ומבורך ביכולת לתפוס דרך גופך התנסות חיה מיוחדת במינה.כך שכשאני מזכיר שיטות שיאפשרו לך לקלוט שדות מציאות אחרים מלבד זה שלך, אני רוצה שתכיר בכך שהשימוש בהן נועד להגביר את ההתענגות שלך על טבעך ועל אחוות הברואים, ולהעשיר את הביטוי החושני ואת הביטוי הרוחני שלך.
שני אלה שלובים בזוהר ההוויה הפיסית שלך.
הפעילות העצבית בונה את ההתנסות המודעת שלך.המקצבים הכלליים של טבעך מבטיחים לך מאליהם פרקי זמן של התמקדות רצינית ושל מנוחה.
הלילה והיום יוצרים מסגרת שבתוכה ההתנסות שלך מובעת.המסגרת הזאת מספקת להכרה המודעת את הגירויים הנחוצים ואת הרגיעה, ומאפשרת הטמעה נכונה של אירועים.עם זאת, לגוף יש מנגנונים מובנים, המאפשרים לשנות את ההסדר הזה כאשר יש צורך בעיבוד נתונים נוספים.
על פי רוב די קשה לך להתמודד עם הקורות אותך היום, וקשה עוד יותר להתמודד עם השבוע הבא.כך שבתוך רצף האירועים, המציאות של הפעולות ההסתברותיות בדרך כלל נעלמת מעיניך.המציאות היותר מורכבת הזאת היא תכונה של טבעך האישי הקיימת תמיד.מלבד זאת, לפי המושגים של חלק מכם, אתה קיים כברייה יותר מפעם אחת.בכל אחד מן ה"גילגולים" של קיומך יש לך אותה זיקה להסתברויות.בכל אחד מן המקרים, הטבע של ההכרה המודעת מציב אזור-זהות שאותו הוא רואה כשלו.דבר זה מספק התמקדות ברורה שבה פעולת "הווה" יכולה להיות מובאת בחשבון.אותם גילגולי חיים הם סימולטניים.
לגבי הנשמה, המוות אינו אלא לילה אחד.הישות הרחבה יותר שאתה חלק ממנה עוקבת אחר התקדמותך באותה קלות שבה אתה עוקב אחר התקדמותך בימים.רובכם מקיצים משנתכם בדרך כלל באותה מיטה באותו בית או יישוב, אבל ברור שכל אחד מכם מקיץ כאותו אדם באותה מאה.במובן זה הישות מקיצה כל יום כאדם אחר, במאה אחרת, וכל משך חיים שלם נראה לה כיום אחד מבחינת ההתנסות.הוא נושא את הזיכרון ואת החוויה הסימולטנית של כל העצמיים הללו.
באופן בסיסי, הצורה כשלעצמה אינה זהה עם החומר.מה שאתה רואה הוא רק אותו חלק שמסוגל להיות פעיל או מוגשם בתוך מערכת המציאות שלך.כך שלישות, בדרכה, ישנם מה שאפשר לראות כמבנים עצביים עתידיים. הדגש את כל המשפט האחרון.
בתוך הצורה העצומה הזאת ישנה זו שלך, מתומצתת יותר אבל לא אבודה, לא מוגבלת ולא מוכתבת מראש.אתה יוצר את הפינה שלך ביקום, שהוא עצמו חלק מיקום אחר.בתוך זה, לפעולות ולאמונות של היחיד יש השפעה על הכל.
כל חלק הוא חיוני, ובדרך זו או אחרת יש תקשורת מיידית בין הזעיר ביותר לגדול ביותר, בין הקורים לעכביש, ובין האדם לישות ולכוכב - וכל אחד מהם טווה רשת הסתברויות משלו שמהן יקומים אחרים מוסיפים לנבוע.
איזה אתה? איזה עולם ?
אולי נדמה שאין ממש קשר בין כל זה לבין ההתנסות היומיומית האישית שלכם, ועם זאת יש ביניהם קשר אינטימי, כי כל אחד מכם וכולכם כאחד יכולים בהחלט ליצור את "הטוב" שבעולמות האפשריים.
ביצועיהם של מתעמלים דגולים מעידים על היכולות הטבועות בדמות האנושית אבל כמעט שאינן מנוצלות. אמנים גדולים מדגימים בעבודתם תכונות אחרות הרדומות במין האנושי בכללותו.אבל, הם עדיין מציגים תיאורים מסוג אחד בלבד.בתוך ההתנסות של המין האנושי כפי שהיא מוכרת לכם נמצאים כל הדפוסים שיכולים להצביע על דמות של אדם מפותח במלואו, שבו כל הזיקות הפנימיות קיבלו אפשרות ביטוי ומומשו.
אתם תקבלו אדם המגלה בתוכו [או בתוכה] את כל אותן יכולות כבירות הידועות למין האנושי, מוגשמות בהתאם למזג המיוחד שלו - האמן, המתמטיקאי, האתלט, הממציא - כל האיכויות היוצאות מן הכלל של טבע האנושות; המציאויות הרגשיות ינוצלו במלואן, ולכל התכונות של כל גזע, זן ומין תינתן חירות מושלמת.
באדם הזה חוכמה וטיפשות ייראו זה כהיבט של זה.הוא לא יניח למוסכמות לפגוע לא בדת ולא במדע.באותו אופן, על ידי הליכה אחר ה"עקבות" שהותירו ההתנסויות שלכם ותכונותיכם, תוכלו לגלות את אותן יכולות "מסתברות" שהן שלכם, ולחשוף במידה מסוימת את טבען של פעולות מסתברות שבידכם להוציאן אל הפועל.
בהתנסות הנוכחית שלך יש עקבות של עצמיים חלופיים שלך, כשם שבכל אדם ישנם סימנים לכל הכשרונות הגדולים שפותחו והוצגו בדרמטיות בידי מעטים.את העקבות האלה אפשר להביא אל תוך ההתנסות שלך כדי להעשירה. זה נעשה בכל מקרה ברמות הלא מודעות, ששם הם יוצרים את הבסיס שמתוכו אתה בוחר את ההתנסות הנוכחית שלך.