בישיבת כיתה (ג'יין הדריכה כיתת תפישה-על-חושית וסת לעיתים הופיע שם) אמר סת לאחרונה: "אם הייתם מניחים לרגע, בצד, את העצמיות הברורה לכם מאליה, הייתם מתנסים במציאות רבת הממדים של עצמכם. אלה אינן רק מילים גבוהות, חסרות משמעות. אני מביא בפניכם את התיאוריה משום שאני רוצה לראות אתכם מיישמים אותה."
"מהם הצעדים שעלינו לנקוט בהם?" שאל אחד התלמידים.
"ראשית, אתם חייבים להבין את טבע המציאות. התחלתי להסביר זאת, במידה מסוימת, בחומר של סת. חמש מאות וכמה הישיבות שיש לנו מייצגות אך בקושי את הקווים הכלליים, אבל הן מספיקות כהתחלה. הרעיונות לכשעצמם יגרמו לכם לחשוב. אמרתי לכם שלצד החושים הפיזיים ישנם חושים פנימיים. אלה יאפשרו לכם לתפוס מציאות, כפי שהיא קיימת באופן בלתי תלוי בעולם הפיזי. עליכם ללמוד להכיר, לפתח ולהשתמש בחושים פנימיים אלה. השיטות לכך ניתנו בחומר. אבל אינכם יכולים להשתמש בחומר עד אשר תבינו אותו.
"החומר עצמו - אם תסלחו לי על הביטוי - ערוך בצורה חכמה, כך שכאשר אתם מנסים להבין אותו, אתם כבר מתחילים להשתמש ביכולות, שהן מעבר ליכולות אותן אתם מקבלים כמובנות מאליהן.
"קודם כל, עליכם להפסיק לזהות את עצמכם באופן בלעדי עם האגו, ועליכם להכיר בכך שאתם יכולים לתפוס יותר ממה שהאגו שלכם יכול לתפוס. אתם חייבים לדרוש מעצמכם יותר מאשר אי פעם. החומר לא נועד עבור אלה המטעים את עצמם באמיתות חמודות למראה, הארוזות והעטופות כך שיהיה קל לעכל אותן. גם סוג זה של חומר מספק צרכים מסוימים ; אולם החומר שלנו דורש שתרחיבו את הגבולות האינטלקטואליים והאינטואיטיביים שלכם."
תלמידה אחת הביאה עימה אורחת, מרי, אשר תמהה כאשר סת סיים את דברו. "אם אמנם נניח לרגע את האגו בצד," אמרה לי, "האם לא נהיה חסרי הכרה?"
לא הייתה לי שהות להשיב. סת ענה במקומי - בדרכו שלו. "את הינך הזהות," אמר. "העמידי פנים שאת אוחזת בפנס ופנס זה הוא התודעה. את יכולה להפנות את אורו לכיוונים שונים; תחת זאת, את רגילה להאיר בו נתיב מסוים, כאשר את שוכחת שישנם נתיבים אחרים.
"כל שעליך לעשות הוא להטיל את אור הפנס לכיוונים אחרים. כאשר הסטת את כיוון האור, הנתיב שבו היית ממוקדת עד כה אמנם יחשיך לרגע. עם זאת מציאויות ודימויים אחרים ייפתחו בפניך, ודבר לא ימנע ממך להחזיר את האור חזרה למיקודו הקודם."
סת השתמש בכמה משלים בכדי להסביר נקודה זו. בישיבת כיתה אחרת אמר: "יש לכם יותר מאשר שכל מודע אחד. אנו רוצים שתשנו את ערוצי המודעות שלכם... אם תחשבו על השכל המודע שאתם משתמשים בו בדרך כלל כעל דלת אחת, תראו שכשאתם עומדים לפני מפתן השכל הזה, אתם מתבוננים מעברו אל המציאות הפיזית. אולם ישנן דלתות אחרות... יש לכם עצמויות מודעות אחרות...
"אתם לא אמורים אז להיכנס לחוסר מודעות. אין צורך להרגיש שכאשר אתם חוסמים את השכל המודע הרגיל, נשארת ריקנות בלבד. מה שנכון הוא, שכאשר אתם סוגרים שכל מודע אחד - דלת אחת - יכול להשתרר לרגע בלבול לפני שהאחרת תיפתח.
"מכיוון שאינכם רגילים לתפעל חלקים מודעים אלה של עצמכם, עליכם ללמוד שיטות באמצעותן תוכלו לתפוס מציאויות אלה. אולם חלקים אלה תקפים ואמיתיים - וגם אינטלקטואליים - באותה המידה כמו התודעה הרגילה המוכרת שלכם."
סת עומד על כך שישנה רק דרך אחת ללמוד מהי תודעה זו: על ידי לימוד וחקירה של ההכרה שלנו, על ידי שינוי המיקוד של תשומת הלב שלנו וכתוצאה מכך, השימוש בתודעה שלנו בכל הדרכים האפשריות. הוא אומר: "כאשר אתם מתבוננים אל תוך עצמכם, עצם המאמץ הכרוך בכך מותח את גבולות התודעה, מרחיב אותה ומאפשר לעצמיות האגואיסטית להשתמש ביכולות שהיא בדרך כלל אינה מכירה כשלה."
החושים הפנימיים אינם חשובים משום שהם משחררים כישורים של ראייה רוחית או טלפתיה, אלא משום שהם מגלים לנו את חוסר תלותנו בחומר הפיזי, ומאפשרים לנו להכיר בזהות המיוחדת, היחידנית ורבת הממדים שלנו. כשהם מנוצלים נכון, מראים לנו החושים הפנימיים את הפלא של הקיום הפיזי ואת מקומנו בתוכו. אנו יכולים אז לחיות חיים פיזיים חכמים יותר, יצירתיים יותר ומאושרים יותר, משום שאנו מתחילים להבין מדוע אנו פה, כפרט וככלל.
החושים הפנימיים עוזרים לנו להשתמש בכישורים טלפתיים, למשל. זה לא אומר שנהיה תמיד מסוגלים 'לקרוא מחשבות'. זה כן אומר שבקשרי משפחה , עבודה או חברה נהיה מודעים באופן אינטואיטיבי למה שהאחר אומר לנו: נדע מה מסתתר מאחורי המילים. נהיה גם מסוגלים להשתמש טוב יותר במילים כדי לתקשר את רגשותינו הפנימיים, שהרי נדע מהם אותם רגשות - לא נפחד מהם ולא נרגיש בצורך להסתיר אותם.
לעתים, אנו יכולים 'לקרוא מחשבות' - מונח שהפך פופולרי ואינו אומר הרבה. אבל בכדי להשתמש בחושים הפנימיים בצורה הנכונה, עלינו למזג אותם בצורה חלקה, האחד עם השני. במקרים רבים קשה להבחין האם אנו מקבלים מידע שמקורו בראייה רוחית או בטלפתיה, למשל. זה גם לא משנה. כאשר אנו משתמשים בחושים הפנימיים, אנו פשוט מגבירים את כל טווח התפיסה שלנו.
בזמן שאני כותבת שורות אלה אני מקבלת מידע רב ומגוון מהסביבה שלי, אבל אני בקושי מודעת לעובדה שאני עושה זאת. אני גם לא מפרידה באופן מודע בין נתוני שמיעה וראייה, אלא אם כן אעצור כדי לחשוב על כך, וזאת למרות שאני יודעת שאני מקבלת את המידע דרך חושים שונים. כל החושים הפיזיים פועלים בו זמנית כדי לתת לנו את תמונת המציאות. אנו משתמשים בחושים הפנימיים באותו האופן, ללא הרף, הרבה מתחת לסף תשומת הלב המודעת הרגילה. כדי להסביר אותם, עלינו לתאר אותם קודם בנפרד, למרות שאנו מרגישים את תוצאותיהם ביחד.
סת החל להסביר מה הם החושים הפנימיים בישיבות המוקדמות, החל מפברואר 64, ואנו עדיין לומדים להשתמש בהם. אביא אותם, לפי הסדר שלו, ואכלול קטעים מתיאוריו.
מגע תנודתי פנימי
"חשבו על החושים הפנימיים כעל נתיבים המובילים למציאות הפנימית. בחוש הראשון כרוכה תפיסה מהסוג הישיר - הכרה מיידית באמצעות מה שאני יכול לתאר רק כ'מגע תנודתי פנימי'. דמיינו אדם העומד ברחוב טיפוסי עם בתים ודשא ועצים. חוש זה יאפשר לו להרגיש את התחושה הבסיסית המורגשת על ידי כל אחד מהעצים שמסביב לו. תודעתו תתרחב לכלול את ההתנסות של מהו להיות עץ - עץ מסוים או כל העצים. הוא ירגיש ויתנסה בקיום של כל דבר בו הוא בוחר בתחום שדה ההתייחסות שלו: אנשים, חרקים, גבעולי עשב. הוא לא יאבד את תודעת מה שהינו, אלא יתפוס תחושות אלה בדרך דומה לדרך שבה אתם מרגישים עכשיו חום או קור."
תחושה זאת דומה לתחושת אמפתיה, אבל הרבה יותר מלאת חיים ממנה. (סת אומר שאיננו יכולים עכשיו להתנסות בחושים הפנימיים האלה בעוצמתם המלאה, משום שמערכת העצבים שלנו איננה יכולה להתמודד עם כל כך הרבה גירויים). קשה מאוד לסווג התנסויות כאלה, אבל אני חושבת שהשתמשתי במגע תנודתי פנימי באירוע הבא:
ערב אחד, כאשר התארחו אצלנו ביל ופג גאלגר, נכנסה לבקר גם שכנה. פולי הייתה אישה צעירה ורגשנית מאוד, ושאלה אם אוכל 'לקבל' איזשהן התרשמויות עליה. סירבתי בתואנה שאני עייפה. למעשה הרגשתי שהיא טעונה באנרגיות לא נעימות ולא רציתי להיות מעורבת . בינתיים, כנראה שהסקרנות שלי עשתה עבודה משל עצמה, ומבלי להכיר בכך שאני עושה זאת עברתי לתפיסה בחושים הפנימיים שלי כדי לבדוק מה לא היה כשורה. (כמו בכל דבר אחר, גם בשימוש בחושים הפנימיים עלינו ללמוד הבחנה ושיקול דעת). כמעט מייד, ראיתי את האישה הצעירה כשהייתה בשנות העשרה שלה, בשנת 1950. היא שכבה במיטה בבית חולים והיו לה צירי לידה. אני, בביתי שלי, הרגשתי אותם. החוויה הייתה ברורה ביותר והכאב די ממשי. כמו כן ראיתי באותו חדר אישה מבוגרת ואדם צעיר ויכולתי לתאר אותם. פולי זיהתה את האנשים כבעלה הקודם ואימו, אולם הכחישה שילדה ילד. לעומת זאת אמרה, שחברה שלה הביאה לעולם בת לא חוקית באותה השנה.
בתחילה הכאב הפחיד אותי ופלטתי את מה שראיתי; לא התכוונתי להביך את פולי. אחר כך הרגשתי מטופשת וכועסת על עצמי, ותהיתי באם התרחשות הכאב לא הייתה איזושהי דרמטיזציה לא מודעת שלי. שנתיים לאחר מכן עזבה פולי את העיר. לפני שהלכה, באה לספר לי שלאמיתו של דבר האירוע כולו היה נכון. הילד היה שלה, ותיאור החדר התאים לתיאור חדר בית החולים בו שכבה, אבל מסיבות מובנות לא רצתה שמישהו יידע על הילד, שניתן מאז לאימוץ. באותו ערב היא שקעה במחשבות אודות הלידה, משום שאבי הילד יצר איתה קשר, לראשונה אחרי הרבה שנים. זאת כנראה הסיבה שבגללה 'התכווננתי' לאירוע הזה. במקרה הזה השתמשתי במגע תנודתי פנימי כדי להיות מודעת לרגשות שלה.
חוש פנימי זה יכול להיות בדרך כלל בעל ערך רב, ויכול להוביל להתרחבות ההתנסות, להבנה מרובה יותר ולחמלה. הוא מאפשר לחוש את היסוד הרגשי של כל יצור חי, ולשמוח בחיוניות שלו. זה אינו מפחית מהייחודיות האישית ולא משתמעת ממנו פלישה לנפש. אל לנו להיות מציצנים, אלא להשתמש בחושים אלה כדי לעזור לאחרים, או להשתמש בהם בשמחה, כפי שאנו משתמשים בשרירינו ובעצמותינו. הכוונה חשובה מאוד אבל איני מאמינה שניתן להשתמש בחושים אלה בצורה שגויה; אם אינך מוכן לנצל אותם כהלכה, האישיות שלך תדאג לכך, שכלל לא תשתמש בהם באופן מודע.
זמן פסיכולוגי
זמן פסיכולוגי הינו נתיב טבעי שנועד לאפשר דרך גישה קלה מתוך העולם הפנימי לחיצוני, ושוב חזרה, למרות שאינכם משתמשים בו לשם כך. זמן פסיכולוגי מאפשר לאדם לעבור בקלות יחסית בין העולמות הפנימיים והחיצוניים... כשתפתחו את השימוש בו, תוכלו לנוח בהיותכם ערים ומודעים. הוא מוסיף משך לזמן הנורמלי שלכם. מתוך נקודת המבט של הזמן הפסיכולוגי ייראה לכם הזמן הפיזי כחלומי, כפי שחשבתם פעם על הזמן הפנימי. באמצעותו תגלו את העצמיות השלמה שלכם, תוכלו להציץ פנימה והחוצה בעת ובעונה אחת, ותדעו שכל הגבולות הם אשליה."
מתוך ההתנסות שלי אני יכולה לומר שזמן פסיכולוגי מוביל לפיתוח של החושים הפנימיים האחרים. באמצעותו ניתן להפוך את מיקוד תשומת הלב פנימה. שב או שכב בשקט, לבד, ועצום את עיניך. דמה שישנו עולם בתוכך שהוא בהיר ואמיתי כמו העולם הפיזי. חסום את החושים הפיזיים. אם תרצה, דמיין שיש לכל חוש כפתור נפרד, ואתה מכבה אותם בזה אחר זה. ואז דמיין שלחושים הפנימיים יש סדרת כפתורים אחרת. הדלק אותם, אחד אחד. זוהי שיטה אחת להתחלה.
שיטה נוספת: שכב בשקט והתמקד על מסך חשוך עד שדימויים או אורות מופיעים עליו. אל תתמקד בדאגות או קטנות היום-יום שעלולות להתעורר ברגע שאתה חוסם הפרעות פיזיות. אם מחשבות כאלה מגיעות לחזית תשומת הלב שלך, סימן הוא שאינך מוכן עדיין להמשיך. עליך קודם כל להיפטר מהן.
מאחר ואיננו יכולים להתמקד במלוא תשומת הלב בשני דברים בו זמנית, אתה יכול למקד את תשומת הלב במסך, או שוב, בדימוי מדומה - זה יסלק את הדאגות המטרידות. או שאתה יכול לדמות שלדאגות עצמן יש דמות ו'לראות' אותן נעלמות.
בנקודה מסוימת תרגיש ער ומודע ותרגיש את עצמך קל מאוד. בתוך הכרתך אתה עשוי לראות אורות בהירים. אתה עשוי לשמוע קולות. חלקם עשויים להיות מסרים טלפתיים או תמונות של ראייה רוחית. חלקם עשויים להיות פשוט תמונות תת הכרתיות. עם התרגול תלמד להבחין ביניהם.
ככל שתתקדם, ובהדרגה, תרגיש במשך התרגיל כאילו אתה נפרד מהזמן כפי שאנו מכירים אותו. אתה עשוי לעבור התנסויות סובייקטיביות מסוגים שונים, החל מאירועים על-חושיים ועד לתחושות פשוטות של השראה והכוונה. לפעמים בעת התרגול בזמן פסיכולוגי אני חווה מסעות מחוץ-לגוף. השימוש בחוש זה מביא להתרעננות, לרגיעה ולשלווה. ניתן להשתמש בו בדרכים שונות לצורך מטרות שונות. רוב תלמידיי מנצלים חוש זה בצורה די טובה, ומשתמשים בו כהקדמה להתנסויות אחרות.
תפיסה של עבר, הווה ועתיד
"היזכרו שוב באותו אדם רגיל העומד ברחוב, אשר חש, באמצעות החוש הפנימי הראשון, את המהויות המאוחדות של כל דבר חי בתחום תפיסתו. התנסות זאת תתפשט ותתרחב באמצעות השימוש בחוש הפנימי השלישי. אם היה בוחר בכך, היה גם הוא מרגיש את מהות העבר והעתיד של כל דבר חי בתחום תפיסתו."
זכרו שעל פי סת, העצמיות השלמה עושה שימוש תמידי בחושים פנימיים אלה. מאחר ולעבר, להווה ולעתיד אין מציאות בסיסית, הרי שחוש זה מאפשר לנו לראות דרך המחסומים לכאורה של הזמן. אנו רואים דברים כשם שהינם באמת. כל התנסות פרה-קוגניטיבית תהיה כרוכה בשימוש בחוש פנימי זה. חוש זה מתעורר לעתים קרובות באופן ספונטני כאשר מתאמנים ומשתמשים בחוש הזמן הפסיכולוגי.
החוש המושגי
"החוש הפנימי הרביעי כרוך בהבנה ישירה של מושג, במונחים שהם הרבה מעבר למונחים אינטלקטואליים. מדובר פה בהתנסות מלאה של מושג. למושגים, כמו למחשבות, הרכב חשמלי וכימי. המולקולות והאיונים של התודעה משתנים והופכים למושג, ואז המושג נחווה באופן ישיר. אינך יכול להבין או להעריך איזשהו דבר חי, אלא אם כן הפכת לאותו הדבר.
"הדרך הטובה ביותר להתקרב לתפיסה של רעיון כלשהו היא באמצעות השימוש בזמן פסיכולוגי (כהכנה מוקדמת). שב בחדר שקט. כאשר עולה בך רעיון, אל תשחק בו באופן אינטלקטואלי, אלא נסה להגיע אליו באופן אינטואיטיבי. אל תיבהל מתחושות פיזיות לא מוכרות. תוך כדי תרגול תראה שבמידה מסוימת אתה יכול 'להיהפך' לאותו רעיון. תהיה בתוכו, מתבונן מתוכו - ולא מתבונן עליו.
"המושגים שאני מתייחס אליהם כאן מגיעים אל מעבר לתפיסת זמן ומרחב. אם הגעתם לשליטה בשימושכם בחוש הפנימי השלישי (תפישת עבר, הווה ועתיד), כאשר הידיעה היא פחות או יותר ספונטנית, אתם יכולים להשתמש בחוש המושגי מתוך יתר חופש. לכל מושג אמיתי מקורות מחוץ למערכת ההסוואה שלכם והם נמשכים מעבר לו. אם לא תשתמשו בחושים הפנימיים בדרך זו, תוכלו לקבל אך הבהוב של המושג, חרף פשטותו."
אני מניחה שהשתמשתי בחוש זה באירוע שתואר בפרק 17, שבו התנסיתי במושג שלא היה ניתן לביטוי מספק במילים, ושבו נראה היה שכל דבר בחדר גדל לממדים עצומים.
הכרה של מהות הניתנת לידיעה
"זכרו שחושים פנימיים אלה מתפקדים כשלם, מתמזגים בעבודתם ביחד, והחלוקה שערכתי ביניהם היא במידה מסוימת שרירותית. חוש חמישי זה שונה מהחוש הרביעי (החוש המושגי) בכך שאינו כרוך בהבנה של מושג. הוא דומה לחוש הרביעי בכך שהוא חופשי מעבר, הווה ועתיד, וכרוך בהתהוות אינטימית, או בהתמרה של העצמיות למשהו שונה.
"קשה להסביר זאת. אתם מנסים להבין חבר בעזרת החושים הפיזיים שלכם. השימוש בחוש חמישי זה יאפשר לכם להיכנס לתוך חברכם. לא משתמע מכך שיישות אחת יכולה לשלוט ביישות אחרת. זה כרוך בהבנה ישירה ומיידית של תמצית ה'רקמה' החיה. השתמשתי במילה 'רקמה' בזהירות ואני מבקש שלא תחשבו עליה בהכרח במונחים של בשר.
"כל היישויות מסוגרות בתוך עצמן במידה זו או אחרת, ועם זאת הן גם מחוברות לאחרות. כשאתם משתמשים בחוש זה, אתם חודרים דרך הקרום הסוגר על העצמיות. העצמיות הפנימית משתמשת תדיר בחוש פנימי זה, כמו בכל האחרים, אבל מעט מאוד ממידע זה מסתנן לתוך תת ההכרה או האגו. בלי השימוש בחוש זה, לעולם לא היה האדם מסוגל להתקרב למצב של הבנת חברו. במסגרת המערכת שלכם, לא ניתן להשתמש בחוש זה בעוצמתו המלאה".
חוש זה הוא גירסה חזקה יותר של חוש המגע התנודתי הפנימי.
ידיעה מולדת של מציאות בסיסית
זהו חוש בסיסי מאוד. הוא מתייחס לידיעה הפעילה המולדת של היישות לגבי החיוניות הבסיסית של היקום, שבלעדיה לא היו מתאפשרים תפעולים של החיוניות - כמו למשל במקרה שאתה לא יכול לקום ולעמוד ישר לפני שהתפתחה אצלך התחושה המולדת של איזון.
"בלי חוש זה והשימוש הרצוף בו על ידי העצמיות הפנימית, לא היה באפשרותכם לבנות את ההסוואה הפיזית של היקום. אפשר להשוות חוש זה למה שאתם קוראים אינסטינקט, למרות שהוא עוסק בידיעה המולדת לגבי היקום כולו. נתונים מיוחדים לגבי תחומים מסוימים של המציאות ניתנים לכל יצור חי, בכדי לאפשר לו תפעול במסגרת אותו תחום. לפקודת העצמיות הפנימית עומד יידע מושלם, אבל רק חלקים מיידע זה מיושמים על ידי היצור החי. העכביש הטווה את קוריו משתמש בחוש זה בצורתו הכמעט טהורה ביותר. לעכביש אין אינטלקט או אגו ופעולותיו הן שימושים טהורים וספונטניים של חוש פנימי זה, במידה רבה ללא עכבות וללא הסוואות. אולם ההבנה המלאה של היקום כשלם טבועה באדם כמו בעכביש."
סת טוען תמיד שהתשובות לשאלותינו בדבר המציאות שוכנות בנו. הן מגלות עצמן כאשר אנו מסבים את תשומת ליבנו מהמידע הפיזי ומתבוננים פנימה; זהו המקום שבו החוש הפנימי השישי נכנס לתמונה. הוא מתגלה גם ברגעי השראה ובמקרים של 'ידיעה' ספונטנית. אני משוכנעת שחוש זה החל לפעול בי באופן פתאומי במשך ההתנסות הראשונה שלי עם 'התודעה הקוסמית' ובחלקו היה אחראי למסמך שכתבתי בעקבות התנסות זו, 'הבנייה רעיונית'. חוש זה מאפשר את התרחשותן של רוב ההתנסויות בעלות גוון של התגלות.
הבעיה היא שעלינו איכשהו לתרגם את המידע למונחים אותם אנו יכולים להבין, במילים או בדימויים - ומכך נובעים עיוותים. כמה מהתנסויות אלה אינן יכולות לקבל ביטוי פיזי, ולמרות זאת האדם משוכנע בתקפותן.
התרחבות או התכווצות של מיכל הרקמה
"חוש זה פועל בשני אופנים. הוא יכול להיות התפשטות או הגדלה של העצמיות, הרחבת הגבולות שלה ושל ההבנה המודעת. הוא גם יכול להיות התכווצות ומשיכה פנימה של העצמיות לתוך מיכל הקטן בהדרגה, המאפשר לעצמיות להיכנס למערכות אחרות של מציאות. מיכל הרקמה מקיף כל תודעה והוא משמש למעשה גבול השדה האנרגטי, השומר על האנרגיה של העצמיות הפנימית מלחלחל החוצה.
"בשום מערכת לא קיימת תודעה שאיננה מותחמת על ידי מיכל כזה. למיכלים אלה קוראים גם גוף אסטרלי. החוש הפנימי השביעי מאפשר את התרחבותו או התכווצותו של מרקם זה."
לרוב ולי היו כמה התנסויות בשימוש בחוש פנימי זה. כן התנסו בזה כמה מתלמידיי. במצב של זמן פסיכולוגי התוצאה שלו היא תחושת 'אלפנטיאסיס' משונה: תחושה של התפשטות, בעוד הגוף נעשה קל יותר ויותר. תחושה זו יכולה להופיע לפני התנסות מחוץ-לגוף. התנסיתי בחוש זה בצורתו ההפוכה (התכווצות) בכמה ישיבות עם האישיות השנייה, סת 2.
התנתקות מהסוואה
"התנתקות מוחלטת מהסוואה ניתן להשיג במערכת שלכם במקרים נדירים בלבד, למרות שהיא אפשרית, במיוחד בהקשר לזמן פסיכולוגי. כאשר משתמשים בזמן פסיכולוגי במשמעותו המלאה, פוחתת ההסוואה לממדים מפליאים. בעזרת חוש זה, מנתקת עצמה העצמיות הפנימית מההסוואה הנוכחית, לפני שהיא מאמצת לעצמה שיטת הסוואה אחרת או מוותרת על הסוואה. לכך ניתן להגיע דרך מה שאתם עשויים לכנות שינוי בתדרים או ברטט: התמרת החיוניות מתבנית מסוימת או מהיבט מסוים לאחר. עולם החלום נותן לכם, במידה מסוימת, התנסות קרובה יותר במציאות הפנימית הבסיסית, מאשר עולם הערות, שבו החושים הפנימיים כה מוגנים מפני מודעותכם."
הייתה לנו התנסות מעטה בלבד בחוש פנימי זה. ההתנסות הייתה באפיזודה קטנה, שהוזכרה קודם, שבה חשתי חסרת גוף וחסרת צורה, כמו אוויר מודע.
פיזור דרך האישיות האנרגטית
"אישיות אנרגטית שברצונה להיהפך לחלק מהמערכת שלכם עושה זאת באמצעות חוש זה. האישיות האנרגטית מפזרת עצמה תחילה לחלקים רבים. כניסה למישור או למערכת שלכם אינה יכולה להיעשות בשום דרך אחרת. היא חייבת להיעשות דרך המרכיבים הפשוטים ביותר, ולהיבנות אחר כך חזרה. לדוגמה - כניסה למערכת בצורת זרע. על האנרגיה של האישיות להתחבר אחר כך מחדש."
סת מצביע פה על כך שהעצמיות הפנימית משתמשת בחוש זה כדי ליזום את הלידה לתוך חיים פיזיים של אחת מאישויותיה. אפשר שחוש זה משרת גם את האישיות המבקשת לתקשר בכמה פעילויות מדיומיסטיות, וניתן להשתמש בו גם בהתנסויות מחוץ-לגוף הקשורות במציאות שאינה המציאות הפיזית.
מה נוכל להפיק מכך שנלמד להשתמש בחושים הפנימיים? סת מציג כמה מהיתרונות בישיבה המוקלטת שערך לכיתת הפסיכולוגיה (שחלקים ממנה הובאו לעיל). הוא אמר, "אל תשקעו בסובייקטיביות. תלמדו מהי המציאות... מה שאיננו מובן הוא, שחקירה עצמית מעוררת מצבי תודעה שבדרך כלל אינם מוכרים לכם. מצבים אלה לכשעצמם מהווים כלי חקירה.
"בסוג החקירה שאני מדבר עליו, מנסה האישיות לחדור לתוך עצמה, בכדי למצוא את דרכה דרך המסכים של האיפיונים שאומצו, ולפגוש את הזהות הפנימית שלה... הגרעין הפנימי של העצמיות הוא בעל כישורים טלפתיים וכישורי ראייה על-חושית, שלהם השפעה חזקה על מערכות יחסים בתוך המשפחה - ועל התרבות בכללה. כרגע אינכם מנצלים אותם בצורה יעילה. אלה הם בדיוק אותם הכישורים הנחוצים לכם עכשיו. בכדי שתהיה איזושהי תקווה לתקשורת עולמית, על כל אחד מכם להבין איפה טמון הפוטנציאל שלכם כיצורים סובייקטיביים יחידניים.
"ספרים לא יוכלו להעביר לכם תחושות אלה. גם אם תגלו, דרך פסיכואנליזה, איפה מסתתרות הנאורוזות שלכם, אתם עדיין נמצאים במים רדודים מאוד. אתם עדיין חוקרים את הרמות השטחיות של האישיות שלכם, ואינכם מפיקים תועלת מאותם מצבי מציאות שונים המתרחשים כאשר אתם מתבוננים בעצמכם בשיטה שהצעתי.
"ישנו מצב תודעה שהוא ער יותר מכל מצב תודעה שתכירו אי פעם - מצב שבו אתם מודעים לעצמיות הערה ולעצמיות החולמת שלכם, בעת ובעונה אחת. אתם יכולים להתעורר באופן מוחלט בעוד הגוף שלכם ישן. אתם יכולים להרחיב את המגבלות הנוכחיות של התודעה שלכם."
סת רומז לכך שתרגול בזמן פסיכולוגי מרחיב תודעה נורמלית. תחושות, רעיונות ומידע על-חושי שימושי, שהודחקו עד כה, מגיעים עתה להכרה המודעת. כשאתם מתאמנים בזמן פסיכולוגי באופן קבוע, אתם הופכים ערניים לנתונים הבאים דרך החושים הפנימיים. אתם מגיבים לאותם נתונים ולומדים לטפל בכמות גדולה יותר של גירויים מאשר בעבר.
ערנות אינטואיטיבית זאת מועברת לחיי היום-יום ולמצב השינה. באמצעות הנחיותיו של סת למדתי להגיע לעירנות מוחלטת תוך כדי מצב חלימה, כפי שנאמר קודם. במצב זה אתם מכירים בחלומותיכם כחלומות ואתם יכולים לתפעל אותם כמעט כרצונכם. אתם יכולים לעזוב את גופכם ישן בביטחה, בעוד אתם משליכים את תודעתכם מחוץ לגופכם. כל זה כרוך, לפחות אצלי, בעבודה. דרך התנסות עליכם ללמוד לשמור על רמת תודעה מתאימה, ותמיד ישנה האפשרות שתיפלו חזרה למצב החלום הרגיל.
רמות תודעה אלה הן אך שלבי הכנה למצב אחר, שאליו הגעתי לעתים רחוקות בלבד. במצב זה האינטלקט, האינטואיציה וכל יישותכם נמצאים פועלים ברמה שהיא באמת מעל לנורמלית. החושים שלכם חדים בצורה שלא תיאמן. מצב זה יכול להתרחש בין בערות רגילה, ב'ערות' מתוך מצב שינה, או בשעת טרנס. אולם התחושה הכוללת היא, שעד כה חייתם את חייכם במצב של חלום ועתה אתם ערים. לרגע אתם מודעים למציאות הרב-ממדית שלכם. אם חוויתם התנסות זו פעם, לעולם לא תשכחו אותה.
הישגים אלה מתחילים כתוצאה מהתרגול הפשוט בזמן פסיכולוגי. הם מתחילים על ידי כך שאתם מסיבים את מיקוד תשומת הלב שלכם מהמציאות הפיזית למשך כמה רגעים בכל יום. מאחר שתפיסה מכל סוג שהוא הינה כל כך אישית, הרי שכל אדם יתנסה בחושים הפנימיים בדרך שונה. בכל מקרה, קשה מאוד להשתמש בחושים הפנימיים האחרים לפני התנסות קודמת בזמן פסיכולוגי. אצל כמה מהתלמידים שלי הופעלו החושים הפנימיים באופן ספונטני בשעה שתירגלו את הזמן הפסיכולוגי. כמה מהם השתמשו בזמן פסיכולוגי כדי לקבל מידע על תקופות חיים קודמות; במקרה כזה הם השתמשו ברבים מהחושים הפנימיים ביחד כדי למצוא את הנתונים שבהם היו מעוניינים.
ככלל, יעניקו החושים הפנימיים לכל אדם תמונת מצב של המציאות כפי שהיא קיימת ללא תלות בחומר הפיזי, תמונה של הזהות הפנימית שלו עצמו. באופן אוטומטי הם גם יגבירו ריכוז וישחררו כישורים שיעניקו לחיי היום-יום יותר משמעות, חיוניות ותכלית."