סדר הלימוד בליל היארצייט

(לְשֵׁם יִחוּד קֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא וּשְׁכִינְתֵּיה, בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ וּרְחִימוּ וּדְחִילוּ, לְיַחֲדָא שֵׁם יוֹ"ד וְהֵ"א בְּוָא"ו וְהֵ"א בְּיִחוּדָא שְׁלִים, בְּשֵׁם כָּל־יִשְׂרָאֵל) הִנֵּה אָנֹכִי מוּכָן (אֲנַחְנוּ מוּכָנִים) לִלְמֹד תּוֹרָה וְסִתְרֵי תּוֹרָה וּמִשְׁנָה (לְתַקֵּן אֶת שָׁרְשָׁם בְּמָקוֹם עֶלְיוֹן), וַאֲנִי מְכַוֵּן לְזַכּוֹת בְּלִמּוּד זֶה לְנֶפֶשׁ רוּחַ נְשָׁמָה שֶׁל

לזכר: (עַבְדְּךָ) (אָבִי) ... בֶּן ... אֲשֶׁר נִפְטַר

לנקבה: (אֲמָתְךָ) (אִמִּי) ... בַּת ... אֲשֶׁר נִפְטְרָה

מֵהָעוֹלָם הַזֶּה כְּהַיּוֹם הַזֶּה שֶׁהוּא יוֹם ... לְחֹדֶשׁ ... בִּרְצוֹן אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ.

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁבִּזְכוּת תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְסוֹדוֹתֶיהָ תִּתְמַלֵּא רַחֲמִים עַל נֶפֶשׁ רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶׁל

לזכר: (עַבְדְּךָ) (אָבִי) ... בֶּן ...

לנקבה: (אֲמָתְךָ) (אִמִּי) ... בַּת ...

וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת לֵאוֹר בְּאוֹר הַחַיִּים, בָּרְכֵם טַהֲרֵם רַחֲמֵי צִדְקָתֶךָ תָּמִיד גָּמְלֵם (בט"ר צת"ג), יִ֭רְוְיֻן מִדֶּ֣שֶׁן בֵּיתֶ֑ךָ וְנַ֖חַל עֲדָנֶ֣יךָ תַשְׁקֵֽם. וּתְבַטֵּל כֹּחַ כָּל־הַמְּקַטְרְגִים וְתִסְתֹּם פֶּה כָּל־הַמַּשְׂטִינִים וְתַגְבִּיר חֲסָדֶיךָ עַל מִדַּת הַדִּין וְיִתְמַתְּקוּ הַגְּבוּרוֹת הַקָּשׁוֹת עַל יְדֵי פֶּלֶא הָעֶלְיוֹן אֲשֶׁר הוּא חֲסָדִים גְּדוֹלִים וְרַחֲמִים גְּמוּרִים. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝יָ֗ צוּרִ֥י וְגֹֽאֲלִֽי׃

לאחר פטירתו של אדם כשדנין אותו לגיהנם, קורא לכל שבט ושבט שיצילהו ואין עונה, וכשקורא לְאשר משיב "קראת משנה מימיך"? אם אומר לו הן, מיד מוציא אותו מגיהנם בזכות המשנה. וזה שאמר הכתוב מֵֽאָשֵׁ֖ר שְׁמֵנָ֣ה לַחְמ֑וֹ, אותיות "משנה", וְה֥וּא יִתֵּ֖ן מַֽעֲדַנֵּי־מֶֽלֶךְ עדן של מעלה. כ"כ הרחיד"א בשם הגדולים מערכת ספרים. והוסיף וכתב במורה באצבע סימן ב אותיות מא-מג וז"ל:

יזהר לקבוע לימודו בלילה במשניות או בזוהר או שְׁנֵיהֶ֥ם כְּאֶחָ֖ד טוֹבִֽים. משנה אותיות נשמה.

וכשקורא סדר זרעים יכוין לתקן אשר פגם במאכלות אסורות ובברכות לבטלה וכיוצא.

וכשקורא סדר מועד יכוין לתקן אשר חטא בחילול שבת ויום טוב.

וכשקורא סדר נשים יכוין לתקן מה שפגם בעריות ושבועות ונדרים.

וכשקורא סדר נזיקין יכוין לתקן מה שחטא לה' במה שהזיק לחבירו כי ההזק עצמו בעי לשלומי.

וכשקורא סדר קדשים יכוין לתקן נשמתו הקדושה אשר הוציאה לחולין ואשר לא נזהר בשחיטה ובדיקה ולחיוב כרת ולתפלות בלי כונה.

וכשקורא סדר טהרות יכוין לתקן מה שפגם בנדה וקרי ונטילת ידים.

לימוד המשנה בקול רם ובנחת-רוח בשפה ברורה אין ערוך אליו. ואמרו רז"ל שאשר בן יעקב אבינו עליו השלום עומד בפתח גהינם ולכל הלומד משנה מצילו וזהו שאמר הכתוב מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָ"ה אותיות משנה.

לפחות בקריאת המשנה ישתדל להבין פירוש התיבות אף שלא יבין פירוש הענין באמת שאם לא יבין אף התיבות יש מי שכתב דאינו נחשב לימוד כלל. עכ"ל.

נבחרו דווקא פרקי המשנה שלא מוזכרת בהם מחלוקת (כגון: "דברי רבי יהודה", "רבי יוסי אומר" וכדומה) שזה מעין הלכה פסוקה המוסכמת על דעת כולם, ויש בה נחת רוח לנשמה. כמו שמצינו בלימוד הזוהר הקדוש שהוא בלי מחלוקת ולימודו מועיל לנשמה [תשובה מהגרב"צ מוצפי שליט"א].

לפני לימוד המשנה נוהגים לומר:

כָּל־יִשְרָאֵל יֵש לָהֵם חֶלֶק לְעוֹלָם הַבָּא שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַמֵּךְ֙ כֻּלָּ֣ם צַדִּיקִ֔ים לְעוֹלָ֖ם יִ֣ירְשׁוּ אָ֑רֶץ נֵ֧צֶר מַטָּעַ֛י מַֽעֲשֵׂ֥ה יָדַ֖י לְהִתְפָּאֵֽר׃

מסכת מעשר שני פרק א

מסכת יבמות פרק ט

מסכת שבועות פרק ח

מסכת זבחים פרק ה: איזהו מקומן של זבחים

מסכת מעילה פרק ב

מסכת נגעים פרק ג

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים הקהל אמן ויכוונו אמת וכיה"ר)

בְעָלְמָֽא דִּי בְרָא כִרְעוּתֵהּ, וְיַמְלִיךְ מַלְכוּתֵהּ, וְיַצְמַח פֻּרְקָנֵהּ, וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ. (אמן)

בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָּא. יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. (אמן)

לְעֵלָּא מִן כָּל־בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחֱמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָֽא, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן)

עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל־תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן, דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא, די בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְכָל־אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה, לָנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו, הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן. (אמן)

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתַינוּ שֶׁתַּעֲשֶׂה לְמַעַן שִׁמְךָ הַגָּדוֹל הָרָמוּז בַּפָּסוּק יְיָ֤ אֲדֹנֵ֗ינוּ מָֽה־אַדִּ֣יר שִׁ֭מְךָ בְּכָל־הָאָ֑רֶץ,

וּלְמַעַן זְכוּת אַבְרָהָם אוֹהֲבֶךָ, הָאָחוּז בְּמִדַּת הַחֶסֶד,

וּלְמַעַן זְכוּת יִצְחָק עֲקֵדֶךָ, הָאָחוּז בְּמִדַּת הַגְּבוּרָה,

וּלְמַעַן זְכוּת יַעֲקֹב תְּמִימֶךָ, הָאָחוּז בְּמִדַּת הַתִּפְאֶרֶת,

וּלְמַעַן זְכוּת מֹשֶׁה נְבִיאֶךָ, הָאָחוּז בְּמִדַּת הַנֶּצַח,

וּלְמַעַן זְכוּת אַהֲרֹן כֹּהֲנֶךָ, הָאָחוּז בְּמִדַּת הַהוֹד,

וּלְמַעַן זְכוּת יוֹסֵף צַדִּיקְֶךָ, הָאָחוּז בְּמִדַּת הַיְּסוֹד,

וּלְמַעַן זְכוּת דָּוִד מְשִׁיחֶךָ, הָאָחוּז בְּמִדַּת הַמַּלְכוּת,

וְתָחוּס וְתַחְמֹל וּתְרַחֵם וְתַשְׁפִּיעַ שֶׁפַע רַב וְתָאִיר אוֹר גָּדוֹל לְנֶפֶשׁ רוּחַ וְנָשְׁמָה שֶׁל

לזכר: (עַבְדְּךָ) (אָבִי) ... בֶּן ...

לנקבה: (אֲמָתְךָ) (אִמִּי) ... בַּת ...

וְתָאִיר לָהֶם* בְּפָנִים מְאִירוֹת בְּאוֹר פְּנֵי מֶלֶךְ חַיִּים.

* נכתב בלשון רבים והכוונה היא לנר"ן של הנפטר. כנלע"ד.

וּלְמַעַן תּוֹרָתְךָ הַקְּדוֹשָׁה וְשֵׁמוֹת הַקֹּדֵשׁ הָרְמוּזִים בְּכָל־מַה-שֶּׁקָּרִינוּ הַיּוֹם, וּלְמַעַן הַקָּדִישִים שֶׁאָמַרְנוּ הַיּוֹם תְּבַטֵּל כָּל־הַמְקַטְרְגִים וְהַמַּשְטִינִים וְיַעַמְדוּ מְלִיצֵי יֹשֵׁר עַל נְפָשׁוֹת רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת שֶׁל הַצַּדִּיקִים אֲשֶׁר מִן אֲצִילוּת בְּרִיאָה יְצִירָה עֲשִיָה, וְכָל־מַלְאָכֶיךָ מַלְאָכֵי הַשָּׁרֵת, לְהַמְלִיץ טוֹב עַל נֶפֶשׁ רוּחַ וְנָשְׁמָה שֶׁל

לזכר: (עַבְדְּךָ) (אָבִי) ... בֶּן ...

לנקבה: (אֲמָתְךָ) (אִמִּי) ... בַּת ...

וּתְשַׁכְּנֵם בְּמִשְׁכְּנוֹת מִבְטָחִים בִּמְנוּחַת שָׁלוֹם הַשְקֵט וָבֶטַח, וִימַשֵּׁךְ לָהֶם אוֹר הַחַיִּים וְטוּב הָעֶלְיוֹן מִן שֶׁמֶן הָעֶלְיוֹן הַנִּמְשָׁךְ וְאֵינוֹ נִפְסָק לְעוֹלָם, וְהוּא בְּתוֹךְ חָכְמָה הָעֶלְיוֹנָה, וְהוּא מַבּוּעַ וּמְקוֹר הַחַיִּים לְהוֹצִיא חַיִּים לָאִילָן הָעֶלְיוֹן וּלְהָאִיר הַנֵּרוֹת כַּכָּתוּב כִּֽי־עִ֭מְּךָ מְק֣וֹר חַיִּ֑ים בְּ֝אֽוֹרְךָ֗ נִרְאֶה־אֽוֹר, וְיִתְעוֹרְרוּ רַחֲמִים דְּעַתִּיק דְּעַתִּיקִין אֲשֶׁר הֵם נִקְרָאִים רַחֲמִים גְּדוֹלִים כַּכָּתוּב וּבְרַֽחֲמִ֥ים גְּדֹלִ֖ים אֲקַבְּצֵֽךְ, רַחֲמִים דְּעַתִּיק יוֹמִין, יְיָ֗ פָּֽעָלְךָ֙ בְּקֶ֤רֶב שָׁנִים֙ חַיֵּ֔יהוּ בְּקֶ֥רֶב שָׁנִ֖ים תּוֹדִ֑יעַ בְּרֹ֖גֶז רַחֵ֥ם תִּזְכּֽוֹר, וְהוּא חֶסֶד עֶלְיוֹן שֶׁל עַתִּיק יוֹמִין, אֲשֶׁר בּוֹ מִתְעוֹרְרִים הָרַחֲמִים לַכֹּל.

אֵל מָלֵא רַחֲמִים, הַגְדֵּל חַסְדְּךָ עַל נַפְשׁוֹת רוּחוֹת וּנְשָׁמוֹת שֶׁל

לזכר: (עַבְדְּךָ) (אָבִי) ... בֶּן ...

לנקבה: (אֲמָתְךָ) (אִמִּי) ... בַּת ...

וְיַעֲלֶה וְיָבֹא, וְיַגִּיעַ וְיֵרָאֶה וְיֵרָצֶה וְיִשָּׁמַע, וְיִפָּקֵד וְיִזָּכֵר, זִכְרוֹנָם לְפָנֶיךָ לְטוֹבָה וְלִבְרָכָה, לְחֵן לְחֶסֶד וּלְרַחֲמִים וּלְשָׁלוֹם. וּבְרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים –

תַּגְדִּיל חַסְדְּךָ עֲלֵיהֶם,

וְתַמְתִּיק גְּבוּרָתְךָ עֲלֵיהֶם,

וּתְפָאֵר תִּפְאַרְתְּךָ עֲלֵיהֶם,

וְתַנְעִים נִצְחֲךָ עֲלֵיהֶם,

וְתִפְרֹשׂ הוֹדְךָ וַהֲדָרְךָ עֲלֵיהֶם,

וְתָאִיר בְּרִית שְׁלוֹמְךָ עֲלֵיהֶם,

וּתְגַלֶּה מַלְכוּתְךָ עֲלֵיהֶם,

וְתוֹשִׁיבֵם בְּסֵתֶר עֶלְיוֹן וּבְצֵל שַׁדַּי יִתְלוֹנָנוּ, וּלְקֵץ הַיָּמִין תַּעֲמִידֵם, וּמִנַּחַל עֲדָנֶיךָ תַשְׁקֵם, וּבִצְרוֹר הַחַיִּים תִּצְרֹר נִשְׁמָתָם, וְתָשִׂים כָּבוֹד מְנוּחָתָם, וּתְלַוֶּה אֲלֵיהֶם הַשָּׁלוֹם, וְתִפְתַּח לָהֶם –

שַׁעֲרֵי אוֹר שִׁבְעַת הַיָּמִים,

שַׁעֲרֵי בְּאֵר מַיִם חַיִּים,

שַׁעֲרֵי גְּמִילוּת חֲסָדִים טוֹבִים,

שַׁעֲרֵי דְרוֹר,

שַׁעֲרֵי הֵיכָלוֹת עֶלְיוֹנִים,

שַׁעֲרֵי וַעַד טוֹב,

שַׁעֲרֵי זֹהַר הָרָקִיעַ,

שַׁעֲרֵי חֲדָרִים מְלֵאִים כָּל-הוֹן יָקָר וְנָעִים,

שַׁעֲרֵי טוֹבָה,

שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַיִם הָעֶלְיוֹנָה,

שַׁעֲרֵי כָּבוֹד,

שַׁעֲרֵי לִבּוּן ,

שַׁעֲרֵי מְקוֹר חַיִּים,

שַׁעֲרֵי נְהַר שָׁלוֹם,

שַׁעֲרֵי סֻכָּה הָעֶלְיוֹנָה,

שַׁעֲרֵי עֵץ חַיִּים,

שַׁעֲרֵי פָּנִים מְאִירוֹת,

שַׁעֲרֵי צְרוֹר הַחַיִּים,

שַׁעֲרֵי קְרוּן פָּנִים,

שַׁעֲרֵי רָצוֹן,

שַׁעֲרֵי שְׁבִיל הָעֶלְיוֹן,

שַׁעֲרֵי תִּקְוָה טוֹבָה.

וּתְקַיֵּם בָּהֶם מִקְרָא שֶׁכָּתוּב וְנָֽחֲךָ֣ יְיָ֮ תָּמִיד֒ וְהִשְׂבִּ֤יעַ בְּצַחְצָחוֹת֙ נַפְשֶׁ֔ךָ וְעַצְמֹתֶ֖יךָ יַֽחֲלִ֑יץ וְהָיִ֨יתָ֙ כְּגַ֣ן רָוֶ֔ה וּכְמוֹצָ֣א מַ֔יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְכַזְּב֖וּ מֵימָֽיו. יִ֥הְיֽוּ לְרָצ֨וֹן ׀ אִמְרֵי־פִ֡י וְהֶגְי֣וֹן לִבִּ֣י לְפָנֶ֑יךָ יְ֝יָ֗ צוּרִ֥י וְגֹֽאֲלִֽי.

ואומרים השכבה

מקום המנוחה של הנפש מכנה (אותה) הכתוב בשם משכב וכמ"ש יעקב אע"ה ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם ופירשו רז"ל ושכבתי – במקום מנוחת הנשמות. וכן הכתוב בישעיה סי' נ"ז אמר יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו. ולכן בקשת הרחמים בעד הנפש קורין אותה בשם השכבה, כי ע"י בקשה זו תשכב הנפש במקום מנוחתה. ואפילו נפש צדיק ג"כ יש לה תמיד עילוי אחר עילוי, ומקום עילוי השני נקרא מקום מנוחתה לגבי עילוי הראשון הקודם, וכן על זה הדרך, וכ"ש וכ"ש שיש נפש רוח ונשמה שלא עצרו כח לבא אל מקום מנוחתם עדיין, שאין התפלה מועלת להם שישכבו במקום מנוחתם, ולכן דרך כלל קורין לבקשת רחמים של נפש הנפטר בשם השכבה [שו"ת רב פעלים חלק ד – אורח חיים סימן לה].

יש נוהגים לפני ההשכבה לומר:

ט֥וֹב שֵׁ֖ם מִשֶּׁ֣מֶן ט֑וֹב וְי֣וֹם הַמָּ֔וֶת מִיּ֖וֹם הִוָּֽלְדֽוֹ׃ ס֥וֹף דָּבָ֖ר הַכֹּ֣ל נִשְׁמָ֑ע אֶת־הָֽאֱלֹהִ֤ים יְרָא֙ וְאֶת־מִצְו͏ֹתָ֣יו שְׁמ֔וֹר כִּי־זֶ֖ה כָּל־הָֽאָדָֽם׃ יַעְלְז֣וּ חֲסִידִ֣ים בְּכָב֑וֹד יְ֝רַנְּנ֗וּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָֽם׃

הַמְרַחֵם עַל כָּל־בְּרִיֹותָיו, הוּא יָחוּס וְיַחְמֹל וִירַחֵם, עַל נֶפֶש רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶל (עַבְדְּךָ) (אָבִי) ... בֶּן ... רוּחַ יְיָ תְּנִיחֶנּוּ בְּגַן עֵדֶן, (וְיִלָּוֶה אֵלָיו הַשָּלוֹם וְעַל מִשְכָּבוֹ יִהְיֶה שָלוֹם כְּדִכְתִיב יָב֣וֹא שָׁל֔וֹם יָנ֖וּחוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם הֹלֵ֖ךְ נְכֹחֽוֹ), הוּא וְכָל־בְּנֵי יִשְרָאֵל הַשּוֹכְבִים עִמּוֹ בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן.

יש נוהגים לפני ההשכבה לומר:

אֵֽשֶׁת־חַ֭יִל מִ֣י יִמְצָ֑א וְרָחֹ֖ק מִפְּנִינִ֣ים מִכְרָֽהּ׃ שֶׁ֣קֶר הַ֭חֵן וְהֶ֣בֶל הַיֹּ֑פִי אִשָּׁ֥ה יִרְאַת־יְ֝יָ֗ הִ֣יא תִתְהַלָּֽל׃ תְּנוּ־לָ֭הּ מִפְּרִ֣י יָדֶ֑יהָ וִיהַֽלְל֖וּהָ בַשְּׁעָרִ֣ים מַֽעֲשֶֽׂיהָ׃

הַמְרַחֵם עַל כָּל־בְּרִיּוֹתָיו, הוּא יָחוּס וְיַחְמֹל וִירַחֵם, עַל נֶפֶש רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶל (אֲמָתְךָ) (אִמִּי) ... בַּת ... רוּחַ יְיָ תְּנִיחֶנָּה בְּגַן עֵדֶן, (וְיִלָּוֶה אֵלָיהָ הַשָּלוֹם וְעַל מִשְכָּבָהּ יִהְיֶה שָלוֹם כְּדִכְתִיב: יָב֣וֹא שָׁל֔וֹם יָנ֖וּחוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם הֹלֵ֖ךְ נְכֹחֽוֹ), הִיא וְכָל־בְּנוֹת יִשְרָאֵל הַשּוֹכְבוֹת עִמָּהּ בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת, וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן.