(מתוך 'החומר של סת' פרק 10)

  כיצד אתם תופסים את המציאות הפיזית? אפשר שלא הקדשתם מחשבה מודעת לשאלה, אולם לכל אחד מאיתנו דעה בעניין זה, שלאורה אנו מכוונים את מעשינו היום-יומיים, בין אם אנו מכירים בכך ובין אם לאו. כאשר אני אומרת 'מציאות פיזית', אני מתכוונת לכל דבר שאנו באים עימו במגע - כיסאות, מאורעות, אנשים, כוכבים, סלעים, פרחים - מכלול החוויה הפיזית שלנו. התנהגותנו נקבעת ברובה על ידי האמונות שלנו לגבי דברים אלו. אנו מרגישים מוגנים או חרדים, מאושרים או עצובים, בטוחים או חסרי ביטחון, בהתאם לנקודת המבט הפרטית שלנו על המציאות.

  אני דנה בנושא 'טבעה של המציאות הפיזית' משום שזהו הבסיס לכל הבנה של התיאוריות של סת. סת אומר שאנו יוצרים את היקום הפיזי באותו חוסר המודעות שבו אנו נושמים. אל לנו לחשוב עליו כעל כלא שממנו נשתחרר יום אחד, או כעל חדר הנידון למוות שכל בריחה ממנו בלתי אפשרית.לפי סת, אנו יוצרים את החומר כדי לפעול במציאות תלת-ממדית, ועל מנת לפתח את יכולותינו ולעזור לאחרים. חומר פיזי הוא כמו פלסטלינה שאנו משתמשים בה ומעצבים אותה לצרכינו, ולא כבטון שלתוכו נמזגה התודעה שלנו. מבלי להכיר בכך, אנו משליכים את רעיונותינו החוצה ובכך יוצרים את המציאות הפיזית. הגוף שלנו הינו ההתגשמות של מה שאנו חושבים שאנחנו. כולנו אם כן יוצרים, ועולם זה הוא היצירה המשותפת שלנו.

  סת אומר שלא זו בלבד שאנו יוצרים את המציאות שלנו היום, אלא נמשיך ליצור אותה גם אחרי מותנו הפיזי, ומכאן החשיבות הרבה להבנת הקשר בין מחשבה ומציאות.

  סת: "אתם יוצרים את החומר הפיזי בעזרת החיוניות הפנימית של היקום באותה הקלות שבה, למשל, אתם יוצרים בהבל פיכם אדים על שמשת חלון. בכך אינני אומר שאתם יוצרי היקום; אני כן אומר שאתם יוצרי העולם הפיזי כפי שאתם מכירים אותו."

  כימיקלים לכשעצמם אינם גורמים להיווצרות תודעה או חיים. על המדענים שלכם יהיה לקבל את העובדה שתודעה היא שבאה ראשונה, והיא שמפתחת את הצורה של עצמה.. ..לכל התאים בגוף יש תודעה נפרדת. ישנו שיתוף פעולה מודע בין התאים בכל האברים, ובין האברים עצמם..."

  מולקולות, אטומים וגם חלקיקים קטנים יותר הינם בעלי תודעה משל עצמם. הם מתחברים לתאים ויוצרים תודעה תאית אינדיבידואלית. צירוף זה מביא לידי תודעה המסוגלת להכיל חוויה וסיפוק, מעבר למה שהיה אפשרי לאטום אחד או למולקולה אחת לבדם. וזה נמשך עד אין סוף... כולל יצירת מנגנון הגוף הפיזי. גם החלקיק הנמוך ביותר שומר (באמצעות שיתוף הפעולה הזה) על האינדיבידואליות שלו ועל סגולותיו, והן מוכפלות פי מיליונים.

  חומר, הוא אמצעי לתפעול ולהתמרה של אנרגיה נפשית, לתוך היבטים שניתן אחר כך להשתמש בהם כאבני בניין... לכידותו של החומר מספיקה רק כדי להעניק את המראה היחסי, או הקביעות היחסית, לחושים התופסים אותו. "

  חומר ממשיך ונוצר ברציפות, אך אין גוף אחד שהוא רציף לכשעצמו. אין גוף פיזי כלשהו המתפורר או המתנוון עם הזמן. לעומת זאת, קיימות יצירות רצופות של אנרגיה נפשית לתוך תבנית פיזית השומרת על מראה פחות או יותר קבוע."

  אין גוף פיזי 'הקיים לאורך זמן' כדבר שלם, נוקשה ובעל זהות קבועה, אשר משתנה עם הזמן. מה שכן קורה הוא, שהאנרגיה שמזינה אותו נחלשת, וכתוצאה מכך גם מיטשטשת התבנית הפיזית. לאחר נקודת זמן מסוימת, הופכות, מנקודת המבט שלכם, שרשרות ה'היווצרויות מחדש' פחות ופחות מושלמות . לאחר 'היווצרויות מחדש' רבות שלא חשתם בהן, אתם שמים לב להבדל ומניחים שחל פה שינוי. החומר שנראה היה כבונה את הגוף, הספיק להעלם פעמים רבות, והתבנית חזרה והתמלאה בחומר חדש..."

  חומר פיזי מאפשר לתודעה יעילות בתוך מציאות תלת-ממדית. כאשר אנרגיה שהפכה אינדיבידואלית מגיעה לשדה המסוים שלכם, היא מבטאת עצמה בתוכו כמיטב יכולתה. כאשר אנרגיה מגיעה, היא יוצרת חומר, תחילה בדרך כמעט פלסטית. אבל יצירה זו רציפה, כמו קרן או סידרה אין-סופית שלקרניים, אשר בתחילה הן חלשות יותר בגלל ריחוקן, אחר כך חזקות יותר, ושוב חלשות, ככל שהן מתרחקות."

  אולם החומר לכשעצמו אינו רציף, אינו מסוגל לצמוח או להזדקן, יותר מאשר תכונה כלשהי, למשל, הצבע צהוב."

  ישיבה מס' 86 התקיימה בערב חם במיוחד. כל החלונות היו פתוחים. לפני תחילת הישיבה שתינו קפה קר והכוס שלי נשארה על השולחן. באותה תקופה עדיין התהלכתי בחדר בזמן שדיברתי מתוך טרנס, עיניי פקוחות, בעלות אישונים מורחבים וכהים. סת פנה אלינו כהרגלו בשמות היישויות שלנו, אלי כרובורט, ואל רוב כג'וזף. לביל מקדונל קרא מרק. (כפי שציינתי קודם, שמות אלה מתייחסים לעצמיות השלמה של כל אחד מאיתנו, אשר האישיות הנוכחית מהווה רק חלק ממנה.)

  לאחר שהחלה הישיבה, הרמתי את הכוס הריקה והראיתי אותה לרוב ולביל. בד בבד העמיק קולו של סת והתחזק, כשהגוונים הגבריים מתחילים להתבטא בו."

  אף אחד מכם איננו רואה את הכוס כפי שהשני רואה אותה... כל אחד משלושתכם יוצר את הכוס שלו, מנקודת המבט האישית שלו. וכך יש לכם פה בעצם שלוש כוסות פיזיות, אולם כל אחת מהן קיימת ברצף מרחב שונה לגמרי."

  בקטע זה כבר רעם קולו של סת בעוצמה. ביל היה ישוב בכיסא הנדנדה במרכזו של החדר. הוא הסיט את הכיסא קרוב יותר כדי שייטיב לראות. רוב, כרגיל, רשם את תוכנה של הישיבה והרים את מבטו כאשר היה יכול."

  ועתה, מרק, אינך יכול לראות את כוסו של ג'וזף, והוא לא יכול לראות את שלך," אמר סת. "זאת ניתן להוכיח באופן מתמטי, ומדענים כבר עובדים על הבעיה, למרות שאינם מבינים את העיקרון שמאחוריה. ישנה אמנם נקודה אין-סופית שבה נקודת מבטו של מרק ושל רובורט חופפות. ושוב,באופן תיאורטי, אם היית יכול לתפוס את אותה נקודה, היית יכול בעצם לראות את שתי הכוסות הפיזיות האחרות."

  גופים פיזיים אינם יכולים להתקיים אלא ברצף פרספקטיבה ומרחב מוגדרים. אולם כל יחיד יוצר את רצף המרחב שלו... כל יחיד יוצר בעצם גוף או עצם שונה בתכלית, אשר אותו הוא יכול לתפוס אז בחושיו הפיזיים. מאחר ויושב איתנו הערב אורח כה נכבד וחביב," סת חייך, "הבה ניעזר בו בהוכחה קטנה לצורך הדיון הזה, שבו הוא יהווה שפן-ניסיון שלנו."

  אף אחד לא ייחס בשלב זה משמעות מיוחדת להערה זו. רוב היה עסוק כל כך ברישום שלא שם לב למה שנאמר. ככל שזכור לי, אפילו לא הייתי מודעת לאשר אמרתי.

  אצטט פה מההערות שרוב הוסיף מייד לאחר הישיבה:

  רוב: שטף הדיבור של ג'יין היה קולח בשעה שפסעה בחדר די במהירות. קולה היה חזק ועמוק, הרבה יותר עמוק מהרגיל, ובכל זאת דיברה ללא מאמץ ניכר.

  משולחן הכתיבה שלי, מימין לכניסה לחדר האמבטיה, יכולתי לראות את ביל בבירור, כשהוא ישוב בכיסא הנדנדה שלנו שפנה לעבר הכניסה לחדר האמבטיה... שמתי לב אמנם שביל הביט בריכוז רב אל הכניסה הפתוחה, אולם לא ייחסתי לכך חשיבות מיוחדת. קיבלתי כמובן מאליו שההערה התייחסה לביל ושסת התכוון להשתמש בו כנושא השיחה.

  ובינתיים נמשכה הישיבה."

  אתה, ג'וזף, תופס את מרק כישוב בכיסא," המשיך סת. "הוא יושב בכיסא שלו, אותו הוא בנה בתוך רצף המרחב שלו ומתוך נקודת המבט האישית שלו.""

  אתה ורובורט תופסים את מרק, אולם אף אחד מכם אינו רואה את המרק של מרק. בזמן שהוא יושב בכיסאו, הוא יוצר ללא הרף את דמותו הפיזית, באמצעות האנרגיה הנפשית שלו, והוא משתמש לשם כך באטומים ובמולקולות מסוימים. עד כה, אם כן, יש לנו את מרק הנבנה על ידי עצמו, אולם לפני שנסיים את הערב הזה תופתעו לראות בכמה 'מרק'ים עוד נפגוש.""

  אני מציע שתעשו בשלב זה הפסקה. ושים לב, מרק: אתה הינך יותר ממה שאתה מודע לו. ודרך אגב, הייתי רוצה שתעניקו לישיבה זו תשומת לב מיוחדת, כי החומר יהיה בעל ערך רב לכם."

  ביל הכריז בתחילת ההפסקה שהוא ראה דמות בכניסה לחדר האמבטיה. בדמות הזאת הוא התמקד במשך כל הזמן. הוא ביקש דף נייר ומייד החל לרשום את שראה. ביל הוא אמן ומורה לאמנות.

  ג'יין הרגישה בשלב זה הרבה יותר טוב מאשר בתחילת הישיבה. היא אמרה שסת "הוציא אותה מהר מכלל פעולה." החתול שלנו, ווילי, נכנס עכשיו לפעילות. הוא החל להלך בצעדי טורף שפופים ולילל. התנהגותו העידה שהוא מפוחד ממשהו, למרות שלא נראה כי היו בסביבה איזשהם חרקים או קולות מיוחדים שהיו יכולים להרגיז אותו.

  ברגע שביל אמר לנו כי ראה דמות, הפנינו ג'יין ואני את מבטנו לפתח, אבל לא ראינו דבר; ביל אמר שהדמות נעלמה מהפתח עם תחילת ההפסקה.

עכשיו ג'יין המשיכה בהכתבה שלה באותו קול עמוק ורועם. ביל המשיך לעבוד על רישום שני, כי לא היה מרוצה מהראשון.

  הישיבה נמשכה.

  סת: "מייד אומר משהו על הדמות, אך קודם הייתי רוצה שתשימו לב שקולו של רובורט נמוך במידת מה, ועכשיו ברשותכם, אמשיך."

  אתם אינכם רואים את התהליך שבו מרק יוצר את הדמות הפיזית שלו. כרגע, יש בחדר זה ארבעה 'מרק'ים השונים לגמרי זה מזה."

  פה ג'יין, כסת, הצביעה על ביל שישב בכיסא הנדנדה ועבד על הרישום השני שלו. ואז הצביעה עלי. בינתיים התבונן ביל בפתח. כמו קודם, לא יכולתי לראות דבר ממקומי שליד השולחן. הדלת הפתוחה חסמה לגמרי את שדה הראייה שלי. לא רציתי לקחת סיכון ולעבור למקום אחר, כדי לא להפסיד מדבריו של סת."

  יש לנו את מרק אשר מרק עצמו יצר, מבנה פיזי ממשי. יש גם מרק אחר שנוצר על ידך, ג'וזף. יש גם שני 'מרק'ים פיזיים אחרים, האחד שנוצר על ידי רובורט והאחר שנוצר על ידי החתול שלכם. אם היה נכנס לחדר אדם נוסף, גם הוא היה יוצר מרק פיזי נוסף."

  אם כך, יש לנו בחדר ארבע דמויות פיזיות של רובורט, ארבע דמויות פיזיות של ג'וזף, וארבע דמויות פיזיות של החתול. יש בעצם גם ארבעה חדרים."

  אם נסטה במקצת מהנושא, נוכל לומר שחברכם מרק הוא עד מתאים מפני שהוא רגיש במיוחד למבנים במימד הפיזי המופיעים ממישורים אחרים. טווח תשומת הלב שלו קצר. האמת היא שעמדתי לרגע בפתח, למרות ש...

  פה עצרה ג'יין ליד ביל והרימה את הרישום הראשון."

  אני הרבה יותר שמח ממה שמתואר כאן. התעלמת מצללית מסוימת לאורך עצמות הלחיים. ואם תתבונן עכשיו בדמות בתשומת לב גדולה יותר, אוכל אולי להפוך אותה לברורה יותר."

  ג'יין החזירה את הרישום לביל, אשר המשיך להתבונן בפתח."

  זוהי הפעם הראשונה שבה ניסיתי להופיע בדרך כזו במהלך ישיבה. אני מרוצה מכך שניתן היה להבחין בי, ואני התבוננתי בכם מנקודת המבט שלי. הדמות בפתח היא באמת שלי, למרות שחייב להיות פה עיוות בתפיסתו של מרק אותי. הוא תופס אותי באמצעות חושיו הפנימיים, ונתונים אלה הוא מנסה להתמיר למידע שניתן לתפיסה פיזית."

  עכשיו עמדה ג'יין מאחורי ביל והביטה מעבר לכתפו בשעה שהוא המשיך לרשום."

  יש פה בשפתיים ביטוי של איזושהי שביעות רצון עצמית שאני די מרוצה ממנה. המבנה נוצר על ידי. כדי שמבנה כלשהו ייראה במישור שלכם, בין אם אתם תופסים אותו ובין אם לא, עליו להיות בנוי מאטומים וממולקולות."

  התנועה והמהירות שלהם שונים מאלה של מבנים רגילים. ברגע מסוים זה אני דובר דרך פיו של רובורט, ובאותו זמן, אני גם עומד בפתח חדר האמבטיה במבנה שיצרתי ומתבונן ברובורט המדבר. אולי אוכל בהמשך גם לדבר מתוך אותו מבנה."

  ג'יין לקחה את הרישום השני מידיו של ביל והמשיכה לדבר תוך כדי שבחנה אותו. הספקתי להציץ בו חטופות בשעה שהפנתה אותו לרגע אלי. במשך כל אותו הזמן המשיך ביל לבהות בפתח."

  אמנם נכון שבמושגים שלכם אינני יפה, אבל עליכם גם להודות בכך שאינני לגמרי מכוער. אתן לכם לעשות הפסקה. וברצוני להודות למרק. כאשר אמרתי שהוא יצטרף אלי בהדגמה, באמת התכוונתי לכך."

  סת-ג'יין סיימה את המונולוג עם צחוק קצר לעברו של ביל. עכשיו ביקשתי מביל תיאור מדויק של מה שראה. הוא אמר שהפתח החשוך הפך ללבן-ערפילי. ואז ראה את צורת דמותו של סת בולטת מתוך הרקע הבהיר הזה. הייתה זו בעיקר צללית יותר מאשר דמות, אמר ביל, וחסרת פרטים ברורים. התוצאה הייתה דומה יותר לתשליל של צילום. ביל הוסיף שפני הדמות היו בגובה של כ-7.1 מטר מעל לגובה הרצפה. העתק של הרישום שלו מובא בסדרת הצילומים המצורפים לספר זה.

  רוב התעייף מהכתיבה; החלטנו להאריך את ההפסקה. הייתי מבולבלת במידת מה. ביל נשבע שראה את הדמות במשך כשעה. לא הייתה לה המוצקות שמאפיינת גוף רגיל, אולם גם לא הייתה שקופה. אני לא ראיתי מאומה, למרות שסת התייחס לכך כמה פעמים בדבריו. רוב לא הרשה לעצמו לעזוב את מקומו, וכך גם הוא לא ראה דבר. כל האורות היו דלוקים, ועדיין היה לי קשה לקבל את הרעיון."

  ביל, אני מתערבת שלא ראית דבר," אמרתי. "אתה רק רוצה שנסכים שראית משהו, ואז תפרוץ בצחוק ותספר לנו שהמצאת את כל זה -""

  זה באמת מאוד חכם מצידך," אמר ביל בכעס. הצטערתי על ההערה ברגע שאמרתי אותה."

  אולי היה זה פרי הדמיון שלך?" ניסיתי להבין."

  דמיוני לא פחות טוב מאשר של מישהו אחר, אבל אינני רואה דברים כאלה בדרך כלל -""

  חמד, למה שלא תקבלי את דבריו כפי שהם?" אמר רוב."

  ב-ס-ד-ר." אמרתי. לפתע חשתי רצון להשתטות. בצעדים קלילים דילגתי לפתח הדלת ושאלתי בצחוק, "אז טוב, ביל, איפה בדיוק ראית את הדמות בפתח? פה? או אולי פה?"

  לפתע ראיתי את מבטיהם של ביל ושל רוב משתנים - לפני כן עמדו במרכז החדר כשהם צוחקים יחד איתי; עכשיו פניו של רוב החווירו, פניו של ביל הרצינו. "מה קרה?" שאלתי."

  רק אל תזוזי," אמר רוב מאוד בשקט.

  הרגשתי עיקצוצים בגופי, אבל לא ראיתי דבר. מתגובותיהם של רוב וביל ידעתי שמשהו קורה, ולכן עמדתי בשקט כפי שהתבקשתי. גם הפסקתי לצחוק.

  ביל ואני הרגשנו באותו הזמן שצורתה של ג'יין משתנה. תוך כדי דיבורה, הפך הסנטר שלה מרובע יותר על רקע השער השחור הארוך שלה. אפה התרחב. שפתיה נהיו כבדות, עבות ורחבות יותר וצווארה התעבה. גם ביל וגם אני לא הבחנו בשינוי בעיניה או במצחה.

  לבקשתנו, ג'יין נשארה בלא תזוזה. לא היה ספק במה שראינו. האפקט ארך לא יותר משתי דקות. החדר היה מואר היטב. נראה שהשינויים בתווי הפנים של ג'יין התרחשו במרחק של כשלושה ס"מ לפני צורתה הפיזית הממשית; הצורה החדשה נראתה כאילו תלויה על מסך שקוף במרחק הזה, מלפניה.כאשר התבוננתי בצורה החדשה יכולתי לראות מאחוריה - או דרכה - את צורתה המוכרת של ג'יין.

  בשלב זה רוב ביקש ממני לזוז כמה סנטימטרים קדימה. כך אמנם עשיתי, אך אז התפוגגה הדמות ונעלמה.

  המשכנו בישיבה, כאשר שאלות רבות מטרידות אותנו. ביל סיפר לנו שהוא עדיין חש בדמות הראשונה, לפעמים בעוצמה די חזקה. הוא צייר אותה פעמיים ועדיין המשיך לתקן את הרישומים שלו. לא אכלול פה את כל הישיבה, משום שהיא נמשכה כשלוש שעות. הקול הגברי שדיברתי בו המשיך לאורך כל הישיבה.

  כסת, הרמתי את הרישום השני של ביל ואמרתי, "תמונה זו מייצגת שינוי צורה חיצוני, כאשר מרק ניסה לבנות עותק מדויק של חומר שהוא חש בו ב חושיו הפנימיים, ובכך זהו שחזור של מה שאני."

  היא מייצגת את המראה שלובשות התכונות המסוימות שלי כאשר הן באות בקשר קרוב עם המישור הפיזי. זה לא אומר בהכרח שזהו המראה שלי גם במישורים אחרים. זהו הרישום הראשון של דמותי הנוכחית ואני די מחבב אותו."

  לא הייתי מופתע אם היו לכם תהיות בקשר לתפקיד שיש לסוגסטיה בסוג כזה של הדגמה. אולם ככלל, אין גוף פיזי שיכול להיבנות, ואין אירוע שיכול להתרחש, בלי עזרת סוגסטיה. אין פעולה או עצם חומרי אשר יכול להיתפס בלי ההסכמה והרצון הפנימיים. מאחורי כל פעולה וכל מבנה קיימת אכן סוגסטיה."

  סוגסטיה היא לא פחות ולא יותר מאשר הרצון וההסכמה הפנימיים להרשות את התרחשותה של פעולה מסוימת; הסכמה זו היא המניע אשר מפעיל את המנגנונים הלא-מודעים, המאפשרים לכם לבנות נתונים פנימיים במציאות הפיזית."

  האמירה, שהופעת דמותי בפתח נגרמה כתוצאה מסוגסטיה, היא לא יותר אמיתית ולא יותר שגויה מאשר האמירה, שהחדר הזה וכל מה שבו נגרמו כתוצאה מסוגסטיה... אתם תבינו בהמשך שזאת שגיאה לחשוב במושגים של יקום פיזי אחד. ברגע זה למשל, אתם קיימים בארבעה יקומים נפרדים..."

  ישיבה זו הממה אותי. היו לנו כל כך הרבה שאלות - לא ידענו מאיפה להתחיל. כיצד בדיוק אנו יוצרים מאורעות באמצעות אנרגיה הכרתית?

כיצד אנו יוצרים גופים או עצמים? כיצד אנו מסכימים על מה שאנו רואים?

  אני מביאה פה כמה קטעים מאוחרים יותר, המסבירים כיצד אנו משליכים את הרעיונות שלנו על אירועים ועל גופים. עלי גם להקדים ולומר, בשלב זה, שסת אומר כי טלפתיה מתרחשת באופן תמידי, והיא שמספקת את התקשורת הפנימית הנותנת גיבוי לכל הנתונים החושיים."

  העולם האובייקטיבי הינו התוצאה הסופית של פעולה פנימית. אתם אכן יכולים לתפעל את העולם האובייקטיבי מבפנים, שהרי זהו האמצעי וזוהי ההגדרה של תפעול [manipulation] אמיתי..."

  מחשבות ודימויים מקבלים צורה במציאות הפיזית והופכים לעובדה פיזית. הם מונעים באופן כימי. מחשבה הינה אנרגיה. היא מתחילה לייצר את עצמה באופן פיזי ברגע התהוותה."

  אנזימים מנטליים קשורים לבלוטת האיצטרובל. כפי שהם מוכרים לכם, ככימיקלים של הגוף, הם פיזיים, אולם הם גם משמשים אמצעי הדחף של אותה מחשבה-אנרגיה, ומכילים את כל הנתונים המוצפנים הדרושים לתרגום של כל מחשבה או דימוי לממשות פיזית. הם שגורמים לגוף ליצור מחדש את הדימוי הפנימי. אפשר לומר שהם הניצוצות היוזמים את ההתמרה הזו."

  הכימיקלים משתחררים דרך העור ומערכת הנקבוביות, בתצורה דמי-פיזית לא נראית אבל בהחלט מוגדרת. האינטנסיביות של המחשבה או הדימוי, קובעת במידה רבה את המיידיות של ההתגשמות הפיזית שלה. אין מסביבכם גוף או עצם אחד שלא יצרתם אותו. אין בדמותכם הפיזית דבר שלא עשיתם."

  המחשבה או הדימוי הראשוני קיימים בתוך המעטה המנטלי (כפי שהוסבר בישיבות קודמות). הדימוי הראשוני עדיין איננו פיזי. ואז הוא ניצת לתוך התגשמות פיזית באמצעות האנזימים המנטליים."

  זהו התהליך הכללי. יש לציין, אבל, שלא כל הדימויים או המחשבות מתגשמים באופן מלא, במונחים שלכם. אפשר שהאינטנסיביות שלהם חלשה מדי. התגובה הכימית מציתה מטענים חשמליים מסוימים, חלקם בתוך שכבות העור. ואז ישנן קרינות דרך העור לעולם החיצוני, המכילות הנחיות ומידע מוצפנים היטב."

  הסביבה הפיזית, אם כן, היא חלק מתוך עצמכם, כמו גופכם. שליטתכם עליה יעילה למדי, כי אתם יוצרים אותה כשם שאתם יוצרים את אצבעותיכם... גופים מורכבים מאותו הדמי-חומר אשר מוקרן החוצה מדמותכם הפיזית, בהבדל האחד, שהמאסה של המתח הגבוה שבה שונה. כאשר היא נבנתה במידה מספקת, אתם מכירים אותה כגוף. במאסה של מתחים נמוכים היא איננה גלויה ואיננה נתפסת על ידכם."

  לכל עצב וסיב בגוף ישנה תכלית פנימית שאיננה נראית לעין, המשמשת לקשר את העצמיות הפנימית עם המציאות הפיזית; זה מאפשר לעצמיות הפנימית ליצור את המציאות הפיזית. מבחינה מסוימת, הגוף והעצמים הפיזיים מתפרצים לכל עבר מתוך הגרעין הפנימי של העצמיות השלמה.""

  פעימות עצביות נעות החוצה מהגוף, באופן בלתי נראה, לאורך מסלולים עצביים, שאינם שונים בהרבה מאלה שדרכם הם עוברים בתוך הגוף. מסלולים אלה נושאים מחשבות טלפתיות, דחפים ותשוקות, שנעים החוצה מתוך כל עצמיות נתונה ומשנים את אופיים של אירועים הנראים אובייקטיביים...""

צורה די ממשית, מאורעות או גופים הם למעשה נקודות מיקוד, שבהן מותמרות פעימות נפשיות טעונות מאוד, למשהו שניתן לתפיסה פיזית: פריצה אל תוך החומר. חומר נוצר כאשר פעימות טעונות אלה מצטלבות או חופפות. הממשות מאחורי פיצוץ כזה לתוך חומר איננה תלויה בחומר עצמו. דגם זהה או כמעט זהה יכול להיווצר 'בכל זמן', שוב ושוב, אם קיימות הקואורדינטות המתאימות להפעלתו.""

  במערכת המציאות שלכם אתם לומדים מהי אנרגיה הכרתית (מנטלית), וכיצד להשתמש בה. אתם עושים זאת על ידי התמרה מתמדת של מחשבותיכם ורגשותיכם לצורה פיזית. אתם אמורים לקבל תמונה ברורה של ההתפתחות הפנימית שלכם, מתוך תפיסת הסביבה החיצונית. מה שנראה לכם כתפיסה, כאירוע אובייקטיבי וקונקרטי שאינו תלוי בכם, הוא לאמיתו של דבר ההתגשמות של הרגשות הפנימיים, האנרגיה והסביבה המנטלית שלכם עצמכם."