התרת חוטי המשי

המשי והתרתו

לצורך הפקת המשי מן הפקעות יש להשתמש בפקעות מהן טרם הגיח הפרפר (אשר קורע אותן תוך כדי גיחתו). לרוב אין המגדלים מפיקים את המשי בעצמם, אלא שולחים את הפקעות לבית חרושת. על מנת שלא יגיחו הפרפרים לפני שתותר הפקעה, יש תחילה לחסל בתוכה את הגולם החי, פעולה זו מתבצעת ע"י חום לח, חום יבש או כימיקלים שונים. במצב זה, ניתן לשמור על הפקעת לאורך שנים.

לפקעות שלוש שכבות משי עיקריות:

א. השכבה החיצונית ,עשוייה חוט גס. שכבה זו בדרך כלל אין מנצלים אותה, אלא למטווים גסים. בשכבה זו מצוי אך מעט מאד של דבק המשי. לכן מסתבכים בה החוטים ובזמן ההתרה. מתקבלים מספר חוטים בצוותא, בדרך כלל מסלקים שכבה זו ברובה לפני ההתרה.

ב. השכבה התיכונה היא השכבה המספקת את המשי להתרה. החוטים בה מסודרים וכמות דבק המשי ממוצעת.

 ג. בשכבה הפנימית כמות גדולה של דבק משי, אשר בדרך כלל אינו נמס בשעת התרתחה על כן גם שכבה זו, כחיצונית, אינה מתאימה להתרה.

בפקעות טובות ניתן בדרך כלל להתיר בין 600-400 מטר חוט משי. יש פקעות משובחות בהן מגיעים אף ל 1000 מ' ויותר.

את המשי ניתן להפיק רק מפקעות שכבר התקשו - כלומר פקעות בנות 4 ימים ומעלה. צבע המשי נקבע על פי צבעו של נוזל הגוף של הזחל, מצויים זנים שונים בעלי צבעי משי שונים: לבן, כתום, ירוק וגם צבע פלואורסצנטי.

המשי עולה באיכותו על רוב הבדים האחרים כולל הסינטטיים, חוט המשי חזק מרוב החוטים אחרים בני אותו העובי, חוט המשי יכול להתארך ב- 20% מבלי להיקרע, לאחר מכן יחזור כמעט לאורכו שלפני המשיכה. הרטבה מחלישה את חוזקו. בד המשי יכול לקלוט כרבע ממשקלו מים מבלי שתהיה לגוף הרגשה בלתי נעימה של לחות. אין זה כך בכותנה ובצמר. המשי שומר היטב על חום הגוף הוא נעים יותר למגע בגוף מבדים אחרים.