הערה - אחרי המפגש המשפחתי שבו הצגתי את המצגת המופיעה כאן, הגיע לידי מידע נוסף לגבי השתלשלות העניינים בנושא הבית:
קודם כל יצרתי קשר עם אגנס טומשוב (גונדה) שהכחישה את סיפורו של בנדוריץ', וכן קיבלתי העתקים של ההתכתבות של עורך הדין הסלובקי שטיפל בתביעה לקבל את הבית עם פיני, והדיווחים של פיני לארנסט, ליזל ועטרה (החומר מופיע בתיקיית התעודות).
תרגמתי את המכתבים שחרוסובסקי (עורך הדין הסלובקי שטיפל בנושא) שלח לפיני (פיליפינה פישר) - הבת של טנטה רגין שהיתה בעצמה עורכת דין ידועה.
התמונה המתקבלת לגבי הבית היא כזו:
בנדוריץ' השתמש במרמה בייפוי כוח לא תקף (שארנסט נתן בזמנו לגונדה) כדי "למכור" לאשתו את שליש הבית (החלק של ארנסט) וניסה לרשום זאת בטאבו בברדיוב ולהשתלט על הבית.
הטאבו בברדיוב לא אישר את העיסקה בטענה שזו הונאה.
בנדוריץ, הגיש ערעור לבית הדין בקושיצה, כחלק מאסטרטגיה למשוך זמן.
בית הדין בקושיצה דחה את העתירה ואישר שארנסט הוא הבעלים של שליש הבית, ומגיע לו תשלום עליו.
החלטה זו הייתה אמורה לעבור לאישור הטאבו בברדיוב, ואישור זה אכן התקבל.
ההמשך היה שליזל ועטרה, כיורשי החלקים הנוספים צריכות להאבק על זכויותיהן על סמך הקביעה שהמכירה לא הייתה חוקית.
בינתיים הגענו לשנת 1994 - חמישים שנה אחרי שהבית נשדד ו- 14 שנים אחרי שאבא פריץ מת.
כל אותה תקופה היה צורך לשלם לעורך הדין, שבעצמו כבר היה פנסיונר לא נמרץ.
היה ברור שכולם מושכים זמן עד שהיורשים יתייאשו.
בשלב זה ארנסט ובנדוריץ גלשו לאיומים באלימות, ואילו ליזל ועטרה הודיעו שאינן מתכוונות להמשיך לשלם לעורך הדין.
פיני נבהלה מהאיומים והפסיקה לטפל, ועורך הדין הפסיק לטפל כי הפסיקו לשלם לו.
הוא כמובן טען שיש סיכוי וצריך להמשיך .
הסוף הוא שבנדוריץ יושב בבית למרות קביעת בית המשפט שהוא השתלט עליו שלא כדין.
חנה'לה מוסיפה לדיווח זה במילים שלה:
כל הפרטים נכונים וידועים לי ולאבי. מי ששילם את רב ההוצאות היתה ליזל שאמרה שאנחנו משקיעים הרבה עבודה וגם הוצאות וחלק אנו שילמנו. עטרה וליזל חתמו על מסמך שהן מעבירות את הזכויות לאבי כי עורך הדין אמר שיותר קל לטפל בנכס השייך ליורש אחד. ביינתים התובעת שהיתה לצידנו הועפה מתפקידה כנראה בעזרת בנדוריץ שכולם מפחדים ממנו בברדיוב ועורך הדין וחברו איימו על אבי שהוא חייב להם הרבה כסף ושיזהר.
כך עזבנו את ברטיסלבה כדי שלא נסתבך עם האנשים הללו..בארץ התיעצנו עם פיני שאמרה שערך הבית הוא כ 15000 דולר. ההוצאות כבר היו רבות ועשינו חשבון שלחפש עוד חדש ושוב לשלם כסף , מה כבר ישאר לחלק לשלשה חלקים. נא לא לשכח שהבית נמצא בסוף העולם ולא בברטיסלבה למשל. לכן ערכו נמוך במושגים ישראליים. פיני אמרה עוד שחייבים עוד מקומי ושהיא לא יכולה לעזור יותר ממה שעזרה. כך נסגר העניין מבחינתי. לא חסרות עוולות בעולם וגם אצלנו חיים ברכוש של משפחות ערביות שמלפני קום המדינה.
זו מציאות שהחזק והמקומי ולא הזר זוכה. היום באנטרנט יתכן שיש עמותות שעוזרות בעניין השבת רכוש ללא מטרות רווח. אבי שחגג עכשיו94 סתווים ישמח ויהיה מאושר להתנקם בבונדוריץ. למותר לציין שארנסט לא איים על איש באלימות אלא הם שאיימו עלינו כולל על דוד, וגייסו בריון כדי שנפחד וניסוג וניסו לסחוט כסף שטענו שאנו חייבים לעורך הדין. וכל העניין לא שווה את האשליות שנצליח להשיג משהו וכפי שציינתי שהבית עצמו אינו שווה הרבה ומי יודע באילו הוצאות העיריה המקומית תחייב אותנו. צדק אין במקומות הללו.