ההתנסויות שלאחר המוות לא ייראו לכם כה זרות וחסרות פשר, כאשר תכירו בכך שאתם מתנסים במצבים דומים מעשה שגרה בקיום הנוכחי שלכם.
במצבי שינה וחלימה אתם מעורבים באותם ממדי הקיום שבהם תחוו את התנסויות אחר המוות. אינכם זוכרים את החלק החשוב של הרפתקאות ליליות אלו, ולכן החלומות שאתם כן זוכרים נראים על פי רוב מבולבלים או מוזרים. זה כך, פשוט משום שבמצב התפתחותכם העכשווי אינכם מסוגלים לתמרן באופן מודע ביותר מאשר סביבה אחת.
אולם כאשר הגוף הפיסי ישן, אתם אכן מתקיימים במצב מודע, מלוכד, תכליתי ויצירתי, ואתם גם מעורבים ברבות מן הפעילויות שסיפרתי כי תתנסו בהן אחרי המוות. במצב זה אתם מפנים את עיקר המיקוד למימד שונה של פעילות, מימד שלמעשה פעלתם בו מאז ומתמיד.
עכשיו: כשם שאתם זוכרים את התנסויות התודעה הערה ומאחסנים חלקים גדולים מזיכרון זה כדי שישמש אתכם במפגשים הפיסיים היומיים, וכשם שמעיין זה של זיכרון מספק לכם תחושת רצף יומי, כך יש גם ברשותו של העצמי החולם מאגר זיכרון רחב. כשם שיש רצף בחייכם הערים, כך יש רצף גם בחיי השינה שלכם.
לכן יש בכם חלק שער לכל מפגש ולכל התנסות שהתרחשו בחלום. חלומות אינם הזייתיים יותר מאשר החיים הפיסיים. מנקודת מבטו של העצמי החולם, מי שחולם זה אתה, העצמי הפיסי הער: אתה הוא אותו החולם שעצמי החלום שולח להרפתקאותיו. החלומות שהוא חולם הם התנסויות היומיום שלך. ובכל זאת כאשר אתם מתבוננים בעצמי החולם, אתם עושים זאת בעין משוחדת ביותר, ומקבלים כמובן מאליו שה"מציאות" שלכם היא הממשית, והממשות שלו - אשליה.
אולם מציאותו קרובה מאוד להווייתכם. אם אינכם מוצאים לכידות במצב החלום, זה רק משום שהפנטתם את עצמכם להאמין שלא קיימת לכידות כזאת. אתם מנסים כמובן לתרגם את הרפתקאות הלילה למונחים פיסיים ולהתאים אותן למסגרת החשיבה המוגבלת שלכם שעל פי רוב מעוותת את טבע המציאות.
זה טבעי במידה מסוימת. יש סיבה לכך שאתם ממוקדים בחיי היומיום. אימצתם זאת כאתגר. אבל במסגרת זאת אתם גם אמורים לגדול ולהתפתח, להרחיב את גבולות התודעה שלכם. קשה מאוד להודות בכך שבמובנים רבים אתם יעילים ויצירתיים במצב השינה יותר מאשר במצב הערות, וזה עוד יותר מזעזע להודות בכך שגוף החלום יכול להמריא, להמרות את חוקי הזמן והמרחב. הרבה יותר קל להעמיד פנים שהתנסויות אלה סמליות ולא ממשיות, לפתח תיאוריות פסיכולוגיות מסובכות כדי להסביר תעופה בחלום.
העובדה הפשוטה היא, שכאשר אתם חולמים שאתם עפים, אתם אכן עפים על פי רוב. במצב החלום אתם פועלים בתנאים פחות או יותר זהים לתנאי התודעה שאינה ממוקדת במציאות הפיסית. לכן רבות מההתנסויות שלכם הן בדיוק אלה שתפגשו בהן לאחר המוות. אתם יכולים לדבר עם חברים או קרובים מתים, לשוב ולבקר חברים מהעבר, להלך ברחובות שהיו קיימים לפני חמישים שנה בזמן הפיסי, לגמוא מרחב בחלל בלי שזה יצרוך זמן, להיפגש עם מדריכים, לקבל שיעורים, ללמד, לבצע עבודה משמעותית, לפתור בעיות, להזות.
בחיים הפיסיים יש פער בין לידת רעיון לבין הבנייתו הפיסית. לא כך במציאות החלום. לכן הדרך הטובה ביותר להכיר מראש את המציאות של אחרי המוות לפני שהיא מתרחשת היא לחקור ולהבין את טבע עצמכם החולם. לא רבים האנשים שמוכנים להשקיע בכך זמן או אנרגיה.
אולם השיטות לכך קיימות, ואלו שאכן משתמשים בהן לא ימצאו את עצמם מנותקים, כאשר המיקוד המלא של תשומת לבם יופנה אחרי המוות למציאות החדשה.
ועכשיו, מכיוון שהזיכרון המודע שלכם קשור בקשר כה הדוק עם הכרת הגוף, אף שאתם עוזבים את הגוף כאשר הוא ישן, בדרך כלל אין התודעה הערה זוכרת זאת.
במצב השינה אתם זוכרים את כל מי שאי פעם פגשתם בחלום, אף שלא בהכרח פגשתם אותם בקיומכם הער. במצב השינה אפשר שלאורך שנים יהיו לכם מפגשים רצופים עם חברים-שותפים שעשויים להתגורר בחלק אחר של העולם ושיהיו זרים לכם לגמרי במצב הערות.
להרפתקאות החלום יש תכלית ומשמעות כמו לעיסוקי היומיום שלכם, וגם בהן אתם מממשים יעדים שונים. בהתנסות שלאחר המוות תמשיכו לעבוד על יעדים אלו. למעשה ניתן לומר שהחיוניות, העוצמה והיצירתיות המתגלות בקיום הפיסי נובעות ממימד החלום. ובמלים אחרות, במובנים רבים, אתם הנכם ההשלכה החומרית של העצמי החולם שלכם.
אולם גם העצמי החולם הוא אך צל של המציאות שלו עצמו, כי העצמי החולם הוא נקודת התייחסות פסיכולוגית, ובמונחים שלכם נקודת רצף, המאחדת את כל חלקי זהותכם. רק המפותחים ביותר ערים לטבעו העמוק של רצף זה. במלים אחרות, הוא מייצג פן אחד מאחד ורב עוצמה של הזהות כולה. ההתנסויות שלו עזות, וה"אישיות" שלו עשירה בתוכנה כמו האישיות הפיסית שאתם מכירים, ואולי אף עולה עליה.
דמיין לרגע שאתה ילד, ושאני מנסה להסביר לך כיצד ייראה העצמי הבוגר המפותח ביותר שלך, ובהסברי אני אומר שעצמי בוגר זה הוא כבר במידה מסוימת חלק ממך, התפתחות ישירה או השלכה, של מה שאתה. והילד אומר, "אבל מה יקרה לי? האם אני חייב למות כדי ליהפך לאותו חלק אחר? אני לא רוצה להשתנות. איך אוכל להיות אותו עצמי בוגר, שאינו מה שאני, בלי למות כמי שאני?"
מבחינה מסוימת אפשר לומר שאני נמצא באותו המקום כאשר אני מנסה להסביר לכם את טבע העצמי הפנימי, שכן על אף שאתם יכולים להתוודע אליו בחלומות, אינכם יכולים להעריך את מלוא בגרותו ויכולותיו; ויחד עם זאת יכולות אלה הן שלכם כשם שיכולות הבוגר היו פעם חלק רדום בתוך הילד.
במצב החלום אתם לומדים, בין השאר, לבנות את מציאות היומיום, בדיוק כשם שאחרי המוות אתם לומדים כיצד לבנות את תקופת החיים הפיסית הבאה שלכם. במשך החלום אתם פותרים בעיות; בחיי הערות אתם ערים במודע לשיטות שלמדתם בשינה. בחלומות אתם מציבים יעדים, כשם שאחרי המוות אתם מציבים את היעדים לתקופת קיום נוספת.
ועכשיו: מבנה פסיכולוגי לא קל להסביר במלים. רבים המונחים שמשתמשים בהם כדי להסביר את טבע האישיות כפי שהוא ידוע באופן כללי: איד, תת-מודע, אגו, סופר-אגו; כל אלו כדי להבחין בין הפעולות המשולבות המרכיבות את האישיות הפיסית. העצמי החולם אינו פחות מורכב. אתם יכולים לומר שחלקים מסוימים שלו עוסקים במציאות הפיסית, בהפעלה פיסית ובתכנון; חלקים אחרים שלו, בעלי רמות עמוקות יותר של יצירתיות והישג, מבטיחים הישרדות פיסית; חלקים ממנו עוסקים בתקשורת עם מרכיבים עוד יותר רחבים של האישיות שכרגע לא ידועים; ואחרים עוסקים בהתנסות ובקיום הרצוף של מה שאתם יכולים לכנות הנשמה או הישות האינדיבידואלית השלמה, העצמי הרב-ממדי האמיתי.
הנשמה היא שיוצרת את הבשר. קשה להניח שהיוצר מזלזל ביצירתו. הנשמה יוצרת את הבשר מתוך סיבה, ואת הקיום הפיסי מתוך סיבה, כך שאין זה צריך לגרום לכם לסלוד מהחיים הפיסיים, וגם לא להפחית מערכם של אותם עינוגים חושניים שאתם מוקפים בהם. חזקה על כל המסעות הפנימיים שיאפשרו לכם למצוא משמעות ויופי גדולים יותר בחיים כפי שאתם מכירים אותם עכשיו; אבל הנאה והתפתחות מלאות משמען גם להשתמש בכל יכולותיכם, לחקור את הממדים הפנימיים מתוך פליאה והתלהבות. לכן, עם ההבנה המתאימה, בהחלט אפשרי שתתוודעו כבר עכשיו אל הנופים והסביבות וההתנסויות של אחרי המוות. תגלו שהם עזים כמו כל מה שאתם מכירים עכשיו. חקירות אלה ישנו לחלוטין את מהות הדעות הקדומות הקודרות שלכם בנוגע לקיום שלאחר המוות. מאוד חשוב שתשתחררו מכמה שיותר דעות קדומות, כי אלה מעכבות את התקדמותכם.
ככלל, ככל שאתם מרוצים יותר ממציאותכם הפיסית, כך אתם נמצאים בעמדה נוחה יותר לבחון סביבות פנימיות אלו.
אם אתה רואה מסביבך רוע, ואם נראה לך שהוא עולה במשקלו על הטוב, סימן שאינך מוכן לכך. רצוי שלא תנסה לחקור הרפתקאות ליליות אלה כאשר אתה מדוכא, כי זה זמן שבו מצבך הנפשי מועד להתנסויות מדכאות, בין בערות ובין בשינה. אל לך לצאת לבדיקה כזאת אם אתה מקווה למצוא בהתנסות הפנימית תחליף להתנסות הפיסית.
אם תפיסותיך לגבי טוב ורע מחמירות ונוקשות, הרי שאין בידיך ההבנה הדרושה לתפעול מודע בתוך מימד אחר זה. במלים אחרות, עליך להיות גמיש עד כמה שאפשר, מנטלית, פסיכולוגית ורוחנית, פתוח לרעיונות חדשים, יצירתי, ולא תלוי מדי במוסדות או בדוגמות.
עליך להיות כשיר ובעל מבט אוהד. בו בזמן עליך לבטוח בסביבתך הפיסית כך שתהיה מסוגל להתמודד עם חייך כפי שהם. תהיה זקוק לכל משאביך. זוהי חקירה פעילה, זהו מאמץ פעיל. אין זאת התנתקות סבילה, ובוודאי שלא נסיגה מפוחדת.לקראת סופו של הספר מובאות שיטות עבודה לאלה מכם המעוניינים לבחון במודע את המצבים של אחר המוות, מתוך שליטה מסוימת בהתנסותכם ובהתקדמותכם. אולם כאן הייתי רוצה לתאר מצבים אלה קצת יותר לעומק.
בחיים הפיסיים אתם רואים את מה שאתם בוחרים לראות. מתוך שדה המציאות הנוכחי שלכם אתם תופסים נתונים מסוימים - נתונים שנבחרו בידיכם בקפידה בהתאמה לרעיונותיכם מהי מציאות. אתם אלה שמלכתחילה יוצרים את הנתונים.
אם אתם מאמינים שכל האנשים רעים, לא תוכלו להתנסות בטובו של האדם; תהיו אטומים לכך לחלוטין. גם האנשים תמיד יראו לכם את צידם הגרוע. באופן טלפתי תוודאו שהאחר לא יקבל אתכם ותשליכו עליו את חוסר הקבלה שלכם. מכאן שהתנסותכם ממלאת אחר ציפיותיכם.
אותו הדבר חל גם על ההתנסות שלאחר המוות, על התנסות החלום ועל כל מפגש חוץ-גופי. אם אתה רדוף על ידי רעיון הרוע, תפגוש במצבי רוע. אם אתה מאמין בשדים, חזקה עליך שתפגוש בהם. כאשר התודעה איננה מכוונת פיסית קיים חופש רב יותר. במצב זה מחשבות ורגשות נבנים למציאות ללא פער הזמן הפיסי. כך שאם אתה מאמין שתפגוש בשד, אתה אכן תיצור תצורת-מחשבה של שד, בלי להבין שזוהי היצירה שלך.
לכן אמרתי שאם אתה מוצא את עצמך מתרכז ברוע שבמציאות הפיסית, אינך מוכן למסע מחקר כזה. אפשר כמובן שבתנאים כאלה תפגוש גם בתצורת-מחשבה ששייכת למישהו אחר, אבל אם מלכתחילה אינך מאמין בשדים, תמיד תצליח להכיר את טיב התופעה ולא להיפגע.
אם זוהי אמנם תצורת-מחשבה שלך, אתה יכול ללמוד ממנה: אתה יכול לשאול את עצמך מה היא מייצגת, מהי הבעיה שהגשמת בתצורה זו. גם אחרי המוות אתה יכול להזות צורה כזאת, להשתמש בה כסמל ולהיכנס למעין מאבק רוחני שכמובן לא היה הכרחי אילו היית מבין יותר.
תמיד תפתרו את הרעיונות, הבעיות וההתלבטויות ברמת ההבנה שלכם.
המציאות של אחר המוות קיימת מסביבכם בכל, עכשיו. נקודה.
זה כאילו שהמצב הנוכחי שלכם על כל תופעותיו הפיסיות היה מושלך מתוככם החוצה, ויוצר סרט הנע ברצף, המאלץ אתכם לתפוס רק את אותם הדימויים שכלולים בו. אלה נראים כה ממשיים שאתם מוצאים את עצמכם מגיבים אליהם ללא הרף.
אבל דימויים אלה משמשים להסוות מציאויות תקפות אחרות הקיימות בו-זמנית; מציאויות אחרות אלה הן שמספקות לכם למעשה את הכוח והידע להפעיל את ההשלכות החומריות. בכל רגע הייתם יכולים לעבור ל"ניוטרל", אם לדבר בלשון ציורית, להפסיק את התנועה הגלויה לעין ולהפנות את תשומת לבכם למציאויות אלה.
קודם כל עליכם להכיר בכך שהן קיימות. בתור הכנה לשיטות עבודה שאתן לכם מאוחר יותר היה רצוי לשאול את עצמכם מדי פעם: "מהו זה שאני מודע לו עכשיו?" שאלו זאת כאשר אתם בעיניים פקוחות, ואחר כך בעיניים עצומות.
כאשר עיניכם פקוחות, אל תניחו כמובן מאליו שרק החפצים הנתפסים מידית הם שקיימים. התבוננו במקום שבו המרחב נראה ריק, והאזינו לדממה שבו. יש מבנים מולקולריים בכל מילימטר של מרחב ריק, אבל אימנתם את עצמכם לא לתפוס אותם. יש קולות אחרים, אבל התניתם את אוזניכם לא לשמוע אותם. אתם משתמשים בחושיכם הפנימיים כאשר אתם במצב החלום, ומתעלמים מהם כאשר אתם ערים.
החושים הפנימיים מוכשרים לתפוס נתונים שאינם פיסיים. הדימויים שאתם משליכים בתוך המציאות התלת-ממדית לא מוליכים אותם שולל. יחד עם זאת הם יכולים לתפוס גם חפצים פיסיים. חושיכם הפיסיים הם שלוחה של שיטות תפיסה פנימיות אלה. אלה החושים שאתם משתמשים בהם בהתנסויות החוץ-גופיות ועליהם תסתמכו לאחר המוות. הם פועלים ללא הרף מאחורי התודעה הערה הרגילה כך שאתם יכולים, עכשיו, לערוך היכרות עם טבע התפיסה לאחר המוות. נקודה.
במלים אחרות, הסביבה, התנאים ושיטות התפיסה לא יהיו זרים. אתם לא מושלכים לפתע לתוך הלא-ידוע; לא-ידוע זה הוא חלק מכם עכשיו. הוא היה חלק מכם לפני לידתכם הפיסית, וימשיך להיות חלק מכם אחרי המוות הפיסי. אולם רובו של מידע זה נמחק מתודעתכם במשך ההיסטוריה הפיסית. למין האנושי היו מושגים שונים בנוגע למציאות שלו, אבל נראה שבמאה האחרונה הוא הפנה להם עורף במתכוון. יש כמה סיבות לכך, ובהמשך ננסה לגעת באחדות מהן.
אם כן, במובנים רבים אתם "מתים" עכשיו - ולא פחות מתים משתהיו אי פעם.
בעודכם מנהלים את ענייני היומיום שלכם, מתחת לתודעה הערה הרגילה אתם ממשיכים להיות ממוקדים ללא הרף גם במציאויות אחרות, מגיבים לגירויים שהעצמי הפיסי המודע אינו ער להם, תופסים מצבים דרך החושים הפנימיים ומתנסים באירועים שאפילו אינם מתועדים במוח הפיסי. הקטע האחרון צריך להיות מודגש.
אחרי המוות אתם פשוט שבים וחוזרים להיות ערים לממדי פעילות אלה שאתם מתעלמים מהם כעת. עכשיו שולטת המציאות הפיסית. היא לא תשלוט לאחר המוות, אבל היא גם לא תאבד לכם; זיכרונותיכם, למשל, יישמרו. אתם פשוט תעזבו מסגרת מסוימת של התייחסות. בנסיבות מסוימות תהיו אף חופשיים לנצל את השנים שהוקצבו לחייכם האחרונים בדרכים שונות לפי בחירתכם.
למשל: דיברתי על כך שזמן אינו מורכב מסדרה של רגעים הבאים בזה אחר זה, אף שזו הדרך שבה אתם תופסים אותו עכשיו. אירועים אינם דברים שקורים לכם. אלה הם התנסויות מוגשמות שעוצבו בידיכם בהתאם לציפיותיכם ואמונותיכם. חלקים פנימיים של אישיותכם מכירים בכך כבר עכשיו. אחרי המוות לא תתמקדו עוד במופעים הפיסיים שמאמצים הזמן והאירועים, אף שאתם עשויים להשתמש בהם כאלמנטים כפי שצייר משתמש בצבעים שלו.
אפשר שמשך החיים שלך הוא שבעים ושבע שנים. אחרי המוות אתה עשוי, בנסיבות מסוימות ואם תבחר בכך, להתנסות באירועים מאותן שבעים ושבע שנים - לא בהכרח באותו רצף. אתה עשוי לשנות את האירועים. אתה יכול לתמרן באופן חופשי בתוך מימד הפעילות המסוים שייצג את שבעים ושבע השנים שלך.
אם אתה מגלה שהיו שגיאות חמורות בשיפוט, אתה יכול לתקן אותן. במלים אחרות, אתה יכול לשכלל את ההתנסות. אבל אינך יכול לשוב ולהיכנס לאותה מסגרת התייחסות כתודעה משתתפת מלאה. למשל, אינך יכול להשתתף במגמות ההיסטוריות של הזמן ולהצטרף למציאות הזיית ההמון שנוצרה עקב פעולות התודעה של עצמך ושל בני תקופתך.
אחדים בוחרים בתהליך הזה במקום לבחור בגלגול אחר או כהכנה לגלגול חדש. אלה הם בדרך כלל פרפקציוניסטים במהותם. הם חייבים לחזור וליצור. הם חייבים לתקן את שגיאותיהם. הם משתמשים בתקופת חייהם האחרונה כבד-ציור, ועל אותו 'בד' הם מנסים לצייר תמונה טובה יותר. זהו תרגיל מנטלי ונפשי שרבים בוחרים בו, הדורש ריכוז גדול, ואינו הזייתי יותר מכל מציאות.
אפשר שתרגישו כי אתם רוצים "לחיות מחדש" אפיזודות מסוימות של חייכם, כדי שתבינו אותם טוב יותר. התנסות חייכם היא שלכם.
תהליכים כאלה אינם זרים כמובן. בחיי היומיום אתם מדמיינים תכופות שאתם מתנהגים בצורה שונה מזו שהתנהגתם, או משחזרים אירועים בהכרתכם כדי להגיע להבנה טובה יותר שלהם. חייכם הם החוויה-התפיסה האישית שלכם, וכאשר עם המוות אתם מוציאים אותם מתוך הקשר הזמן הפיסי, אתם יכולים להתנסות בהם בדרכים רבות. זכרו שאירועים וחפצים אינם מוחלטים-קבועים אלא פלסטיים-משתנים. ניתן לשנות אירועים הן לפני התרחשותם והן אחריה. הם אף פעם לא יציבים או קבועים, אף שהם עשויים להיראות כך בתוך ההקשר של מציאות תלת-ממדית.
כל דבר שאתם מודעים לו בקיום התלת-ממדי אינו אלא השלכה של מציאות רחבה יותר לתוך אותו מימד. האירועים שאתם מודעים להם אינם אלא אותם רסיסי פעילויות החודרים אל התודעה הערה הנורמלית או נתפסים באמצעותה. החלקים האחרים של אירועים אלה מתבררים לכם, הן במצב החלימה והן במשך היום, מתחת לסף התודעה הערה.
אם רצונכם לדעת כיצד נראה המוות, היו מודעים לתודעה שלכם, כאשר היא מנותקת מפעילויות פיסיות. אז תגלו שהיא פעילה ביותר. בעזרת אימון מתאים תוכלו לגלות שתודעתכם הערה הנורמלית מוגבלת מאוד, והמצבים שפעם חשבתם כי הם מצבי מוות אינם אלא מצבי חיים.
המציאויות והקיומים האחרים שתוארו קודם קיימים במקביל לשלכם, ובמצב הערות אינכם מודעים להם. תכופות אתם יכולים לתפוס מצבים כאלה בחלומות, אבל אתם כורכים אותם באביזרי חלום משלכם, ובמקרים כאלה רק מעט מזה זכור לכם כאשר אתם מתעוררים.
באותו האופן ובעיצומם של חיי היומיום אתם מתקיימים גם בצד מה שנקרא רוחות [ghosts] ותופעות-רוח אחרות, ובאותה מידה אתם גם מופיעים לפני אחרים כרוחות, במיוחד כאשר אתם שולחים תצורות-מחשבה חזקות של עצמכם מתוך מצב השינה, או אפילו כאשר אתם יוצאים באופן לא-מודע מתוך גופכם הפיסי.
כמובן שכמספר האנשים כן סוגי הרוחות ותופעות-רוח. אפשר שהן ערות למצבן ואפשר שלא - בדיוק כמוכם. אולם עיקר ייחודן הוא בכך שהן לא ממוקדות במציאות הפיסית, לא מבחינת אישיותן ולא מבחינת צורתן. כמה מהרוחות הן תצורות-מחשבה שנשלחו על ידי אישויות העסוקות בהישרדות, והן נשלחות מתוך חרדה עמוקה ומתמשכת. הן מגלמות את אותה התנהגות כפייתית שבמקרים רבים ניתן למצוא בהתנסותכם הרגילה.
אותו המנגנון שגורם לאדם מופרע לבצע פעולה חוזרת ונשנית, כמו רחיצת ידיים מתמדת, גורם גם לסוג מסוים של רוח לחזור ולשוב ולחזור למקום מסוים. במקרים כאלה תכופות ההתנהגות מורכבת מפעילות שחוזרת ונשנית.
מסיבות שונות, אישיות כזאת לא למדה להטמיע את ההתנסויות שלה. מאפייני רוחות אלה מתאימים למאפייני האישיות המופרעת, אבל בהבדלים אחדים. התודעה המלאה אינה נוכחת. האישיות עצמה חווה את מה שנראה כסיוט או כסדרה של חלומות חוזרים ונשנים, שבמהלכם היא חוזרת לאותה סביבה פיסית. האישיות עצמה 'שלמה ובריאה', אבל חלקים מסוימים שלה מתמודדים עם בעיות שעוד לא נפתרו ומשחררים אנרגיה בדרך זו. הם כשלעצמם אינם מזיקים. רק פירושכם לפעולותיהם יכול לגרום לקשיים.
גם אתם, במהלך חייכם, עשויים לעתים להופיע כרוחות, ברמות מציאות אחרות, שם 'הופעתכם המדומה' משאירה את רישומה ויכולה אף להוות בסיס למיתולוגיות, גם בלי שתהיו מודעים לכך. פה דיברתי בהכללה. יש כמובן יוצאים מן הכלל שבהם הזיכרון נשמר. אולם ככלל, רוחות אינן ערות להשפעתן על אחרים, כפי שאתם אינכם ערים, כאשר אתם מופיעים באופן לא-מודע כרוחות בעולמות הזרים לכם לחלוטין.
הצירוף של מחשבה, רגש ותשוקה יוצר צורה; צורה זו בעלת אנרגיה, והיא עשויה מאנרגיה. היא תבטא את עצמה בכל הדרכים האפשריות לה. אתם מבחינים רק בהתגלמויות הפיסיות, אבל כפי שהוזכר קודם בספר זה, אתם שולחים צורות מדומות של עצמכם מתוך עצמכם ואינכם מודעים להן; וכל זה להבדיל ממסע או השלכה אסטרליים, שהם נושא מורכב הרבה יותר.
בצורתכם האסטרלית אתם מופיעים במציאויות שיחסית מתקדמות יותר משלכם. בדרך כלל קל להבחין בכם בגלל מצבכם המבולבל. אינכם יודעים כיצד לתמרן באותה מציאות. (בהומור: אינכם מכירים את מנהגי המקום).
אולם בין אם יש לכם צורה פיסית ובין אם לא, אם יש לכם רגשות או תחושות הם ילבשו צורה. להם יש ממשות. אם תחשבו על חפץ בכוונה מלאה הוא יופיע במקום כלשהו. אם תחשבו בכוונה מלאה על להיות במקום אחר, תושלך דמות מדומה שלכם החוצה מכם לאותו מקום, בין אם היא תיתפס ובין אם לאו, בין אם אתם מודעים לה או מודעים בתוכה ובין אם לאו. הדבר נכון גם לגבי אלה שעזבו את המערכת הפיסית.
כל הצורות האלה נקראות מבנים משניים, שכן ככלל תודעת האישיות השלמה לא שוכנת בהן. הן השלכות אוטומטיות.
ועכשיו, במבנים ראשוניים, תודעה מודעת וערה במלואה מאמצת לה צורה - לא הצורה הטבעית או המולדת שלה - ומשליכה אותה במודע בדרך כלל לתוך רמת מציאות אחרת. גם זה מבצע מורכב למדי, ורק לעתים רחוקות נעשה בו שימוש לצורכי תקשורת.
יש שיטות אחרות, קלות הרבה יותר. דיברתי על הדרך שבה נבנים דימויים מתוך שדה אנרגיה נתון. אתם תופסים רק את המבנים של עצמכם. לכן אם 'רוח' [ghost] רוצה להתקשר אתכם, היא יכולה לעשות זאת באמצעות טלפתיה, ואתם יכולים אז לבנות את הדמות המקבילה, אם רצונכם בכך. או אפשר שהיא תשלח לכם תצורת-מחשבה, כאשר היא מתקשרת אתכם טלפתית. החדרים שלכם מלאים עכשיו בתצורות-מחשבה שאינכם תופסים; ושוב, אתם עכשיו תופעת ' רוח' לא פחות מכפי שתהיו אחרי המוות. אתם פשוט לא מודעים לעובדה זו.
אתם מתעלמים משינויים מסוימים בטמפרטורה ומרחשי אוויר ומתייחסים אליהם כאל דמיון, כאשר הם בעצם מצביעים על תצורות-מחשבה כאלה. אתם מדחיקים תקשורות טלפתיות שלעתים קרובות מלוות תצורות כאלה, ודוחים כל רמז שמצביע על כך שמציאויות אחרות מתקיימות באופן תקף מאוד לצד המציאות שלכם, וכי בעיצומו של קיום אחד אתם מוקפים בראיות לא מוחשיות אבל תקפות לקיומים אחרים. עצם המלים 'חיים' ו'מוות' מאפשרות לכם להגביל את הבנתכם, להציב מחסומים במקום שמחסומים בעצם לא קיימים.
יש חברים וקרובים מתים שבאים לבקר אתכם, משליכים את עצמם מתוך מישור המציאות שלהם אל שלכם, אבל ככלל אינכם יכולים לתפוס את צורתם. עם זאת אין הם 'מתים' או דמויי-רוח יותר מכם, כאשר אתם משליכים את עצמכם לתוך המציאות שלהם, כפי שאתם עושים מתוך מצב השינה.
לעומת זאת, ככלל הם אכן יכולים לתפוס אתכם ולהבחין בכם במקרים כאלה. מה שאתם נוטים לשכוח הוא שיחידים אלה נמצאים ברמות שונות של התפתחות. אחדים מהם קשורים יותר מאחרים למערכת הפיסית. מה שיקבע אם תזכו לביקור כזה ממישהו הוא לא משך התקופה שבה היחיד היה מת, אלא עוצמת הקשר.
כפי שבמצב השינה אתם עשויים לעזור לאנשים זרים לגמרי שזה עתה מתו להסתגל לתנאים שלאחר המוות, אף שבבוקר אינכם זוכרים מכך דבר, כך עשויים אחרים, זרים לכם, לתקשר אתכם במהלך שנתכם, ואפילו להדריך אתכם דרך תקופות שונות בחייכם.
גם את תנאי החיים, כפי שאתם מכירים אותם, לא פשוט להסביר, קל וחומר קשה לדון במורכבויות שאינכם מודעים להן.
הנקודה המרכזית שאני רוצה להבהיר בפרק זה היא, שכבר עכשיו אתם מכירים את כל התנאים שתפגשו בהם אחרי המוות, ואתם במידה מסוימת יכולים גם להכיר אותם במודע.