יום 9: שחרות - א י ל ת

מסלול

שחרות – עפ"י שביל ישראל באופניים, נחל מלחן, באר מלחן, נחל מתק, הר ברך, נחל עתק, נחל רחם, באר אורה, גבעות צפרה, נחל עמרם, נחל שחורת, הר שחמון, סינגלים - אילת

מרחק 82 ק"מ, טיפוס 987 מ'

קישור למסלול בעמוד ענן (קובצי GPX ו-WayPoints להורדה בתחתית הדף)

חווית היום התשיעי וה א ח ר ו ן

השכמנו מוקדם מהרגיל מלאי התרגשות לפני היום האחרון במסע.

ארגנו את הציוד והצידה שהתמעטה אך מלאנו כמות מים גדולה מהרגיל שלוש שקיות מים (8 ליטר) ועוד בקבוק על האופניים.

את הרכיבה התחלנו כמתוכנן בחושך לאור פנסים. יצאנו מחניון והצטלמנו ליד השלט המציין את תחילתו של שביל ישראל לאופניים במקטע שחרות תמנע. אנו חיברנו את שני הקטעים היחידים בשביל שחרות - תמנע 55ק"מ ותמנע - אילת 35ק"מ לרכיבת יום בת 80ק"מ (עשרה ק"מ נופלים מאחר ולא הצטרכנו להיכנס ולצאת מתמנע. ליד השלט קצת נבהלנו, הקטע הראשון מגדר כקטע רכיבה של 13 שעות ושמונה ליטרים מים. מובן היה לנו שמשהו לא בסדר, והיינו תקווה שלא אנחנו...

איל ליד השלט בשחרות - תחילת השביל

התחלנו את הרכיבה בסינגל לאור פנסים. הדבר נשמע מסוכן אך התוואי המעולה, אור הפנס ורכיבה במעטפת וצרו חיבור מדהים וכייפי.

ואחר פחות מרבע שעה כבר עלה האור והרכיבה הפכה יותר ברורה.

בהמשך הרכיבה לאורך סינגל מושקע ואיכותי הרכיבה לבעלי ניסיון מהווה חוויה נהדרת ומרנינה.

היכן שנדרש הסינגל נחצב בצלע ההר, במקום אחר היכן שיש זרימת מים בוואדיון יצרו תוואי חוצה מלוחות אבן מקומית ובנקודות של מורד תלול או על שפת תהום שילטו איסור רכיבה ואף יצרו מחסום.

כל הכבוד ליזמים והמבצעים - הלוואי וכך יראה כל השביל מהרמה ועד אילת.

יש לציין כי את הקטעים ה"מסוכנים" חלקנו רכב כך שניתן להגדיר את השביל רכיב ב100%.

בהמשך לאורך השביל ישנם סימונים ייחודיים לשביל רובם ברורים אך במספר מקומות נוצר ספק מפני שהשילוט לא כיסה את כל הנקודות הבעייתיות. לצערנו לא טרחנו לסמן\לזכור אותן (אחת ליד פינת הגדר של עובדה). במקרים כאלו עשינו שימוש בGPS שהיה טעון בהקלטת המסלול ה"רשמית".

איל בסינגל בירידה

נועם בסינגל בירידה

הסינגל ממרום הרכס (לחץ להגדלה)

לאחר הניתוק מעובדה השביל מוביל לוואדי מלחן וממנו להר ברך ונחל עתק עם הנופים המדהימים.

הנוף בזריחה בקרבת שחרות

עמוד סימון המופיע אחת להרבה קילומטרים ומראה כמה ק"מ מהשביל עברו.

המצוק בנחל עתק (לחץ להגדלה)

מנחל עתק ירדנו עד לבסיס הגדנ"ע הנטוש בבאר אורה לארוחת צהריים אחרונה. הבסיס הנטוש צובט בלב הידיעה על ההיסטוריה של רבים כולל איל. אנו מתמקמים בצילו של עץ לארוחת צהריים אחרונה. לאור החשש מהמסלול בהמשך ולמרות כמות המים הרבה שנשארה עצרנו ג'יפ אשר חצה את המתחם. נהג הג'יפ המסיע מטיילים בתשלום מיד זיהה את הרמת את היד ופנה לכיווננו, כשנפגשנו אמר שהוא כבר מנוסה עם רוכבים והיה ברור לו שאנו מבקשים עזרה. מיד מילה מים בכלינו ואף שלף בקבוק קרח אותו חתכנו ודחפנו לשקית השתייה. את ההזדמנות ניצלנו לתמונה משותפת.

בבאר אורה הנטושה

בבאר אורה נגמר הקטע הדהים של השביל והתחיל שלב מתיש שבחלקו בלתי מעניין.

הרכיבה בין כביש הערבה וההרים הייתה חמה וקצת חד גונית, הגענו לנחל עמרם ומשם לקניון שחורת (לא לבלבל עם שחרות). חלקים מתוואי זה היו מדודשים עד כדי צורך לעבור לצעידה, ממש לא מה שציפינו לקילומטרים האחרונים. מה שחיזק אותנו היא העובדה שכל פדל מקרב אותנו במידה רבה לאילת.

בקטע האחרון בו רוכבים מעל אילת המסלול סוטה לאזור סינגלים שחלקם אף עוברים במרחק אפסי משפת המתלול וניתן לראות את אילת פרוסה למטה.

מראה אילת מאחד הסינגלים על שפת הרכס

לאחר מספר פיתולים בסינגלים חוזרים לשביל המוליך במורד לאילת. לשמחתנו פגשנו בחור צעיר אשר דחף את אופניו במעלה בדרך להתפרע באזור. הזדמנות לצילום משותף מעל אילת.

תמונה משותפת בירידה האחרונה הגולשת לאילת

לאחר הצילום גלשנו בירידה לעיר וויתרנו על נקודת הסיום הרשמית. את הסיום בחרנו לעשות בטיילת אותה חרשנו בעבר עם המשפחה ובנות הזוג בחופשות חסרות מעש.

הרכיבה בטיילת חוויה מיוחדת, הרגע סיימת בהצלחה מסע חוצה ישראל שלא רבים עשו כמותו ואתה סובל מעיפות, מטונף, לבוש ועמוס כהלכה ומסביבך כולם בנופש שהגיעו לאילת ללא מאמץ. הלב מלא גאווה וסיפוק.

כבר בדרך צלצלנו לאגד והזמנו כרטיסים חזרה לתל-אביב (75 ש"ח) כך שעמדו לרשותנו קצת יותר משלוש שעות, רכבנו לאורך הטיילת לצילום על הגשר המתרומם.

תמונה מחויבת המציאות על הגשר

מרחק מצטבר לאורך תשעת ימי הרכיבה

אחרי הגשר התיישבנו באחת המסעדות לארוחה אשר התמהמה ועד שסיימנו כבר היינו צריכים להתרחץ ולהחליף בגדים.

לשם כך ניצלנו את מקלחות החוף ואת החושך להסרת הבגדים לחלוטים לצורך החלפתם.

מקלחת בחוף הים

נקיים ומצוחצחים טפסנו בחזרה לכיוון התחנה מרכזית שם שמנו את האופניים בתא המטען והתיישבנו לנסיעה לתל-אביב שם יאסוף אותנו תום הבן של איל. אל תל-אביב הגענו באחת בלילה, עם הפריקה של האופניים והרכבת הגלגל הופתענו לגלות שדווקא כעת נשבר החיבור המאיר בציר הקדמי באופניים של איל. המזל שניתן לרכב כך ויצאנו רכובים מהתחנה ועד נקודת המפגש עם תום.

העמסת האופניים באגד תל-אביב

שעה שתיים בלילה חזרנו לצור יגאל. הכל רדום סביב.

פרקנו את איל ואופניו ונפרדנו בהתרגשות בטרם נסע נועם לביתו.

נועם: לפני שישה ימים יצאתי בשקט שלא להעיר השכם בבוקר ועכשיו אני מוצא עצמי חוזר כפי שיצאתי בשקט שלא להעיר באמצע הלילה, את המשפחה אפגוש בבוקר.

תם המסע אשר נזרע לפני מספר חודשים ונרקם עד תחילתו.

חוויה נהדרת של חלום, רכיבה, אתגר וחברות.

צריך למצוא חוויה אחרת לשנה הבאה, אולי להסתפק ברכיבת יום של כל ים אל י-ם.

עוד נראה...