בדרך כלל אתם מארגנים את ההתנסות שלכם במונחים של זמן, אולם זרם התודעה הרגיל שלכם אסוציאטיבי ביותר. לדוגמה, אירועים מסוימים בהווה מזכירים לכם אירועים מהעבר, ולפעמים זיכרון העבר שלכם מעניק גוון מסוים לאירועים בהווה.
בלי קשר לאסוציאציה, ברמה הפיסית אתם זוכרים אירועים ברצף זמן, כך שרגעי ההווה באים באופן מסודר בעקבות רגעי העבר. אולם הנפש עוסקת בעיקר בתהליכים אסוציאטיביים, שכן היא מארגנת אירועים דרך אסוציאציה. לזמן יש משמעות מועטה בלבד במסגרת כזו. אסוציאציות קשורות יחדיו, כביכול, בידי התנסות רגשית. במידה רבה הרגשות בזים לזמן.
כשאתם נמצאים במגע עם נפשכם, אתם מתנסים בידע ישיר. ידע ישיר הוא הבנה. כאשר אתם חולמים, אתם מתנסים בידע ישיר על עצמכם או על העולם. אתם מבינים את הווייתכם בדרך שונה. כאשר אתם קוראים ספר, אתם מתנסים בידע עקיף שעשוי להוביל אתכם, או לא להוביל אתכם, להבנה. ההבנה עצמה קיימת בין אם יש לכם את המילים, או את המחשבות, לבטאה, ובין אם לאו. אתם עשויים להבין את משמעותו של חלום מבלי להבין אותו במונחים מילוליים כלל. מחשבותיכם הרגילות עשויות להיות מהוססות או להחליק ולמעוד סביב התפישה הפנימית שלכם, מבלי להתקרב לביטויה לעולם.
חלומות עוסקים באסוציאציות ובתקפוּיות רגשיות, שלעתים תכופות נראות חסרות משמעות בעולם הרגיל. אמרתי קודם לכן שאיש אינו יכול באמת לתת לכם הגדרה לנפש. יש להתנסות בה. כיוון שהפעילויות, החכמה והתפישה של הנפש נובעות בעיקרן מתוך סוג אחר של התייחסות, תכופות יהיה עליכם ללמוד לפרש את מפגשכם עם הנפש לעצמי הרגיל שלכם. אחד הקשיים הגדולים כאן הוא נושא הארגון. בחיים הרגילים אתם מארגנים את ההתנסות שלכם באופן מסודר ודוחקים אותה לתוך דפוסים או ערוצים מקובלים, לתוך רעיונות ואמונות קבועים מראש. אתם מעבדים אותה כך שתתאים לרצפי הזמן. ושוב: ארגון הנפש אינו נוהג על פי נטיות נלמדות מראש שכאלה. לעתים תכופות תוצרי הארגון הזה עשויים להיראות כָּאוֹטיים, פשוט משום שהם סותרים את הרעיונות המקובלים עליכם בנוגע למהות ההתנסות.
לכאורה, פעולת הנפש פונה החוצה בכל הכיוונים. לדוגמה, אפשר שפשוט יותר לומר: "אירוע זה או אחר החל בזמן מסוים, והסתיים מאוחר יותר בזמן מסוים".
כיוון שאתם קושרים באופן ישיר בין הזמן להתנסות שלכם, רק לעתים נדירות אתם מאפשרים לעצמכם לחוות התנסויות שחורגות מהזמן - מלבד בחלומות. לכן הרעיונות שיש לכם ביחס לנפש מגבילים את התנסותכם בה.
מבחינה מסוימת, ההתנסות שלי כמובן מנותקת מההתנסות של קוראי. כאשר המידע שבספר - מה שניתן לכנות החומר של סת - עובר סינון דרך ההתנסות של רובורט, אתם, הקוראים, יכולים לראות כיצד הוא רלוונטי לקיום "הנוכחי" שלכם.
אתם נולדים עם הנטייה לשפה. השפה נרמזת במבנה הגופני שלכם. אתם נולדים עם נטייה ללמוד ולחקור. בזמן ההתעברות שלכם כבר קיים דפוס שלם של גופכם הפיסי הבוגר - דפוס שהינו קבוע מספיק כדי להעניק לכם צורה של מבוגר, ועם זאת גם מגוּון מספיק כדי לאפשר ואריאציות אינסופיות.
אולם יהיה זה מטופש מצִדכם לומר שאולצתם להיהפך למבוגרים. למשל, בכל זמן נתון אתם יכולים לעצור את התהליך - ורבים מכם עושים כן. במילים אחרות, העובדה שהדפוס להתפתחות קיים במונחים שלכם, אין זה אומר שכל התפתחות שכזאת אינה ייחודית.
במונחים שלכם, אפוא, בכל זמן נתון על פני האדמה קיימים דפוסים רבים שכאלה. אולם במובנים רחבים יותר כל זמן הינו סימולטני, וכך כל הדפוסים הפיסיים הללו מתקיימים בו-זמנית.
כל הדפוסים של ידע, תרבויות, ציוויליזציות, הישגים אישיים והמוניים, מדעים, דתות, טכנולוגיות ואמנויות, מתקיימים בתחומי הנפש בצורה דומה.
הנפש הפרטית - אותו החלק של עצמכם שבו אינכם מכירים - מודעת לדפוסים אלה בדיוק כפי שהיא מודעת לדפוסים הפרטיים, הביולוגיים, הפיסיים שסביבם היא מעצבת את הדימוי שלכם. במבנה הביולוגי שלכם, קיימות אם כן, העדפות, נטיות והסתברויות מסוימות, והן עתידות להיות מופעלות או לא מופעלות, בהתאם למטרות ולכוונות שלכם. לדוגמה, אפשר שבאופן אישי יש לכם יכולת להיות אתלטים מצטיינים, ועם זאת הנטיות וההעדפות שלכם יובילו אתכם בכיוון שונה, כך שהגירויים הנחוצים לא יופעלו. לכל אדם יש כישרונות מגוונים, אבל האמונות והרצונות שלו מפעילים יכולות מסוימות ומתעלמים מיכולות אחרות.
בתוך המין האנושי מוטבעים כל הידע, המידע ו"הנתונים" שהוא עשוי להזדקק להם, בכל מצב שהוא ובכל המצבים. אולם חייבים לעורר ולהפעיל "מורשת" זו באופן נפשי, כפי שיש לעורר ולהפעיל מנגנון פיסי, כמו שריר, באמצעות רצון או כוונה.
אין פירוש הדבר שאתם לומדים את מה שכבר ידעתם במונחים רחבים יותר, כפי שקורה, לדוגמה, כשאתם לומדים מיומנות כלשהי. המיומנות לא תתפתח ללא הרצון המעורר אותה; אבל אפילו כשאתם לומדים מיומנות, אתם משתמשים בה בדרככם המיוחדת. גם הידע של המתמטיקה או האמנויות שוכן בתוככם ממש כמו שהגנים שלכם שוכנים בתוככם. אולם בדרך כלל אתם מאמינים שמידע כזה חייב לבוא מחוצה לכם.
אין ספק שנוסחאות מתמטיות אינן מוטבעות ברקמת המוח, עם זאת הן טבועות במבנה שלו ומשתמעות מעצם קיומו (מתוך כוונה). ההתמקדות שלכם קובעת איזה מידע זמין בפניכם.
אין משמעות הדבר שכל אדם יכול פתאום להפוך לאמן או לסופר או למדען גדול, באופן ספונטני וללא כל הנחיה. משמעות הדבר היא שהמין האנושי מכיל בתוכו את אותן הנטיות שעתידות לפרוח, ושאתם מגבילים את טווח הידע שלכם בכך שאינכם מנצלים שיטות כאלה. גם אין משמעות הדבר שכל הידע כבר קיים במונחים שלכם - כי באופן אוטומטי הידע נעשה אינדיווידואלי - ולפיכך חדש - רק כשאתם מקבלים אותו.
הרצון שלכם מושך באופן אוטומטי את סוג המידע שאתם זקוקים לו, אף שאתם עשויים שלא להיות מודעים לכך.
לדוגמה, אם ניחנתם בכישרון וברצון להיות מוסיקאים, אתם עשויים ללמוד בשנתכם, פשוטו כמשמעו, תוך התחברות לתפישות העולם של מוסיקאים אחרים, בין אם הם חיים או מתים, במונחים שלכם. כשאתם ערים, תקבלו רמזים פנימיים, מעין נגיעות קלות או השראות. אפשר שעדיין יהיה עליכם להתאמן, אבל אימון זה ייעשה ברובו בשמחה ולא ידרוש זמן רב כמו אצל אחרים. קבלת מידע שכזה מקלה על רכישת מיומנות ופועלת, ביסודו של דבר, מחוץ לרצפי הזמן.
ההנחה שקיים ידע כזה נראית כמעט ככפירה, שכן איזו תועלת יש אם כך בחינוך? עם זאת, החינוך נועד במקורו להציג בפני התלמיד מספר רב ככל האפשר של תחומי עשייה, כדי שהתלמיד יוכל לזהות אילו תחומים פועלים כגירויים טבעיים שיכולים לפתח את כישוריו או לקדם את התפתחותו. ואז הוא יבחר. גם ידע שמקורו בעתיד נגיש באותה המידה. יש עתידים הסתברותיים מנקודת הראות של עברכם. תאורטית, מידע עתידי זמין בעתידים אלה בדיוק כמו שדפוס ההתפתחות "העתידי" של גופכם היה זמין בעת לידתכם - וזה לכל הדעות היה מעשי ביותר.
אם כן, מעבר לדרכי קליטת המידע שאותן אתם מקבלים כמובנות מאליהן, יש עוד דרכים לקבלת מידע.
יש גם סוגים אחרים של ידע. סוגים אלה עוסקים בארגונים שבדרך כלל אינם מוכרים לכם. במילים אחרות, אין מדובר רק בלימוד שיטות חדשות לרכישת ידע, אלא במצב שבו, זמנית, יש להניח בצד את השיטות הישנות - וגם את סוג הידע הקשור לשיטות אלה.
גם אין מדובר רק בקיום קטגוריית ידע אחת נוספת, כי קיימות אינספור קטגוריות אחרות שכאלה ורבות מהן נמצאות בהישג ידכם מבחינה ביולוגית. מסורות שונות, אזוטריות כביכול, מספקות שיטות שמאפשרות ליחיד להניח בצד את צורות התפישה המקובלות, ומציעות דפוסים שבהם ניתן להשתמש ככלי קיבול לסוגי ידע אחרים כאלה. אולם אפילו כלי קיבול אלה בהכרח מעצבים את המידע המתקבל. חלק מהשיטות האלה מועילות מאוד, אולם חלקן הפכו לנוקשות ואוֹטוֹקרטיות מדי והן מותירות מרחב קטן ביותר לסטייה כלשהי. נקבעו סביבן דוֹגמוֹת באופן כזה שרק גוף נתונים מסוים נחשב מקובל. המערכות הללו מאבדות את הגמישות שמלכתחילה הביאה אותן אל העולם.
סוג הידע שבו אתם תלויים מצריך שימוש במילים. קשה לכם מאוד לשקול צבירת ידע מסוג כלשהו ללא שימוש בשפה כפי שאתם מבינים את הדבר. אפילו החלומות שאתם זוכרים הם לעתים תכופות מבנים מילוליים. אתם גם עשויים להשתמש בדימויים, אך אלה הם דימויים מוכרים שנובעים מתפישות פיסיות שנלמדו, ולכן מבוססות על דעות קדומות. לחלומות שאתם זוכרים יש משמעות וערך רב, אך גם הם כבר מאורגנים למענכם במידת מסוימת, ומעוצבים כך שתוכלו להתחיל לזהותם.
מעבר לרמות הללו אתם תופשים אירועים באופן שונה לחלוטין, אבל אפילו במצב החלימה כל התפישות השלמות הללו נארזות ומתורגמות למונחים חושיים רגילים.
מידע או ידע, חייב להיות בעל דפוס כלשהו לפני שתוכלו להבין אותו.
מצב התודעה הרגיל שלי שונה מאוד מזה שלכם. אינני עובר לסירוגין מערות לשינה ומשינה לערות כפי שאתם נוהגים. עדיין יש לי מצבי תודעה שניתן להשוותם למצב החלימה שלכם, במובן זה שאני עצמי לא מעורב בהם באותה המידה שבה אני מעורב במצבים אחרים. אולי אם אומר: "אני שולט במצב החלימה שלי", תוכלו לקבל מושג למה אני מתכוון. ועם זאת אינני שולט בחלומותיי - אני מגשים אותם. מה שאפשר לכנות מצב החלימה שלי קשור לאותן רמות שעליהם דיברתי קודם, שקיימות מעבר לחלומות שאותם אתם זוכרים.
אמרתי קודם שיש סוגי ידע רבים. חשבו עליהם במקום זאת כעל מצבי ידע. תפישה של כל אחד ממצבים אלה דורשת תודעה שמכוּוננת אליו. במצב "הערות" שלי, אני פועל בו-זמנית ברמות תודעה רבות, ולכן אני מתמודד עם מערכות ידע שונות. במצב "החלימה" שלי, או מוטב לומר, במצבי החלימה שלי, אני יוצר חוליות מקשרות של תודעה המחברות מערכות ידע מגוונות אלה יחדיו, ויוצרות מהן ביצירתיות גרסאות חדשות. וכשאני "מתעורר" שוב, אני נעשה ער ומודע לפעילויות אלה ומשתמש בהן, כדי להוסיף לממדים של מצבי הרגיל, תוך שאני מרחיב ביצירתיות את ההתנסות שלי במציאות. מה שאני לומד משודר אוטומטית לאחרים כמוני, והידע שלהם משודר אלי. כל אחד מאיתנו ער באופן מודע לשידורים אלה.
במונחים שבדרך כלל, מוכרים לכם אתם חושבים על ה"ההכרה המודעת". אולם, במונחים אלה יש "הכרות" מודעות רבות. אולם יש לכם כל-כך הרבה דעות קדומות שאתם פשוט מתעלמים מכל מידע שלימדו אתכם שאינו יכול להיות מודע, וכתוצאה מכך כל ההתנסות שלכם מאורגנת בהתאם לאמונותיכם.
הרבה יותר טבעי לכם שתזכרו את חלומותיכם, ולא שתשכחו אותם. היום מקובל בחברה לומר שההכרה המודעת, כפי שאתם מתייחסים אליה, מתמודדת עם הישרדות. הנכון הוא לומר שהיא מתמודדת עם הישרדות רק במידה שבה היא מסייעת להישרדות בסוג החברה המסוים שלכם. באותם המונחים, אילו הייתם זוכרים את חלומותיכם ואילו הייתם מפיקים תועלת מהזיכרון הזה במודע, אפילו ההישרדות הפיסית שלכם הייתה מובטחת בצורה טובה יותר.
רמה אחת של חיי החלימה עוסקת באופן מיוחד במצב הביולוגי של הגוף, ומספקת לכם לא רק רמזים על קשיים בריאותיים, אלא גם על הסיבות לקשיים אלה ועל הדרכים לעקוף אותם. ניתן לכם גם מידע בנוגע לעתיד ההסתברותי, כדי לעזור לכם להגיע לבחירות מודעות. אולם לימדתם את עצמכם שאינכם יכולים להיות מודעים בחלומותיכם, כיוון שבפירוש שלכם למילה "מודעות" אתם מצביעים רק על תפישתכם, והיא מלאה בדעות קדומות. כתוצאה מכך אין לכם שום דפוסים מקובלים בתרבותכם שיכולים לאפשר לכם להשתמש בחלומותיכם במיומנות.
מצבי טרנס, חלומות בהקיץ, היפנוזה - כל אלה מספקים לכם רמז מסוים באשר להבדלים השונים שיכולים להופיע מנקודת הראות של תודעת הערות. בכל אחד ממצבים אלה המציאות מופיעה בצורה שונה, ולכן בכל אחד ממצבים אלה פועלים חוקים שונים. במצב החלימה מופיע גיוון גדול עוד יותר. אולם ככל שהדבר נוגע אליכם, המפתח להבנת מצב החלימה נמצא במצב הערות. לפני שתוכלו להתחיל לחקור את מצב החלימה, עליכם לשנות את המושגים ואת התפישות שיש לכם בנוגע אליו. אחרת הדעות הקדומות שבהן אתם מחזיקים במצב הערות יסגרו את הדלת.
במצב הנוכחי אתם מבטאים מעט מאוד מכלל עצמיותכם.
הערה זו אינה קשורה כלל לתפישות המקובלות עליכם בנוגע לחלקים הלא מודעים של העצמי. התפישות שיש לכם בנוגע ללא-מודע קשורות לתפישותיכם המוגבלות בנוגע לעצמיות באופן כזה שאין להן כל משמעות בדיון הנוכחי. דומה הדבר כאילו הייתם משתמשים באצבע אחת בלבד ואומרים: "זהו הביטוי ההולם של עצמיותי". לא רק שיש פונקציות אחרות של ההכרה שאינן בשימוש, אלא שעל פי אותם המונחים, יש לכם למעשה עוד הכּרוֹת אחרות. נכון שיש לכם מוח אחד, אלא שאתם מאפשרים לו להשתמש רק ב"תחנה" אחת מני רבות, או לזהות את עצמו רק עם הכרה אחת מבין הכרות רבות.
נראה לכם ברור שלכל אדם יש הכרה אחת בלבד, ואתם מזדהים עם ההכרה שבה אתם משתמשים. נראה לכם שאילו הייתה לכם הכרה אחרת, אזי היה עליכם להיות מישהו אחר. הכרה היא תבנית נפשית שבאמצעותה אתם מפרשים את המציאות ויוצרים אותה. יש לכם גפיים פיסיות שנראות לעין; במקביל יש לכם הכרות שאינן נראות לעין. כל אחת מהכרות אלה יכולה לארגן את המציאות באופן שונה. כל אחת מהן מתמודדת עם סוג ידע משלה.
הכרות אלה פועלות כולן ביחד כדי לקיים אתכם בחיים באמצעות המבנה הפיסי של המוח. כשאתם משתמשים בכל ההכרות הללו, אז ורק אז, יכולים אתם להיעשות מודעים באופן מלא לסביבתכם: לתפוש את המציאות באופן צלול, חד ותמציתי, יותר מאשר עכשיו. ובאותה עת אתם גם יכולים להבין אותו באופן ישיר; להבין את מהות המציאות כנפרדת מהתפישה הפיסית שלכם אותה, ולקבל כחלק מעצמכם את מצבי התודעה האחרים, שטבעיים להכרות האחרות שלכם. אז אתם יכולים להגיע לעצמיות אמיתית.
במונחים היסטוריים, חלק מהגזעים הקדומים השיגו מטרות שכאלה, אבל במונחים שלכם, הדבר התרחש לפני זמן כה רב, שאינכם יכולים למצוא עדויות לידע שלהם.
במשך כל המאות אינדיווידואלים שונים התקרבו למטרה זו, אולם לא היו ברשותם כלי ביטוי שיכולים היו לאפשר לבני המין האנושי להבין את הדבר. היו ברשותם שיטות, אבל שיטות אלה הניחו או חייבו את קיומו של ידע שלא נמצא ברשות האחרים.
במובן מסוים אתם חווים רק את החלק הנראה לעין של עצמכם, וכדי לנצל מידע ברמות אחרות של מודעות, עליכם ללמוד להתנסות באותן מערכות ארגוניות אחרות שעל פי רוב אינכם מכירים.
כתוצאה מהבוּרוּת שלכם בנוגע לסמליות החלום ולארגונו, החלומות נראים לכם במקרים רבים חסרי משמעות. לדוגמה: אתם עשויים לפרש באופן מוטעה חומר שיש בו משום "התגלות", כיוון שאתם מנסים לעצב אותו תוך התייחסות לארגונים המודעים הרגילים שלכם. הרבה תובנות מעשיות רבות ערך הולכות לאיבוד בדרך זו. לכן אני עומד להציע כמה תרגילים פשוטים שיאפשרו לכם "לחוש את ההוויה שלכם" בדרך שונה וישירה.
את סוגי הארגונים השונים שמשמשים את הנפש ניתן להשוות, ברמה אחת לפחות, לאמנויות השונות. מוסיקה, לדוגמה, אינה "טובה" יותר מן האמנויות הוויזואליות. אי-אפשר להשוות בין פסל לתו מוסיקלי. לכן, איני אומר שצורת ארגון אחת טובה יותר מאחרת. פשוט התמחיתם באחת מאמנויות התודעה הרבות, ואפשר להעשיר אמנות מסוימת זו באמצעות ידע ותרגול של אמנויות אחרות.
ארגונים אחרים אלה אינם מתמודדים עם זמן בכלל, אלא עם רגשות ועם תהליכים אסוציאטיביים. כשתבינו איך פועלות האסוציאציות שלכם, תהיו בעמדה טובה בהרבה לפרש, למשל, את חלומותיכם, ובסופו של דבר ליצור מהם אמנות.
יש מספר גישות לתרגילים אלה. הרעיון הוא להתנסות ברגשות ובאירועים מחוץ לרצפי הזמן ככל האפשר.
כפי שציינתי פעמים רבות, תפישה תאית עוסקת בהסתברויות וחובקת את העתיד ואת העבר, כך שברמת הפעילות התאית הזמן, כפי שאתם מבינים אותו, איננו קיים. הנפש - כביכול, בקצה השני של הסולם - גם היא חופשייה מהזמן. אבל אתם אינכם מודעים לנתונים כאלה. יחד עם זאת לעתים תכופות זרם התודעה שלכם מוביל אתכם לחשוב על האירועים מחוץ לסדר הרגיל שלהם. למשל, אתם עשויים לקבל מכתב מדודתכם רוז ובתוך רגעים ספורים המכתב עשוי לעורר בכם מחשבות על אירועים בילדותכם, כך שדימויים מנטליים רבים יחלפו בהכרתכם. אתם עשויים לתהות האם דודתכם תערוך את נסיעתה הצפויה לאירופה בשנה הבאה, ומחשבה זו עשויה להעלות בכם דימויים הלקוחים מעתיד דמיוני. כל המחשבות והדימויים הללו יושפעו מרגשות הקשורים למכתב ולאירועים שבהם אתם ודודתכם הייתם מעורבים.
בפעם הבאה שבה תמצאו את עצמכם בתוך התנסות דומה, כאשר האסוציאציות שלכם זורמות בחופשיות, היו מודעים יותר למה שאתם עושים. נסו לחוש את התנועה המעורבת בדבר. תראו שהאירועים לא בהכרח בנויים בהתאם לזמן "הרגיל", אלא בהתאם לתוכן רגשי.
לדוגמה, מחשבות על יום הולדכם הבא עשויות להוביל אתכם לחשוב מיד על ימי הולדת קודמים, או אפשר שתעלה בהכרתכם סדרה של תמונות יום הולדת כאשר הייתם בני שתים-עשרה, שלוש או שבע, בסדר ייחודי משלכם. סדר זה ייקבע על פי אסוציאציות רגשיות - מהסוג שלפיהן נוהג העצמי החולם.
מה לבשתם לעבודה לפני שלושה ימים? מה אכלתם לארוחת הבוקר לפני שבוע? מי ישב לצִדכם בגן הילדים? מה הדבר האחרון שהבהיל אתכם? האם אתם פוחדים משינה? האם הוריכם היכו אתכם? מה עשיתם אתמול מיד לאחר ארוחת הצהריים? ואיזה צבע היה לנעליים שנעלתם לפני שלושה ימים? אתם זוכרים רק אירועים או פרטים משמעותיים. רגשותיכם מעוררים ומפעילים את זיכרונותיכם, ואלה מארגנים את האסוציאציות שלכם. הרגשות נוצרים על-ידי אמונותיכם. הרגשות והאמונות נקשרים יחדיו באופן כזה שאמונות ורגשות מסוימים נראים כמעט זהים אלה לאלה.
בפעם הבאה שתופיע לפניכם הזדמנות ותזהו בתוככם נוכחות של רגש חזק יחסית, תנו לאסוציאציות שלכם לזרום. אז יצוצו בהכרתכם אירועים ותמונות בהֶקשֵר שמחוץ-לזמן. חלק מהאירועים שתזכרו יהיו הגיוניים בעיניכם ותראו בבירור את הקשר שבין הרגש והאירוע; אבל אירועים אחרים לא יהיו כה ברורים. חוו את האירועים באופן הברור ביותר שאתם יכולים. כשתסיימו, שנו את הרצף בכוונה. זכרו אירוע, ואז המשיכו עם זיכרון של אירוע שבפועל התרחש מוקדם יותר. דמיינו שהאירוע המאוחר אירע לפני האירוע המוקדם.
כעת לעוד תרגיל. דמיינו ציור גדול מאוד שבו מתוארים בבירור האירועים החשובים ביותר בחייכם. ראשית, ראו אותם כסדרת סצנות שערוכה במלבנים קטנים, שיש להתבונן בהם כמו שהייתם מתבוננים בעמוד של חוברת קומיקס. אלה חייבים להיות אירועים שיש להם חשיבות בעיניכם. אם, למשל, לטקס סיום לימודיכם לא הייתה כל משמעות עבורכם, אל תציירו אירוע זה. התמונות צריכות להתחיל בפינה השמאלית העליונה, ולהסתיים בסופו של דבר בפינה הימנית התחתונה. ואז שנו את הרצף לגמרי, כך שהאירועים המוקדמים ביותר יופיעו בפינה הימנית התחתונה.
משסיימתם שאלו את עצמכם איזו סצנה מבין כל הסצנות מעוררת את התגובה הרגשית החזקה ביותר. אמרו לעצמכם שהיא תיעשה גדולה יותר ויותר, ואז התבוננו בה מנטלית וראו אותה משתנה בגודלה. מעורבוֹת כאן דינמיקות מסוימות הגורמות לכך שסצנה זו תמשוך גם אלמנטים מסצנות אחרות. הניחו לסצנות אחרות אלה להתפרק, ואז התמונה המרכזית תמשוך אלמנטים מיתר הסצנות, עד שתיווצר תמונה שונה לחלוטין - כזו המורכבת מרבות מהסצנות הקטנות יותר, אך מאוחדת בצורה חדשה לגמרי. עליכם לבצע את התרגיל הזה, כי קריאה בלבד לא תעניק לכם את ההתנסות שנובעת מביצוע התרגיל בפועל. עשו את התרגיל פעמים רבות.
הרכיבו חלום באופן מודע. אמרו לעצמכם שאתם עומדים לעשות כן, והתחילו עם המחשבה הראשונה או התמונה הראשונה שעולה בדעתכם. כשתסיימו את החלום בהקיץ, השתמשו באסוציאציה חופשית כדי לפרש אותו לעצמכם.
חלק מכם ייתקלו בהתנגדות פנימית מסוימת במהלך תרגילים אלה. תהנו לקרוא עליהם, אבל תמצאו כל מיני תירוצים שימנעו מכם לנסות אותם בעצמכם. אם תהיו כנים עם עצמכם במהלך התרגילים, רבים מכם עשויים לחוש הסתייגות, כיוון שהתרגילים יפעילו איכויות תודעה שמנוגדות להתנסות המודעת הרגילה שלכם.
אתם עשויים לחוש שאתם מבולבלים, או שאתם, כביכול, מותחים בנפשכם שרירים שאותם אתם חשים במעורפל. המטרה אינה להביא אתכם לביצוע מושלם של תרגילים אלה, אלא לערב אתכם בצורה שונה של התנסות ומודעות, שמתרחשת כשאתם פועלים בדרכים המוצעות כאן. לדוגמה, לימדו אתכם לא לערבב ביחד מצבים של ערות וחלימה, לא לחלום בהקיץ. לימדו אתכם למקד את כל תשומת לבכם באופן ברור, שאפתני ואנרגטי בדרך מסוימת - כך שחלימה בהקיץ או ערבוב צורות תודעה והצלבה ביניהן נתפשים בעיניכם כפאסיביוּת בזויה או כחוסר פעילות או כבטלנות. (בקול רם יותר:) פתגם נוצרי עתיק אומר: "השטן מוצא עבודה לידיים בטלות".
למרבה הצער, היבטים מסוימים בנצרות הודגשו על פני אחרים ופתגם זה מבוסס על אמונה בעצמי רע מטבעו, שיש להחדיר בו משמעת ולהפנותו לפעילות בונה. האמונה בעצמי לא נעים כזה עוצרת אנשים רבים מחקר העצמי הפנימי - ולפיכך גם מהתנסות ישירה כלשהי שהייתה יכולה להעניק להם עדות-שכנגד. אם אתם פוחדים מעצמכם, אם אתם פוחדים מזיכרונותיכם, הרי שתחסמו את התהליכים האסוציאטיביים שלכם, מתוך חשש, למשל, שהם ישפכו אור על עניינים שמוטב לכם לשכחם - בדרך כלל ענייני מין.
מיניות היא תחום האנרגיה החזק היחיד שאליו מחוברים חלק מהאנשים, לכן היא הופכת למוקד כל אמונותיהם בנוגע לעצמי. בעשותכם חלק מתרגילים אלה אתם עשויים להיתקל בתמונות של אוננות, מגעים הומוסקסואליים או לסביים או פנטזיות מיניות ישנות, ומיד לסגת מהן, כי אפשר שאמונותיכם יאמרו לכם שאלה הם דברים רעים.
מאותה הסיבה לא תזכרו או לא תרצו לזכור את חלומותיכם. לכן, אנשים רבים אומרים לעצמם שהם משתוקקים לגלות את טבע הנפש ואת מלוא היקפה, ואינם מבינים מדוע הם זוכים להצלחה מועטה כל-כך. במקביל האמונות שתיארתי משכנעות אותם שהעצמי רע. יש לעקור אמונות אלה. אם אינכם מסוגלים לפגוש בכנות את הממדים של היותכם כיצורים חיים, לבטח אינכם מסוגלים לחקור את הממדים הגדולים יותר של הנפש. חסימה זו של האסוציאציות היא גורם חשוב ביותר שמעכב אנשים רבים. ההתארגנויות של הנפש רחבות יותר, ובדרכן שלהן גם רציונליות יותר מרוב האמונות המודעות שיש לכם בנוגע לעצמי.
אנשים רבים מפחדים להיסחף בחקירות פנימיות, מפחדים לאבד את שפיות דעתם, בעוד שלמעשה העמדה הפיסית של הגוף ושל האישיות מושרשת היטב בארגונים החלופיים האלה. אין כל פגם בהכרה המודעת. הבעיה היא שפשוט הנחתם עליה כיסוי ואתם מאפשרים לה להיות מודעת רק במידה מסוימת, ולא יותר. אתם אומרים: "כאן בטוח לי להיות מודע, וכאן לא".
רבים מכם מאמינים, מחד, שליצור פצצה גרעינית זה דבר שבטוח לעשותו, ומאידך, שזה טירוף להשתמש בחלומותיכם כשיטה לעריכת מניפולציות בחיי היומיום שלכם; או לחלופין אתם מאמינים שזה בסדר להיות מודע לווירוסים, למלחמות ולאסונות הפוקדים אתכם, אך זה בכלל לא בסדר להיות מודע לחלקים אחרים של העצמי שהיו יכולים לפתור בעיות שכאלה.
הרעיון, אם כן, איננו לחסל את התודעה הרגילה, אלא להרחיבה, פשוטו כמשמעו, על-ידי כך שתכללו במיקוד שלה רמות מציאות אחרות שאותן היא אכן יכולה לתפוס ולנצל.
במהלך ספר זה אציע תרגילים רבים. חלקם מחייבים שינויים בתודעה הרגילה. אני עשוי לבקש מכם לשכוח גירויים גופניים מסוימים או להציע לכם לחזק אותם, אך בשום מקום אינני קובע שצורת התודעה שלכם פגומה. היא מוגבלת, אך לא מעצם טבעה, אלא בשל אמונותיכם ובשל ההרגלים שלכם. לא מימשתם אותה דיה.
לילה אחד לפני שאתם נרדמים, אמרו לעצמכם שתוך כדי שינה תעמידו פנים שאתם ערים.
הציעו לעצמכם שבמקום להירדם, תיכנסו לסוג אחר של ערות. נסו לדמיין שאתם ערים בעודכם ישנים. בהזדמנויות אחרות. כשאתם הולכים לישון שכבו והירגעו, אך כשאתם נרדמים, דמיינו שאתם מתעוררים בבוקר הבא. לא אומר לכם למה לצפות, כי לא התוצאות חשובות, אלא עצם עשיית התרגילים.
אמרתי שקיימים סוגים שונים של ידע; ותרגילים אלה יביאו אתכם במגע עם ידע בדרך שונה. אם תתרגלו אותם במשך תקופת מה, הם יפַתחו אצלכם צורות תפישה חלופיות, כך שתוכלו להתבונן בהתנסות שלכם מיותר מאשר נקודת הסתכלות אחת. פירוש הדבר הוא שעצם האיכות של התנסותכם תשתנה. מדי פעם כשאתם ערים ונוח לכם, דמיינו שההתנסות הנוכחית שלכם באותו הרגע היא חלום סמלי ביותר. ואז נסו לפרש אותה בתור שכזו.
מיהם האנשים שלוקחים חלק בהתנסות זו? מה הם מייצגים? ואילו התנסות זו הייתה חלום, מה הייתה משמעות חלום זה? לתוך אילו חיי ערות הייתם מתעוררים בבוקר המחרת?
אי-אפשר להסביר את איכויות התודעה. תרגילים אלה יביאו אתכם במגע עם סוגים אחרים של ידיעה, ויביאו אתכם להתוודע אל תחושות שונות ובלתי מוכרות של תודעה. כשתבצעו את התרגילים, תחוו את תודעתכם באופן שונה. אפשר שבמצב זה יעלו בכם תשובות לשאלות מסוימות שאתם עשויים לשאול, אך לא בדרכים שתוכלו לצפות מראש, וגם לא בהכרח תוכלו לתרגם את התשובות למונחים מוכרים. מכל מקום, צורות התודעה השונות שאני מקווה להכיר לכם אינן זרות לכם. הן טבעיות ביותר במצבי חלימה והן תמיד קיימות כאלטרנטיבות, מעבר למודעות הרגילה.
מתישהו, כשאתם פוסעים במורד רחוב, דמיינו שאתם מתבוננים בעצמכם ובסצנה שבה אתם נמצאים מתוך מטוס בשמים. בהזדמנות אחרת, כשאתם יושבים בתוך בית, דמיינו שאתם נמצאים בחוץ על המדשאה או ברחוב. אחרי כל אחד מהתרגילים הללו יש לחזור להווה: מקדו את תשומת לבכם החוצה, ברגע ההווה, באופן הברור ביותר שאתם מסוגלים, כשאתם נותנים לצלילים ולמראות של המצב הפיסי לתפוס את תשומת לבכם.
התרגילים הללו יובילו למעשה לתמונה ברורה יותר של העולם, כי הם יעודדו את עצם התנועה של תפישותיכם ויאפשרו לכם לתפוש דקויות במצב הפיסי שקודם לכן חמקו מכם. נעסוק כאן בהתנסות מעשית וישירה, כי לא תצמח לכם כל תועלת מכך שתהיו מודעים אינטלקטואלית למה שאני אומר, אך בוּרים הלכה למעשה. התרגילים יהיו חשובים, כי הם יספקו לכם עדות ליכולות התפישה הגדולות יותר שלכם.
המשיכו לסמוך על ערוצי מידע מוכרים, אך השתמשו בהם והתחילו לחקור את הערוצים הבלתי מוכרים שזמינים גם כן. לדוגמה, איזה מידע אינו ידוע לכם כרגע? נסו לצפות אירועים עתידיים. אין זה משנה בתחילה אם התחזיות שלכם "נכונות" או לא. אתם תרחיבו את תודעתכם לתוך תחומים שבדרך כלל אינם בשימוש. אבל אל תהמרו הימור גדול על תחזיותיכם, כי תתאכזבו מאוד אם הן לא יתממשו ותשימו קץ לתהליך כולו.
אם תמשיכו לתרגל זאת, תגלו שאתם אכן מודעים לאירועים עתידיים מסוימים, גם כאשר ידע מסוג כזה אינו זמין במונחים הרגילים. ואם תתמידו, אזי אחרי זמן מה תגלו, שבתחומים מסוימים אתם מצליחים היטב, בעוד שבאחרים אתם עשויים להיכשל בצורה מביכה. יהיו דפוסים אסוציאטיביים שיובילו אתכם "להצליח" בצפיית דברים מראש. תגלו גם שבתהליכים אלה הרגשות מעורבים במידה רבה: המידע שתתפשו יהיה מידע שחשוב לכם מסיבה כלשהי. חשיבות המידע תפעל כמגנט ותמשוך את הנתונים אליכם.
במהלך הרגיל של האירועים אתם מושכים התנסויות בדרך דומה. אתם צופים אירועים מראש. אתם מודעים להם לפני שהם מתרחשים, בין אם עלה אי-פעם בידכם לחזות משהו במודע ובין אם לאו. אבל, אתם תמיד יוצרים את חייכם דרך השפעות הגומלין האינטימיות שיש בין מטרותיכם ולבין אמונותיכם המודעות.
אף כי לפעמים מדיום מוכשר יכול לחזות את עתידכם מראש, העתיד גמיש ואינו מקובע בתוך מסגרת שיטתית כלשהי. תמיד מעורב בדברים רצון חופשי. ובכל זאת אנשים רבים פוחדים לזכור חלומות, כי הם חוששים שחלום על אסון בהכרח מעיד על אסון שקרב ובא. ניידות התודעה מספקת חופש גדול בהרבה, ולמעשה, חלום על אסון יכול לשמש דרך לעקוף הסתברות בלתי רצויה שכזו.
אתם תאפשרו לעצמכם לחקור את סביבת החלומות ואת מצבי התודעה החלופיים רק אם תבינו את החופש שיש לכם בתחומים הללו. תרגילים שכאלה לא נועדו להביא לביטול העולם שאתם מכירים, אלא להוסיף לו, להשלים אותו ולאפשר לכם לתפוס את ממדיו האמיתיים.
אין צורך להפריד בין מצב הערות למצב החלימה באופן שבו אתם מפרידים ביניהם כיום - אלו הם מצבים משלימים, לא מנוגדים. חלק גדול מהממדים המקובלים של החיים תלויים בהתנסות החלימה שלכם. למשל, כל היכרותכם עם עולם הסמלים נובעת ישירות מהעצמי החולם.
במונחים מסוימים, שורשי השפה עצמה טמונים במצב החלימה - האדם חלם שהוא מדבר הרבה לפני שהשפה באה אל העולם (בהתכוונות).
הוא חלם לעוף, ודחף זה הוביל אותו להמצאות הפיסיקה שאִפשרו את התעופה המכאנית. כאן איני מתכוון במובן סמלי, אלא פשוטו כמשמעו. למן ההתחלה אמרתי שהעצמי אינו מוגבל לתחומי הגוף. פירוש הדבר שלתודעה יש שיטות אחרות לתפישת מידע, ההתנסות, ואפילו בחיים הפיסיים, אינה מוגבלת רק לדברים שאותם אפשר לחוש במונחים הרגילים. אלא אם כן תאפשרו לעצמכם די חופש להתנסות בצורות תפישה אחרות, כל זה יישארו בגדר תיאוריה נפלאה.