השכבה לאיש

מקום המנוחה של הנפש מכנה (אותה) הכתוב בשם משכב וכמ"ש יעקב אע"ה ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקבורתם ופירשו רז"ל ושכבתי – במקום מנוחת הנשמות. וכן הכתוב בישעיה סי' נ"ז אמר יבא שלום ינוחו על משכבותם הולך נכוחו. ולכן בקשת הרחמים בעד הנפש קורין אותה בשם השכבה, כי ע"י בקשה זו תשכב הנפש במקום מנוחתה. ואפילו נפש צדיק ג"כ יש לה תמיד עילוי אחר עילוי, ומקום עילוי השני נקרא מקום מנוחתה לגבי עילוי הראשון הקודם, וכן על זה הדרך, וכ"ש וכ"ש שיש נפש רוח ונשמה שלא עצרו כח לבא אל מקום מנוחתם עדיין, שאין התפלה מועלת להם שישכבו במקום מנוחתם, ולכן דרך כלל קורין לבקשת רחמים של נפש הנפטר בשם השכבה [שו"ת רב פעלים חלק ד – אורח חיים סימן לה]

יש נוהגים לפני ההשכבה לומר:

ט֥וֹב שֵׁ֖ם מִשֶּׁ֣מֶן ט֑וֹב וְי֣וֹם הַמָּ֔וֶת מִיּ֖וֹם הִוָּֽלְדֽוֹ׃ ס֥וֹף דָּבָ֖ר הַכֹּ֣ל נִשְׁמָ֑ע אֶת־הָֽאֱלֹהִ֤ים יְרָא֙ וְאֶת־מִצְו͏ֹתָ֣יו שְׁמ֔וֹר כִּי־זֶ֖ה כָּל־הָֽאָדָֽם׃ יַעְלְז֣וּ חֲסִידִ֣ים בְּכָב֑וֹד יְ֝רַנְּנ֗וּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָֽם׃

הַמְרַחֵם עַל כָּל־בְּרִיֹותָיו, הוּא יָחוּס וְיַחְמֹל וִירַחֵם, עַל נֶפֶש רוּחַ וּנְשָׁמָה שֶל (עַבְדְּךָ) (אָבִי) ... בֶּן ... רוּחַ יְיָ תְּנִיחֶנּוּ בְּגַן עֵדֶן, (וְיִלָּוֶה אֵלָיו הַשָּלוֹם וְעַל מִשְכָּבוֹ יִהְיֶה שָלוֹם כְּדִכְתִיב: יָב֣וֹא שָׁל֔וֹם יָנ֖וּחוּ עַל־מִשְׁכְּבוֹתָ֑ם הֹלֵ֖ךְ נְכֹחֽוֹ), הוּא וְכָל־בְּנֵי יִשְרָאֵל הַשּוֹכְבִים עִמּוֹ בִּכְלַל הָרַחֲמִים וְהַסְּלִיחוֹת וְכֵן יְהִי רָצוֹן וְנֹאמַר אָמֵן.