הספרון המאוייר

בשנת  1933 (פריץ כבר היה בארץ), אמא שלו אלזה ובת דודתו מרתה (הבת של מארי - אחות של סמואל וטנטה רגין), הכינו לו ספרון מצוייר. מרתה ציירה ואלזה הוסיפה טקסט בחרוזים.

לאחר מות אבא, הספרון נמסר ע"י עטרה לליזל, הגיע לתמי וממנה אלי, לדורי.

הדפים היו קשורים בשרוך אדום וכרוכים בבבד כחול. שחררתי קצת את השרוך כדי לצלם את הדפים.

תרגום הטקסט נעשה ע"י עטרה עם אלזי שרשמה אותו בתוך הפנקס, על הצד האחורי של הדף. הבאתי את התרגום בצד המקור. דף ראשון:

פריץ היקר,

בשבילך ברכה לבבית ממני! בת דודתך מרתה.

טקסט: מאמך

ברדיוב באוקטובר 1933

שתי אלה תאומות -

אנני וגרטי זהות עד כדי שערה!

(אלה הבנות של טנטה רגין)

גם הוא היה בעל תלתלים

אך לדאבונו התלתלים נעלמו.

האיש בתמונה היה עו"ד של המשפחה

דודה אורסולה (שם סתמי)

הולכת עם הכלב פופי

והאף שלה פורח.

הילדה הנהדרת יפה מדי כדי להיות אמיתית

הייתי מתערבת שהסיגריות אסורות...

אם פוגשים אותך ברחוב עם שפתון וסיגריה - חבל על הזמנים הטובים שעברו

דודה סאלי (שם סתמי)

מה תבשל כל השבוע?

זה עולה וזה יורד -

השנים עוברות במהירות ואני שרה שלאגר להיט

החיות המסכנות מביטות דרך החלון ושואלות:

מי יטפל בנו כשהווטרינר (סבא סמואל) ייסע?

בוכה הפרה -

מי ידקור בצלעותי כשאהיה שוב חולה