בענין הקדיש שאומרים היתומים לפי דברי האר"י ז"ל הוא דוקא קדיש בתרא שאומרים קודם עלינו לשבח הוא מועיל לנשמת המת שכתב בשער הכונות בדרוש הקדיש וז"ל אמנם קדיש בתרא אינו מכלל הקדישים לפי שכבר עלו כל העולמות, אמנם זה הקדיש נקרא קדיש יתמא ר"ל קדיש שאומרים אותו היתומים, והענין הוא שהקדיש הזה הוא בעולם העשיה שהם בחוש המיתה כדי להעלות כל הנשמות והנפשות בסוד תחיית המתים וע"כ אומרים אותו היתומים על מיתת אב ואם וכו' (ועיין מש"ל אות א' בשם תו"ח) ונלע"ד ששמעתי ממורי ז"ל שטוב לומר הקדיש הזה על מיתת אביו ואמו כל השנה כולה אפילו בשבתות וימים טובים לפי שאין הטעם כפי מה שחושבים המון העם שמועיל להציל נפש המת מדינא של גהינם לבד כי הנה עוד יש תועלת א' והוא להכניסו לגץ עדן ולהעלותו ממדריגה למדריגה וכפי זה גם בשבתות וי"ט יש לאומרו. ואני ראיתי למורי ז"ל שהיה אומר קדיש בתרא בכל שנה ישנה ביום שמת בו אביו בג' תפלות עכ"ל. נמצא לפי דברי הרב ז"ל דקדיש המועיל לנשמת המת הוא דוקא קדיש בתרא. ופה עיר קדשינו ירושלים ת"ו יש נוהגים לומר היתומים גם קדיש שקודם הודו וקדיש שקודם קוה ושאר כל הקדישים אומרם החזן לבדו ונ"ל הטעם שנהגו לומר גם שני קדישים אלו מפני שהם בחינת עליית עולם העשייה שהיא בחינת נפש בעולם היצירה ואפשר שתועיל ג"כ לנפש הנפטר:

נוהגים כשאירע יום פטירת אביו או אמו באמצע השבוע להתחיל לומר קדיש מערבית של שבת שלפני אותו שבוע כמ"ש השלמי צבור דף ק"ץ ע"ב ואע"ג דהאר"י ז"ל לא היה נוהג לומר קדיש כ"א באותו היום שמת בו אביו כמש"ל אות ך' נ"ל הטעם מפני שכתב הרב ז"ל בשער המצוות פרשת ויחי וז"ל: ענין הנשמה שאמרו רז"ל כל שנים עשר חדש נשמתו עולה ויורדת ולאחר י"ב חדש עולה ואינה יורדת. שמעתי משמו של מורי זלה"ה בשבוע האחרונה של הי"ב חדש אעפ"י שהאדם נפטר באמצע השבוע בימי החול ואז הוא תשלום הי"ב חודש עכ"ז בשבת שלפני אותה השבוע אז עולה ואינה יורדת ואעפ"י שעדיין חסרים כמה ימים מהשבוע להשלים הי"ב חודש לפי שביום השבת כל הנשמות עולות בגן עדן העליון כנודע אפילו בתוך הי"ב וכיוון שעלה שוב לא ירד בשביל אותם השלושה או הארבעה ימים החסרים מחשבון הי"ב חודש עכ"ל. ועיין בשער הגלגולים הקדמה כ"ב שכתב שאחר פטירת האדם נשמתו עולה תמיד ממדרגה למדרגה אפילו אחר כמה שנים יעו"ש. וא"כ אפשר שבאותה שנה ביום שנפטר בו אביו יש לו עלייה למדרגה יותר עליונה, וע"כ מתחילים לומר קדיש מערבית של שבת שהוא זמן עליית הנשמות לגן עדן העליון, אחד כדי שיהיה לו סיוע לעלות והשני כדי שישאר במדרגה היותר עליונה הראויה לו לעלות ביום פטירתו ולא ירד בשביל השלושה או הארבעה ימים. ומטעם זה יש נוהגים לומר קדיש בתרא של קודם עלינו לשבח בכל ערבית של שבת על נשמת אביו או אמו אפילו אחר כמה שנים ואפילו אין לו יארצייט באותו שבוע כדי שיהיה סיוע לנפטר לעלות בליל שבת לגן עדן העליון עם עליית הנשמות. ועיין עוד לקמן סי' נ"ו אות י"ט:

כתב הברכי יוסף בשיורי ברכה ביורה דעה סימן שע"ו אות ח' וז"ל: לפי מ"ש רבינו האר"י זצ"ל דהקדיש מועיל גם כן להעלות נשמתו נראה שיאמר קדיש כל הי"ב חודש אלא מפני ההמון יפחות שבוע האחרון כמ"ש הכנסת הגדולה סימן ת"ג דכיון דחשו שלא יאמרו משפט רשעים בגהינם י"ב חודש כל שמחסר מי"ב חודש סגי יעו"ש עכ"ל. ולפי מש"ל דנוהגים לומר קדיש מערבית של שבת שלפני יום היארצייט א"כ אם רוצה יפסוק שבוע אחד בחודש האחרון של י"ב חודש יהיה קודם שבת שלפני יום היארצייט דאימת שיהיה ההפסק לא איכפת:

וזה ההפסק הוא דוקא מקדיש בתרא שהוא נאמר על נשמת המת או אפילו בשאר קדישים של נוסח התפלה במקום שנהגו לאומרם על נשמת המתים בתוך י"ב חודש אבל שאר קדישים שאומרים אחר לימוד תורה שבע"פ או קדיש שאומרים אחר תהלים זה אין צריך להפסיק מהם דלא יש בזה זלזול למת כיון שאינם מיוחדים לאומרם דוקא על נשמת המת בתוך י"ב חודש אלא אומרים אותם בכל זמן וע"כ אין צריך להפסיק מהם:

בספר ויקהל משה דפוס פיורדא יש מעשה נורא מענין רוח אחד, ושם נאמר שלא יש דבר להגין מפני המזיקין כאמירת הקדיש על מזמורי תהלים. ולכן יש להנהיג הבנים על אבותם שילמדו בכל יום מהשנה קצת מזמורים ויאמרו קדיש. ברכי יוסף בשיורי ברכה ביורה דעה סימן שע"ו אות י"א:

והנה מכלל תועלת הקדיש הוא שמועיל הרבה לעלוי נפש הוריו אשר מטעם זה כתבנו לעיל סימן ה"ן אות ך' משם האר"י ז"ל שראוי לאומרו גם בשבת ויו"ט יעו"ש. וכתב החסד לאלפים שם וז"ל: ואף לאחר י"ב חדש, שאין תועלת הקדיש להציל נפש המת מגהינם לבד אלא אף גם זאת גורם לו לעלות במעלות אל המנוחה ואל הנחלה. הנה כי כן ראוי לאיש הירא ורך הלבב לצוות את בניו שישתדלו לומר איזה קדיש בכל יום תמיד כל הימים כי מי זה ערב אל לבו שלא יהא נדון לאחר י"ב חדש בפרט בדור יתום הזה ונהי שאמרו רז"ל משפט רשעים בגהינם י"ב חדש כבר גילו למהרח"ו ז"ל (שער הגילגולים הקדמה כ"ב) שזהו לאחר שסובל כמה שנים עונשים קשים ומרים חוץ לגהינם וגם שהי"ב חודש הוא משפט קשה ואח"כ הוא יותר קל וע"כ למיחש בעי, ומה גם לפי דברי האר"י ז"ל הנאמרים באמת שמועיל נמי לעלוי נפש הוריו גבוה מעל גבוה. אך לא יועיל הקדיש לנפש המת אלא באמרם אותו כתקונו לפחות אות באות תיבה בתיבה לא כמו רבים מעמי הארץ שאומרים אותו הן חסר וחליף עד שנמצאו כמחרפין ומגדפין כגון שאומרים "יתקדל" וכהנה רבו שגיאות כל כי הא פשיטא שהעדר טוב ממציאות הרע. הנה כי כן ראוי לירא ה' לשית לבו גם לזאת ולצוות את בניו שילכו אצל חכם וילמדו הקדיש הדיק הטב ואם לא יוכלו ללמוד ישכירו איזה יודע שיאמר קדיש עבור הורם וזהו כבודם עכ"ל. והביאו יפה ללב אות א' וכתב וז"ל ובכן ראוי להשתדל לקנות קדיש הודו של קודם התפלה או קדיש של משנה שלאחר התפלה לאומרו בכל יום לעלוי נשמת הוריו תמיד כל הימים כמו שנוהגים רבים מיראי ה' ובזה קיים אמרי מכבדו במותו כי בגלל הדבר הזה יאריך ימים ושנות חיים עכ"ל. ועיין עוד מש"ל בס"ד סי' ה"ן אות כ"ג:

כבר כתבנו שכל אדם צריך לתקן את אשר עִוְּתוֹ, שאם לא יעשה כן ענוש יענש על אשר לא חס על כבוד קונו. וכבר יש ספרים מלאים זיו המדברים בתקון השייך לכל חטא. ובכל איבר שחטא ועשה עמו חבילות של עברות יעשה כנגדן חבילות של מצוות, אולי יש תקוה שיתרצה אל אדוניו ושב ורפא לו. וכן יתקן את מעוָתו בתעניות וסגופים וצדקות כאשר יוכל שאת. ולא על עצמו בלבד צריך להשתדל לתקן, אלא גם על חטֹאת הקהל וחטאת כל ישראל צריך לתקן, ובפרט עוונות אבותיו כדכתיב וְהִתְוַדּ֤וּ אֶת־עֲוֺנָם֙ וְאֶת־עֲוֺ֣ן אֲבֹתָ֔ם. ובכל מעשה הטוב אשר יעשה ובכל אשר יתענה ובכל צדקה שיתן יכוון וגם יאמר בפה מלא שהוא עושה לכפרת עוונותיו ועוונות אבותיו ועוונות כל ישראל, ושיהיו מעשיו לרצון לפני השם לתקון נפשו רוחו ונשמתו ולעלוי נפש הוריו ובשם כל ישראל, שהוא כמדליק נר מנר, שאחרים נהנים והוא אינו חסר.