באחת משמחות התורה שזכיתי לעשות בישיבת בית אל בעודי בחור ישיבה צעיר תהיתי איך כדאי לי להתחדש בלימוד התורה לקראת סבב קריאה חדש. אחרי שנים ספורות שבהן הקפדתי ללמוד אונקלוס ורש"י על הסדר, הרגשתי שאני צריך להתקדם. אז בין הקפה להקפה ניגשתי לכמה רמי"ם בישיבה ושאלתי מה הם ממליצים לי לעשות. בבחינת 'מרבה עצה מרבה בינה'.
ראשונה ניגשתי לרב עידו יעקובי, הר"מ שלי משיעור א, שאמר לי שכל שנה כדאי להקדיש ללימוד פרשן אחר. נשמע היה ממנו שלא משנה הסדר. והוא הוסיף שיותר מדי מתלבטים מה ללמוד ואיך ללמוד במקום פשוט ללמוד.
שנית ניגשתי לרב משה אליה, שלימד אותנו שיעורים בספר מי מרום לרב חרל"פ, והוא אמר לי בצורה ברורה - רמב''ן. אין בכלל שאלה. אחרי רש''י בא רמב"ן.
שלישית ניגשתי לאחד הרמי"ם שהיו לנו בשיעור ב - הרב שמעון קליין, דמות מיוחדת בפני עצמה, חתנו של הרב זלמן ובוגר ישיבת הר עציון שפיתח שיטה מיוחדת ללימוד תנ"ך. תשובתו של הרב שמעון הייתה נחרצת לא פחות מזו של הרב אליה - תן לתנ"ך לפרש את עצמו. אל תקרא עם פרשנים בכלל. התשובות לכל השאלות שיעלו לך נמצאות בכתובים עצמם.
בזמנו, התשובה של הרב שמעון הייתה גדולה עלי. אז קניתי סט רמב"ן של מהדורת מוסד הרב קוק והתחלתי, אבל באמצע ספר בראשית נשברתי כי זה היה ארוך מדי. לא מתאים למסגרת של "שניים מקרא ואחד תרגום". ואז גיליתי את הרשב"ם וספורנו שהם גם קצרים וגם מבריקים. אחרי כמה שנים ניסיתי שוב את הרמב"ן, הייתי אז בשל יותר. והרמב"ן פשוט מדהים מכל בחינה. פשטן ריאליסט פלורליסט ומקובל. הכל נמצא בו.
עברו עוד כמה שנים והתחלתי ללמד תורה ובשלב מסוים הבנתי שהתלמידים צריכים את המפגש הבלתי אמצעי עם הפסוקים, לפני שמגיעים לפרשנים. ואז פשוט התחלתי לקרוא את הפרשה עם התלמידים כל בוקר, ובלי ששמתי לב התחלתי ליישם את עצתו של הרב שמעון. עיקר הלימוד ממוקד במטרה לנסות פשוט להבין מה כתוב ולהצביע על תמיהות. תמיד יש איזה תלמיד או שניים שמביאים את שיטת רש"י. את הדברים המעניינים שזכורים לי מהרמב"ן ופרשנים אחרים אני מנסה לשלב, אבל עיקר העיקרים - תוך כדי שאנחנו קוראים עולים לנו כל מיני פירושים והצעות חופשיות. חלקם הווא אמינות שעתידות להידחות על הסף - לא בגלל גורם סמכות חיצוני - אלא בגלל הפסוקים עצמם. הקריאה היא תמימה ונעימה ובעיקר פותחת למחשבה ואפילו לסוג של יצירה תורנית. בשנים האחרונות אני מגבש מתוך אותו לימוד דברי תורה כתובים ומפרסם ברשת לקראת שבת.
המיוחד בהם הוא לדעתי:
א. נקודת המוצא - הם מתחילים מתוך שאלות פשט שכל מעיין נתקל בהן.
ב. התכלית - התשובות גם כן נשארות ברובד הפשט אך יש להן מסר. כלומר לא מדובר על מסר שנובע מדרש או רמז שאין לו אחיזה בכתובים אלא מתוך הבנה תמימה של הכתובים עצמם, שכמובן אפשר להתווכח עליה.
ג. החידוש - מטבע הדברים פעמים רבות אני מגלה שפרשנים עסקו בשאלות והציעו תשובות דומות לאלו שעלו לי. אם הדבר ידוע לי אני משתדל לציין זאת ולהביא גאולה לעולם. עם זאת, אני לא מגביל את עצמי לניואנסים ולדקויות של רבותנו הפרשנים ולא מתיימר להציגם לאשורם. דבריהם נותנים השראה וכיווני חשיבה אך בסוף מה שמכריע הוא מה שמיישב את הלב עם הכתובים.
כך יוצא שבפועל בין שלש העצות שקיבלתי מרבותיי הלכו והתגבשו להם כמה דברי תורה פשוטים ויפים (בעיניי) על כל פרשה. דברים שהאירו לי פנים בהבנת התורה ועל כן נקראים "פניו אליך" ומובאים לפניכם באתר זה, ובבא היום גם יצאו כספר בעזרתו יתברך.