הקטע הבא הינו אחד הקטעים האופייניים והבסיסיים בהם מסביר סת את מושג האלוהות:
" הוא אינו אנושי, למרות שהוא עבר דרך שלבים אנושיים; ופה המיתולוגיה הבודהיסטית היא שמתקרבת ביותר למציאות. הוא אינו יחיד אחד, כי אם גשטלט אנרגטי.אם אתם זוכרים את אשר אמרתי לגבי הדרך בה מתרחב היקום, שאין לו דבר וחצי דבר עם מרחב, אז אולי תוכלו לתפוס במעומעם את קיומה של פירמידה נפשית של תודעה הכרוכה במרכיביה, המתפשטת תדיר והיוצרת, בו זמנית ומיידית, יקומים ויחידים, שלהם ניתנים - באמצעות הסגולות של פרספקטיבה אישית - קיום בזמן, הבנה נפשית, אינטליגנציה ותקפות נצחית.
גשטלט נפשי זה, המוחלט, המתפשט תדיר והמיידי, שתוכלו לקרוא לו אלוהים אם תרצו, הוא כה בוטח בקיומו, עד שהוא יכול לפרק את עצמו תמיד ולבנות את עצמו מחדש.האנרגיה שלו לא תיאמן - היא באמת יוצרת את כל היקומים; ומכיוון שאנרגיה זאת קיימת בתוך ומאחורי כל היקומים, כל המערכות וכל השדות, היא בהחלט מודעת לכל גבעול עשב שנרמס, שהרי היא הינה כל גבעול עשב שנרמס.
... המטרה, בפשטותה, היא הוויה בניגוד ל חוסר הוויה. אני מספר לכם את מה שאני יודע, ויש הרבה שאיני יודע. אני יודע שיש לעזור האחד לשני, ושהתפתחות והתפשטות מסייעות להוויה. ועתה - וזה עשוי להישמע לכם כסתירה במושגים - ישנו חוסר הוויה. זה אינו מצב של לא כלום, זהו מצב בו אפשרויות והסתברויות ידועות וצפויות מראש, אבל דרך הביטוי שלהן חסומה. מצב כזה היה קיים בעבר הרחוק מאוד של ההיסטוריה, וקשה מאוד לזכור אותו. זה היה מצב של סבל וייסורים שבו כוחות היצירתיות והקיום היו ידועים, אולם הדרך להפיק אותם לא הייתה ידועה. זהו השעור שהיה על כל היש ללמוד, ושעור זה לא ניתן ללמד. אלה הם הייסורים שמתוכם נבעה היצירתיות הראשונה, והשתקפותה נראית לעין עד היום."
רק לעתים רחוקות משתמש סת במילה 'אלוהים', ולרוב כאשר הוא מדבר אל תלמידים שמורגלים לחשיבה במונחים תאולוגיים. בדרך כלל הוא מדבר על ' כל היש ' או על ' גשטלטים אנרגטיים ראשוניים '.
" אין מנוס מכך שחלק מדיון זה יהיה מעוות, משום שאני חייב להסביר זאת לכם במונחים של זמן כפי שאתם מבינים אותו. ולכן, כדי שתבינו זאת יותר נכון, אדבר על איזשהו עבר המרוחק במידה שקשה לתארו, ואשר בו התרחשו האירועים הבאים. כל היש זוכר עדיין את אותו המצב, והזיכרון הזה משמש לו - במונחים שלכם - כדחף תמידי בכיוון של יצירתיות מחודשת. הזכרונות של אותו מצב קיימים, אם כן, בכל עצמיות, כחלק מ כל היש. זאת הסיבה לכך שהתודעה הזעירה ביותר מחוננת בדחפים של הישרדות, של שינוי, של התפתחות ושל יצירתיות. לא די בכך ש כל היש , כגשטלט תודעה ראשוני, משתוקק לקיום נוסף, אלא כל אחד מחלקיו נושא גם הוא את נחישות הדעת הזאת.
אולם, הייסורים עצמם שימשו כאמצעי, והייסורים עצמם שימשו כדחף, חזק דיו, כך ש כל היש יזם מתוך עצמו את האמצעים ל היות. אם - וזה אינו אפשרי - כל החלקים, מלבד היחידות הזעירות ביותר של כל היש, היו מושמדים, היה כל היש ממשיך להיות, שהרי בתוך החלק הזעיר ביותר מתקיים הידע המולד של השלם. מכאן, ש כל היש מגן על עצמו, על מה שיצר, יוצר וייצור.
כאשר אני מדבר על כל היש, חייבים אתם להבין את עמדתי בתוכו. כל היש אינו יודע כל יש אחר. זה אינו אומר שאין אחרים. כל היש אינו יודע האם קיימים גשטלטים נפשיים אחרים כמו שלו. ואם הם קיימים, הוא אינו מודע להם. הוא מחפש ללא הרף. הוא יודע שמשהו אחר היה קיים לפני הדילמה הראשונית שלו, כאשר לא יכול היה לבטא את עצמו. אפשר אם כן להניח, שהוא התפתח כל כך מזמן, במונחים שלכם, ששכח את מקורו, ששכח שהתפתח מ ראשון אחר, אשר במונחים שלכם מזמן כבר הלך לדרכו. כך שיש תשובות שאינני יכול לתת לכם, כי הן אינן ידועות בשום מקום במערכת שבה אנו קיימים. אנו כן יודעים שבתוך המערכת הזאת של כל היש , הבריאה נמשכת, והתפתחויות לעולם אינן נעצרות. אנו יכולים להסיק מכך שאותו הדבר קורה ברבדים אחרים שאנו איננו מודעים אליהם.
המצב הראשוני של חיפוש מתוך ייסורים אחר דרך ביטוי, ייצג אולי את חבלי הלידה של כל היש כפי שאנו מכירים אותו. דמיין, אם כן, שבתוכך היה טמון הידע של כל יצירות האמנות של העולם, שהן פעמו בתוכך כמציאויות, אבל לא היה לך לא מכשור פיזי וגם לא הידע כיצד לממש אותן; טרם היו סלעים, פיגמנטים או מקורות לאלה, וכל גופך יקד וכאב בכמיהה ליצור אותם. זה אולי יתן לך, כאמן (זה הופנה לרוב) מושג, בקנה מידה קטן באופן אינפיניטסימלי, על הייסורים והדחפים שהורגשו. תשוקה, רצון וציפיה, מושלים בכל פעולה והם מהווים את הבסיס לכל מציאות. בתוך כל היש היו קיימים, לכן, הרצון, התשוקה והציפיה ליצירה, לפני כל ממשות אחרת. העוצמה והחיוניות של התשוקות והציפיות הפכו אחר כך, במונחים שלכם, כה קשים מנשוא, עד ש כל היש נאלץ לגלות את האמצעים להפקתם.
" במילים אחרות, כל היש היה קיים במצב של הוויה, אבל ללא האמצעים למצוא דרכי ביטוי להוויה שלו. זה היה מצב הייסורים שעליו דיברתי. מצד שני, ספק אם ללא אותה 'תקופה' של כמיהה מרוכזת, יכול היה כל היש לרכז אנרגיה במידה מספקת בכדי ליצור את המציאויות אשר התקיימו בתוכו כהסתברויות מושהות. הייסורים והתשוקה לברוא ייצגו את ההוכחה שלו לקיומו. הרגשות, במילים אחרות, היו הוכחה מספקת ל כל היש כי הוא ישנו.
בתחילה, במונחים שלכם, התקיימה כל המציאות המסתברת כחלומות מעורפלים בתוך התודעה של כל היש. מאוחר יותר, הפך הטבע הלא ספציפי של 'חלומות' אלה ברור יותר ועז יותר. החלומות החלו להתאבחן זה מזה עד שהם הסבו אל עצמם את תשומת ליבו של כל היש. ואז כל היש החל להעניק יתר תשומת לב לחלומותיו שלו עצמו, מתוך סקרנות וכמיהה. הוא העניק להם במכוון פירוט גובר והולך, והשתוקק לכיוון של השונות הזאת, ולמד לאהוב את זה אשר עדיין לא היה נפרד ממנו. הוא העניק תודעה ודמיון לאישויות אשר נמצאו עדיין רק בתוך חלומותיו. גם הן כמהו להתממש.
היחידים הפוטנציאליים, ניחנו אם כן, במונחים שלכם, בתודעה, עוד לפני ההתחלה, או לפני כל התחלה שאתם מכירים. הם זעקו להשתחרר לתוך ממשות, וכל היש, מתוך חמלה שלא תתואר, חיפש בתוך עצמו את הדרך לכך. מתוך הדמיון העצום שלו, הבין את הריבוי הקוסמי של תודעה אשר לא הייתה יכולה להתרחש בתוך המסגרת הקיימת. הייתה נחוצה התממשות בכדי להעניק להסתברויות אלה חיים משלהן. כל היש ראה אם כן את האין-סוף של יחידים מודעים אפשריים, וחזה מראש את כל ההתפתחויות האפשריות, אולם הם היו נעולים בתוכו עד אשר מצא לכך את האמצעים.
במונחים שלכם הייתה זו דילמה קוסמית ראשונית, שבה הוא נאבק, עד כי כל אשר היה מצא עצמו כרוך ועטוף לגמרי בתוך אותה בעיה קוסמית. אם לא היה פותר אותה, היה כל היש עומד בפני טירוף, ואז הייתה משתררת מציאות ללא סיבה ויקום שיצא מכלל שליטה. הלחץ נבע משני מקורות. מהעצמויות היחידניות המודעות אך עדיין מסתברות, אשר מצאו עצמן קיימות בחלומה של האלוהות, ומהאלוהות אשר כמהה לשחרר אותן. מצד שני ניתן לומר שהלחץ היה קיים פשוט מצידה של האלוהות, מאחר והבריאה הייתה קיימת בתוך החלום שלה; אולם בגשטלטים פירמידליים ראשוניים אלה שוכנים כוחות כה עצומים, שאפילו לחלומות שלהם ישנה חיוניות וחיים משל עצמם.
זוהי אם כן הדילמה של כל גשטלט פירמידלי ראשוני: הוא בורא מציאות. הוא גם הכיר בתוך כל תודעה את הכוח הגלום העצום שהיה קיים בה. ואז מצא את האמצעים. הוא חייב לשחרר את היצורים וההסתברויות מתוך חלומו.בעשותו כך הוא יעניק להם ממשות. אולם פירוש הדבר גם ש'יאבד' חלק מהתודעה שלו, כי זהו אותו חלק שבו היו כבולים. היה עליו לשחררם. כל זמן שחשב על יחידים אלה כעל ברואיו, הוא החזיק אותם כחלק מעצמו וסירב להעניק להם ממשות. לשחרר אותם משמעו היה 'לאבד' את אותו החלק של עצמו שברא אותם. כבר אז יכול היה אך בקושי להתמודד עם הריבוי העצום של ההסתברויות שהחלו לעלות מתוך כל תודעה נפרדת. הוא שיחרר אם כן את אותו החלק של עצמו, מתוך אהבה וגעגועים, והם היו חופשיים. האנרגיה הנפשית התפוצצה בהבזק של בריאה.
בפעולת היצירה הזאת 'איבד', אם כן, כל היש חלק מעצמו. כל היש אוהב את כל אשר יצר, עד לאחרון שבהם, שהרי הוא מכיר ביקרות ובייחודיות של כל תודעה, אשר הושגה בקשיים, מתוך מצב כזה ובמחיר כזה. הוא שש וחוגג לכל התפתחות המושגת על ידי כל תודעה, ולפעולה היצירתית הקלה ביותר של כל אחד מברואיו, שהרי זהו ניצחון נוסף לעומת אותו המצב הראשוני. הוא העניק, מתוך עצמו ומכוח אותו מצב, חיים לאין-סוף אפשרויות. מתוך ייסוריו מצא דרך, באמצעות הביטוי, לפרוץ קדימה בחופשיות, ובכך העניק קיום לתודעה היחידנית. לכן צהלתו מוצדקת. אולם כל היחידים זוכרים את מקורם וחולמים עתה על כל היש , כפי ש כל היש חלם פעם עליהם. והם כמהים לעבר אותו המקור העצום... וכמהים לשחרר אותו, להוציא אותו לחופשי ולהעניק לו ממשות דרך היצירות שלהם.
הכוח המניע הוא עדיין כל היש, אולם אינדיבידואליות אינה אשליה. באותה הדרך ממש ומאותן הסיבות, אתם מעניקים חופש לרסיסי האישיות שבתוך החלומות שלכם. זאת גם הסיבה שבעטיה אתם יוצרים, ובתוך כל אחד מכם שמור הזיכרון של אותם ייסורים קדומים - אותו הדחף ליצור ולשחרר כל תודעה מסתברת להתממשותה.
נשלחתי בכדי לסייע לכם, ואף אחרים נשלחו במשך מאות שנות קיומכם, שהרי ככל שאתם מתפתחים, אתם יוצרים ממדים חדשים, ו אתם תסייעו לאחרים. קשרים אלה ביניכם לבין כל היש לעולם לא יינתקו, ותודעתו היא כה רגישה וממוקדת, עד כי תשומת ליבו מכוונת במיטב אהבתו של בורא לכל תודעה. "
רצוי לקרוא ישיבה זו פעמים אחדות, כדי שמשמעויותיה תתבהרנה כל צורכן, היות ויש בה משמעויות שאינן ברורות ממבט ראשון.
במילים אחרות, מסגרת המציאות, לפי סת, כוללת הרבה מעבר לגלגולים ולהתפתחות במסגרת המציאות הפיזית שאנו מכירים. יש לנו ישיבות רבות העוסקות בטבע של מציאויות אחרות, וישיבות העוסקות ב'קוסמולוגיה', שלא ניתן לכלול אותן בספר זה בגלל מגבלות מקום. אחת מהנקודות החשובות, לדעתי, היא שהאלוהות עצמה איננה סטטית. קטעים שלמים ונרחבים של ה חומר של סת דנים בהרכב ובפוטנציאל של תודעה, כפי שהיא מתגלה במולקולות, באדם ובגשטלטים פירמידליים אנרגטיים. כל אלה שזורים אינטימית בתוך מרקם קוסמולוגי של פעילות. אולם, כפי שסת אומר, "גם גשטלט פירמידלי כולל זה אינו סטטי. רוב המושגים שלכם על האלוהות מתייחסים לאלוהים סטטי, ובזה טמון הקושי התאולוגי העיקרי שלכם. ההכרה וההתנסות של גשטלט זה משתנים וצומחים ללא הרף. אין אלוהות סטטית. ברגע בו אתם אומרים, 'זהו אלוהים', הרי שאלוהים הוא כבר משהו שונה לגמרי. ואני משתמש במונח 'אלוהים' לצורך ההפשטה בלבד."
" כל החלקים של כל היש משתנים ללא הרף - נפרשים ומתקפלים . כל היש בבקשו לדעת את עצמו, יוצר ללא הרף גרסאות שונות של עצמו. פעולה זאת של חיפוש עצמי היא פעולה יצירתית והיא למעשה הגרעין של כל פעולה. יישויות, מהיותן פעולה, נעות ומשתנות תמיד. אין שרירותיות בגבולותיהן. כמה אישויות עשויות להוות חלק מתוך יותר מאשר יישות אחת. כמו דגים, הן עשויות לשחות בנחלים שונים. בחובן טמונה הידיעה של כל מערכות היחסים שלהן. כל אישיות יכולה להיהפך ליישות בזכות עצמה. כרוכה בכך ידיעה מפותחת מאוד של השימוש באנרגיה ובעוצמות השונות שלה. כשם שיש כושר תנועה לאטומים כך יש כושר תנועה למבנים פסיכולוגיים.
התודעה, המבקשת לדעת את עצמה, מתוך כך יודעת אותך. אתה, כתודעה, מבקש לדעת את עצמך ונעשה מודע לעצמיות שלך כחלק אינדיבידואלי ונפרד של כל היש. לא זו בלבד שאתה שואב מהאנרגיה הכללית הזאת, אלא שאתה עושה זאת באופן אוטומטי, שהרי הקיום שלך תלוי בו. "
" במונחי הנצרות לא קיים אלוהים אישי," אומר סת, "ואולם, האמת היא שיש לכם גישה לחלק של כל היש. החלק אשר מכוונן אליכם ישירות... קיים חלק של כל היש המכוון והממוקד בתוך כל יחיד, השוכן בתוך כל תודעה. כל תודעה, אם כן, נשמרת מתוך אהבה ומוגנת באופן אינדיבידואלי. חלק זה של התודעה הכללית קיים בתוככם באופן אינדיבידואלי. אישיותו של אלוהים, נתפסת בדרך כלל כמושג חד-ממדי המבוסס על היידע הפסיכולוגי המצומצם של האדם את עצמו. מה שאתם מעדיפים לחשוב עליו כעל אלוהים, שוב, הינו בעצם גשטלט אנרגטי או תודעה פירמידלית. הוא מודע לעצמו בהיותו, למשל, אתה, ג'וסף. הוא מודע לעצמו כזרע הזעיר ביותר... חלק זה של כל היש המודע לעצמו כ'אתה' - והממוקד בקיום שלך, הוא זה שניתן לקרוא לו לעזרה בשעת הצורך.
חלק זה גם מודע לעצמו כמשהו רחב יותר 'ממך'. אם כן, אותו החלק היודע את עצמו כ'אתה', וגם כיותר מ'אתה', הוא הינו האלוהים האישי. ושוב, גשטלט זה, החלק הזה של כל היש , הממוקד בקיום שלך, לו ניתן לקרוא לעזרה בשעת הצורך. תפילה מכילה בתוכה את התשובה לעצמה, גם אם אין אב-אלוהים רחום בעל שיער לבן שישמע אותה, הרי שקיימת האנרגיה הראשונית המתפשטת תמיד, היוצרת את כל מה שיש ושכל יצור אנוש מהווה חלק ממנה. גשטלט נפשי זה יכול להישמע לכם לא אישי, אבל כיצד זה ייתכן כאשר האנרגיה שלו מרכיבה את מה שהינך ? אם תעדיפו לקרוא לגשטלט נפשי עליון זה - אלוהים, אז אל לכם להפוך אותו אובייקטיבי, שהרי הוא מהווה את גרעין התאים שלכם ואינטימי יותר מהנשימה שלכם."
בישיבה אחרת הסביר זאת סת כדלקמן: "אתם שותפים לבריאה. מה שאתם מכנים אלוהים הוא הסך הכל של כל התודעה, ואולם השלם הינו יותר מסכום חלקיו. אלוהים הוא יותר מסכום כל האישויות, ובכל זאת כל האישויות מהוות את מה שהינו. הבריאה ממשיכה ללא הרף. קיים בתוככם כוח שידע כיצד לצמוח מעובר לאדם בוגר. כוח זה הינו חלק מהיידע המולד שבתוך כל תודעה, והינו חלק מהאלוהות שבתוככם. האחריות על חייכם ועל עולמכם היא בהחלט שלכם. היא לא נכפתה עליכם על ידי איזשהו גורם חיצוני. אתם יוצרים את החלומות שלכם, ואתם יוצרים את המציאות הפיזית שלכם. העולם הוא מה שהינכם. הוא הינו ההתגשמות הפיזית של העצמויות הפנימיות שיצרו אותו."
אבל אם לא ניתן להתייחס לאלוהים כאל משהו אובייקטיבי - מה לגבי המושיע (ישו?) סת אומר שהוא לא היה קיים כדמות היסטורית אחת. "כאשר גזע האדם נמצא במיצר העמוק ביותר ועומד בפני הבעיות הקשות ביותר, הוא יעורר ויעלה מישהו כמו המושיע. גזע האדם יחפש, ולמעשה יפיק מתוך עצמו את אותן האישויות הנחוצות כדי לחזקו...
" היו אלה שלושה אנשים אשר סיפור חייהם השתבש בתיעוד ההיסטורי והתמזג, ושההיסטוריה המשותפת שלהם נודעה לאחר מכן כחיי ישו... כל אחד מהם חונן בכישורים רוחניים מפותחים, ידע על תפקידו וקיבל אותו ברצון. השלושה היו חלקים של יישות אחת, אשר בכך זכתה בקיום פיזי בזמן. אולם הם לא נולדו באותו תאריך. ישנן סיבות לכך שהיישות לא חזרה בדמות אדם אחד. ראשית, התודעה המלאה של היישות הינה בעלת עוצמה גדולה מדי עבור כלי פיזי אחד. שנית, היישות היוותה סביבות ביטוי מגוונות יותר ממה שאחרת היו עומדות לרשותה. היישות נולדה תחילה כג'והן [יוחנן] המטביל, ולאחר מכן נולדה לתוך שתי דמויות אחרות. אחת מהן הכילה את האישיות של ישו הנוצרי אשר רוב הסיפורים מתייחסים אליה... על האישיות האחרת אספר בזמן מאוחר יותר. הייתה קיימת תקשורת מתמדת בין שלושת החלקים של היישות האחת, למרות שהם נולדו ונקברו בתאריכים שונים. גזע האדם קרא לאישויות אלה מתוך המאגר הנפשי שלו עצמו, ממצבור התודעה האישית שעמד לרשותו."
לאחר הרצחו של מרטין לותר קינג, הבן, היו תלמידי כיתתי מזועזעים, וכמו שעשו אז כפי הנראה רבים ברחבי המדינה ורבים ברחבי העולם, התחלנו לדון במשמעות האלימות. בעיצומו של הדיון הופיע סת : "ניתנה לכם בחירה חופשית. טבועים בתוככם דפוסי יסוד; אתם יודעים מה עליכם להשיג כיחידים, כעם, כגזע וכמין. אתם יכולים לבחור להתעלם מדפוסים. ועתה: בהשתמשכם בבחירה החופשית, הפכתם את המציאות הפיזית למשהו שונה למדי מייעודה. הרשיתם לאגו להגיע להתפתחות יתר ולהתמחות יתר. במובנים רבים אתם קיימים בחלום. הפכתם את החלום לעז ולחי מדי. היה עליכם לפתור בעיות ומשימות שלכם, אולם הייתם אמורים להיות מודעים תמיד למציאות הפנימית שלכם ולקיומכם הלא פיזי. במובנים רבים איבדתם קשר עם זה. ההתמקדות שלכם במציאות הפיזית הפכה חזקה כל כך שהיום הינה המציאות היחידה שאתם מכירים.
כאשר אתם הורגים אדם, אתם מאמינים שהרגתם אותו לנצח. רצח, אם כך, הוא פשע, ועליכם לטפל בו - משום שיצרתם אותו. אולם במונחים אלה המוות אינו קיים.בשחר המציאות הפיזית, בשחר שלפני תחילת ההיסטוריה, ידע האדם שמוות הינו אך שינוי צורה. אין אלוהים שיצר פשע או רצח, ואין אלוהים שיצר צער או כאב... ושוב, משום שאתם מאמינים שאתם יכולים לרצוח אדם ולקטוע את תודעתו לנצח, הרי שרצח קיים בתוך המציאות שלכם ויש לטפל בו... הרוצח של ד"ר קינג מאמין שמחק תודעה חיה עד סוף כל הימים... אולם, למזלכם, שגיאותיכם וטעויותיכם אינן ממשיות ואינן משפיעות על המציאות, כי הרי ד"ר קינג עדיין חי."
כיתתי אמנם קטנה, אולם מגוון הגילים בה גדול, בין 16 ל-60. ערב אחד נערך דיון על מהומות סטודנטים. קרל וסו, שניהם בשנות העשרים המוקדמות שלהם. שניהם מאמינים בחוסר אלימות ובשלום. המבוגרים יותר החלו להתלונן במרירות על המפגינים, עד שסו אמרה מתוך להט מסוים: "הנה, גם אני מתנגדת לאלימות. אבל לפעמים היא מוצדקת "
לפני שהספיקה לסיים את המשפט, סת קטע אותה. כולם הופתעו. בלהט הוויכוח נשכחו לרגע סת והעל-חושי. עכשיו רעם קולו של סת. "לעולם אין הצדקה לאלימות. אין הצדקה לשנאה. אין הצדקה לרצח. אלה המרשים לעצמם להתעסק באלימות, מכל סיבה שהיא, משתנים בעצמם וטוהר התכלית שלהם נפגם. אמרתי לכם שאם מצב העולם אינו מוצא חן בעיניכם, את עצמכם עליכם לשנות, כפרטים וככלל. זוהי הדרך היחידה שבה יכול להתרחש שינוי." פה סת פנה לקרל ואמר, "אם הדור שלכם או כל דור אחר יחולל אמנם שינוי, זוהי הדרך היחידה שבה זה ייעשה. מה שאני אומר לכם נאמר כבר לפניי, במשך מאות בשנים. בכם תלוי (בפנותו לקרל ולסו) באם תשמעו או לא.
זאת טעות לקלל פרח וזאת טעות לקלל בן אדם. זאת טעות לא להתייחס לאיזשהו אדם בכבוד הראוי, וזאת טעות להקניט אדם. עליכם לכבד את עצמכם ולראות בתוך עצמכם את הרוח של החיוניות הנצחית. אם אינכם עושים זאת, כי אז אתם הורסים את מה שאתם נוגעים בו. ועליכם לכבד גם כל אדם אחר, משום שבו קיים ניצוץ החיוניות הנצחית. כאשר אתם מקללים אחר, אתם מקללים את עצמכם, והקללה חוזרת אליכם. כאשר אתם אלימים, האלימות חוזרת... אני דובר אליכם משום שבידיכם ההזדמנות (לשפר את תנאי העולם) ומשום שזהו הזמן. אל תידרדרו לדרכים הישנות שיובילו אתכם בדיוק לתוך אותו עולם ממנו אתם פוחדים.
כאשר כל אדם צעיר ימאן לצאת למלחמה, אז תזכו בשלום. כל עוד אתם נלחמים לשם רווח וחמדנות, לא יהיה שלום. כל עוד אפילו אדם אחד מבצע פעולה אלימה למען השלום, תהיה לכם מלחמה. לרוע המזל, קשה לדמיין מצב שבו כל האנשים הצעירים בכל המדינות יסרבו לצאת למלחמה באותו הזמן. ולכן, עליכם לטפל באלימות שהאלימות חוללה. אפשר שיגיע הזמן לכך במשך מאה השנים הבאות. זכרו, אתם לא מגינים על שום רעיון באמצעות אלימות. אין אדם ששונא ושהשנאה שלו איננה מוקרנת החוצה ונעשית פיזית. ואין אדם שאוהב ושהאהבה שלו אינה מוקרנת החוצה ונעשית פיזית."