הקהילה היהודית ויחסה למשפחת זינגר

ראשית התיישבות היהודים בבארדיוב חלה בתחילת המאה ה- 18. ב- 1940 מנו היהודים בעיר 2441 נפש והיוו כ- 30 אחוז מכלל האוכלוסיה. הקהילה, שמוצאה בעיקר מפולין, היתה מסורתית-חסידית. בין שתי מלחמות העולם היו רוב בתי המסחר בעיר בבעלות יהודית. הקהילה שמרה על אורח חיים יהודי מסורתי, שהתבטא במראה ולבוש דתיים, שימוש בשפה האידית, לימוד בחדר ובבית מדרש, תפילות בבתי הכנסת ושימוש במקווה.

הקהילה הייתה מאד מלוכדת ומסוגרת, עם הרבה קשרי נישואין בתוך הקהילה, כך שנוצרו 'חמולות' גדולות.

משפחת זינגר (ומספר קטן של משפחות נוספות) לא השתלבה בקהילה האורתודוקסית בעיר. הם הביאו איתם השכלה אקדמית כללית (אוניברסיטה של וינה), ידיעת שפות זרות (גרמנית אנגלית), מוסיקה (אלזה - פסנתר, פריצי - גיטרה צוענית) ואידיאולוגיה מודרנית של תנועת ההשכלה  ושל הזרם הניאולוגי החדש ביהדות, שעיקרן השתלבות באורח החיים של שכניהם הגויים, יחד עם תמיכה פעילה ברעיון הציוני.

הקהילה האורתודוקסית לא יכלה להכיל יהודים כמו סבא סמואל, שהיה דוקטור, וטרינר, קצין מצטיין בצבא בקיסר, ואשר עבודתו חייבה קשרים הדוקים עם הכפריים בסביבה. גם סבתא אלזה וטנטה פריצי לא התאימו למודל החסידי, בהיותן משכילות, אמניות מוכשרות, דוברות שפות זרות ומוכשרות בנגינה. נוסף לכל שלחו את ילדיהן ללמוד בבתי ספר כלליים, ולא במוסדות היהודיים.

התוצאה הייתה שמשפחת זינגר לא הייתה מקובלת על רוב האוכלוסיה היהודית אשר חששה שקשר כזה יחשוף את ילדיהן להשפעות רעות של רעיונות מודרניים ויערער את אמונתם ודבקותם באורח החיים המסורתי. הם מנעו מילדיהן לשחק עם ילדי הזינגרים, ושמרו על ריחוק. שיא המתח הגיע כאשר סבתא רוזליה נפטרה והקהילה לא הסכימה לקבור אותה בבית הקברות המקומי שנוהל ע"י הקהילה האורתודוקסית. על פי המסופר, סבא סמואל הושיב את גופתה הלבושה לידו בעגלה והביא אותה לפרשוב, שם נקברה בבית הקברות של הזרם הניאולוגי. הקבר קיים ומשופץ (במימון ארנסט ומשפחתו), ובני משפחתנו ביקרו בו כמה פעמים. ראה תמונה כאן. מאז אבא (פריץ) לא הסכים להיכנס לבית כנסת. ואכן, כאשר חגגו לי (דורי) בר-מצווה, זה היה באולם של בית הספר הסמוך ששימש בית כנסת לעת מצוא. אבא עדיין לא הסכים להיכנס, ו"דוד יואל" (רוזנשטוק, בעלה של שלי, שהיה גוי גמור) ייצג אותו בפנים.

במפה רואים את מיקום בעלי עסקים יהודיים בכיכר העיר שאותרו ע"פ זכרונו של מר מאיר שפירא. 

המתחם – מחוץ לחומות העיר, קטן בהשוואה לשאר הערים בגלל גודלה של הקהילה.