אבא – קוים לדמותו
צניעות, שתקנות, חסכנות; אהבת-ידע, מוסיקה וציור ופיסול, טבע האדם והצומח. כשהיינו ילדים, לקח אותנו הרבה לטייל באופניים, כל המשפחה. אני זוכר במיוחד את אבא יושב איתי לשחק שח או להסביר לי על משפחה של צמחים (בקללות לטיניות ארוכות). כששאלתי שאלה קשה, לא חשש להודות שהוא לא יודע, ובוא נפתח מילון או ספר מתאים, ולקח את הזמן ללמוד ולהקריא לי. מזה למדתי משמעת של לימודים.
מעולם לא דיברנו על אלוהים בבית. הוא לא היה. רק הרבה יותר מאוחר הבנתי שאבא כועס על אלוהים, ולא מדבר איתו. אבל לבני-אדם הייתה לו סבלנות וסובלנות. היה מסוגל להקשיב באמת, בלי לשפוט או לחלום בזמן שאחרים מדברים. וגם, כמעט אף פעם לא יכולת לתפוס אותו מדבר על עצמו. רק על הדברים היותר מעניינים – אמנות, טבע, מה קורה בקיבוץ ובארץ ובעולם. וכמובן – ערכים הומניים – איך להיות אדם טוב יותר, חבר אמיתי, וישר עם עצמו. אף פעם לא משקר ולא מסובב. פעם בקשתי ממנו הרבה כסף. ענה לי: "בן, אתה לא תוכל להחזיר לי, ואז תשנא אותי". הוא הבין היטב את טבע האדם, אפילו בין הורים לבנים.
כאבא, אף פעם לא הכריח אותנו לעשות משהו שלא רצינו. תמיד בהסברים הגיוניים למה זה לא בריא או פוגע באחרים. והייתה בו תמיד עצמאות פנימית כזו, שלא היה זקוק שישימו לב אליו. תמיד חשב איך הוא יכול לתרום לקיבוץ, לא מה הקיבוץ חייב לו.
גם שהאמין ברוחב-אופקים, תמיד בחר משהו ללמוד, והעמיק בו, ולא רק בכדי להרשים. כך, בעמל, למד לצייר ולפסל, ומדעים הקשורים בצמחים. במטע ידעו שאם אברהם לוקח משהו על עצמו, אז אפשר לסמוך עליו שזה מסודר.
כמעט אף פעם לא ראיתי אותו מתרגז או מקלל. זה לא הוא. פעם עשיתי מעשה שלא ייעשה, וחטפתי סטירה, וכעסתי עליו לכמה דקות, וידעתי שהוא צודק, וכיבדתי ואהבתי אותו עוד יותר.
איש תחת תאנתו ואיש תחת גפנו